תלמוד תורה שערי תורה נוסד בשנת 1890 על בסיס תלמוד התורה "דגל תורה" שהיה קיים בהיקף קטן יותר עוד קודם. ייסודו היה פרי יוזמת הרב של יפו הרב נפתלי הרץ הלוי ומספר עסקנים מקומיים כמו יצחק אייזיק בן-טובים, זרח ברנט ושמחה גולדברג. יוסף יואל ריבלין כותב בזכרונותיו: " 'תלמוד תורה' של יפו, ייסד וטיפח אותו ר' יצחק אייזיק בן טובים ז“ל בימי כהונתו כמנהל תלמוד תורה של 'שערי ציון' ביפו, בימי רבנותו של הגאון ר' נפתלי הרץ הלוי. שניהם, גם ר' יצחק אייזיק בן-טובים וגם ר' נפתלי הרץ, היו מביאליסטוק".[1]
בעיתון החבצלת משנת תרנ"ג, מבשרים חברי הוועד שישנם 120 תלמידים בתלמוד תורה, אך מצבו הכספי רע. מצבו הכספי הרעוע של המוסד ילווה אותו כל ימיו עד סגירתו, והוא משתקף במכתבים והודעות רבות של פעיליו ותומכיו. כך מתואר מצבו של המוסד בספר "מראה ארץ ישראל והמושבות": "בית התלמוד תורה ביפו נוסד בשנת תרמ"ו. הנערים יתחילו בו את הקריאה העברית וילמדו עד הגיעם ללימודי גפ"ת, וגם קריאה וחשבון יורו להם שמה. הבית הזה יתמך מנדבות אחינו בארץ ישראל והמושבות וגם מחוץ לארץ ישלחו אליו תמיכות קטנות. אפשר כי תמיד מרובים הוצאותיו על הכנסותיו, כי מעטות הנה. המנהל הראשי הוא הרה"ח מר אייזיק בן-טובים."[2]
בחודש נובמבר 1896, מבשר עיתון "החבצלת" על חנוכת הבניין רחב הידיים של התלמוד תורה. הבניין נבנה על מגרש בשכונת נווה שלום הסמוכה לנוה צדק ושם הוא עומד עוד היום הזה 2013).
לימוד התורה בתלמוד התורה היה כמקובל במוסדות החינוך של היישוב הישן, לימוד קריאה וכתיבה ולימוד כתבי הקודש, ומעט השכלה כללית בסיסית.
מזכיר התלמוד תורה היה שלמה רוהלד, שכיהן גם כמזכירם של הרב נפתלי הרץ הלוי והרב קוק.
תקופת הראי"ה קוק
עם בואו של הרב קוק לכהן כרב קהילת יפו בשנת תרס"ד (1904), קיבל התלמוד תורה תנופה רצינית בהתפתחותו. הרב קוק ראה עצמו כפטרון ומשגיח למוסד זה, והוא היה מתפלל בבית הכנסת במקום, בוחן את התלמידים, ומעורב בתוכניות הלימודים. כמו כן הוא פרסם אגרות רבות הקוראות לנדיבים ברחבי העולם היהודי לבוא לעזרת המוסד. שנתיים לאחר בואו, נוסד בתלמוד תורה, ביוזמת הרב קוק, בית מלאכה, שבו יוכשרו התלמידים המעוניינים בכך, במלאכה, על מנת שיוכלו להתפרנס. באחת מאיגרותיו כותב הרב קוק על בית המלאכה:
ואותם שיש להם נטייה למלאכה יתלמדו איזה שעות ביום בבית המלאכה, אשר כבר הועמד עמנו פה במוסד "שערי תורה" (שזה מקרוב אשר נוסד, ערך שנתיים ועתה הוא עומד במדרגה כזאת עד שהבנק אנגלא-פלסטינ הכין על ידו ארון על פי תוכנית הארונות האירופאים בפורמאט גדול והם מלאי רצון מטוב המלאכה)
בהמשך קיווה הרב קוק לפתוח ישיבה גבוהה במקום, ואכן בתרס"ט נפתחה ישיבת אוצר חיים, בה לימדו בין השאר הרב שלמה זלמן שך מבית דינו של הרב קוק (נהרג במוצא בבית משפחת מקלף במאורעות תרפ"ט), הרב שם טוב גפן ואחרים. בישיבה למדו כמה עשרות תלמידים תלמידים. הישיבה תוכננה להיות ישיבה מרכזית לעילויים שיבואו בעיקר מהיישוב החדש עם תוכנית לימוד חדשנית ביותר הכוללת חוץ מלימוד ש"ס והלכה, גם לימוד אמונה, מוסר, מחקר תורני, קבלה, דקדוק עברי, ספרות, פיוט, שירה ושפות זרות שבהן צרפתית, גרמנית וערבית.[3] לימוד הגמרא התבצע בלימוד של דף יומי[4] בבוקר כשסבב מסכתות הש"ס כלל את כל המסכתות ולא כמקובל בכלל הישיבות שלומדים רק חלק ממסכתות התלמוד, ולאחר מכן התקיים סדר לימוד בעיון. בשיעורים שהיה מעביר הרב קוק לאחר הלימוד בעיון היה משלב גם דברי אגדה. הישיבה לא האריכה ימים ופעלה רק עד מלחמת העולם הראשונה.
הישיבה כונתה על ידי הרב קוק בעיקר בשם "הישיבה המרכזית", אך נקראה גם "ישיבה לתורה ולחכמת האמת", ו"ישיבת שערי תורה" כשבשם זה נעשה שימוש גם לכיתות העליונות של תלמוד התורה. במקורות שונים כונתה ללא שם מיוחד כ'ישיבת מוהרא"י הכהן קוק ביפו'. בנוסף במקומות מסוימים כונתה "ישיבת ברכות" כי הישיבה שכנה בקומה העליונה של המבנה של "שערי תורה" בבית המדרש שנקרא על שמו של מי שתרם את ספרי התורה והריהוט ששם משפחתו היה ברכות.[5]
בראשות הכתה העליונה של הת"ת (שלעיתים נקראה אף היא בשם 'הישיבה') עמד גיסו של הרב קוק, הרב יוסף רבי. בשיאו הכיל המתחם את התלמוד תורה, הישיבה הגבוהה, "בית תבשיל" לתלמידים, בית מלאכה ובית כנסת, שבו נהג הרב קוק להתפלל. גם אירועים מרכזיים של יהודי יפו כחתונות והספדים נערכו במתחם. לאורך כל שנותיו הראשונות ספג המוסד ביקורת בעיתונות העברית, על שכביכול אוחז המוסד בשיטות לימוד ישנות ושאינו מתאים את עצמו לרוח התקופה, ובשנת תרע"ה נשא הרב יהודה לייב פישמן מימון, מנהיג המזרחי, דברים בגנות המוסד על כך שהוא מתנהל במתכונת ישנה ושאינה מתאימה לתהלוכות הדור החדש. דברים אלה היו למעשה מנוגדים לתוכנית הלימודים של הישיבה שהייתה כאמור חדשנית מאוד ואף ספגה ביקורת קשה מהחרדים השמרנים בירושלים. אמנם, לימוד התלמוד וההלכה היה כמקובל בכל הישיבות וייתכן שלזה כוונו הדברים. הדברים פגעו ברב קוק, שכתב לרב מיימון מכתב מחאה, וטען שמוסדות העומדים בצביונם העתיק חשובים לעם ישראל, ואין לפגוע בהם.[6]
בזמן מלחמת העולם הראשונה, שהה הרב קוק באירופה. עם גירוש תושבי תל אביב על ידי הטורקים, עבר המוסד בחלקו לעיר רחובות, על ציודו של בית המלאכה, וכך לא ניזוק באופן יחסי.[7]
בנייני המתחם ההרוסים בחלקם, עומדים בשכונת נוה שלום רחוב אלעזר רוקח 6. לאחר מלחמת העצמאות לא חודשו הלמודים במקום היות שהמקום ננטש בגלל המלחמה.
מתחם ההקדש נתפס על ידי נאמנים חרדיים ובהובלת עורך דין יוסף שחור והנאמנים שמונו על ידי בית הדין הרבני נמכר המקום ליזם נדל"ן.
החל משנות ה-80 הופעל מתוך הקדש בית המלאכה חניון שפעל אף בשבתות וחגים על ידי הנאמנים החרדיים והופעל כולל אברכים במקום, מפתחות בית המדרש היו בידי הנאמנים וכל יום הגיעו אברכים מבני ברק ונעלו את עצמם בתוך המדרש, ולא נתנו לאיש להיכנס לבית המלאכה ולבית המדרש.
בית הדין הרבני יזם את המכירה של ההקדש, ומינה בתור נאמנים את הרב קפלן בנו של ישראל איסר שפירא אשר היה ממורי המקום ואת עורך דין יוסף שחור אשר אביו היה יו"ר הוועד של המוסד שערי תורה.
^בעניין שם הישיבה ראו במאמרו של נחמני, עמ' 11, וגם בעמ' 6 בציטוט דבריו של הרב שם טוב גפן. וכן ראו שם שתי הגרסאות לשם הפרטי של תורם ספרי התורה והריהוט: זכריה במאמר עצמו ואברהם בהערה.
_.-PHG-1010654.png)
