בחוקיהן של מדינות שונות, מעשה מגונה הוא מעשה הפוגע מאוד במוסר השכיח במדינה באותה תקופה. הוא מתייחס בדרך כלל למעשים הכרוכים בפעילות מינית.
הגדרתו של מעשה מגונה בסעיף 348 לחוק העונשין היא "מעשה לשם גירוי, סיפוק או ביזוי מיניים", שהופך להיות עבירת מין אם נעשה ללא הסכמה בוגרת של אחד מהצדדים – הגדרה המכסה מגוון רחב של מעשים, מנגיעה באיברים מוצנעים ועד לאוננות. גם כפיית יחסי מין (וגינאליים) בידי אישה על גבר, נכנסת בישראל תחת הגדרת מעשה מגונה, כיוון שמעשה אינוס מוגדר בישראל כבעילת אישה (על ידי גבר) בלבד, ואילו מעשה סדום, אותו גם אישה יכולה לבצע (על גבר או על אישה אחרת), מתייחס למין אנאלי או אוראלי בלבד, ולא למין וגינאלי.
מקורה של עבירה זו במשפט הישראלי הוא בפקודת החוק הפלילי, 1936, שם נקראה Indecent Act.
מעשה מגונה שאין בו נגיעה בגופו של אדם אחר, כגון חשיפה של איברי המין, הוא עבירה הקרויה מעשה מגונה בפומבי, והיא חמורה פחות מעבירה של מעשה מגונה.
בגלל הקושי בהגדרת המושג, עסקו שופטים אחדים בהגדרתו:
השופטת אילה פרוקצ'יה עסקה במקורו ובחשיבותו של האיסור על עשיית מעשה מגונה:
מעשה מגונה הוא עבירה פלילית גם אם נעשה בהסכמת האדם, כאשר הסכמה זו הושגה במרמה לגבי מיהות העושה או מהות המעשה, או כאשר ההסכמה היא של קטין שטרם מלאו לו ארבע עשרה שנים.
העונש המרבי על מעשה מגונה הוא מאסר משנה אחת ועד עשר שנים, בהתאם לנסיבות שבהן נעשה המעשה[4].
דוגמות לדרגות ענישה על מעשה מגונה: