בשנת ה'תרמ"ח (1888) התמנה לרבה של העיירה זיימל שבאימפריה הרוסית (כיום בשטחי ליטא) - עיירה קטנה ובה קהילה מסורתית. הוא איחד את הקהילה שהייתה מפולגת קודם לכן וחיזק את מוסדות החסד שלה[11]. בין השנים תרמ"ח-תרמ"ט ערך והוציא לאור את הקובץ התורני עיטור סופרים. למד קבלה כתלמיד חבר עם אחד מגדולי מקובלי דורו, הרב שלמה אלישיב, מחבר הספר הקבלי "לשם שבו ואחלמה". באייר תרמ"ט נפטרה אשתו, והרב קוק נותר אלמן עם בתו הפעוטה בת השנה וחצי. לאחר כשנה נישא לרייזא רבקה, בתו של הרב צבי יהודה רבינוביץ' תאומים (אחיו התאום של האדר"ת) ובת דודתה של אשתו הראשונה שגדלה בבית האדר"ת לאחר מות אביה. בה'תרנ"א (1891) נולד בנו הרב צבי יהודה הכהן קוק. באותה השנה, הוציא לאור את ספרו חבש פאר על מצוות התפילין, הכולל חלק הלכתי וחלק מחשבתי. לאחר הוצאת הספר לאור, נדד זמן מה בין העיירות כדי להפיץ את ספרו. בהיותו רבה של זיימל, היה סר אל הרב מרדכי אליאשברג, רבה של בויסק, ודן ומברר אתו בשאלות כלל ישראל וארץ ישראל, והושפע רבות מדעותיו והשקפותיו[12].
בשנת ה'תרנ"ה (1895) נבחר כרבה של בויסק, שהייתה עיר גדולה יותר ובה היה גם ציבור בעל נטייה מודרנית. בבויסק נולדה בתו השנייה, בתיה־מרים, בשנת ה'תרנ"ט (1899), שלימים נישאה לרב שלום נתן רענן. החל משנת תרס"א, החל לפרסם מאמרים הגותיים בביטאון הרבני "הפלס". בשנים ה'תרס"ג–ה'תרס"ד פרסם ב"הפלס" מסה בת 20 פרקים בשם "אפיקים בנגב", העוסקת בין השאר בביקורת על תנועת הציונות, ובמקומה הראוי של צמחונות ביהדות, וממנה לוקט מאוחר יותר המאמר חזון הצמחונות והשלום. בתקופה זו עסק גם בכתיבת החיבורים עין איה (חלקו הגדול), מדבר שור (דרשות שנשא בתקופה זו), ולנבוכי הדור, חיבור הגותי על התמודדות היהדות עם זרמי מחשבה מודרניים (חלקו פורסם כבר ב"אפיקים בנגב"). כתבים אלה יצאו לאור שנים רבות לאחר פטירתו.
תקופת יפו
הרב קוק בתקופת כהונתו כרבן של יפו והמושבות
כאשר פנו אליו אנשי יפו, בהשתדלותו של יואל משה סלומון, לכהן כרב העיר יפו והמושבות, הגשים את חלומו לעלות לארץ ישראל, על אף שאנשי קהילת בויסק העשירה ניסו לשדלו להישאר על ידי הגדלת משכורתו ותשלום חובותיו. בכ"ח באיירה'תרס"ד (1904) הגיע ליפו והחל לכהן בתפקיד זה. תקופת יפו הייתה התקופה הפורייה ביותר בכתיבתו, ובה נכתב החומר לכמה מהיצירות החשובות שלו (שהתפרסמו מאוחר יותר) - אורות, אורות הקודש, עולת ראי"ה ועוד.
באותה תקופה תמך באופן מסויג בבית ספר "תחכמוני" ששילב בין לימודי קודש ("לחינוך האדם להיות ישר וטוב") ולימודי חול ("למלחמת החיים"), בשל התפיסה שיש לקדש את החומר במיוחד בארץ ישראל, דבר שעורר התנגדות מצד חלקם של רבני ירושלים. במקביל שימש כמנהל הרוחני של תלמוד תורה שערי תורה. הוא יצר קשרים עם מנהיגי הפועלים ותמך בהתיישבות החקלאית. במסגרת זאת תמך בהיתרים על פי ההלכה לצורך קיום ההתיישבות, כגון בפולמוס השמיטה ובהיתר המכירה, שרבנים בולטים תמכו בו גם לפניו. הוא ביסס היתר זה מבחינה הלכתית בספר שבת הארץ. כמו כן התיר את השימוש בפסח בשמןשומשום שנכבש בכבישה קרה ללא מגע מים, אף שהשומשום הוא ממשפחת הקטניות שאסורה בפסח באכילה לאשכנזים.
בחורף ה'תרע"ד (1913) יצא הרב קוק, כרבן של המושבות, בראש משלחת רבנים למסע המושבות הראשון[16]. המסע נמשך כחודש. במסעות אלו ניסה לחזק את הקשר בין החלוצים לתורה ומצוות. במסגרת תפקיד זה הוא גם עסק בגישור סכסוכים במושבות[17].
תקופת מלחמת העולם הראשונה (1914–1918)
בתמוז ה'תרע"ד (1914) יצא לכנס העולמי של אגודת ישראל בגרמניה בשל רצונו לקרבם למפעל הציוני, ובשל טיפול רפואי שנזקקו לו הוא ואשתו[18]. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה ריחפה עליו סכנת מאסר כנתין של רוסיה, מעצמת אויב. הוא נסע עם אשתו לשווייץ הנייטרלית, ונאלץ להישאר בסנט גאלן, שם פעל כדי לסייע ליישוב שבארץ. בשנת ה'תרע"ו (1916) הציעה לו קהילת מחזיקי הדת שבלונדון להיות רבה, והוא ניאות בתנאי שיחזור ליפו בהזדמנות הראשונה שיוכל. בהיותו בלונדון הקים מספר ישיבות. בקהילת המהגרים המזרח-אירופאים העניים שלו, גינה את האליטה של אנגלים בני דת משה שטענו כנגד התנועה הציונית, וניסו להשפיע על הממשל הבריטי להימנע מהצהרת בלפור. בעקבות גילוי דעת של הרב קוק בבתי הכנסת, נשלחו תזכירים רבים לחוגי השלטון מהקהילות היהודיות, שבהם הודגש כי דת ישראל קשורה בלאומיות הישראלית ובארץ ישראל[19].
בתקופה זו היה מנותק משלוש בנותיו. דאגתו אליהן ניכרת באגרותיו[20].
בית הרב קוק - חצר הכניסה. בבית זה התגורר הראי"ה קוק משנת 1923 ועד לפטירתו בשנת 1935
בתום המלחמה, לאחר תקופה של כשלוש שנים בלונדון, חזר הרב קוק לארץ ישראל. מתקופה זו ועד למותו מיעט בכתיבת דברי מחשבה ועסק בכתיבת "הלכה ברורה" על הש"ס, ובפעילות בשדה הציבורי.
הרב קוק נואם בעת עצרת בירושלים בשנות ה־20מודעת השתתפות בצער עם הרב קוק על מות בתו
אף שהרב קוק חיבב את תנועת המזרחי[22], וראה באנשיה שותפים לדרכו[23], הוא חלק לעיתים על דרכה. על פי השקפתו, תנועת המזרחי הייתה פשרנית מדי, שכן היא לא החמירה מספיק בענייני הלכה־הנהגה, והתבטלה בפני ההסתדרות הכללית. במיוחד חרתה לו הקביעה של אנשי ההסתדרות הציונית כי ”הציוניות דבר אין לה עם הדת”, והוא ניסה לדרבן מספר פעמים את אנשי תנועת המזרחי למחות כנגדה ולהתנער ממנה[24].
ב־1918, לאחר 15 שנה של פעילות פוליטית, ביקש לייסד הסתדרות, דגל ירושלים שמה, אשר תאגד בתוכה את כל היהודים שומרי התורה אשר מעודדים את יישוב ארץ ישראל[25]. רצונו היה שתנועה זו תבטא ”כי שייכותו של עם ישראל לארצו נובעת מהמקור האלוהי”, ושאל תנועה זו יוכלו להתכנס גם אנשי תנועת אגודת ישראל וגם אנשי המזרחי, ובמקביל לשמור על השתייכותם הקודמת. בעזרת תלמידיו הקרובים - הרב יעקב משה חרל"פ, הרב דוד כהן ובנו הרב צבי יהודה קוק, הוקמו סניפים בארץ ישראל, שווייץ, הולנד, אנגליה וארצות הברית. התנועה לא הצליחה להתרומם ונעלמה מהר מאוד מהנוף הפוליטי הציוני. התנועה התבססה בעיקר על אישיותו הכריזמטית של הרב קוק, כך שלמען הצלחתה היה על הרב קוק להישאר במערב אירופה. רצונו של הרב קוק לחזור ולפעול בארץ ישראל, חוסר יכולת או רצון להתמודד עם מיסודה של תנועה פוליטית, התנגדות המפלגות הדתיות האחרות, וגם עצירת פעילותה למען לא תפגע בתנועת המזרחי[26] היו בעוכרי התנועה החדשה.
רב ראשי
הרב קוק בניו יורק
בשנת 1919 נענה להזמנתם של ראשי המוסדות והישיבות ורוב רבני ירושלים להתמנות לרבה של העיר[27]. לאחר שביוזמת הרב צבי פסח פרנק נשלח אליו כתב הכתרה בחתימתם. בכך אייש משרה שהייתה מיותמת מספר שנים, מאז פטירת הרב חיים ברלין. בהמשך כונן את מוסד הרבנות הראשית, שבה ראה שלב ראשון לייסוד הסנהדרין, ונהיה הרב הראשי האשכנזי הראשון של ארץ ישראל (1921). את הרבנות הראשית ראה כהנהגה רוחנית כלל עולמית ולא כמנגנון ביורוקרטי. בבחירות לאספת הנבחרים הראשונה שהתקיימה ב־1920, התנגד מלכתחילה למתן זכות בחירה לנשים - לבחור ולהיבחר. בעמדה זו אחזו רוב הרבנים, בניגוד לדעת רבים מחברי המזרחי. עם זאת, הוא אמר גם שהדבר אינו אסור, ובכל אופן "אין הדבר כדאי לעשות ממנו עיקר גדול"[28].
סמוך להתמנותו לרבה של ירושלים נהרגה בתו הצעירה אסתר־יעל בעת שנפלה ממדרגות הבית הזמני ברחוב הנביאים שבו התגוררו.[29]
פעילותה המעשית של הישיבה החלה בקיץתרפ"ג בעת שהחלו ללמוד בה תלמידים בודדים. קבוצה גדולה יותר הגיעה ללמוד בתרפ"ד (1924). השם שהעניק הרב קוק לישיבתו הוא "הישיבה המרכזית העולמית" אך היא התפרסמה בשם "מרכז הרב". הישיבה התאפיינה בשפה העברית שהייתה מדוברת בה, ובלימודי הגות ומחשבה. שאיפתה נוסחה: ”שינהרו אליה טובי הבחורים מכל העולם, המצוינים בכשרון ושאר רוח... להחזיר עטרה ליושנה ולהשתלם בתורת ארץ ישראל ובתחיית הקודש על אדמת הקודש.” את ניסוח תוכנית הלימודים של הישיבה הטיל על תלמידו הרב דוד כהן. בתוכנית הלימודים, היו בנוסף ללימודים הישיבתיים המקובלים, לימודי תנ"ך, פילוסופיה, היסטוריה ולימודי מדעים (בוטניקה וביולוגיה)[30], אולם לימודי החול לא יושמו בפועל. הרב יעקב משה חרל"פ שימש כראש הישיבה בפועל, עד לפטירתו בשנת תשי"ב.
בחיי הרב קוק הגיע מספר התלמידים בישיבה לכשמונים. הישיבה נוהלה על ידי הרב קוק באופן אבהי. לעיתים דאג הרב קוק לתלמידיו מבחינה חומרית בסיועה של אשתו, שלקחה על עצמה את הטיפול בחורים שבגרבי תלמידיו. הרב קוק עודד את בוגרי הישיבה לשמש כרבנים, כמורים וכאנשי ציבור, ואכן רבים מהם שימשו כרבנים בארץ ישראל ומחוצה לה.
ייסד את מפעל "הלכה ברורה", העוסק בהעמדת הפסיקה ההלכתית מול מסקנות סוגיות התלמוד עליהן היא מבוססת, עבודה שהקדיש לה חלק ניכר מזמנו ושראה בה בניין התורה לדורות. בתרצ"ג ייסד בירושלים את מכון הארי פישל, למחקר מדעי של היהדות, ובמיוחד תורה שבעל פה, והעמיד בראשו את תלמידו הרב שאול ליברמן, שנחשב לאחד מגדולי חוקרי התלמוד וספרות התורה שבעל פה.
בפרעות תרפ"ט (1929) ובשאלת מעמדו של הכותל המערבי
כאיש ציבור הגיב הרב קוק למעשיהם והחלטותיהם של הבריטים, ונודע בעמידתו האיתנה מול ממשלת המנדט הבריטי בארץ ישראל.
ב-15 באוגוסט 1929, תשעה באב, נערכה תהלוכה גדולה של נוער בית"ר ליד הכותל המערבי, שנועדה למחות נגד שגרת ההתנכלויות של מוסלמים למתפללים היהודים ולהפגין ריבונות יהודית במקום. במוצאי הצום, התראיין הרב קוק לעיתון דואר היום. בראיון הביע את תודתו לנוער המפגין וקרא לפנות את שכונת המוגרבים שלמרגלות הכותל: ”אי אפשר שהמקום הקדוש יהיה מוקף תמיד חצרות וסמטאות כל כך מלוכלכות ומכוערות, המשמשות קן לכל זוהמה ומחלה... עם ישראל צריך לעמוד על דרישה זו בכל הכובד המוסרי והמשפטי. כל זמן שהמצב העלוב הנוכחי לא יתוקן, תהיינה תסיסות, המוכרחות לבוא לעתים קרובות”. גם בהזדמנויות נוספות הדגיש הרב שהדרישה היהודית היא להרחיב את רחבת התפילה שליד הכותל, וציפה שהמהלך יבוצע על ידי ממשלת המנדט תוך פיצוי התושבים[32].
בזמן מאורעות ה'תרפ"ט שהו רוב מנהיגי היישוב בקונגרס הציוני ה־16 שנערך בציריך. הרב קוק טלפן בשבת לממלא מקום הנציב העליון, הארי לוק, וכאשר הלה הציב עמדה מהססת בקשר לדיכוי הפורעים, ציווה עליו לירות ברוצחים בשם המצפון האנושי. במהלך הפוגרום שלח הרב טלגרף לראשי קהילות יהודיות ברחבי העולם והזהיר כי ”היהדות הארצישראלית בסכנה”[33]. זמן קצר לאחר המאורעות בירושלים, מחה הרב באוזני המושל הצבאי לואי ג'ין בולס אשר נתן הסכמה למופתי לבצע עבודות בכותל המערבי ללא צורך ברשות מן היהודים. הוא הזהירו: ”חלילה לשום יד לנגוע בכותל הקדוש מבלי הרשאתינו.” מאז ניהל חלופת מכתבים ושיחות עם גורמים ביישוב ובשלטון בדבר מעמדו של המקום וקדושתו[34]. כאשר באה אליו משלחת של ראשי המוסדות הציוניים כדי לשכנעו לוותר על הבעלות על הכותל ולהסתפק בזכות להתפלל במקום, אמר: ”חלילה לנו! עם ישראל לא ייפה את כוחנו לוותר בשמו על הכותל המערבי! [...] אם חס ושלום נוותר על הכותל גם הקב"ה לא ירצה להחזירו לנו.”[35] בוועדת החקירה הבריטית אמר: ”מלך אנגלי תרגם פעם את התהילים שלנו לאנגלית, ותחת שלטון אנגלי שרפו פורעים ספרי תהילים במקום הקדוש לנו ביותר.”
לאחר רצח חיים ארלוזורוב, ראש המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית, שהיה מבאי ביתו, ולאחר שניתן פסק דין מוות נגד אברהם סטבסקי, יצא הרב קוק להגנת הנאשמים, ובראשם אב"א אחימאיר, ראש תנועת ברית הבריונים. הרב קוק טען שאין ראיות ממשיות לכך שהם ביצעו את הרצח, ואסור להוציא להורג את סטבסקי על סמך חשדות בלתי מבוססים. ועד פעולה להצלת הנאשם הוקם בביתו. הרב קוק ניצח על קמפיין ציבורי שנועד להציל את סטבסקי מהגרדום, ובו פרסם כרוזים, דרבן אישים שונים, ואף גייס את מנהיגי הגולה לתת יד להצלתו של סטבסקי. בתגובה לסופר ר' בנימין שתהה על כך שהרב קוק מסנגר על סטבסקי, כתב הרב קוק: "רק האמת בטהרתה היא המאירה את עיני ותומכת את לבבי, שאתן את כחי הדל להציל את הלקוח למות בלא שום יסוד לאשמתו, ואשר הנני חדור כולי בהכרה ברורה מטהרת המצפון שלי שהנאשם הוא נקי וצדיק וחף לגמרי מכל פשע וחשד של רצח"[36].
התנגדותו הנחרצת לאווירת הלינץ' הציבורי פגעה בפופולריות שלו בקרב אנשי היישוב, וגרמה לחצי ביקורת רבים להישלח נגדו, ואף לתייגו כשייך למחנה הימני. היו אף שכתבו כתובות נאצה על חומת ביתו בסגנון "אוי לדור שכהניו מחפים על רוצחיו"[37]. חיים נחמן ביאליק תיארו באותה תקופה כנידון למוות בצל הגרדום[38]. מקורביו העריכו כי גלי ההתנגדות והביקורת, והשסע שנפער אל ציבור שכה אהב, קיצרו את ימיו. מספר חודשים לאחר שניתן פסק הדין המזכה את סטבסקי, בעת שהרב קוק חזר לירושלים מטקס שבו קיבל אזרחות כבוד של העיר תל אביב חש הרב קוק כאבים בבטנו, ומחלת הסרטן החלה לתת בו את אותותיה[39].
בסוף ימיו נאבק הרב קוק במחלת הסרטן. עצרות תפילה נערכו בקיץ תרצ"ה בירושלים והוכרז יום תפילה כלל־עולמי בכ"ד בתמוז. לשמו של הרב נוסף השם "יחזקיהו"[44]. הרב קוק נפטר כשבועיים לפני יום הולדתו ה־70, ביום ג' באלולה'תרצ"ה (1 בספטמבר 1935)[45].
באותם ימים התקיים בשווייץהקונגרס הציוני הי"ט[46], אליו הגיע מברק עם פטירת הרב: יושב הראש בן-ציון מוסינזון הודיע מיד: ”ברגע זה נתקבלה ידיעה מעציבה מאד מארץ ישראל – נסתלק הרב קוק. זוהי אבדה שאינה חוזרת. אני מפסיק את הישיבה”. דיוני הקונגרס נעצרו לשלוש שעות לאות אבל, ובערב נפתחה ישיבה מיוחדת לדברי הספד. ראשון המספידים היה נשיא הקונגרס חיים ויצמן, לאחריו הספידו הרב מאיר בר-אילן ומנחם אוסישקין, שגם הודיע שבקרוב תוקם נקודת יישוב בארץ ישראל על שמו[47].
בארץ ישראל הכריזו המוסדות הלאומיים[48] וראשי מוסדות הקהילה העדתיות על אבל לאומי[49], ובכל הארץ הוכרזה הפסקת מלאכה באופן מלא מיום שני בחצות היום, זמן התחלת ההלוויה, ועד שעה חמש בערב. דגל ציון (ישראל) שעל בניין הסוכנות היהודית הורד לחצי התורן[50]. בין חמישים למאה אלף איש מהיישוב העברי הקטן דאז שהם כרבע מכל תושבי הארץ היהודים השתתפו במסע הלוויה[51], שהייתה הגדולה ביותר שידע היישוב באותה תקופה ולמשך זמן רב. בין המספידים בטרם מסע ההלוויה היו הרב יעקב משה חרל"פ והרב איסר זלמן מלצר. בין המשתתפים בהלוויה היו גם נציגים של הנציב העליון, מוסדות הממשלה, עיריית ירושלים, קונסולים, ראשי עדות זרות, ונציגי מוסדות הציבור. בשל הדוחק הרב נעשה שימוש הן בסדרנים והן בשוטרים בריטים וארצישראלים. בשולי הדרכים נעשה אף שימוש משטרתי בסוסים. שוטרים בריטים יצרו שרשרת סביב התקדמות הארון[52]. מסע ההלוויה יצא מבית הרב ומישיבת מרכז הרב, עבר ברחוב יפו, משם לרחוב הנסיכה מרי ורחוב ממילא עד שער יפו, ומשם אפשרו רק לחלק מהקהל להמשיך אל עבר הר ציון מטעמי זהירות עקב הדוחק הרב. הראי"ה נקבר בחלקת הנביאים שבבית הקברות בהר הזיתים בירושלים. לאחר מכן נערכו הספדים בכל רחבי העולם היהודי[53].
אף שמבחינה הלכתית נחשב לשמרן, מבחינה מחשבתית הוא נחשב להוגה דעות מקורי והוא ינק את השקפותיו מספרות ישראל לדורותיה ומעולם המחשבה הכללי, ומיזג את התנ"ך, התלמוד, מחשבת ישראל והקבלה (במיוחד של האר"י, הרמח"ל ובעל הלשם[54]), עם התפיסות החדשניות של העולם הפילוסופי והמדעי של תקופתו, לכלל תורה רוחנית אחת. במידה מסוימת הלך לאור שיטתו ותורתו של המהר"ל מפראג, ממנו ידע לצטט פרקים שלמים בעל פה. בעיני רבים נחשבת אישיותו לסמלו של המעבר מהגולה לארץ ישראל[55].
הגותו של הראי"ה קוק, נחשבת בעיני מספר חוקרים, דיאלקטית, ולעיתים מתפרשת באופנים מנוגדים[56]. כתיבתו עוסקת בין היתר באלוהות, בריאה, טבע האדם, מהלך ההיסטוריה, התחדשות הנבואה, ציונות, משיחיות ופוליטיקה[57].
לימים סיפר עליו הרב שלמה זלמן אוירבך שהרב ידע לצטט בעל פה את כל ספר הזוהר[58], ונאמר עליו שלמד כל יום שישים דפי גמרא ופעם לחודש את כל התנ"ך.
אישיותו
רבים ממי שפגשו בו מתארים אישיות קורנת ואצילית. תלמידו הרב יעקב משה חרל"פ תיאר את פגישתו הראשונה:
"הימים לפני חג שבועות תרס"ד ירדתי ליפו כמצוות הרופאים עלי, כדי לטבול בים. בשבועות שחל ביום השישי, התפללתי בבית הכנסת "שערי תורה", בן כ"א שנים הייתי אז, והנה שמעתי כיצד הרב אומר "אקדמות" לפני הקהל ברטט ובבכיה, ונזדעזעתי עד יסוד נפשי. מאותה שעה ואילך דבקתי ברב באהבה עזה, והייתי לתלמידו וחסידו לעולם."
תלמיד אחר, הרב דוד כהן, "הנזיר", שלימים ערך את ספרי "אורות הקודש", מתאר גם הוא את מפגשו הראשון עם הרב:
"אחרי טבילה במימי הריין, מצויד ב"שערי קדושה"[59], מלא ספק וחכיון, עשיתי את דרכי להרב. בערב ראש חודש אלול באתי אליו. מצאתיו עסוק בהלכה עם בנו. נסבה שיחה על חכמה יונית וספרותה, שלא סיפקה עוד נפש היודעה ממקורותיה הראשונים. נשארתי ללון אצלם. על משכבי לא שכב לבי, גורל חיי היו על כפות המאזניים. והנה בוקר השכם ואשמע קול צעדים הנה והנה, בברכות השחר, תפילת העקדה בשיר וניגון עליון, "משמי שמי קדם, וזכר לנו אהבת הקדמונים"[60]. ואקשיב והנה נהפכתי והייתי לאיש אחר. אחר התפילה, מהרתי לבשר במכתב כי יותר מאשר פללתי - מצאתי. מצאתי לי רב."
לקראת יום הולדתו השבעים תכננו ידידיו ומעריציו לחגוג את יובל השבעים, אך הוא פנה אליהם מעל דפי העיתונות ואמר שתהיה לו קורת רוח אם לא יעשו עניין מיום זה[61]. ביום מותו ביקש מתלמידיו שלא יכתבו עליו שום תארים נוספים מלבד התואר "הרב", וכך היה[62].
יחסו לציונות ולמודרנה
פרסום של ועד מאה שערים המכיר בחשיבותו של הרב קוק כמנהיג וכרב גדולהרב קוק בעת נאומו המפורסם בטקס חנוכת האוניברסיטה העברית, 1925.הרב קוק מונצח בבולי קרן קיימת לישראל
בהתייחס לאמירתו המפורסמת של החת"ם סופר ביחס למודרנה "חדש אסור מן התורה", טבע הרב קוק את הביטוי "הישן יתחדש, והחדש יתקדש"[63]. כך למשל לא ראה כל בעיה בקבלת תורת האבולוציה, ואף הכריז שהיא עולה בקנה אחד עם מושגים קדומים המופיעים בתורת הקבלה[64]. רוב כתביו לא נכתבו באופן מאורגן ושיטתי, אלא בכתיבה ספונטנית ושוטפת. בנו הרב צבי יהודה ותלמידו הרב דוד כהן סידרו פסקאות מכתביו בספרים לפי נושאים.
הרב קוק היה למעשה האידאולוג הדתי והתאולוג של הציונות. הוא ראה בה שלב התחלתי של הגאולה. הוא ראה במשיכתם של הציונים לארץ ישראל ולערכים לאומיים ביטוי של 'סגולת ישראל' שאיננה תלויה בהכרה ובבחירה שלהם: "החלק של הסגולה הוא הרבה, באין ערוך כלל, יותר גדול וקדוש מהחלק התלוי בבחירה"[65].
לאחר מותו של הרצל נשא הרב קוק נאום הספד בשם "המספד בירושלים"[66], בהספד זה, שבו שמו של הרצל אינו נזכר, הוא עוסק במשיח בן יוסף. כשסמוך למותו שאלוהו מדוע הוא מתעקש להיות ציוני, השיב שגם הקב"ה ציוני, כפי שכתוב ”כִּי בָחַר ה' בְּצִיּוֹן, אִוָּהּ לְמוֹשָׁב לוֹ” (תהלים, קל"ב, י"ג)[67]. את כינון מדינת ישראל ראה, שנים רבות טרם שהוקמה, כיצירת יסוד כסא השם בעולם.
אף שחרד מנטייתם של צעירי הציונות לחילוניות ולעזיבת הדת, ביטא אהבה רבה כלפיהם. בספריו ציין שיש יתרונות במעמד הנפשי של בני הציבור החילוני העוסקים בבניין הארץ ובתחיית הלאום היהודי, על פני הציבור הדתי[68].
בתקופות שונות של חייו, יזם מספר מסעות של רבנים למושבות ולקיבוצים בעמק יזרעאל, בגליל ובשפלת החוף, וצירף אליהם רבנים מהיישוב הישן שהתנגדו לציונות, כדי לגשר על הפערים ולהדק את הקשר עם החלוצים, הן במטרה להקשיב להלך רוחם ולשמוע על מצבם, והן במטרה לחזקם מורלית ורוחנית ולחזקם בדת היהדות.
בעקבות השתדלות תלמידו, הרב משה צבי נריה, ניאות הרב קוק לתמוך ולעודד את תנועת הנוער הדתי לאומי בני עקיבא, ונחשב כמורה דרכה הרוחני. הוא כתב איגרות לכינוסיה השונים של התנועה ואף אירח מפגשי מדריכים בביתו.
היחס לטבע ולעולם
עניין מרכזי בהגותו הוא היחס החיובי כלפי הטבע והעולם. הוא סבר כי יש לאהוב את היופי של הטבע ולהכיר בחידושי המדע ובתהפוכות ההיסטוריה, כחלק ממכלול הבריאה. מאחורי כל הפרטים במציאות עומד כוח מאחד, שהוא האלוהות. גם "אהבת ישראל" נובעת מתוך אמונה שעם ישראל חשוב לאנושות ולעולם כולו. הוא קרא ל"אהבת כל המעשים":[69]
הוא ראה את מצוות התשובה כשיבת העולם כולו אל מקורו האלהי שממנו נפרד, ובכלל כך כחזרה לחיים טבעיים והרמוניים עם העולם כולו, ובכך כלל הן את הבריאות הגופנית והתעמלות הגוף[70], והן את הבניין הלאומי, ובמסגרתו את החזרה לארץ ישראל, בניין מוסדות ממלכתיים ופיתוח התעשייה והחקלאות[71]. הוא ראה בחיוב גם את פיתוח המדע מתוך התאמה עם התורה[72], קרא ליחס מכבד לאוכלוסייה הערבית[73], וגם את הכפירה ראה כתחילתה של מהפכה דתית נדרשת[74].
בנושא היחס ההדדי בין התורה לבין "הרגשות הגשמיים" כתב הרב קוק: ”האדם הישר צריך להאמין בחייו. כלומר שיאמין בחיי עצמו והרגשותיו ההולכות בדרך ישרה מיסוד נפשו, שהם טובים וישרים ושהם מוליכים בדרך ישרה. התורה צריכה שתהיה נר לרגלו, שעל ידה יראה את המקום ששם הטעות עלולה, שלפעמים תתע הנפש בתוהו לא דרך”[75].
הרב קוק הצטיין גם בתחום ההלכתי וגם בתחום האגדה [כלומר התחום ההגותי], הוא ”היה הוא גופו בבחינת הלכה ואגדה.”[76]
ועוד כותב הרב זוין:
"לא יהיה הדבר להגזמה, אם נאמר שמרן הגרא"י הכהן קוק, ז"ל, היה בדורנו היחיד בין גדולי התורה, שהיה שולט בהלכה ובאגדה כאחת... כל מקצועות התורה היו ברשותו. ולאו דווקא בהלכה. עולם האגדה היה לא פחות פתוח לפניו. חזון ושירה, מחשבה ומחקר, הגיונות ודעות - כל אלה היו שוטפים בלי הרף, כמעין הנובע, ממוחו ללבו ומלבו למוחו."[77]
דברים אלה לצד חשיבות השילוב בין מחשבה והגות לבין הלכה מופיעים בכתבי הרב קוק; כגון בספרו משפט כהן (סימן ס"ג), ובאורות הקודש (חלק א' עמוד כ"ד). כמו כן שילב לעיתים את המושג "נבואה" במחשבה.
גישתו הכלכלית-חברתית
הרב קוק חי בעת המהפכה הקומוניסטית. הוא חלק על קביעתו של קרל מרקס שהמציאות הממשית היא חומרית, אולם הזדהה עם הביקורת המרקסיסטית על ניצול הפועלים. מסיבה זו הוא סבר שעבדות, שבה הפועל הוא קניינו של הבעלים, עדיפה על פני העסקת פועלים ללא זכויות סוציאליות או אחריות על נזקיהם:
למשל העובדים מפני דלותם במערות וכיפי עפר ששם האוויר משחת, וכמה סכנות צפויות להעובדים על ידי הריסות מפלי העפר וכיוצא בזה. אם היו העובדים עבדים וקנין-כסף להבעלים, אז אף בהיותם דלי מוסר לא היו חסים על כספם להיטיב את מצב העובדים, לטהר את האויר, לחזק את התקרות לבל יזדמן שיעשו מכרותיהם קבריהם, כי יחוש על עבדיו וישמרם כשומר כספו ונכסיו. אבל עכשיו יאמר העשיר אביר הלב, הנה אם יקצרו ימי חיי הפועלים על ידי השחתת האויר, לא יפסיד מאומה, כי בשכירות שמשלם מדי יום ביומו ישיג פועלים אחרים. ואם בבת אחת יקברו חיים מהם מאות ואלפים, לא לו נוגע הדבר.
הוא חלק על טענתו של מרקס שהפתרון לבעיה הוא ביטול הקניין הפרטי בעזרת מהפכה. לדבריו, מהפכות ייצרו מעמד שליט חדש שידכא גם הוא אחרים. בעיניו, הפתרון לבעיות החברתיות הוא הגבלת הקניין הפרטי, חיזוק הרוחניות בחברה ויצירת שיתוף פעולה בין המעמדות[78].
מציאת החיוב והכוח המאחד
הרב קוק מעלה על נס את המאבק על דרך החיוב. במקום לשלול ולחפש ליקויים ופגמים יש לנקוט עשייה חיובית ומועילה. במקום לחבוט בסוטים מדרך הישר, יש למצוא מסילות ללבם בדברי כיבושין. כך ייתרצו, וכבודם לא יינזק, כי כבודם חביב עליהם כפי שחביב על האחרים כבודם שלהם. האדם והציבור נתבעים לעשייה, ולא לשלילה של האדם או של הציבור האחר.
הרב קוק ומשלחת הרבנים בניו יורק
אמנם לשיטת הרב קוק ישנה אמת אבסולוטית, אבל בכל דעה כמעט יש גם משהו אמיתי. על מנת להגיע לאמת המוחלטת יש לאחד את כל השיטות ולתת לכל אחת מהן את מקומה[79]. גם בכפירה ישנו חיוב, משום שהיא שוללת את התפיסה האלילית המוטעית את האל; וגם באלילות יש גרעין של אמת שהוא הרצון לקרבה לאל, אלא שהיא מעוותת ומגשימה את האל.
בספר אורות[80] הוא מונה שלושה כוחות מרכזיים בימינו: ההומניזם (אנושיות בלשונו), הלאומיות והדת (או הקודש). שלושתם נאבקים זה בזה, וגם בכך יש משהו מן החיוב, משום שבאופן זה הם מונעים התפשטות יתר של אחת השיטות ללא בקרה, מצב שעלול להביא לקיצוניות ולהרס. על כל אחת מהשיטות ללמוד להבין שגם לשתי האחרות ישנה חשיבות. לשיטה האידיאלית שמאחדת את כל השלוש הוא קורא "הקודש העליון". בכל מתח הגותי יש למצוא את החיוב שבצדדים המתעמתים ולגרום להם להבין שהם זקוקים זה לזה ונבנים זה מזה.
הדברים באים לידי ביטוי בציטוט מפורסם מדבריו:
הצדיקים הטהורים אינם קובלים על הרשעה אלא מוסיפים צדק,
אינם קובלים על הכפירה אלא מוסיפים אמונה,
אינם קובלים על הבערות אלא מוסיפים חוכמה.
— ערפלי טוהר
על אף תפיסה זו, לא נמנע הרב קוק לבקר בתוקף אישים וגופים ציבוריים בעניינים כמו חילולי שבת ובעיות כשרות[81].
הרב קוק קרא שלא להפריז ב"דבקות" בצדיק שהוא מושג בסיסי בתורת החסידות, והציע להחליפה בדבקות בעם ישראל ובנשמתו, שלו, לדבריו, אין מגרעות כלל:
אשריהם ישראל שהם דבקים בנשמת האומה, שהיא טוב מוחלט, לשאוב על ידה אור ד׳ הטוב.
בדרכו הלימודית וההלכתית נטה הרב קוק ללימוד "אסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא", כך בערוב ימיו השקיע הרב קוק שעות רבות במפעל שיזם לסיכום של פסק ההלכה היוצא מסוגיות הגמרא, כפי שהוא מופיע ברמב"ם ובשולחן ערוך. זאת במטרה לגשר על הפער שנוצר בין הדיון בסוגיות הגמרא לדיון בהלכה על ידי זה שחלק מהלימוד של הגמרא יהיה פסיקת ההלכה היוצאת מהלימוד. אזכור ההלכות על הדף כונה "הלכה ברורה" וביאור הסוגיות בשיטות הראשונים והאחרונים הופיע בשם "בירור הלכה". בהמשך הוקם מכון שיטפל בהמשך המפעל הזה והוצאתו מן הכוח אל הפועל, שנמצא במתחם ישיבת מרכז הרב.
הרב קוק פיתח בהרחבה את הנושא של ייחודיותה של תורת ארץ ישראל, וקרא לשוב אל שיטת הלימוד הארץ־ישראלית המקורית. חידושו העיקרי בנושא הוא שהייחודיות של תורת ארץ ישראל היא בכך שבא"י מקצועות התורה אינם מפולגים זה מזה ולא צרים זה לזה, אלא השכל הכללי משקיף על הכל בסקירה כללית, והעניינים יונקים זה מזה ומסייעים זה לזה[83]. לפיכך, ההלכה מושפעת מרוח הקודש, מהאגדה ומהקבלה. בלימוד התורה בארץ ישראל ניתן להגיע לבירור האמת בלא צורך בפלפול מרובה.
הרב קוק, לבד שהיה איש הגות, שמש גם כפוסק וכתב מאות תשובות הלכתיות. מרבית תשובותיו ההלכתיות פורסמו בספרי השו"ת אורח משפט, משפט כהן, דעת כהן ועזרת כהן. חלק מהחוקרים[85] סוברים שעל אף שהגותו חדשנית ביותר, הרב קוק לא שילב אותה בפסיקותיו.
לעומתם, אבינועם רוזנק סבור ששורש החומרות הרבות המצויות בפסיקותיו הוא ברעיונות החדשניים שבהגותו. חגי בן ארצי סבור שיש להבחין בפסיקות הרב קוק בין תקופת יפו לתקופת ירושלים: בראשונה הרב פוסק באופן חדשני ביותר (למשל בהקלתו בפולמוס שמן השומשומין, בהיתר המכירה בשנת השמיטה ובפולמוס האתרוגים המורכבים) ובשנייה, הרב עובר לפסיקה שמרנית בהרבה (בהחמרתו באיסור הצבעת נשים, בנושא חליבה בשבת, ובהחמרתו בהלכות גיור ואיסורו לנתוחי גופות יהודים במסגרת לימודי רפואה).
פרופ' נריה גוטל אמר שהרב קוק מנמק את פסיקותיו גם בדברי קבלה ואגדה, דבר שאינו מקובל ברוב ספרי השו"ת האשכנזיים הקלאסיים, אך מצוי בפסיקות חכמי אשכנז הקדמונים וחכמי עדות המזרח. כך למשל הזכיר את פסיקת הרב קוק שיש להשתמש בגופות גויים לצורך לימוד רפואה, שאותה נימק גם בכך שהגוף היהודי הוא קדוש[86].
הרב קוק למד ספרי קבלה וחסידות וכתב בשבחם, אבל בישיבתו לא לימד כתבים אלה.
פלפול
הרב שלמה יוסף זוין הסביר את גישתו ההלכתית של הרב קוק בספריו ובכתביו[87]. הוא מציין שהרב קוק נמנע מלבסס הסברים על שיטת ה"לשיטתו", כשהוא רואה בה פן של פלפול שאינו הכרחי; אולם לא נמנע, לאחר שהסביר שיטה, לציין שהסבר זה תואם את שיטתו של אומרה במקום אחר.
עם זאת ניכר בהרבה מקורות בכתביו[88], כי הרב קוק התייחס בחיוב ובסנגוריה לצורת לימוד זו. הוא מנתח את הסיבה להתנגדות שצורת לימוד זו עוררה בעבר, ואת הנימוקים ללגיטימיות שיש לה כיום. הרב קוק טוען שללימוד זה יש צד אסתטי, והוא עשוי לעורר לאהבת תורה. אמנם הוא מגביל ותוחם אותו בתנאים אחדים, כמו לא לערבב הלכה ואגדה, ולאפשרו לאנשים שכבר יש להם ידיעות מעמיקות בלימוד.
באופן כללי גישתו של הרב קוק למנהגים מהווה שיטה קלאסית בקרב האורתודוקסיה המודרנית. גישתו כללה התייחסות בכובד ראש למנהגים, כשלעיתים הוא רואה חשיבות עצומה בקיים המנהגים ממש כדין תורה. גישתו המעניינת היא ביחס לדין המנהג ועניין "לא תתגודדו".[דרושה הבהרה]
פילוסופיה וקבלה בהגותו
הוגה הדעות הלל צייטלין מציב את הרב קוק ברצף אחד עם גדולי הקבלה: האר"י, הבעל שם טוב, ובעל התניא. לדבריו הרב קוק הסתמך רבות על קבלתו של הבעש"ט, יותר ממה שמיוחס לו. הוא כותב:
בא הרב קוק וגילה בקבלה את נשמת הרבים, את מאורעותיה, סכנותיה, ירידותיה, הצלותיה, גאולותיה, צירופיה וזכוכיה, עליותיה ושגשוגיה של הנשמה ההיא, כלומר של כללות נשמת ישראל, והסתכל אף בנשמתו של היחיד רק מתוך האספקלריה של נשמת הרבים. החב"ד מסתכל בנשמתו של אחד מישראל ומשם הוא מביט בשכינה; הרב קוק מביט בשכינה, בכנסת ישראל, כלומר בשורש השרשים של נשמות ישראל, ומשם הוא מסתכל בנשמתו של היחיד.
— במאמרו "הקו היסודי בקבלה של הרב קוק ז"ל"
היו חוקרים (כגון בנימין איש שלום) שטענו שאף שלקבלה מקום מרכזי בתפיסת עולמו של הרב קוק, הוא אינו צמוד לעולם המושגים שלה, אלא משתמש בה לצורכי הגותו־הוא באמצעות נתינת משמעות מחודשת לסמליה. כנגדם יצאו חוקרי קבלה, ובראשם יוסף אביב"י, שטענו כי עולמו הרוחני של הרב קוק נטוע עמוק בחיק הקבלה, וכי ניתן להראות במקומות רבים שבהם נראה שהוא כותב הגות בלבד, שאין זה אלא תרגום לשפה מודרנית של תכנים קבליים, על פי פרשנותו הייחודית של הרב קוק[90].
בהגותו ניכרת גם השפעתם של פילוסופים מודרניים של העת החדשה. באחד ממכתביו של בנו הרב צבי יהודה, כותב הבן שמאמרו של אביו, "דעת אלוקים", מבוסס לדעתו על גישתו של הפילוסוףהרמן כהן. למעשה, רבים ממושגיו של שפינוזה מצויים הן במאמר זה והן במקומות רבים נוספים בהגות הרב קוק. השפעה מיוחדת ישנה להגותו של הגל (אולי בתיווכה של משנת ר' נחמן קרוכמל) על מחשבת הרב קוק. הדבר ניכר במאמרו "למהלך האידיאות בישראל" (בספרו "אורות"), שבו הוא משתמש במושגי האידאות במובנן ההגלייני, לשם הסברת ההיסטוריה היהודית. עוד ניכרת, במיוחד, הגותו של שלינג, בייחוד בכל הקשור לשילוב אחדות וריבוי. מלבד זאת ישנה זיקה הגותית, הן בדרך של השפעה והן ביקורתית, לכתביהם של קאנט, שופנהאואר, ניטשה[93], אנרי ברגסון, כמו גם ביחס לבודהיזם[94], וכן לתגליות מדעיות בעלות משמעות פילוסופית (דוגמת האבולוציה וגיל העולם)[95].
הרב קוק הסתייג מתורת ההשכלה, אך לא התנגד לשימוש בכלים מדעיים־ביקורתיים בלימוד התורה, כאשר הדבר נעשה בידי בני תורה המתאימים לכך, ולא כעיקר הלימוד[96].
תשובה וגאולה
התשובה במשנת הרב קוק תופסת מקום מרכזי. אחד הכתבים הבודדים שיצאו לאור בחייו הוא הספר "אורות התשובה". בספר זה הוא מברר את מהותה של התשובה, והתהליכים הגורמים ומניעים אליה, ומחדש את רעיון התשובה לאו דווקא כשיבה מחטא מסוים וכחזרה בתשובה פשוטה, אלא כאידאה כללית של חירות ממגבלות וחולשות ותהליך התקדמות כללית של המציאות כולה, זאת בהתבסס על ספרות הסוד של היהדות.
התשובה במשנתו אף חורגת מתחומי המוסר והאתיקה הפרטיים, וכוללת תהליכים מדיניים, חברתיים, מדעיים ובריאותיים, ובעיקר שיבת עם ישראל לארצו וגאולתו הלאומית. הגאולה המצופה אינה נוגעת רק בעם ישראל ושיבתו לארצו, אלא כוללת גם הטבת מעמדה של כלל האנושות ועלייתה למדרגה מוסרית גבוהה יותר. את רעיון התשובה הפרטי קשר באותנטיות אישית שבה האדם נאמן לעצמיותו "ושב אל שורש נשמתו". רעיון התשובה קשור במשנתו בשיבה של האדם, העמים והאנושות בכללותה אל האלוהות, שהיא מקור חכמה, אמת, יופי, יושר וטוב הקיים בעולם.
התפתחות והתקדמות העולם
לפי תפיסתו, תורת האבולוציה הדרוויניסטית איננה סותרת את התורה, אלא אדרבה מתאימה לרוח התורה, ומורה על כך שהעולם מתקדם ומתפתח. לדעתו תהליכי ההתפתחות מתרחשים לא רק בתחום החומרי אלא גם בתחום המוסרי והרוחני, בהתקדמות ההיסטורית של העולם לקראת הגאולה.
הרב קוק הבין על פי הקבלה, שעם בוא הגאולה המלאה, תהיה התקדמות של כל החיים. ב'חזון הצמחונות והשלום' הוא מתאר את התקדמות הטבע כולו, כאשר כל רמת חיים עולה ומתקדמת. האדם יהיה ליותר מאשר הוא כיום, וכך הצמחים והבהמות, ומתוך כך, תיאסר אכילת הבשר. הוא ראה גם התפתחות של המדעים להבנה מלאה של היקום, המתיישרת עם המוסר, מתוך ידיעה והשתתפות, ולא מתוך התנשאות וכוחנות. הוא כלל בכך את מדעי הנפש, הטבע והחיים, וכן את היצירה האנושית והאמנות[97].
ציטוטים מייצגים ממשנתו
האחדות הקוסמולוגית של הבריאה
"כמה פשוט הוא הדבר, שבעליית רצונו של האדם כל הברואים מתעלים, ובשפלותו כולם נשפלים. האחריות המוסרית הקוסמית הרזית הזאת כמה פשוטה ישרה וטבעית היא."
"כמה רוממה היא, כמה אמת ושירה כמוסה היא, המחשבה הרזית שהאדם מצד כוחו הרוחני פועל על כל ההויה כולה."
— אורות הקודש ג'
צלם אלהים שבאנושות
"אהבת הבריות צריכה להיות חיה בלב ובנשמה, אהבת כל האדם בייחוד, ואהבת כל העמים כולם, חפץ עילוים ותקומתם החומרית והרוחנית... תכונה זו היא שמסגלת את רוחא דמלכא משיחא לחול על ישראל... עלינו לדעת כי נקודת חיים אור וקודש תמיד לא זזה מהצלם האלהי שנחנן בו האדם בכללו, וחוננו בו כל עם ולשון, כל אחד לפי ערכו."
— מוסר אביך, עמוד נ"ז
"...רק על נפש עשירה באהבת הבריות ואהבת האדם, תוכל אהבת האומה להתנשא בגאון אצילותה וגדולתה הרוחנית והמעשית..."
— שם נ"ח
סגולת ישראל והדרגות בבריאה
כהוגים לא מעטים ביהדות הוא ראה הבדל בין נשמת עם ישראל לנשמות האומות, באשר בכנסת ישראל הוא ראה גילוי אלהי:
"כנסת ישראל היא תמצית ההויה כולה, ובעולם הזה נשפע תמצית זו באומה הישראלית ממש, בחומריותה ורוחניותה, בתולדתה ואמונתה."
— אורות עמוד קל"ח
"ההבדל בין הנשמה הישראלית היהודית, מאווייה הפנימיים, שאיפתה, תכונתה ועמדתה ובין נשמות הגויים כולם, לכל דרגותיהם, הוא יותר גדול ויותר עמוק מההבדל שבין נפש האדם ונפש הבהמה, שבין האחרונים רק הבדל כמותי נמצא, אבל בין הראשונים שורר הבדל עצמי איכותי."
— אורות, פרק ה', עמוד קנ"ו
מדינת ישראל
אין המדינה האושר העליון של האדם. זה ניתן להאמר במדינה רגילה, שאינה עולה לערך יותר גדול מחברת אחריות גדולה, שנשארו המוני האידיאות, שהן עטרת החיים של האנושיות, מרחפים ממעל לה, ואינם נוגעים בה. מה שאין כן מדינה שהיא ביסודה אידיאלית, שחקוק בהויתה תוכן האידיאלי היותר עליון שהוא באמת האושר היותר גדול של היחיד. מדינה זו היא באמת היותר עליונה בסולם האושר, ומדינה זו היא מדינתנו, מדינת ישראל, יסוד כסא ד' בעולם, שכל חפצה הוא שיהיה ד' אחד ושמו אחד, שזהו באמת האושר היותר עליון. אמת, שאושר נשגב זה צריך הוא לביאור ארוך כדי להעלות אורו בימי חושך, אבל לא מפני זה יחדל מלהיות האושר היותר גדול.
"אי אפשר למצא מעמד מבוסס לרוח כי אם באוויר האלהי. הידיעה ההרגשה הדמיון והחפץ והתנועות הפנימיות והחיצוניות שלהם, כולם מזקיקים את בני האדם שיהיו אלהיים דווקא. אז ימצאו את מילואם, את יחוסם השוה והמניח את הדעת. אם מעט פחות מגדולה זו יבקש לו האדם הרי הוא מיד טרוף כספינה המטורפת בים... מקום מנוחתנו הוא רק באלהים..."
— אורות, עמוד קי"ט
סבל האנושות בגלל נטישת העצמיות ואיבוד הייחודיות
"כל החולשות הגופניות והרוחניות, כל המחשבות הפסולות, וכל הרעיונות המדלדלים, המטשטשים את הכשרון ואת בהירות הנשמתית, באים רק מחסרון הארה של הנשמה העצמית."
— אורות הקודש, ג', עמוד קל"ז
הבדל בין האישה לגבר:
"וכמה מידות עליונות וטובות, וכמה אושר ומרחב יש בחלק הטוב הזה של היות הנשמה נשמת איש פועל, יוצר, מחדש ומחייב פעלים והגיונים, שאיפות ומעשים, על פי עצמיותו הפנימית במערכי קדושתו - הנעלה מנפש האישה - הנחשבת כחומר לגבי הצורה - לעומת נשמת האיש הצורתית, ורבה היא ההודאה המחויבת ליוצר הנשמה מכל איש ואיש, שלא עשני אישה."
"עם כל היתרון של האיש הפועל והרושם את רשמי השפעתו ומפעלותיו בחיים ובעולם, הנה יש לעומת זה ג"כ יתרון להאשה הנפעלת, שהיא עשויה בתכונה כזאת של קבלת רשמים, בזה שהפעולות והתעוררות המעשה העצמיות ירשם האדם על ידן בצמצום של כחו החומרי והרוחני, ויוכל לפעמים לסור עי"ז מהמגמה האלוקית העליונה, מה שא"כ התכונה הנפעלת של האשה כשהיא ישרה, היא עלולה להרשם ולהפעל מתכונת השפע של המעשה אשר עשה האלוקים, מהתכונה הישרה, כאשר עשה את האדם ואת העולם, את התכן החומרי והרוחני שבהויה, ישר מכוון לרצונו העליון הפשוט והישר."
— עולת ראי"ה, עמוד ע"א
הדמיון והחלומות
"השכל הרציונלי שלנו אינו כי אם תלמיד קטן, המסביר קצת את כל אור החיים שיש באוצר דמיוננו העשיר והקדוש, החי בחיי מציאות עליונה, המכרעת את המציאות הריאלית באיתניות עצמיות הויתה."
— אורות הקודש, א', רכ"ו
"החלומות הגדולים יסוד העולם הם. המדרגות שונות הן. חולמים הם הנביאים, בחלום אדבר בו. חולמים הם המשוררים בהקיץ. חולמים הם בעלי המחשבה הגדולים לתיקון העולם. חולמים אנו כולנו בשוב ד' את שיבת ציון."
— אורות הקודש, א', ע' רכ"ו
אחדות הגוף והנפש
"ההתעמלות, שצעירי ישראל עוסקים בה בארץ ישראל, על מנת לחזק את גופם בשביל להיות בנים אמיצי כח לאומה, היא משכללת את הכוח הרוחני של הצדיקים העליונים, העוסקים בייחודים של השמות הקדושים, להרבות הבלטת האור האלהי בעולם, ואין גילוי אחד עומד בלא חבירו כלל."
— אורות, עמוד פ'
גדלות התשובה
"ממעמקים באה התשובה... התשובה באה משאיפת המציאות כולה להיות יותר טובה ומזוככת, יותר חסינה ומעולה ממה שהיא."
— אורות התשובה, ו' א'
"התשובה הכללית שהיא עילוי העולם ותיקונו..."
— שם, ד' ג'
"מצד הבינה התשובה באה. וברום מעלתה הזדונות הוים לזכויות ועליהם חיו יחיה."
— שם, י"א א'
"התשובה היא תמיד שרויה בלב, אפילו בעת החטא עצמו התשובה גנוזה בנשמה, והיא שולחת קויה, שהם מתגלים אחר כך בעת שבא הנוחם הקורא לתשובה."
— שם, ו' ב'
"קביעות המחשבה של התשובה היא מייסדת את אופיו של האדם על יסוד האצילות."
— שם, ט' א'
"גדול ונשגב הוא אושר התשובה... אין דבר מצרף ומטהר את האדם, מעלהו למעלת אדם באמת כהעמקת התשובה."
— שם, י"ג י"א
הערכות כלפיו
פרק זה טעון שכתוב. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לשכתב אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. הסיבה היא הגיוגרפיה ופירוט מוגזם, מקורות רעועים.
אישיותו של הרב קוק וידיעותיו בתורה זכו להערכה רבה אצל הרבנים מרוב הזרמים השונים, חובבי ציון וחרדים. חליפת האיגרות והמכתבים בינו לבין רבנים גדולי ישראל, וכן התבטאויות של רבנים שונים, מבטאות כבוד רב כלפי הרב קוק, הגם שפעמים רבות לא הסכימו עם דרכו ושיטתו.
החפץ חיים שמע בזמן הכנסייה הגדולה הראשונה שהתקיימה בווינה בשנת תרפ"ג דברי פגיעה ברב קוק, ואז הגיב החפץ חיים: ”הערענדיג אזעלכע ווערטער דארף מען קריעה רייסען!” (תרגום מיידיש: לשמע דברים כאלו יש לקרוע קריעה!)[99]. כמו כן סירב ללחוץ את ידיהם של בני המשלחת הירושלמית ואמר להם: ”לאלה שעושים מחלוקת נגד רבה של ירושלים איני נותן שלום!” והוסיף: ”דעו לכם כי הוא קדוש וטהור, וכל הנוגע בו לא יינקה.”[100][101][102]
הרב מלצר אמר לרב גרודז'ינסקי בביקור אצלו בהתייחסו לרב קוק: ”אנו גדולים עד בריח הדלת שלו”[103] ובהספד על הרב קוק אמר: ”יחיד הדור בגאונות, יחיד הדור בצדקות, יחיד הדור בחסידות.” וקרא בבכי: ”אבי אבי רכב ישראל ופרשיו”.
הרב שלמה אליעזר אלפנדרי, על אף התנגדותו החריפה לציונות, חלק כבוד לרב קוק והעריכו כאחד מגדולי הדור. כשביקר הרב קוק בצפת בכסלו תרפ"ד שלח לו הרב אלפנדרי מכתב ברכה ואירחו בביתו "בכבוד גדול ובחביבות מרובה"[104]. במכתב מו' בשבט תרפ"ד לרב יעקב משה חרל"פ, מגדולי תלמידי הרב קוק, הביע הרב אלפנדרי את מחאתו החריפה נגד מי שפגע בכבודו של הרב קוק: ”הגיע לאוזני מפי עדים נאמנים ש... פער פיו מבלי חוק ושחץ עם הרב והתבטא בביטולים כלפי הרבי קוק וגדף מערכות ישראל אלופי ישורון. תאלמנה שפתי שקר הדוברות על צדיק עתק.” הרב אלפנדרי ביקש את הערותיו של הרב קוק על חיבור שחיבר וקיבל את השגותיו[105].
הרב שלמה אלישיב אמר לרב אריה לוין על הרב קוק שהוא ”כליל השלמות: שלמות בגאונות, שלמות בצדקות, שלמות במחשבה ושלמות בהנהגה”[106].
הרב יצחק הוטנר, שהיה תלמידו, אמר עליו: ”הרב היה בקי בכל התורה כולה, בבלי וירושלמי, נגלה ונסתר, ממש כל רז לא אניס ליה בכל חלק מחלקי התורה!.” והוסיף: ”הרב היה גדול בתורה, ביראה ובחסידות, מכל אשר חלקו עליו”. עוד סיפר הרב הוטנר שרבו, "הסבא מסלבודקה", אמר לו על הרב קוק: ”הרב קוק לא למד בישיבות המוסר, אך הוא הצורה של המוסר.”[107]
גם חלק מהרבנים מתנגדי הציונות הכתירוהו בתוארי כבוד במכתביהם אליו. האדמו"ר הריי"צ מליובאוויטש כתב לרב קוק: ”כבוד ידידי הרב הגאון הנודע והמפורסם בכל מרחבי תבל וקצוי ארץ לשם תהלה ותפארת בתוככי גאוני יעקב עמוד הימיני פטיש החזק כבוד שם תפארתו מוהר"ר אברהם יצחק שליט"א.”[108] הרב זליג ראובן בנגיס כתב לרב קוק, אותו הכיר מישיבת וולוז'ין: ”הרב הגאון האדיר, תפארת ישראל... הכהן הגדול מאחיו...”[109] הרב יצחק זאב סולובייצ'יק מבריסק כתב: ”הרב הגאון הגדול המפורסם, תפארת ישראל...”[110] ובמכתב אחר מכנה את הרב קוק "פאר הדור"[111]. הרב ירוחם ליבוביץ כתב: ”לכבוד הרב הגאון המפורסם בכל קצוי תבל, סיני ועוקר הרים, צדיק וחסיד, כליל המעלות והטוהר, רשכבה"ג ומרא דארעא דישראל, אדמו"ר הגאון א"י הכהן קוק שליט"א.”[112] הרב ברוך בר ליבוביץ כתב: ”כבוד הגאון האמתי, נר ישראל, עמוד הימיני כקש"ת.”[113] הרב אהרן קוטלר כתב: ”מעלת כבוד הגאון הגדול המפורסם בכל קצוי הארץ, פאר הדור, עמוד הימיני, פטיש החזק, מעוז ומגדול לתורה ולדת...”[114] הרב מאיר שפירא מלובלין כתב: ”חכימא דיהודאי, רב האי גאון ודגול מרבבות קודש, שר התורה ופאר הדור, מרא דארעא דישראל”, וביקש מהרב קוק להאציל מברכתו על הישיבה שפותח[115]. הרב מרדכי מביילגוריא שלח כספים אל הראי"ה כדי שיחלקם וכתב: ”רב האי גאון המפורסם, ראש הרבנים כליל המדעים פאר היחש עוטה מעיל המדות... נשיא הרבנות הראשית בארץ הקודש”[116].
החזון איש פנה אליו בשאלה הלכתית בנוסח ”הוד כבוד מרן שליט"א”, תואר שבו השתמש החזון איש, מלבד ביחס לרב קוק, רק לגדולים ביותר בעיניו: הרב איסר זלמן מלצר, הרב חיים עוזר גרודזנסקי, הרב יצחק זאב סולובייצ'יק והרב אלחנן וסרמן. בהנחת אבן הפינה לישיבת בית יוסף בבני ברק עמד החזון איש במשך כל נאום הברכה של הרב קוק, כבוד שלא נתן לגדולי תורה אחרים שדיברו שם. לשואלים מדוע לא ישב, הוא ענה: ”די תורה שטייט”! (מיידיש: "התורה עומדת!")[117][118].
גם הרב יוסף חיים זוננפלד, שחלק על דרכו, העריך את הרב קוק[119], ונהג לדבר איתו ארוכות בדברי תורה כשנפגשו[120]. בספר "יחידי סגולה" מאת הרב איסר פרנקל מובא שהרב זוננפלד אמר למי ששאלוהו מדוע הוא משוחח בדברי תורה עם הרב קוק: ”הרב קוק הוא צדיק גמור, אך דרכינו הן נפרדות”. הרב אברהם חיים בביוף, שהיה ממשמשיו של הרב זוננפלד, סיפר כי שררו יחסים טובים בין הרב זוננפלד לבין הרב קוק, שאותו הוא מכנה ”צדיק יסוד עולם”[121].
הרב שלמה זלמן אוירבך שהכיר את הרב קוק בצעירותו אמר עליו לרב משה צבי נריה שהיה מתלמידי הרב קוק: "הרב היה גאון מופלא וקדוש עליון". בהזדמנות אחרת אמר לרב נריה: ”הרב היה גדול בכל, איש האשכולות. מאיזה צד שהיית מתבונן בו, היית רואה את גדולתו, את יחידותו. גאון ששלט בכל מכמני התורה, בנגלה ובנסתר, צדיק בכל דרכיו ובכל מעשיו, בדקדוקי מצוות ובמעלות המידות, בשקידת הלימוד ובמעשי החסד.” ועוד אמר על הרב קוק: ”לא היו גדולים כמוהו בדורו. זו הייתה גדלות מיוחדת. הרב היה גדול לא רק בדורו אלא בדורות!” הרב קוק היה הרב שערך את חופתו של הרב אוירבך בחתונתו. כמו כן סיפר בנו, כשהיה אומר אביו "הרב" ללא הוספת שם, כוונתו הייתה לרב קוק. גם הרב יעקב רקובסקי העיד על כך, וסיפר שכך אמר לו רבי שלמה זלמן: ”ר' יעקב, אם אני אומר לך 'דער רב', 'הרב', תדע לך שזה הרב קוק, זה הרב שלנו, זה הרב שלי” הוא אמר: ”יש את ר' צבי פסח פרנק, כל אחד עם גדלותו הוא, אבל כשאני אומר הרב, הרב אני לא אומר לאף אחד, הרב שלי זה הרב קוק.”[122]
בדין תורה שנערך בפני הרב יוסף שלום אלישיב בין הרב יוסף בוקסבוים, ראש מכון ירושלים, לבין אדם שלא רצה להכניס ל"אוצר מפרשי התלמוד" שבהוצאת המכון דברים של הרב קוק ובגלל זה פוטר על ידי הרב בוקסבוים, הצדיק הרב אלישיב את הפיטורים ותמה מדוע לא להכניס דברי תורה של הרב קוק לקובץ, הרי ”הרב היה קדוש” במקרה אחר אמר הרב אלישיב על הרב קוק ”הוא היה גאון וצדיק ראשו בשמים, די גרעסטע פון אלע” (מיידיש: "הגדול מכולם")[123][124].
הרב יוסף משאש מחשובי רבני מרוקו, מכנה אותו "תפארת ישראל", מצדד בהקמת ישיבת מרכז הרב, וכותב כי הוא גער במתנגדיו באופן חריף[125].
גם רבני יהדות תימן ראו בו את גדול הרבנים בארץ ישראל. הם ביקשו את הסכמתו על הספר "אמונת ה'", תוך שהם מתארים אותו בתוארי כבוד מרשימים יותר משאר הרבנים שם: "רבנו הכהן הגדול, נר ישראל וקדושו, גדול הדור ונזרו מרן אברהם יצחק הכהן קוק זצוק"ל וכו'"[128]. הרב הראשי ליהדות תימן, הרב שלום יצחק הלוי כינה אותו "רבינו מריה דארעא דישראל"[129]. גם הרב מרדכי שרעבי סבר שדרכו של הרב קוק עדיפה על פני דרכו של הרב זוננפלד[130].
רבים מראשי היישוב ואנשי רוח והגות כברל כצנלסון, ברנר, ובמיוחד א"ד גורדון, אז"ר, ביאליק ועגנון כיבדוהו ושמרו על קשר אתו. הצייר נחום גוטמן מספר כי ברנר פסע אחר הרב קוק ביפו כשהוא מהלך בדיוק בתוך עקבותיו של הרב קוק באומרו לגוטמן אני פוסע בעקבותיו אולי משהו ממנו יידבק גם בי[131]. סיפור זה מופיע גם אצל עגנון.
מתנגדיו
רבנים במחנה החרדי, ובהם החזון איש והרב יצחק זאב סולובייצ'יק מבריסק, התנגדו לשיטתו הציונית של הרב קוק, אך העריכו את אישיותו וגדלותו בתורה.
במחנה "העדה החרדית" היו שהתנגדו לו בחריפות בשל דעותיו והתחברותו, לדעתם, לרשעים. חוגים אלו החרימו אותו ואת כתביו והוציאו נגדו קונטרסים ופשקווילים ובהם גידופים ושמות גנאי[132]. הרב גלזר, רבה לשעבר של רמלה, סיפר כי היו בשכונת מאה שערים שצעקו לו "אפיקורס" מאחורי תריסים מוגפים, כאשר הלך ברחוב. קבוצה של קיצונים מהיישוב הישן עשו בל"ג בעומר באחת השנים, בובה בדמותו והעלוה באש. יעקב ישראל דה האן שהיה מהעסקנים הבולטים בעדה החרדית ארגן תביעה משפטית כנגד הרב קוק בראשית ימי המנדט הבריטי.
הרב אלחנן וסרמן, שנמנה עם הפלג הקנאי באגודת ישראל, כתב: ”ידוע כי העומד בראש הרבנות הראשית כותב וחותם קול קורא לעורר היהודים לתת כסף לקרן היסוד, וידוע גם כן כי כספי קרן היסוד הולכים לגדל כופרים להכעיס, ואם כן המעורר לתמוך בקרן זה הוא מחטיא את הרבים במדרגה היותר נוראה... ואם רואים אנו שהוא מהלל רשעים יודעים אנו שזהו רשע גמור באופן שהדבר ברור שאסור להתחבר לאיש כזה. ולולא שאינני כדאי הייתי אומר כי המחזיק בהצעה זאת (לחבר את העדה החרדית עם הרבנות הראשית) ראוי לנדותו.”[133]
אמנם, לאחרונה נטען שאם אכן כוונת הרב וסרמן לרב קוק (ולא לעומד הנוסף בראש הרבנות הראשית, הרב יעקב מאיר), הרי שהוא הוטעה עובדתית; שכן אף שהרב קוק תמך פומבית בקק"ל פעמים רבות[134], מ"מ סירב לחתום על קול קורא לתמוך בקרן היסוד[135], וכעדות בנו הרב צבי יהודה הכהן קוק[136].
בבית הרב קוק בירושלים יש העתק של כרוז שפורסם נגד האדמו"ר מגורהרב אברהם מרדכי אלתר מכיוון שזה ביקר אצל הרב קוק ובו נכתב: "במקום שיש חילול ה' אין חולקין כבוד לרב - !המסביר פנים לרשע הרי זה ממרגיזי אל! - אברהם (הרב אלתר) - אברהם (הרב קוק) לגזרה שוה! לא לחינם הלך הזרזיר... אצל העורב... אלא מפני שהוא מינו - ת! יום ד' לסדר הבדלו מתוך העדה הזאת שנת תרפ"ז. התחלה: הכסף יענה את הכל".
רבנים בהונגריה רבתי מלפני השואה יצאו נגדו בקיצוניות. הרב שאול בראך כתב עליו: ”הוא מסית ומדיח כירבעם בן נבט. לא רציתי להזכיר שמו המרומז בישעיה' כ"ח ח' [כי כל שלחנות מלאו קיא; ר"ת קוק יצחק אברהם] דקרובים דרכיו לאותו האיש... ויש תקוה שגם הוא יתנצר אם יפסק שפע הציוניסטין ממנו... ואין צריך התבוננות שכל מי שמאמין בתורת משה ירחק ממנו וכל אשר יכבד אותו הוא ממש כמשתחווה לע"ז. ואם ימצא באה"ק איש אשר ינהג בו כבוד מחמת הדחק הגדול השורר שם ולו נתנו עגלי זהב מהציונים יזהרו כל החרדים לא להתחבר עם איש כזה הנוהג בו כבוד” (צבי חמד עא). לאחר המלחמה המשיך בכך האדמו"ר יואל טייטלבוים ממסאטמר, שקרא לו ”איש צר ואויב לדת תורתינו הקדושה ולעיקרי האמונה דרך קשתו כאויב להפר ברית עולם, הנקוב בשם אברהם יצחק קוק... ומבלעדי זאת הוסיף פשעים על פשעים, להדפיס בספריו הטמאים, גלויים וידועים, דברי מינות וכפירה, בעזות מצח וחוצפה יתירה, את ה' הוא מגדף ביד רמה, אשר לא נראה ולא נשמע כזאת מימים ימימה.”[137]
בספר מרא דארעא ישראל הביא מכתבים של הרב יעקב חיים סופר, בעל כף החיים, ושל הרב יוסף ידיד הלוי שהצטרפו לחרם האוסר קריאה בספר "אורות" ואף טענו שיש לשרוף אותו[138]. אמנם על אמינותו של הספר "מרא דארעא ישראל" יצאו עוררין[139], אך כאן מדובר במסמכים שנראים כאמינים. עם זאת, עצם הסמכות להטיל איסורים כאלה אינו ברור[140].
אחת השיטות שמתנגדיו נוקטים במלחמתם נגדו היא התנכלות לספריו ולכל ספר תורני אחר ששמו ותורתו מוזכרים בהם. בגין כך מצנזרים חלק מהמחברים והמו"לים את אזכוריו, ולעיתים גם צאצאי תלמידיו מסתירים את הקשר של אבותיהם לרב קוק[141].
מנהיגי תנועת המזרחי העריכו אותו הערכה רבה, אולם במספר מקרים התנגדו לפעולותיו או להשקפת עולמו האקטיביסטית מדי לטעמם. הרב קוק לא הצטרף רשמית למזרחי וטען שהמזרחי צריך להילחם על כך שהציונות תאמץ קו דתי־מסורתי יותר. בכמה מקרים הציב הרב קוק מועמדים למשרות נגד מועמדים של המזרחי. לאחר פטירתו של הרב קוק ניסה חוגו להעמיד במקומו את הרב יעקב משה חרל"פ כרב ראשי אשכנזי (בתמיכת חלק מן החרדים), בעוד אנשי המזרחי (בתמיכת גורמים חרדיים אחרים) ניסו לקדם, ואף הצליחו, את מועמדותו של הרב ד"ר יצחק אייזיק הלוי הרצוג.
ראו גם יחסם של תומכים ומתנגדים לספרו של הרב קוק אורות.
בנימין איש שלום ושלום רוזנברג (עורכים), יובל אורות: הגותו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק, "ספריית אלינר" של ההסתדרות הציונית העולמית, תשמ"ה1985. (הספר בקטלוג ULI)
יצחק רפאל (עורך), זיכרון ראי"ה: קובץ מאמרים במשנת מרן הרב... עם מלאת חמשים שנים להסתלקותו, מוסד הרב קוק, תשמ"ו 1985.
'קוק, ר' אברהם־יצחק ב"ר שלמה־זלמן הכהן (הראי"ה)', בתוך: דב ליפץ (מרכז המערכת), נתן גורן [ואחרים] (מערכת), יהדות ליטא, כרך ג', ספר א': "אישים", תל אביב: עם הספר, תשכ"ז, עמודים 82–83.
^שלמה אבינרי, הרעיון הציוני לגוניו, תל אביב: הוצאת עם עובד, 1980, עמודים 217–226
^אברהם הרצברג, הרעיון הציוני, ירושלים: כתר הוצאה לאור, תש"ל־1970, עמוד 319.
^ראו למשל בעניין היתר המכירה בשו"תיביע אומר (חלק י יורה דעה סימן לח): "וכן הנהיג למעשה הגאון רבי אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל, וכמו שהאריך הרחיב בטוב טעם ודעת במבוא לספרו שבת הארץ, ובשו"ת משפט כהן (סימן סג), ובאגרות ראיה (סימן תקנה)".
^פרופ' שלום רוזנברג, פוסט מודרניזם - פרספקטיבה יהודית, תוך וקליפה בתרבות המערבית, עמודים 42–43
פרופ' רבקה ש"ץ-אופנהיימר, תרומתה של משנת הרב קוק להגות יהודית מתחדשת, עמודים 349–353
ד"ר ברוך כהנא, זמנו של משורר האהבה: משנת הרב קוק בדורנו, דעות 71: "לא כן הרב קוק. הוא מקבל את אי-נמנעותו של המודרניזם לא רק בגלל עוצמתו הבלתי ניתנת לעצירה. הרב ראה את הערכים המודרניים כאור אלוהי אמיתי, שלא רק שאי אפשר להתנגד להתגלות שלו אלא אסור לעשות זאת."
הרב דן בארי, שיעורים על שמונה קבצים, קובץ א.
לילך בר בטלהיים, מושג הצמצום ופנתיאיזם בכתבים הלא ערוכים של הרב קוק, דעת, כתב עת לפילוסופיה יהודית וקבלה, עמודים 293-335
^ד"ר אבינועם רוזנק, עולם סוער - התפתחותו של הרב קוק: ישיבת וולוז'ין, אתר מט"ח. הרב קוק כינה את הנצי"ב: "כבוד צפירת תפארתנו חמדת כל בית ישראל, הגאון האמיתי אור העולם כקש"ת אדמו"ר מרן נפתלי צבי יהודה ברלין שליט"א". באוצרות הראיה, ד', עמוד 82. וכן עיינו במאמר "ראש ישיבת עץ חיים" על הנצי"ב. במאמרי הראי"ה, א', עמוד 123
^ראו הרצי"ה קוק, לשלשה באלול, מהדורת תשע"ג, פג: "לצאת מארץ ישראל לא הסכים אפילו לזמן קצר, לפי בקשות הנהלת אגודת ישראל להשתתף בכנסייה הגדולה בפרנקפורט-דמיין ובמועצת גדולי התורה, עד שהצטרפה לזה פקודת הרופאים שהוא זקוק לטפול רפואי בחו"ל"; אגרות הראיה, כרך ב, איגרת תש; ועוד
^ראו: נתן אופיר, "הצעת שיתוף הפעולה בין ישיבות מרכז הרב ור' יצחק אלחנן: פתיחותו החינוכית של הראי"ה קוק בתכנון הישיבה המרכזית העולמית," טללי אורות, ט"ו, תשס"ט, עמודים 185–204
^"חיבה וכבוד אני רוחש להמזרחי, בכל לב הנני שואף לפיתוחו והתרחבותו" באיגרת תתק"ה, אגרות הראי"ה, חלק ג' עמוד רט"ז
^"ועם זה מוכן אני לעסוק באהבה בחיזוק ענייני המזרחי." (אגרות הראיה, איגרת תתפב, אגרות הראי"ה, חלק ג', עמוד קע"ד.)
^ 12345כאשר אדם עוסק ביותר מתחום אחד שבתרשים, צבע הרקע יהיה לפי תחום עיסוקו המשמעותי ביותר.
^מבוא - אלו מציאות, מציאות קטן, מאבני המקום ומגיד, תשע"ח, עמ' 30
^הודעת הרבנות הראשית לארץ ישראל, בראש כתב העת שערי ציון, שנה ט"ו גיליון ז'-ט'. על מאמר תורני פרי עטו שהתפרסם באותו גיליון, נקרא שמו: מרן הרב אברהם יצחק יחזקיהו הכהן קוק.
^ספר 'משכנותם לדור ודר' - סיפורן של משפחות בלאו ושטרן, עדות על קשיי שנת השמיטה של יהודים אדוקים ביסוד המעלה, ועל התכתבותם ואף שיחותיהם האישיות עם הרב קוק, בנושא זה.
^נריה גוטל (חדשים גם ישנים, עמוד 5) מזכיר בהקשר זה את בנימין איש שלום בספרו על הרב קוק, עמוד 186
^הרב משה צבי נריה, 'ליקוטי הראי"ה' חלק ג', עמודים 152–159. מידע נוסף על הערכתו של הרב אלפנדרי לרב קוק מופיע כאן, ובו בין היתר צילום כתב היד של המכתב האמור לרב חרל"פ.
^ראו למשל: חזון הגאולה, בעריכת הרב מאיר בר-אילן, עמוד רכ"ב; ובספרם של הרב אברהם וסרמן ואיתם הנקיןהרב קוק והקק"ל.
^לעומת אחרים מגדולי אותו דור, כגון האור שמח שתמך פומבית אף בקרן היסוד.
^ראו: הרב יצחק דדון, אמרי שפר, ירושלים תשס"ח, עמוד רע"ג; אגרות הראי"ה חלק ה', הוצאת מכון הרצי"ה, בנספחות עמודים ת"ז-תי"ג, שהאריך להוכיח שהרב קוק מעולם לא תמך פומבית בקרן היסוד.
^שו"ת דברי יואל חו"מ סימן קל"א ועיינו גם בסימן קל"ב
International sporting eventFootball at the 1995 Pan American GamesVenuesEstadio José María MinellaDate10–24 MarchCompetitors12 from 12 nationsMedalists Argentina Mexico Colombia«1991 1999» The twelfth edition of the men's football tournament at the Pan American Games was held in Mar del Plata, Argentina from March 10 to March 24, 1995. Twelve teams competed, with title defender USA being eliminated in the first round. After the preliminar...
Selada ayamSelada ayam yang terbuat dari seledri, mentimun, apel, daun dill, dan mayones dengan garam dan mericaJenisSelada atau roti lapisBahan utamaDaging ayam Cookbook: Selada ayam Media: Selada ayam Selada ayam (bahasa Inggris: chicken salad) adalah hidangan selada dengan daging ayam sebagai bahan utama. Bahan umum lainnya termasuk mayones, telur rebus, seledri, bawang merah, merica, acar (atau asinan) dan berbagai mustard. Di Amerika Serikat, selada ayam mengacu pada selada ata...
Capital and largest city of Qatar This article is about the capital city of Qatar. For other uses, see Doha (disambiguation). Not to be confused with Duha. Capital city in QatarDoha الدوحةCapital cityCounter-Clockwise from top: the skyline of Doha at night; modern buildings in West Bay district; Amiri Diwan, which serves as the office of the Emir of Qatar; Souq Waqif; National Museum of Qatar; Musheireb downtown Doha; and Katara Cultural VillageDohaLocation of Doha within QatarShow map ...
New Year's Eve snowstorm 1963Surface analysis of the cyclone during time of heaviest snow in Tennessee[1] TypeWinter stormFormedDecember 30, 1963DissipatedJanuary 4, 1964 Lowest pressure970 mbar (hPa) Maximum snowfallor ice accretion17.1 inches (43 cm) Fatalities3Damage$700,000 (1963 dollars)Areas affectedCentral Gulf coast of the United States and Tennessee The New Year's Eve 1963 snowstorm was a significant winter storm occurring from December 31, 1963 to January 1, 1964 over m...
جورج ليكنز معلومات شخصية الميلاد 18 مايو 1949 (74 سنة) الطول 187 سنتيمتر مركز اللعب مدافع الجنسية بلجيكا مسيرة الشباب سنوات فريق 1958–1969 Sporting Houthalen المسيرة الاحترافية1 سنوات فريق م. (هـ.) 1969–1970 K.F.C. Dessel Sport [الإنجليزية] 1970–1972 اتحاد كروسينغ إليويت الملكي لكرة القد...
Lions in the Street Front coverAuthorPaul HoffmanCountryUnited StatesLanguageEnglishSubjectLawPublisherSaturday Review PressPublication date1973Media typeHardcoverPages274ISBN0-8415-0235-8OCLC645209Dewey Decimal338.7/6134/0097471 19LC ClassKF297 .H6 Lions in the Street: The Inside Story of the Great Wall Street Law Firms is a 1973 book by Paul Hoffman.[1] Overview The book describes the great Wall Street law firms of the 1970s, prominent cases, traditions and a community of ...
Characters in Macbeth This article is about the Macbeth characters. For the South Korean television show, see The Three Witches. Weird Sisters redirects here. For other uses, see Weird Sisters (disambiguation). Fictional character Three Witch / Wayward Sisters / Weird SistersMacbeth characterScene from Macbeth, depicting the witches' conjuring of an apparition in Act IV, Scene I. Painting by William RimmerCreated byWilliam Shakespeare The Three Witches, also known as the Weird Sisters or Wayw...
Artikel ini sebatang kara, artinya tidak ada artikel lain yang memiliki pranala balik ke halaman ini.Bantulah menambah pranala ke artikel ini dari artikel yang berhubungan atau coba peralatan pencari pranala.Tag ini diberikan pada Maret 2016. SMA Negeri 6 PaluInformasiJurusan atau peminatanIPA dan IPSRentang kelasX, XI IPA, XI IPS, XII IPA, XII IPSKurikulumKurikulum Tingkat Satuan PendidikanAlamatLokasiJl. Padanjakaya, Palu, Sulawesi TengahMoto SMA Negeri (SMAN) 6 Palu, merupakan salah satu S...
Wholly owned subsidiary of Stellantis Plodge redirects here. For the university office, see Porters' lodge. This article needs additional citations for verification. Please help improve this article by adding citations to reliable sources. Unsourced material may be challenged and removed.Find sources: Stellantis Canada – news · newspapers · books · scholar · JSTOR (September 2010) (Learn how and when to remove this template message) Stellantis CanadaFo...
This article needs additional citations for verification. Please help improve this article by adding citations to reliable sources. Unsourced material may be challenged and removed.Find sources: Diplomacy Kissinger book – news · newspapers · books · scholar · JSTOR (September 2023) (Learn how and when to remove this template message)1994 book by Henry Kissinger Diplomacy First editionAuthorHenry KissingerCountryUnited StatesLanguageEnglishSubjectD...
2008 studio album by Montgomery GentryBack When I Knew It AllStudio album by Montgomery GentryReleasedJune 10, 2008 (2008-06-10)GenreCountryLength39:13LabelColumbia NashvilleProducerBlake ChanceyMontgomery Gentry chronology Some People Change(2006) Back When I Knew It All(2008) For Our Heroes(2009) Singles from Back When I Knew It All Back When I Knew It AllReleased: February 25, 2008 Roll with MeReleased: August 4, 2008 One in Every CrowdReleased: February 2, 2009 Long...
Brazilian footballer In this Portuguese name, the first or maternal family name is Pinheiro and the second or paternal family name is Nascimento. Grazielle Personal informationFull name Grazielle Pinheiro NascimentoDate of birth (1981-03-28) 28 March 1981 (age 42)Place of birth Brasília, DF, Brazil[1]Height 1.63 m (5 ft 4 in)[2]Position(s) Right wingerTeam informationCurrent team CorinthiansNumber 7Youth career GamaSenior career*Years Team Apps (Gls) S...
Ley Británica de Trenes Económicos de 1883(Cheap Trains Act 1883) Extensión teritorial Gran Bretaña e IrlandaLegislado por Parlamento del Reino UnidoReferencia del diario oficial http://www.railwaysarchive.co.uk/docSummary.php?docID=670HistoriaAprobación 20 de agosto de 1883 (46 & 47 Vict. c 34)Publicación 1883[editar datos en Wikidata] La Ley de Trenes Económicos de 1883 fue una Ley del Parlamento del Reino Unido que marcó el comienzo de los servicios de trenes (y más ...
Silver Archangel MichaelUkraineValue1 hryvnia (face value)Mass31.1 g (1.0 troy oz)Diameter38.61 mm (1.52 in)Thickness3.0 mm (0.12 in)Composition99.99% AgYears of minting2011-presentObverseDesignShield with the emblem of the National Bank of Ukraine. Above it is the coat of arms of Ukraine.ReverseDesignArchangel Michael The Archangel Michael are silver and gold bullion coins originating from Ukraine and minted by the National Bank of Ukraine. Design Obverse: ...
21-story building in New Delhi, India Palika KendraPalika Kendra, a prominent example of Brutalist architectureGeneral informationTypeGovernment BuildingLocationNew Delhi, IndiaCoordinates28°37′42″N 77°12′55″E / 28.62833°N 77.21528°E / 28.62833; 77.21528Completed1984OwnerNew Delhi Municipal CouncilTechnical detailsFloor count21Design and constructionArchitect(s)Kuldip Singh (architect)Structural engineerMahendra RajWebsitewww.ndmc.gov.in The Palika Kendra i...
Ramas cutáneas anteriores del nervio femoral Nervios cutáneos de la pierna derecha. Vistas frontal y posterior (ramas cutáneas anteriores del nervio femoral en amarillo, cerca del centro, en ambos lados). Nervios cutáneos de la pierna derecha. Vistas frontal y posterior.TA A14.2.07.022Proveniente de Nervio femoral[editar datos en Wikidata] Las ramas cutáneas anteriores del nervio femoral consisten en los siguientes nervios: nervio cutáneo intermedio y nervio cutáneo medial. N...
Ambassador of Great Britain to DenmarkArms of Great BritainStyleHis ExcellencyResidenceCopenhagenAppointerThe monarchInaugural holderDaniel PulteneyFirst Ambassador of Great Britain to Denmark (Envoy Extraordinary)Final holderWilliam Drummond of LogiealmondLast Ambassador of Great Britain to Denmark (Chargé d'Affaires) The ambassador of Great Britain to Denmark was the foremost diplomatic representative in Denmark (also referred to as the kingdoms of Denmark and Norway) of the Kingdom of Gr...
.svg){kind=logo}
