הרב שלמה חיים הכהן אבינר (במקור: לָנְגֵנַאוָר,[1][2] נולד בשנת תש"ג – 1943) הוא נשיא ישיבת עטרת ירושלים בירושלים ורב היישוב בית אל לשעבר. מתלמידיו הבולטים של הרב צבי יהודה הכהן קוק ועורך סדרת הספרים שיחות הרצי"ה. נודע גם בספרים הרבים שיצאו על פי שיעוריו ותשובות הלכתיות שענה.
ביוגרפיה
הרב אבינר במכינה הקדם-צבאית שעל יד ישיבת עטרת ירושלים
אבינר נולד ב-1943 בעיר ליון, כשהייתה תחת שלטון צרפת של וישי, לזאב הכהן ודבורה לנגנאור. כרבים מיהודי צרפת השתמשו הוריו בשנות מלחמת העולם השנייה בזהות בדויה כדי להינצל משליחתם למחנות ההשמדה. הרב אבינר נקרא על שם הרב שלמה פלאם מלוצק, המגיד מלוצק, שהוא מצאצאיו דרך סבו מצד אמו הרב מאיר לוי פלאם, שהיה מפעילי המזרחי בפולין ובצרפת.
בשנת 1966, ביום שבו סיים את שירותו הצבאי הצרפתי, עלה עם גרעין בני עקיבא לארץ והתיישב בקיבוץ שדה אליהו שבעמק בית שאן, כדי ליישם את רעיון חיי העבודה והחקלאות בארץ ישראל. לאחר זמן עלו בעקבותיו בני משפחתו.
למד בישיבת מרכז הרב, וכאשר חודש היישוב היהודי בחברון, עבר ללמוד שם. בחברון פגש את שפרה, מי שלימים תהיה אשתו. גם כשלמד בחברון, וגם בשנים מאוחרות יותר שבהן כיהן כרב בצפון הארץ, המשיך להגיע לשיעורי הרב צבי יהודה הכהן קוק בישיבת מרכז הרב. בהוראת הרב צבי יהודה הוא ערך חוברות של שיחותיו, שהפכו מאוחר יותר לסדרת ספרים בשם "שיחות הרב צבי יהודה".[6]
בשנות לימודיו בישיבה נמנע מקבלת מלגה מהישיבה, ועבד לפרנסתו בהוראת מתמטיקה בישיבת נתיב מאיר ובישיבת ירושלים לצעירים. לדבריו, בראשית לימודיו כתלמיד ישיבה הוזמן על ידי "המוסד" לעבוד בשורותיו, אך הוא דחה את ההצעה עקב רצונו להמשיך בלימוד בישיבה. עם זאת, הוא מעיד כי נשלח מאוחר יותר פעמיים לשליחויות קצרות באיראן שלאחר ימי המהפכה האיראנית.[7][8] שימש גם כר"מ אמונה בישיבת מרכז הרב.[9]
בשנת 1980 פרסם ספר שבו בירר את החובה ב"בני עקיבא" להפריד בין בנים לבנות בפעילות ולפעול לפי גדרי צניעות מחמירים יותר מכפי שהיה מקובל עד אז, הן בלבוש והן בהתנהגות. מזכ"ל "בני עקיבא", אמנון שפירא, יצא בחוברת נגד, ובה כתב שהיו רבנים שהתירו ואף חייבו את התערובת.[11] מספר סניפים של בני עקיבא אכן עברו לפעול בהפרדת בנים ובנות, ולאחר מכן הוקמה גם תנועת הנוער "אריאל". ספרו זה השפיע במידה רבה על מהפכת הצניעות בציבור הדתי לאומי בשנות השמונים, בה התייסדו גדרי הלבוש של הציבור החרדי לאומי כיום.[12]
בשנת 1981, לקראת פינוי סיני, נמנה עם האישים הבולטים בהובלת התנועה לעצירת הנסיגה מסיני שהובילה להקמת מפלגת התחיה. הוא נסע ברחבי הארץ והרצה בפני תלמידי ישיבות תיכוניות ואולפנות, ושכנע רבים מהם לעבור ולהיות בסיני בעת הפינוי. הוא עצמו התיישב ביישוב עצמונה. עמדתו הייתה שיש להמשיך ולשתול עגבניות עד הרגע האחרון, כי "לא תהיה נסיגה, אלא אם כן ה' רוצה אותה".
בשנת 1990 החל לשדר באופן קבוע בערוץ 7. עם התקדמות הסכמי אוסלו ובייחוד בגבור פיגועי ירי נגד ישראלים ביהודה שומרון ועזה ב-1994, קרא לתושבי יהודה שומרון ועזה להתאזר בסבלנות ולהאמין שהמצב ישתנה. בגבור הלחץ הציבורי נגד הממשלה ומפלגות השמאל, הוציא פסק כתוב, בו הוא קובע שראש הממשלה אינו ערב רב ועל כן אין לפגוע בו. כפי שעולה מחקירת המשטרה, וממשפטה של מרגלית הר-שפי, לפני הרצח, היא ביקשה מהרב פסק דין לגבי ראש הממשלה יצחק רבין, ונענתה שאסור לפגוע, לא בראש הממשלה ולא באף אחד אחר מנציגי השמאל.
בעת ההתנתקות מגוש קטיף ב-2005 היה הרב אבינר אחת הדמויות המובילות בעד ממלכתיות, בקראו לאזרחים שלא לפעול באלימות נגד החיילים, ולחיילים שלא לסרב פקודה, אך להשתמט מן המשימה בדרכים אחרות. הרב עצמו עבר לגור בנווה דקלים. תלמידיו טוענים כי הוא היה מהגורמים הממתנים בעת המחאה בכפר מימון, ומנע אלימות לפני פינוי היישוב נווה דקלים ובעת הפינוי, הן מצד חיילים והן מצד תושבים ומפגינים.
בשנת 2013, עם הגיעו לגיל 70, סיים באופן פורמלי את תפקידו כרב היישוב בית אל.[13] ב-2022 פרש גם מתפקידו כרב בית הכנסת בית אל א' ביישוב.[14]
בקיץ 2021 (ה'תשפ"א) ביקש לסיים את תפקידו בראשות ישיבת עטרת ירושלים אותה ייסד, ומינה במקומו שני ר"מים וותיקים – הרב אבישי צרויה והרב אביב צוברי. כשהוא ימשיך לכהן כנשיא הישיבה.[15]
הרב אבינר שימש כרב הקיבוץ לביא (בין 1971–1977), המושב קשת (בין 1977–1981), היישוב בית אל א' (בין 1981–2013) וכיהן כראש ישיבת עטרת ירושלים. מלבד תפקידיו אלו, הוא עוסק גם בהוראה, העברת שיעורים שבועיים בנושאים שונים ביהדות בישיבות, מכינות, אולפנות, תנועות נוער, יישובים ועוד.
במסגרת ישיבת עטרת כהנים יזם הוצאת חוברת חודשית, בה מאמרים בתחומי מחשבה והלכה, בשם "עיטורי כהנים", בה הוא מפרסם באופן קבוע תשובות קצרות שלו ושיחות של הרב צבי יהודה שנערכו על ידו. נוהג לכתוב מדי שבוע גם בעלוני פרשת השבוע כמו "מעייני הישועה" והעלון השבועי של מכון מאיר – "באהבה ובאמונה". בנוסף תשובותיו מפורסמות גם באתר "ספריית חוה",[17] והוא ענה למאזינים בשתי תוכניות רדיו שבועיות ברדיו קול חי וברשת "מורשת" של קול ישראל (במקום תוכניתו זו שודרה בעבר בערוץ שבע). בסוף שנת תש"ע החל לכתוב מדורי יהדות באתרי יהדות כגון סרוגים וכיפה.
הוא מייעץ לפונים אליו בנושאים שונים. רבים פונים אליו גם בשל נגישותו בסמ"ס. ב-2019 אמר עוזרו הרב מרדכי ציון כי נשלחות אל הרב אבינר בסמ"ס כ-400 שאלות ביום בשגרה, כ-600 ביום בתקופת החגים וכ-800 שאלות בזמן מלחמה, והוא מספיק לענות על כמאתיים מהן ביום. בכל שנה הרב עונה על למעלה מ-60,000 שאלות.[18]
הוא מרבה לעסוק בעניינים חברתיים, ובפינותיו בעלוני פרשת השבוע ובהרצאותיו הוא מרבה לדבר על נושאים כמו אלימות במשפחה, צדקה, יחסים שבין אדם לחברו, פמיניזם ועוד. הוא יזם את הקמת ארגון עצת נפש,[19] נמנה בעבר עם קבוצת הרבנים המלווה את הארגון החברתי "במעגלי צדק" באופן פעיל, וקשור בארגון "צדק", המרכז פעילות עבור נוער דל אמצעים ובו אלפי בני נוער מכל הזרמים, דתיים וחילוניים.
בנוסף לפעילותו בישראל, נוסע הרב אבינר מספר פעמים בשנה לחו"ל, בעיקר לצרפת, על מנת לארגן גרעיני עלייה במסגרת עמותה לעלייה קהילתית. בנוסף מטפלת העמותה גם בליווי המשפחות בארץ ובסיוע לקליטתן. מאמריו ושיעוריו מתורגמים לצרפתית, אנגלית, רוסית, ספרדית, פורטוגזית וגרמנית. כך צבר קהל תלמידים גדול גם בצרפת.
עמדותיו ההלכתיות והציבוריות
בשאלה מה קודם למה, עיסוק בשאלת ארץ ישראל או בעניינים החברתיים, הרב אבינר טוען שהדברים משלימים זה את זה ונובעים זה מזה. יסוד גישתו טמון בין היתר בצורה בה הוא לומד ומלמד את "מאמר הדור" שכתב הרב קוק. לשיטתו, הדור של היום, כמו דורו של הרב קוק, הוא אידיאליסט ותובע הבנה. לכך שתי השלכות: ראשית, הנוער ביקורתי ואינו מקבל דברים מאליהם רק בשל סמכות האומר; כאשר ערכים אינם מוצגים לו ברמת העומק שהוא דורש, הוא מפנה להם גב. שנית, הנוער מחפש משהו שלא יהיה רק אמת כללית מופשטת, אלא אמת בשבילי, מה שהוא מכנה "חיפוש האותנטיות".
מתוך כך, נובע סגנונו הייחודי הכולל דיבור בגובה העיניים בד בבד עם עיסוק בנושאים פילוסופיים מורכבים. הוא עצמו מתאר את הדור כמחפש "תשובות גדולות בלשון פשוטה" וצריך לפנות אל בני הנוער ואל הדור כולו מתוך הבעיות שמטרידות אותם ודרך הבירור המאפיינת אותם. הוא משלב גם הומור וסיפורים להמחשת רעיונותיו בשיעוריו, יחד עם תוכן רוחני ברמה גבוהה.
לאחר עיון במאמרו של הרב אבינר, המתייחס לפרשנותו של הרב קוק לעקידת יצחק, טען אבי שגיא בספרו "יהדות בין דת למוסר"[דרושה הבהרה] כי הרב אבינר הוא מהבודדים בהגות היהודית לדורותיה שביטא את חשיבות "המוסר הטבעי". שגיא התייחס לעובדה כי לפי פרשנותו מובן לכאורה שהציווי האלוהי קובע את המוסר וממילא אין עימות. לעומת שגיא, אחרים (כמו הרב אורי שרקי[דרוש מקור]) לא הבינו כך. לטענתם, כוונתו של הרב אבינר, המובעת במאמרים רבים, היא שאלוהים הוא מקור המוסר הטבעי שאמנם יש לו חשיבות גדולה, ולכן במקום שבו יש עימות בין רצון ה' למה שנראה כמוסר הטבעי, יש לפעול לפי דבר אלוהים.
היסוד האמוני – יסוד זה טוען שעם ישראל קם לתחייה, על פי פקודת ריבונו של עולם. עם ישראל נולד מחדש, חוזר לארצו ובונה אותה, מקים את מדינתו, ועתה זהו הצו ההיסטורי האלוהי להתמסר בין השאר לארצו.
היסוד המוסרי – בבסיסו טענה שהארץ הזאת אינה רכוש פרטי של הממשלה או הכנסת, היא שייכת לעם ישראל, כולו, ולכל דורותיו, בצדק וביושר, ואין לומר שבגלל שהעם גורש מארצו בעל כורחו, הוא איבד את זכותו על ארצו. וממילא כל הפקרה של חלק מן הארץ היא מעשה בלתי מוסרי ביחס לעם הנצחי.
היסוד הדתי – בסיסו בהלכה, המחייבת במסגרת מצוות יישוב ארץ ישראל, לעלות לארץ, ליישב את הארץ, ולהבטיח ריבונות על הארץ, ולא להפקיר אותה לידי הגויים או לשממה (על פי הרמב"ן בהוספות לספר המצוות לרמב"ם).
היסוד הלאומי – בבסיסו הציונות, ועליו טוען הרב אבינר שעם צריך להיות נאמן לארצו, וחוסר נאמנות הוא גם בושה וחרפה וגם סכנה.
עם היותו אידאולוג בנושא ארץ ישראל, הוא מדגיש, כי המטרה אינה מקדשת אמצעים המבוצעים בדרכים פסולות. לכן הוא מקפיד לדרוש שהמאבקים הציבוריים לא יחצו את הקווים האדומים שעוברים בפגיעה באהבת ישראל. גם בעניין זה הוא ממשיך את דעת רבו, הרב צבי יהודה קוק, שהתייחס למאבקים בין פלגים לפני קום המדינה והגדיר שלושה תנאים למאבק: בלי הרמת יד, בלי ביזוי ובלי שנאה. עמדתו זו, הבלתי מתפשרת, הביאה פעמים רבות לביקורת כלפיו מצד החולקים על גישתו.
יחסו לסכסוך הישראלי-פלסטיני
לפני תקופת הסכמי אוסלו, הרב אבינר הרבה להתבטא שאין בין בני ישראל לערבים בני ישמעאל כל ויכוח דתי. הוויכוח הוא רק לגבי בעלות על שטח. לאחר הסכמי אוסלו, ובמיוחד עם התגברות החמאס ובראשו השייח' יאסין, חזר והדגיש כי זו אמנם מלחמה בה קמים עלינו להרגנו, אך ביסודו לא מדובר כאן במלחמת דת, אלא במלחמה על שליטה וטריטוריה, וכן מלחמה נגד עם ישראל ספציפית, כחלק מ"התגברות המניעות, דווקא כשמתקרבים לגאולה".
בשנת תשנ"ב פרסם חוברת בשם "שו"ת אינתיפאדה" בעניין התקוממות הערבים אז.[20]
צבא וסרבנות
הרב אבינר נחשב כממלכתי ומתון במחנה הדתי-לאומי, ולמרות היותו בעל דעות נחרצות בנושא ארץ ישראל והתנגדותו לפינוי יישובים, הוא מתנגד לצורת מאבק אלימה ולסרבנות לפינוי יישובים. לאחר רצח כמה מתלמידיו בישיבת עטרת כהנים הרגיע את תלמידיו, וקרא להם לא לקחת את החוק לידיים, אלא לנהוג בגישה ממלכתית ולתת לשב"כ ולמשטרה לעשות את עבודתם. חבר בועד רבני יש"ע.
עמדה זו, שלדעתו היא דעתו של רבו הרב צבי יהודה, שייכת להשקפת עולמו הרחבה על ערכו של צה"ל ומדינת ישראל. הוא רואה בצבא ערך מקודש, לא ככלי לחימה בלבד, אלא כתשובה למציאות המדינית/ביטחונית בישראל. כל תלמידיו, בשלב זה או אחר של לימודיהם, משרתים בצה"ל, ומהם שהפכו לקצינים בכירים.
לקראת תוכנית ההתנתקות פרסם הרב אבינר מאמר הקובע כי תוכנית זו היא פקודת רשע וטירוף. עם זאת הוא הדגיש כי אין לסרב פקודה, מפני שהאיסור לפנות חל על הממשלה ולא על החייל. הוא המשיך ואמר כי הוא מצפה מן החיילים שלא למלא את פקודת הפינוי – לא מתוך סירוב הפגנתי, אלא מתוך היעדר יכולת מוסרית ונפשית למלאה: "סירוב פקודה – לא! מוטיבציה – גם לא!".[21]
מעורבות פוליטית
במשך השנים תמך בגלוי במפד"ל, ואף המליץ להצביע בעדה בבחירות, למרות החלופות הימניות השונות שעלו.
בשנת ה'תשס"ה–2005 פרש מתמיכתו במפד"ל והצטרף כיועץ למפלגת אח"י (סיעת התחברות) שהקימו אפי איתם והרב יצחק לוי שפרשו מהמפד"ל. בכנס היסוד של התנועה הפתיע כשאמר שצריך לשמור על קשרים טובים עם המפד"ל מכיוון שבעתיד יתחברו מחדש. כמו כן אמר כי יש להתנהג בענווה כלפי המפד"ל מכיוון שיש לה הרבה זכויות ואילו התנועה החדשה היא רק בחיתוליה. ואכן, בבחירות שהתקיימו בשנת ה'תשס"ו–2006, הורה להצביע עבור הרשימה המאוחדת של המפד"ל והאיחוד הלאומי ("ציונות דתית לאומית מתחדשת" הייתה אז אחד ממרכיבי האיחוד הלאומי).
ביוני 2021, לקראת הקמת ממשלת בנט ולפיד, שהייתה בשותפות רשימה ערבית, נמנה עם הרבנים שחתמו על עצומה לפיה אין לקבל "שתקום ממשלה בישראל שתפגע בדברים היסודיים ביותר בענייני דת ומדינה (...) ייפגעו גם ענייני הביטחון, ששייכים לעצם קיומנו, כאשר היא נשענת על תומכי טרור"[26].
תרומת איברים
הרב אבינר נמנה עם הרבנים התומכים באופן פעיל בתרומת איברים ובחתימה על כרטיס אדי (בהתניה של סימון קבלת אישור מסמכות רבנית בכרטיס). שיטתו מבוססת על הפסיקה ההלכתית כי מוות מוחי, כולל גזע המוח, נחשב למוות, והתרומה מהווה פתרון יחיד להצלת חייהם של חולים רבים הממתינים להשתלת איברים. הרב אבינר פרסם מאמרים רבים בנושא ומפעם לפעם "המרכז הלאומי להשתלות איברים" מפנה אליו משפחות המתלבטות בעניין.
חינוך
שיטתו החינוכית מבוססת על הפסוק "חנוך לנער על פי דרכו", גישתו סוברת כי בכל ילד יש נפש ייחודית ולה צרכים ייחודיים, ועל ההורים והמחנכים יש לשים לב אליו באופן אישי ופרטני. בספרו חינוך באהבה (2 כרכים), בונה הרב אבינר את יסודות החינוך.
היסוד הראשי אותו הוא מדגיש הוא אהבה. על ההורה לאהוב את הילד ללא תנאי, ללא קשר למעשיו הטובים או הרעים. מעבר לאהבה שבלב צריך לגלות את האהבה על ידי מעשים כמו אמירה, חיבוק וכדומה. אהבה, לדברי הרב, היא צורך חיוני של הילד ממש כאוויר לנשימה. כמובן מהצד השני אין לבלבל בין אהבה לבין פינוק שיכול להשחית את נפש הילד.
היסוד השני לשיטתו הוא הערכה. לילד יש "אני" (שזיגמונד פרויד והפסיכולוגיה הכללית מכנים "אגו") ואותו צריך לבנות בצורה מאוזנת. על פי שיטתו, מחד אסור לחנך את הילד להתנפח מגאווה, ולכוונו להעצמת ה"אני" בצורה שאינה אמיתית כי הדבר יזיק לו בחייו, אך מאידך צריך ללמד את הילד שלא להשפיל עצמו ולא להתרגל לתודעה עצמית נמוכה. ההערכה שמוענקת על ידי ההורה או המחנך נותנת לו מדד כיצד הוא נתפס בעיני האנשים סביבו, מה מקומו בעולם וכו' ולכן כה חשוב לבטאה. במילים אחרות, הערכה היא הבעת הכבוד לילד על מקומו והישגיו.
על בסיס קומת ההערכה בונה הרב את יסוד האמון. על המחנך להאמין כי הילד ביסודו הוא טוב וכי כוונותיו טובות, אך הוא מסתבך במערבולת החיים והיצרים ולכן שוגה לעיתים בהתנהגותו. המחנך צריך לעזור לו להוציא אל הפועל את טבעו הטוב. ככלל, שיטת הרב אבינר היא שהמחנך הוא כמו גנן ששותל שתילים ותפקידו הוא לסייע להם לגדול כפי טבעם הטבוע בהם.
הרב אבינר קובל על כך שבעידן המודרני אין להורים די זמן לשהות עם ילדיהם למרות שהדבר קריטי להתפתחות הילד. צריך להקשיב למה שהילד אומר, להאזין לו ללא ביקורת או הטפות מוסר. ההורה צריך לגלות אהדה ואמפתיה אל הילד, וכך יפתח הילד ויחשוף רגשותיו. מצד שני צריך לדעת לדבר אל הילד בשפה פתוחה וברורה ללא כיסויים והסתרות. ההורה צריך לדבר אל הילד לא כשופט או חוקר אלא כסנגור, מישהו מהצד שלו. שנינו מאותו הכפר, עם אותם אינטרסים.
אלו יסודות כלליים התואמים את כלל הגילאים, אך הוא מתייחס בשיטתו גם להפרדה ביחס בין הגילאים השונים.
גיל הינקות (1–3): בגיל זה, עיקר החינוך הוא אהבה. צריך לחבק ולנשק את הילד ככל שאפשר, כי אהבה מופשטת אינה נתפסת אצלו. אצל תינוק יונק, תתורגם אהבה זו גם ליניקה עצמה, שבה הוא נמצא קרוב אל אמו, חש בחום גופה ומקבל את צרכיו הגופניים והנפשיים כאחד. מעבר לאהבה צריך לתת לילד בגיל זה הרגשה שהוא "בעל ערך" ושהוא מצליח והדרך הנכונה לעשות זאת היא על ידי נתינת אתגרים בהם הוא יוכל להצליח. ריבוי כישלונות בגיל זה, יטביע בילד דימוי עצמי נמוך שיכול להרוס כל חלקה טובה באישיות.
הגיל הרך (3–6): הגיל הרך מאופיין, לדעת הרב אבינר, ברכות פיזית ונפשית של הילד, דבר הגורר הדרכות חינוכיות מיוחדות לגיל זה. הילד צריך לגדול בשמחה, תוך נתינת חופש ליצירה ובניין עצמי. מצד שני צריך להעמיד לו גבולות ברורים, אך לא מתוך ענישה, כי הילד בגיל זה אינו מסוגל להבין את עניין העונש והדבר רק פוצע את נפשו הרכה. צריך לפנק את הילד בצורה נכונה, היינו מילוי כל צרכיו מבחינה גופנית ונפשית.
הוא מתנגד להפעלת לחץ על הילד שילמד בגיל הרך. לדעתו, יש לתת לילד להתענג על הלמידה בגיל זה ולא לכפותו בכך. לשם כך חשוב לבחור גן ילדים שיתאים לכך, בהיותו בבואה של המשפחה, בה יקבל הילד אהבה ללא תנאי, מקום משחק וחינוך אשר יבנו אותו לפי יכולותיו והתפתחותו.
יחסו למדעים
לרב אבינר הערכה למקצועות המדעים, הן בזכות עברו המדעי, והתעניינותו המדעית המתמדת והן בגלל השקפת עולמו, הסוברת שבניין האומה בארצה מצריך גם אנשי תורה וגם אנשי מדע. פרסם מאמר הקורא לנוער הרואה עצמו מתאים לכך ללמוד מתמטיקה ושאר מדעים תאורטיים שאינם מושכים את הצעירים. המאמר הכה גלים בקהילה האקדמית בישראל שהרבתה לצטטו במקומות שונים[דרוש מקור]. עם זאת הוא רואה בלימוד תורה ערך עליון גם על לימודי המדעים. הוא סובר כי האידיאל, למי שמסוגל לכך, הוא ללמוד תורה בלבד ללא לימודי חול, ולהשלים את הבגרויות באופן עצמאי לקראת סוף התיכון.
עלייה להר הבית
הרב אבינר אוסר את העלייה להר הבית בימינו. לדבריו, מלבד הספקות ביחס לגבולות מקום המקדש, אין לעלות גם מחמת קדושתו הרבה של ההר שעם ישראל עדיין אינו ראוי לה. הוא מוסיף כי מאותה סיבה "גם היה צורך לאסור לערבים להיכנס להר הבית", משום שחל עליהם עונש שמימי של "הזר הקרב יומת". את סמכות הקביעה בעניינים אלו הוא מוסר לרבנות הראשית לישראל שאוסרת את העלייה.[27] את העלייה להר הוא רואה כשיבוש חמור, ואוסר לימוד תורה מרבנים התומכים בה ולימוד בחברותא עם העולים, אם יש חלופה אחרת. עם זאת כתב שאין לבטל שידוך עם מי שעולה.[28]
צניעות
יחסית לפוסקים דתיים לאומיים, נחשב הרב אבינר למחמיר בענייני צניעות. פרסם שלושה ספרים וכן מאמרים בנושא. הוא מתנגד לחברה מעורבת של בני נוער, והיה מראשוני הרבנים שקראו להפריד את הפעילות של תנועת "בני עקיבא". פסק שאין לנשים להרצות לפני קהל של גברים, הוא מסתייג משימוש בשמות חיבה אצל בני זוג מאורסים, וממליץ שלא יתארחו בשבתות זה בביתו של זו. בספר "גן נעול" קבע בין השאר כי המרפק צריך להיות מכוסה בכל עת, ואסור ללבוש בגדים בצבעים בולטים. עם זאת, בעניין גרביים לאשה, נקט בעמדה מקלה שלא לחייב, בעקבות "החפץ חיים". הרב אבינר מבסס את עמדתו בענייני צניעות על כבוד האישה, והתנגדות להפיכתה לאובייקט המיועד לסיפוק צורכי הגבר. עם זאת, פסיקותיו ואמירותיו בנושאים אלה מעוררות לעיתים[דרוש מקור] התנגדות חזקה, גם מאת רבנים בציבור הדתי לאומי, בטענה שהן מנוגדות לתפיסה המקובלת ביהדות את הצניעות, את הנשיות ואת היופי.
הרב אבינר קורא לבנות דתיות שלא להתגייס לצה"ל. לדבריו זהו איסור, כמו איסורי שבת או צניעות,[29] רוב מוחלט של הרבנים וכל גדולי הדור אוסרים זאת, וכל רגע שבו אישה משרתת בצבא היא עוברת עבירה. במקרים של גיוס בכפייה עליה לסרב גם במחיר מאסר.[30] בינואר 2018 פורסמה המלצתו לבחור ישיבה שהתלבט אם להתגייס, כי נכון למצב בצבא בשנים האחרונות, שבו לדבריו ישנה מגמה לערבב ככל האפשר גברים ונשים, עליו "לבקש יחידה בה אין נשים, כגון יחידות קרביות ממש, או יחידות של חרדים", ובהיעדר אפשרות כזו לא להתגייס.[31]
הרב אבינר מביע חשש מפני התפרקות המסגרות המשפחתיות, בשל חיפוש הרפתקאות מחוץ לנישואים ובגידות ומהמחיר הגבוה שגובה תופעה זו, המתבטא באחוז גירושין גבוה. על פי עמדתו, שמירת האינטימיות של בני הזוג מחזקת את הזוגיות ואת התא המשפחתי.
להט"ב
לדעתו הומוסקסואליות ("נטיות הפוכות" כדבריו) "אינה אובססיה, אינה התמכרות, אינה מחלה תמידית, אלא בעיה שניתנת לפתרון".[32] רוב ההומואים והלסביות מסכנים[33] ואומללים, ואלה שבוחרים להינשא לבני מינם "הורסים יישובו של עולם", מכיוון ש"כך לא יוולדו ילדים".[34] לדעתו יש להילחם בדרכם של ההומוסקסואלים, גם בצורה של לעג, ואין לתת להם לגיטימציה. מצד שני יש להתייחס אליהם באמפתיה.[35][36]
לדעתו אין דבר כזה "הומו דתי".[37] יצא נגד הסמכה פרטית של אדם הומוסקסואל לרבנות, וטוען כי מעשה זה הוא בגדר "החומרה של סדום" מכיוון שמדובר בחטא של הציבור.[36] כמו כן קבע כי אין לצרף למניין גבר שחי בזוגיות עם גבר.[38]
בעניין טיפולי המרה, טען בעבר כי כל ההומואים "יכולים להתרפא תוך זמן לא ארוך" וכל הומו חייב להשתנות, אך כיום טוען כי "כל מקרה לגופו".[39] רואה ברכה בריבוי עמותות העוסקות בטיפולי המרה ותומך בעצת נפש[40] ובחוסן. לדבריו הקימו את חוסן כי ראשי עצת נפש לא הסתדרו עם הטענות על המעשים המגונים שיו"ר הארגון בעבר, ישראל ראובן וולצ'ר, ביצע בחלק ממטופליו. לדעתו טיפולים לשינוי הנטייה המינית יכולים להיעשות על ידי מטפלים שאינם פסיכולוגים.[41]
לדבריו, איסור ייחוד חל גם בין בעלי נטייה חד מינית.[34]
טען בעבר כי הומו יכול להתחתן עם אישה בלי לספר לה על נטיותיו. מאוחר יותר הכחיש את הדברים ואמר כי נישואין עם אישה כאשר לא ידעה על נטיות בעלה הם מקח טעות.[34] הוא מתנגד לנישואי הומואים עם לסביות.[42]
לאחר טבח מערת המכפלה כתב הרב אבינר תשובה הלכתית מפורטת. 15 שנה לאחר מכן תימצת את גישתו בתשובה שנתן בשו"ת "מעלה": "ברור שברוך גולדשטיין לא פעל מתוך רגשי נקמה פרטיים", ו"דווקא בגלל זה הוא היה צריך לבקש רשות מהאומה, כי אחר כך מי שיצטרך לקחת את המעמסה של האחריות זו האומה כולה. אם הוא היה שואל אותנו היינו אומרים לו לא לעשות את זה. ככה לא פועלים. אבל הוא לא שאל אותנו. והוא נהרג. הרי הוא ידע שמה שהוא עושה זה מסוכן, לכן ודאי שהוא זכר צדיק לברכה, זכר קדוש לברכה, אבל המעשה היה מעשה לא נכון".[43]
תמיכה במשה קצב
בפברואר 2011 יצא הרב אבינר להגנתו של נשיא המדינה לשעבר, משה קצב, באמרו שלמד את החומר ולדעתו השופטים טעו כאשר הרשיעו אותו באונס,[44] ושבכלל בתי המשפט בישראל נחשבים כערכאות של גויים, בפרט מקרה זה שבו בחבר השופטים ישב גם שופט גוי (ג'ורג' קרא).[45] בהתאם לעמדתו זו נמנה עם רבנים ששלחו מכתב תמיכה לקצב, בו הביעו אמון בחפותו, וביקרו בחריפות את התקשורת הישראלית.[46]
פרשיות
טענות על הטרדות מיניות
בשנת 2002 פורסמה בעיתון "מעריב" כתבת תחקיר של קלמן ליבסקינד ובה הובאו טענות של שתי נשים, לפיהן עברו לכאורה "מעשי הטרדה מינית" כשבאו לייעוץ אצל הרב אבינר.[47] כ־120 רבנים חתמו על עצומת תמיכה ברב אבינר.[48] הרב אבינר הכחיש את הטענות וטען שהן שקרים ודמיונות.[49]היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, החליט שלא להגיש כתב אישום בפרשה מטעמי חוסר אשמה. בורר שמונה בפרשה מטעם עורך "מעריב" ומקורבי הרב אבינר, הפסיכיאטר פרופ' נתנאל לאור, קבע "שהמאפיין המרכזי בעניין היה ליקויי תקשורת הנובעים מהעדר ליווי מקצועי צמוד בתחום הנפש" הוסיף כי "שאין להאשימו בהטרדה מינית, אלא לבקרו על כך שנכנס לשדה המקצועי ללא גיבוי".[50] אחת המתלוננות פנתה לבית הדין הרבני האזורי בירושלים באומרה שבוצע נגדה מסע הכפשה. בית הדין פסק כי הנשים העלילו עלילה על הרב אבינר וכי "התביעה קנטרנית": "הגענו למסקנה ברורה שאין ממש בתביעה, והיא בנויה כולה על דמיונות של התובעת. השתכנענו שמדובר בתביעת סרק. בנידון דידן ההר לא הוליד אפילו עכבר". המתלוננת ערערה על הפסיקה בבית הדין הרבני הגדול. בפסק דין שניתן בז' בתשריתשע"א (2010) דחה בית הדין את הערעור. הוא קבע כי דבריה של המערערת הן "דברי השמצה זדונית" וכי היא מונעת "משנאה עמוקה". עוד נפסק כי "צדק ביה"ד האזורי שחייב את המערערים לפרסם התנצלות והבעת צער על הפגיעה בשמו וכבודו של הרב".[51][52]
פולמוס דם נידה
בשנת 2005 הועלו טענות בקרב קבוצה בציבור הדתי־לאומי כי הרב אבינר הטעה זוגות נשואים במראות דם נידה. מאמרים, אתרים וגילויי דעת המגובים ברשימות של רבנים, פורסמו משני הכיוונים.[53][54]בד"ץ העדה החרדית זימן את הרב אבינר לבירור והורה לו להימנע מפסיקה עד לבירור, אך הרב אבינר לא נענה לזימון.[55] באתר האינטרנט של המתנגדים לרב אבינר מזדהה היוזם, הרב עידוא אלבה (ראש כולל בחברון), שאשתו הייתה אחת משתי המתלוננות כנגד הרב אבינר, כאחד היוזמים להבאת הדיון בפני בית הדין והרבנים החרדים. בשנת 2009 פרסם בית הדין הרבני בירושלים, בשבתו כבורר, ברוב של שני דיינים נגד אחד, פסק האוסר על הרב אבינר להורות בענייני טהרה.[56] בדעת המיעוט כתב הדיין אברהם שיינפלד כי מדובר ב"עלילה שפלה".[57]
ספריו
הרב אבינר הוציא לאור למעלה מ-200 ספרים בשפות שונות. ספריו יוצאים לאור בהוצאת "ספריית חווה" בבית אל. הם עוסקים בנושאים מגוונים ופונים לקהלי יעד מגוונים, הן בגילאים (ילדים, נערים, לקראת נישואים ומבוגרים), והן ברמות דתיות שונות (מסורתיים, דתיים ובחורי ישיבות). חלק מספריו נערכו מתוך שיעורים מוקלטים שנתן הרב.
מספריו
ראש הממשלה – "פרקי כבוד מלכות ישראל וארץ ישראל", פרקים שנכתבו בעיקר לפני רצח רבין וכן אחריו
מחיל אל חיל, שאל נא, שאילת שלמה, באהבה ובאמונה, משיב הרוח – שו"תים לנוער, לחיילים ולמבוגרים. חלק מהשו"ת "שאילת שלמה" מוצג באתר 'ספריית חוה'.
עם כלביא – מאמרים מעת ששימש כרב הקיבוץ לביא. בחלק א' שו"ת הלכתי ובחלק ב' ענייני אמונה.
יוצר אור (2 חלקים) – אמונה ופילוסופיה
פירורים משולחן גבוה, המאמין והפילוסוף – מתורתו של הרב יהודה ליאון אשכנזי (מניטו)
נר באישון לילה – ספר העוסק באמונות תפלות וחשיבה ביקורתית על פי התורה והמדע (הודפס עם בין אור לחושך: בין חכמים אמיתיים לאדמו"רים מזויפים – אגרות שנכתבו נגד ניר בן ארצי ואחרים)
^יוסף (יוסקה) אחיטוב, "צניעות בין מיתוס לאתוס", נחם אילן (עורך), עין טובה: דו־שיח ופולמוס בתרבות ישראל: ספר יובל למלאות עי"ן שנים לטובה אילן, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד ונאמני תורה ועבודה, 1999, עמ' 254–255. אבי שגיא ודב שוורץ, "על התמורה בתפיסת הגופניות והמיניות בציונות הדתית' (1982-1948)", ישראל 25 (תשע"ח), עמ' 213–216. דוד שוורץ, מפגשים - פרקים באסתטיקה יהודית, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, 2019, עמ' 190.
