בשנותיו האחרונות עבר העיתון לפורמט טבלואיד עם תמונות צבע רבות וכותרות גדולות, המאפיין את ז'אנר העיתונות הפופולרית בעולם. כדי למשוך קהל קוראים גדול, הוא מאופיין בסגנון כתיבה קליל ותמציתי בעברית מדוברת ועוסק במגוון נושאים, מפוליטיקה וכלכלה עד בידור ורכילות.
באפריל 2014 נמכר העיתון לקבוצת "ג'רוזלם פוסט" שבשליטת אלי עזור, שאיחד אותו עם השבועון סוף שבוע, ושינה את שמו ל"מעריב השבוע". מהדורת סוף השבוע של העיתון, החל מ-2 במאי2014 מוזגה עם השבועון "סופהשבוע", והמהדורה המשולבת מופיעה בשם "מעריב סופהשבוע", לאחר איחוד העיתון עם "מעריב" מלבד מהדורת "סופהשבוע" הוא הפך לעיתון יומי ומותג מחדש בשם "מעריב השבוע", לו מהדורה חינמית מקוצרת בשם "מעריב הבוקר". עורכי העיתון הם דורון כהן וגולן בר יוסף.
היסטוריה
הקמה
כותרת הדף הראשון של הגיליון הראשון של "מעריב"
תחילתו של "מעריב" בסכסוך שהתגלע בין עורך "ידיעות אחרונות", עזריאל קרליבך, לבין הבעלים, יהודה מוזס. יחד עם רוב אנשי המערכת, המנהלה והדפוס עזב קרליבך את "ידיעות אחרונות", וייסד בן לילה עיתון חדש, שלו קרא "ידיעות מעריב", ב-15 בפברואר1948. המחלוקת בין מוזס וקרליבך, משקפת, בין היתר, את הפער שבין הגישה הרואה בעיתון עסק כלכלי גרידא, אותה ייצג מוזס, לבין הגישה שעיתון משמש קודם כמכשיר ציבורי. בעקבות צעד זה, שכונה "הפוטש", ירדה מאוד תפוצת "ידיעות אחרונות", בעוד שתפוצת "מעריב" הגיעה ל-25 אלף עותקים בממוצע ובימים מיוחדים אף ל-33 אלף עותקים.[3]
גיליונו הראשון של העיתון נשא את המילה "ידיעות" באותיות גדולות, ומתחת, באותיות קטנות, נכתבה המילה "מעריב". מוזס תבע את קרליבך, ודרש את סגירת העיתון. בית המשפט קבע שהקמת העיתון חוקית, אולם על מנת למנוע הטעיה, יש לוודא שהמילה "מעריב" תהיה גדולה מהמילה "ידיעות". לאחר מספר חודשים, כשבתודעה הציבורית התקבע השם "מעריב", הוסרה המילה "ידיעות" משמו של העיתון, ושמו החדש נותר "מעריב", שם המתאר את היותו עיתון ערב (באותה עת).[4]
כיוון שלא היה בידי מקימי "מעריב" מספיק הון להקמתו ואחזקתו הסדירה של עיתון יומי, הוחלט להיעזר במשקיעים חיצוניים (ובראשם משפחות חפץ ובן-עמי), שרכשו כמחצית ממניותיה של חברת ההוצאה-לאור שהוקמה לצורך כך, הוצאת מעריב-מודיעין בע"מ. יתר המניות נמסרו לידיהם של העובדים. בעיתון החדש הונהגה הפרדה גורפת בין המערכת ובין הבעלים. עם זאת, ובניגוד לרושם שעשוי היה להיווצר מהצהרת הכוונות של המקימים, מערכת העיתון לא התנהלה באופן דמוקרטי לחלוטין, שכן בישיבות הנהלת המערכת לקחו חלק אך ורק אנשי דור המייסדים.[5]
ב"מעריב" שבעריכת קרליבך התרכזו מיטב העיתונאים הבכירים של ארץ ישראל עוד מתקופת המנדט. הבולטים שבהם, בנוסף לעורך: אריה דיסנצ'יק, שלום רוזנפלד, שמואל שניצר, משה ז"ק, ד"ר דוד לאזר, דוד גלעדי, אהרן אבן-חן ואחרים. הם היו מוכרים לקהל הקוראים עוד מהתקופה שכתבו ב"ידיעות אחרונות" וקודם לכן בעיתוני בוקר, רובם בעיתוני הימין הרוויזיוניסטי. כך גם אהרן קלאוס, שכיהן כעורך החדשות של העיתון מ-1949 ועד 1961.
"מעריב" דיבר אל לבה של האוכלוסייה שאפיינה את ארץ ישראל המנדטורית וראשית המדינה: יוצאי אירופה, אשכנזים, משכילים שהתגוררו בעיקר בערים הגדולות.
מעריב, שבניגוד ל"ידיעות אחרונות" נשלט על ידי העיתונאים עצמם, הצליח להפוך לעיתון הנפוץ בישראל והתהדר בתואר זה שנים רבות: בראש העיתון, מתחת לשמו התנוססה במשך שנים רבות הססמה "העיתון הנפוץ ביותר במדינה". העיתון הוסיף לשגשג גם אחרי מותו הפתאומי של קרליבך ב-1956 והעברת שרביט העורך לאריה דיסנצ'יק.
שנות ה-60 של המאה ה-20
מהדורה שלישית של גיליון "מעריב" ביומה הראשון של מלחמת ששת הימים
בראשית שנות ה-60 היה עדיין הפער בין שני העיתונים של אחד לשלושה – תפוצה של 60 אלף גיליונות ל"ידיעות אחרונות" ו-180 אלף ל"מעריב". נקודת המפנה החלה במלחמת ששת הימים, שבמהלך תקופת ההמתנה שקדמה לה יזם דב יודקובסקי, העורך הראשי של "ידיעות אחרונות" רעיון שיווקי מוצלח: העיתונים חולקו חינם בין מאות אלפי המגויסים, וכך נחשפו לעיתון אנשים שלא הכירו אותו כלל. בראשית שנות ה-70 התחילה התפוצה של שני העיתונים להשתוות. תפוצת "מעריב" הלכה וירדה ושל "ידיעות אחרונות" עלתה.
שפל שנות ה-70 וה-80 של המאה ה-20
עמוד שער של העיתון מ-1987 עם הפונט כסלו, שהחליף לזמן קצר את פרנק-ריהל
בשנות ה-70 וה-80 ירדה קרנו של "מעריב". שלא כעיתון "הארץ", הוא לא קנה לו אחיזה חזקה בחוגי האליטות, ומצד שני הציבור הרחב החשיב אותו למשעמם ול"כבד". מתחרהו, "ידיעות אחרונות", שנחשב "צהוב" ועממי יותר, גבר עליו בפופולריות. סיסמתו של "מעריב", "העיתון הנפוץ ביותר במדינה", הוסיפה להתנוסס מתחת לשם העיתון עוד שנים אחדות לאחר שחדלה לשקף את המציאות.
בסוף שנות ה-80 וראשית שנות ה-90 ירדה תפוצת "מעריב" לפחות ממאה אלף עיתונים ביום, שליש מתפוצת "ידיעות אחרונות" באמצע השבוע. העיתון נקלע להפסדים כבדים.
ב-1987 השיקו דיסנצ'יק והמעצב שמעון זנדהאוז מהפכה עיצובית ב"מעריב",[7] ובכללה החלפת הגופן הנפוץ והמסורתי שבו נדפס הטקסט - פרנק-ריהל, בגופן חדש שעוצב במיוחד עבור העיתון, "כסלו". הכותרות המשיכו להידפס בגופן הקודם. השינויים לא התקבלו אצל הקוראים, ותפוצת העיתון, שגם כך הייתה בירידה, ירדה באופן תלול. כעבור שנתיים וחצי חזר בו העיתון מהשינוי.[8]
ב-11 באוקטובר1989ערק לישראל בסאם עאדל, טייס של חיל האוויר הסורי, עם מטוסו מדגם מיג 23ML. "מעריב" נחפז להוציא מהדורה מיוחדת ובה סיפור העריקה, אך לא היו בידיו כל פרטים, מלבד עצם הידיעה על העריקה. כדי להתגבר על בעיה זו, פרסם העיתון בעמודו הראשון ידיעה בדויה, פרי דמיונו של כותב הידיעה, שתיארה את הגעתו של העריק לישראל ואת קבלת הפנים שנערכה לו.
הרכישות וההתאוששות
שינוי חל לאחר כניסתו של רוברט מקסוול כמשקיע בעיתון ב-1988. איל ההון היהודי בעל העבר הססגוני, שרכש בתחילה רבע ממניות העיתון, ניסה להפיח רוח חדשה בעיתון. פורמט הגיליון השתנה חדשות לבקרים. הוכנסו לשימוש מכונות דפוס צבעוניות, והמטרה המוצהרת הייתה החזרת "מעריב" למעמד הבכורה שהיה לו בעבר. בתחילת שנות ה-90 הגדיל מקסוול את אחזקתו והפך לבעל המניות העיקרי.
מותו המסתורי של מקסוול בלב ים וקריסת האימפריה הפיננסית שלו הובילו לטלטלה נוספת ב"מעריב". בתחילת שנת 1992, קנתה את היומון משפחת נמרודי תמורת כ־15 מיליון דולר.[9]עופר נמרודי, המו"ל החדש, תיאר את מצב עיתונו כך: "הוא היה על סף פשיטת רגל. קנינו, למעשה, גל של מכונות דוממות, גרוטאות ברזל ועיתון שאיבד את דרכו".
לעורך מונה דן מרגלית. מרגלית ונמרודי לא הצליחו לשמור על יחסי עבודה תקינים לאורך זמן. לדברי מרגלית, נמרודי התערב ללא הרף בנושאי עריכה והעיתון נאלץ להתיישר לפי אינטרסים כלכליים וחברתיים שלו ושל משפחתו. סופר כי פעם אפילו נעצרה מכונת הדפוס, למנוע פרסום תמונה של אחד ממקורבי נמרודי שלא הייתה מחמיאה.
בינתיים הגיעה התחרות בין "מעריב" ל"ידיעות אחרונות" לשיא. נחשפה פרשה חמורה של האזנות סתר, שהיו מעורבים בה בכירי שני העיתונים. בעקבותיה נשלח עופר נמרודי לכמה חודשי מאסר, וגם אנשים מ"ידיעות אחרונות" הורשעו בפלילים.
"מעריב", שעורכו אחרי מרגלית היה יעקב ארז, המשיך בתהליך הפיכתו לקליל יותר. על תהליך זה נמתחה גם ביקורת. העיתונאי אמנון אברמוביץ', בעצמו חבר מערכת "מעריב", קבל ב-1993 על הכיוון שנטלו עיתונו והעיתון המתחרה, ידיעות אחרונות:
תהליך טבלואידיזציה מהיר ועמוק עבר על שני העיתונים הגדולים והעמיד אותם בשורה אחת עם עיתוני הרכבת התחתית, מבלי שיש כאן עדיין רכבת תחתית. הכותרות הצעקניות, היחס בין כותרת לטקסט, בין טקסט לתמונות, השטחיות, הרשלנות, התקינות הלשונית, איות השמות והמונחים, שלא לדבר על טעויות דפוס והגהה.
משנדמה היה שלעיתון מגיע עידן של שלווה, באה פרשה חדשה, חמורה יותר, וערערה אותו. נמרודי הואשם כי קשר קשר לרצח והושם במעצר. העיתון, הלום מהסתבכותו של בעליו, דיווח על המתרחש באובייקטיביות ולא ניסה לטשטש את ההאשמות החמורות. בהמשך, נתווספה פרשה נוספת, בהובלתו ומעורבותו של האב, יעקב נמרודי, (ומי שהיה אז מקורבו, הסופר אריה קרישק), שהסתיימה אף היא בהרשעות.
בהדרגה התברר כי אין הוכחות העומדות מאחורי הפרסומים, ואף שנמרודי הורשע לבסוף, בפעם השנייה, היה זה על עבירות קלות יחסית. בעת הזו כבר שב "מעריב" לעמוד מאחורי המו"ל שלו. בין המגינים עליו בלט העיתונאי אמנון דנקנר.
תחקיר אחר חשוב של "מעריב" הוביל לחקיקת חוק השבת נכסי הנספים בשואה. חוק זה בא בעקבות דו"חועדת החקירה הפרלמנטרית בראשות ח"כקולט אביטל, שנוסדה בעקבות שני תחקירים מאת עו"ד דוד לביא שפורסמו ב-24.12.99 וב-17.3.00 ב"מעריב". תחקירים אלה חשפו לראשונה שמדינת ישראל מחזיקה ברשותה רכוש של קורבנות השואה. ח"כ יוסף לפיד, שר המשפטים לשעבר, שיזם את החוק להשבת נכסי הנספים בשואה, אמר כי "זה אחד החוקים החשובים ביותר בתולדות המדינה. חבל שהוא לא נחקק לפני 50 שנה".
מששב נמרודי לניהול העיתון, מינה את דנקנר לעורך. "מעריב" המשיך לנסות ולהשיג את מתחרהו. אף על פי שחלה עלייה בתפוצתו לעומת המצב בסוף שנות ה-80, עדיין הפער בינו לבין "ידיעות אחרונות" היה גדול ביותר.
עריכתו של דנקנר התאפיינה בהמשך הניסיון להפוך את "מעריב" לעממי יותר. הידיעות החדשותיות היו קצרות, התמונות והתצלומים הצבעוניים תפסו מקום רב, והכותרת הראשית, שבעבר נשמרה אך ורק לאירועים מדיניים-פוליטיים-כלכליים מרכזיים, ניתנה מדי פעם גם לאירועי ספורט חשובים ולשאר נושאים המקבלים את התעניינותו של הציבור - כמו בעיתון המתחרה.
בדנקנר הוטחה ביקורת קשה על חילופים תכופים מדי של כתבים ועורכים, על פיטורים שרירותיים ועל אווירה של חוסר ביטחון וחוסר יציבות, שנגרמה בעטיים של אלו.
המשקעים שנותרו מהחקירות נגד נמרודי התבטאו לעיתים באופן שבו סוקרה ב"מעריב" עבודתה של פרקליטות המדינה, ומעל דפי העיתון הרבו לתקוף את אלו שכונו "כנופיית שלטון החוק".
חברת האם של "מעריב" - "מעריב החזקות בע"מ" הונפקה בבורסה בידי משפחת נמרודי. בינתיים לא הצליחה להגיע לרווחיות ולהניב תשואה למשקיעים. ברוב המניות החזיקה קבוצת הכשרת היישוב, בראשות עופר נמרודי ואביו, יעקב נמרודי. ברבע מהן החזיק איל ההון היהודי-רוסי ולדימיר גוסינסקי.
בשנות ה-90 החלה קבוצת "מעריב" להוציא לאור גם מקומונים רבים. תחילה "זמן תל אביב", שצורף באזור המרכז למהדורות ערב שבת, ואחר כך בכל הארץ.
ביוני 2004 השיקה "מעריב החזקות", בהשקעה גדולה ולאחר כמה גרסאות קודמות, אתר אינטרנט חדש, "nrg מעריב". בניגוד לאתר "מעריב" הקודם, nrg כולל מערכת נפרדת ותכנים מקוריים, נוסף על מאמרים, ידיעות וכתבות מהעיתון המודפס.
בספטמבר 2004 הורשע התאגיד המחזיק בעיתון בעבירה של פרסום מתן שירותי זנות.[10]
בשנת 2005 יצא העיתון בקמפיין "איפה הבושה?", שמטרתו לעורר את הציבור למחות ולהפגין בקול נגד השחיתות הפושה בשלטון ובממשל הציבורי. הקמפיין נפתח בעקבות מאמר מערכת בשם "עברתם כל גבול" מאת דנקנר ודן מרגלית, שהודפס בכותרתו הראשית של העיתון. הקמפיין דעך לאיטו לקראת שלבי הביצוע של תוכנית ההתנתקות. בסיקור ביצוע תוכנית ההתנתקות נקט העיתון בקו ממלכתי וסיסמת הסיקור הייתה "נעבור את זה יחד". אף על פי שרוב העיתונאים הבכירים היו בעד ההתנתקות, ניתנה במה לביטוי למתנגדיה ולמפונים. בניגוד לעיתונים "הארץ" ו"ידיעות אחרונות" שנקטו קו תוקפני כנגד מחאת מתנגדי ההתנתקות, "מעריב" נקט קו מתון ושיבח אותה כמחאה דמוקרטית למופת.
בתחילת 2006, לקראת סיום כהונתו של מישאל חשין בבית המשפט העליון, יצאו העיתון, פרשנו המשפטי משה גורלי, והעורך אמנון דנקנר, בהתקפה חסרת תקדים על חשין כשופט וכאדם. "מעריב" העלה טענות על יחסו הנוקשה של חשין למתדיינים לפניו, עוינותו לחרדים, מיעוט הזיכויים שיצאו תחת ידו, והוסיף כי יש פן של צביעות בהתנהגותו השיפוטית - בין השאר חשף העיתון שחשין לא שמר על קשר עם בתו שמחוץ לנישואים, אך התרעם על הורים ביולוגיים שזנחו את ילדם. חשין ידוע כמתנגד לאקטיביזם שיפוטי, אך לטענת "מעריב" לא היה עקבי בעמדה זו בפסיקותיו בנוגע למטרות שהיו קרובות ללבו. אפילו לשונו של חשין גונתה על שימושה הלא מעודן והרעשני בשפה העברית, לטעמו של העיתון (גילוי נאות: בפסק דינו של מישאל חשין, בג"ץ 4736/98, נדחתה עתירתם של "מעריב" ויו"ר מועצת המנהלים שלו, עופר נמרודי, להגשת כתב אישום נגד ארנון מוזס).
לאורכה של שנת 2006, ועל רקע תוצאות עסקיות קשות של העיתון, החלו מתפרסמות ידיעות על מגעים עם אנשי עסקים שונים לרכישת העיתון, בהם ארקדי גיידמק, חיים סבן, שלדון אדלסון ואחרים. מגעים אלה לא הבשילו לכלל עסקה.
ביולי 2007 הודיע דנקנר כי הוא מתכוון לפרוש מתפקידו כעורך בתחילת 2008, אך הוא צפוי להישאר בעיתון. עם המשך הפרסומים על תוצאות עסקיות קשות, נמשך גם גל ההתפטרויות והעזיבות של בכירי העיתון בהם סגן העורך הוותיק אבי בטלהיים, הפובליציסט הוותיק דן מרגלית, המשנה לעורך חיליק שריר ובכירי מינהל למיניהם.[11]
לאחר תקופת אמנון דנקנר
בדצמבר 2007 נכנסו דורון גלעזר ורותי יובל לתפקיד עורכי "מעריב", במקום דנקנר.[12] במהלך כהונתם, פרסם "מעריב" על מלוא שערו קריאה לשחרור גלעד שליט, שנעשתה בעיבוד של כתב ידו. הפרסום עורר מחלוקת, והיו שטענו שמעריב חרג מתפקידו העיתונאי.[13] גם לאחר כניסתם לתפקיד המשיך העיתון לספוג הפסדים, והשניים נאלצו לבצע שורה של צעדי ייעול. ביולי 2008 התפטר מתפקידו יו"ר הדירקטוריוןדוד קמחי,[14] בנובמבר של אותה שנה מכר גוסינסקי את החזקותיו ב"מעריב".[15] במאי 2009, לאחר פחות משנתיים בתפקיד, התפטרו גלעזר ויובל על רקע סירובם לבצע קיצוצים נוספים במצבת העובדים ובשכר.[16] במקומם מונה לתפקיד העורך הראשי יואב צור.[17] כהונתו אופיינה במהלכי ייעול דרסטיים, שהובילו לצמצום ניכר במצבת כוח האדם של מערכת העיתון. בתקופת כהונתו של צור ניהל "מעריב" קמפיין נגד מינויו של יואב גלנט לתפקיד הרמטכ"ל. זאת, בעקבות חשיפת עיתונאי "מעריב", קלמן ליבסקינד, כי גלנט השתלט על שטחים במושב עמיקם.[18] פרסומים אלה הובילו לביטול מינויו של גלנט לתפקיד הרמטכ"ל.
במאי 2010 נחתם הסכם למכירת 30% ממניות "מעריב החזקות" ממשפחת נמרודי לאיש העסקים זקי רכיב,[19] מינויו של רכיב ליו"ר הדירקטוריון ואופציה לשליטה משותפת. בדצמבר 2010 מינה רכיב את אבי משולם לתפקיד עורך העיתון. רכיב הצהיר מן היום הראשון כי בכוונתו לשים דגש על מהדורה דיגיטלית של העיתון, ומינויו של משולם, שלא היה לו ניסיון קודם בעיתונות מודפסת, נתפש כחלק מאסטרטגיה זו.[20] אך במאי 2011, פחות משנה לאחר שהשלים את רכישת "מעריב", מכר רכיב את רוב החזקותיו בעיתון, מבלי שיישם כלל את תוכניותיו לדיגיטציה של העיתון. ככל הנראה, המכירה נעשתה לאחר שהבין עד כמה מצבו הכלכלי של "מעריב" קשה.[21]
בשנת 2010 הוביל העיתון קמפיין לשחרור החייל החטוף גלעד שליט שנקרא "למען גלעד". בגיליון יום שישי, 25 ביוני חולקו סרטים צהובים לקוני העיתון.
רכישת השליטה ב"מעריב החזקות" על ידי IDB
ביוני 2011 רכשה חברת "דיסקונט השקעות" מקבוצת IDB שבשליטת איש העסקים נוחי דנקנר כ-61% ממניות "מעריב החזקות" בהשקעה כוללת של 147 מיליון ש"ח, ונכנס לתוקף הסכם בעלי מניות בינה ל"הכשרת היישוב" שבבעלות עופר נמרודי שבבעלותה נותרו 27% ממניות החברה.[22] בחודש זה החל העיתון לשנות פניו: עיצוב סולידי הועדף על פני סגנון צעקני, טקסט על פני תצלומים ושחור-לבן על פני גופנים צבעוניים. "מעריב", שהיה מזוהה עם הסגנון שמאפיין את "ידיעות אחרונות", הלך ונעשה דומה בעיצובו ל"הארץ".[23] בנוסף, חודשו מוספי התרבות והכלכלה היומיים של העיתון שקודם לכן צומצמו עד לכדי סגירה, מונו להם עורכים חדשים, ובחודש אוגוסט הוחלף גם עורך העיתון.[23] מינויו של ניר חפץ במקום אבי משולם, שכיהן בעברו כדוברראש הממשלהבנימין נתניהו ובהמשך כיועץ בתשלום לבעלי הון שונים (בהם נוחי דנקנר), העלה חשש לניגודי עניינים אפשריים בקרב בעלי מניות ועובדים ב"מעריב". לפי אותן טענות, חפץ יתקשה להתנהל כעורך מקצועי ובלתי תלוי בעת סיקור עניינים שונים הנוגעים למקורביו.[24] הועלו טענות כי בתקופה זו הפרשנות בעיתון נטתה לתמוך באינטרסים הכלכליים של ה"טייקונים" כגון הבעלים נוחי דנקנר.[25][26]
כחלק מהניסיון ליצור תדמית חדשה לעיתון הוא עבר בתקופה זו שינוי: העמוד הראשי מלא טקסט בדמות פתיחי כתבות ומאמרי דעה, והעיתון החל ללבוש ארשת יותר רצינית מבעבר. מאמרי הפובליציסטיקה החלו מוצאים את מקומם בעמוד הראשי גם בימים ללא אירועים מיוחדים, ועמודי הדעות נדדו מ"המגזין" לתוך דפי הכותרת.
בדו"ח שהגישו לבית המשפט כתבו הנאמנים שמונו לעיתון: "תקופת דסק"ש[דרושה הבהרה] מאופיינת בניהול בזבזני מחד, ובהתערבות בתוכני העיתון מאידך, לצורך מציאת חן בעיני הנהלת אי.די.בי. השליטה של העורך הראשי, ניר חפץ (שמונה על ידי דנקנר; נ"ט), בתוכן העיתון הייתה רבה, אך השימוש בשליטה זו נעשה בחלק מהמקרים גם לטובת בעלי העיתון ואחרים שהעורך הראשי חשב כי יש צורך להגן עליהם".[27] תביעה שהוגשה נגד 13 הדירקטורים של "דיסקונט השקעות", בעיקר על רקע רכישת "מעריב", הסתיימה בפשרה שבה התחייבו הדירקטורים לשלם ל"דיסקונט השקעות" 100 מיליון ש"ח.[28]
המשבר שהוביל למכירת העיתון
עמוד השער של "מעריב", 23 באוקטובר 2012
ביולי 2012 הודיע העיתון על קיצוצים חדים נוספים, לרבות צמצום מסיבי של המהדורה המודפסת והתרכזות במהדורה הדיגיטלית של העיתון.[29] בנוסף למהדורה הדיגיטלית, נפתחה גם המהדורה המודפסת של העיתון, בימי א'-ה', לקריאה בחינם לכל הגולשים באתר האינטרנט "nrg מעריב". בדו"חות הכספיים של "מעריב החזקות" לרבעון השני של 2012 נרשם הפסד של 244 מיליון ש"ח, רובו עקב הפחתה חד-פעמית בערך הנכסים של העיתון.[30]
המשבר הוביל את מערכת העיתון לצעדים לא שגרתיים:
ב-3 בספטמבר 2012 פורסמו בעיתון בהבלטה ארבעה מאמרי דעות שאוגדו תחת הכותרת "מה האינטרס האמיתי מאחורי המתקפה של כנופיית 'דה-מרקר' על 'מעריב' ו-IDB", וכותביהם התראיינו בנושא זה גם ברשתות הארציות ברדיו.[31]
ב-23 באוקטובר 2012 העיתון יצא לאור עם עמוד שער לבן, ובמרכזו רק בקשה של עובדי העיתון לאפשר לעיתון להמשיך להתקיים.
ב-20 בספטמבר 2012 נחתם הסכם למכירת "מעריב" (יחד עם יתר כתבי העת של הקבוצה ואתר האינטרנט nrg מעריב) למו"ל שלמה בן-צבי,[32] תמורת 70 מיליון ש"ח (סכום שעשוי לגדול ל-74 מיליון ש"ח, בהתאם להצלחה בגביית חובות לעיתון). במהלך המשא ומתן על מכירת העיתון יצאו עובדי העיתון להפגנות, מחשש לפגיעה בזכויותיהם ובשל הגילוי כי משך שנים לא הופרשו להם כספי הפנסיה והפיצויים במלואם.[33] חברת "מעריב החזקות" הצהירה שבכוונתה לייעד את התמורה בגין מכירת העיתון לכיסוי התחייבויותיה לעובדיה.[32] במקביל להסכם הגישה "מעריב החזקות" בקשה לצו הקפאת הליכים. הצו ניתן, ונקבע בו שהנאמנים אינם מחויבים להסכם המכירה שנחתם, ובסמכותם למצוא הסדר טוב יותר.[34] לאחר בדיקה, הנאמנים מכרו את העיתון לבן צבי.
בד בבד עם פרוץ המשבר, התאגדו עיתונאי "מעריב" תחת ארגון העיתונאים בישראל והקימו את ועד עיתונאי מעריב. ועדי העובדים ב"מעריב" הם שהובילו את ההפגנות, ואת המשא ומתן עם הנאמנים שמונו לעיתון על ידי בית המשפט ועם הרוכש בן-צבי.
תקופת שלמה בן-צבי והסגירה
עורך העיתון ובעליו מנובמבר 2012 היה שלמה בן-צבי. עם העברת העיתון לשליטתו חתם בן-צבי על הסכם קיבוצי עם העובדים, שהוא הסכם קיבוצי ראשון בעיתונות הפרטית בישראל זה שנים ארוכות. בין הצדדים התגלע סכסוך על מימוש ההסכם, שהוביל לשביתה בת יום, שבה העיתון לא יצא לאור.[35]
יום לאחר ששבו לעבוד, פוטרו כ-100 מעובדי "מעריב" ובהם בן כספית, יהודה שרוני, ליאור דיין ויעקב זיו. המוסף הכלכלי "עסקים" נסגר והוחלף בידי מוסף שמסופק על ידי "גלובס". "ז'ורנל" נסגר ואף "המגזין" צומצם לשלושה כותבים.[36]
בנובמבר 2013 החל מעריב להפיץ מהדורה ערב חינמית (חינמון) שמחולקת בתחנות רכבת ובצמתים מרכזיים, בנוסף למהדורת הבוקר הרגילה.[39]
שער הגיליון הראשון של "מעריב סופהשבוע", שיצא לאור ב-2 במאי 2014שער הגיליון הראשון של "מעריב השבוע", שיצא לאור ב-12 במאי 2014
ב-9 במרץ2014 לא הופץ העיתון[40] ורק נמצא בגרסה הדיגיטלית באתר nrg. באותו יום אושרה בקשתו של בן צבי לצו הקפאת הליכים לחודשיים.[41] למחרת העיתון לא יצא בשום פלטפורמה, דבר שסימן את סוף עידן מעריב היומי, למרות שחינמון הערב עדיין יצא עד סוף חודש אפריל.[42]
עמוד השער של העיתון היומי "מעריב", הגיליון האחרון, 9 במרץ 2014
עמוד השער של "מעריב" חינמון הערב, הגיליון האחרון, 29 באפריל 2014
יום שלישי: לוח "מעריב" - מוסף פרסומי הכולל עסקי נדל"ן ורכב, מדור דרושים וכו'.
בעשור הראשון של המאה ה-21 כלל "מעריב" ביום שישי את החלקים הבאים:
קונטרס החדשות - בשונה מימי חול בהם קונטרס החדשות מודפס בפורמט טבלואיד, בימי שישי פורמט הקונטרס הוא כפול בגודלו (ברואדשיט).
מוספשבת - מתמקד בפרשנות וניתוח של אקטואליה השבוע.
גלובס על הבוקר - מוסף כלכלי לקוראי 'מעריב'.
סופשבוע - המגזין השבועי, כתבות נרחבות, טורים וראיונות. במוסף נמצאים טוריהם הקבועים של יהונתן גפן ואודטה.
המשבצת - מוסף התשבצים של "מעריב".
ערב שבת - מוסף ייחודי ליהדות, חברה ואמנות המחולק למנויי העיתון בלבד. מוסף זה, שחלק מתכניו מקבילים למוסף 'שבת' של מקור ראשון, מכיל חומרים ייחודיים ובהם טור שבועי של דב אלבוים (במתכונת המזכירה את 'שישי' של אדם ברוך) וטור של יאיר שלג. (נוסף בתקופת בן-צבי)
סגנון הוא חלק מחבילת המנוי, אך אינו מופיע בכל שבוע.
عملية ثني قضيب معدني. رسم توضيحي لعملية ثني صفيحة معدنية إلى شكل حرف V ثني المعادن هي عملية صناعية تُجرى على المعادن لإنتاج أشكال على حرف V أو U بزوايا مختلفة أو أشكال أخرى متعددة، وتُجرى على المعادن المطيلية، وتجرى في الغالب على الصفائح المعدنية، وتستخدم لمثل هذه العمليات إم
Este artigo não cita fontes confiáveis. Ajude a inserir referências. Conteúdo não verificável pode ser removido.—Encontre fontes: ABW • CAPES • Google (N • L • A) (Dezembro de 2022) Beastmaster III The Eye of Braxus Beastmaster III.jpgPôster promocional Estados Unidos1996 • cor • 1.32 min Gênero ação, aventura, fantasia Direção Gabrielle Beaumont Produção Lisa Cochran-NeilanDavid WiseGe...
Politiefiets Een politiefiets is een rijwiel dat wordt gebruikt als politievoertuig. De wendbaarheid van deze voertuigen op drukke trottoirs en de mogelijkheid smalle doorgangen te benutten bieden voordelen ten opzichte van andere voertuigen. Op de fiets surveillerende politieagenten zijn geregeld te zien in stadscentra en andere plaatsen waar veel mensen bijeen zijn zoals evenementen. In de eerste helft van de twintigste eeuw, voor de massa-motorisering, was de 'dienstfiets' in veel landen h...
Halaman ini berisi artikel tentang kota di Jepang. Untuk fenomena di Ghana, lihat Sakawa. Untuk kapal penjelajah ringan milik Jepang, lihat Kapal penjelajah Jepang Sakawa. Sakawa 佐川町Kota kecil BenderaLambangLokasi Sakawa di Prefektur KōchiNegara JepangWilayahShikokuPrefektur KōchiDistrikTakaokaLuas • Total101 km2 (39 sq mi)Populasi (Oktober 1, 2015) • Total13.114 • Kepadatan129,8/km2 (3,360/sq mi)Zona waktuUTC+09:0...
Ле-МенюLes Menus Країна Франція Регіон Нормандія Департамент Орн Округ Мортань-о-Перш Кантон Лонні-о-Перш Код INSEE 61274 Поштові індекси 61290 Координати 48°31′30″ пн. ш. 0°56′06″ сх. д.H G O Висота 198 - 229 м.н.р.м. Площа 11,81 км² Населення 239 (01-2020[1]) Густота 16,77 ос./км² Роз
«Підготовка до весілля» Шлюб у Стародавній Греції полягав менше в особистих стосунках і більше в соціальній відповідальності. Метою та основною ціллю всіх шлюбів було народження дітей, що робило шлюб питанням суспільного інтересу. Шлюби зазвичай влаштовували батьки; і...
آن مكافري (بالإنجليزية: Anne McCaffrey) معلومات شخصية اسم الولادة (بالإنجليزية: Anne Inez McCaffrey) الميلاد 1 أبريل 1926(1926-04-01)كامبريدج في الولايات المتحدة الوفاة 21 نوفمبر 2011 (85 سنة)مقاطعة ويكلاو في الولايات المتحدة سبب الوفاة سكتة دماغية مواطنة أيرلندية أمريكية الأولاد تود
No debe confundirse con Laberinto de pasiones. Este artículo o sección necesita referencias que aparezcan en una publicación acreditada.Este aviso fue puesto el 28 de julio de 2011. Laberintos de pasión Serie de televisiónGénero TelenovelaCreado por Caridad Bravo AdamsGuion por Cuauhtémoc Blanco (adaptación)María del Carmen Peña (adaptación)Tere Medina (edición literaria)Issa López (edición literaria)Dirigido por Claudio Reyes Rubio (foro)Protagonistas Leticia CalderónFrancisco...
Neem het voorbehoud bij medische informatie in acht.Raadpleeg bij gezondheidsklachten een arts. Glaucoom Glaucoma Synoniemen Nederlands Groene Staar Coderingen ICD-10 H40 - H42 ICD-9 365 Portaal Geneeskunde Zicht van iemand met normaal zicht Hetzelfde beeld, gezien door iemand met gevorderd glaucoom Glaucoom[1][2] of groene staar[1][2] is de verzamelnaam voor een aantal aandoeningen en afwijkingen van het oog die leiden tot beschadiging van uitlope...
Regulator of UK commercial television until 1972 This article includes a list of general references, but it lacks sufficient corresponding inline citations. Please help to improve this article by introducing more precise citations. (July 2014) (Learn how and when to remove this template message) Independent Television AuthorityITA logo 1969–1972Agency overviewFormed1954Dissolved1972Superseding agencyIndependent Broadcasting Authority (1972)HeadquartersUnited Kingdom The Independent Televisi...
Species of true bug Tritomegas bicolor Scientific classification Kingdom: Animalia Phylum: Arthropoda Class: Insecta Order: Hemiptera Suborder: Heteroptera Family: Cydnidae Genus: Tritomegas Species: T. bicolor Binomial name Tritomegas bicolor(Linnaeus, 1758) Synonyms Sehirus bicolor (Linnaeus, 1758) Cimex bicolor Linnaeus, 1758[1] Tritomegas bicolor, the pied shield bug, is a species of burrowing bug found in Europe. The adult is black and white and 5.5–7 mm (0.22–0.28&...
2014 American filmAbout Last NightTheatrical release posterDirected bySteve PinkScreenplay byLeslye HeadlandBased onSexual Perversity in Chicagoby David MametAbout Last Nightby Tim Kazurinsky and Denise DeClueProduced by Will Packer Will Gluck Starring Kevin Hart Michael Ealy Regina Hall Joy Bryant CinematographyMichael BarrettEdited by Tracey Wadmore-Smith Shelly Westerman Music byMarcus MillerProductioncompanies Rainforest Films Olive Bridge Entertainment Distributed byScreen GemsRelease da...
Ice hockey playoffs 1989 Stanley Cup playoffsTournament detailsDatesApril 5–May 25, 1989Teams16Defending championsEdmonton OilersFinal positionsChampionsCalgary FlamesRunner-upMontreal CanadiensTournament statisticsScoring leader(s)Al MacInnis (Flames)(31 points)MVPAl MacInnis (Flames)← 19881990 → The Stanley Cup The 1989 Stanley Cup playoffs, the playoff tournament of the National Hockey League (NHL) began on April 5, after the conclusion of the 1988–89 NHL sea...
Brazilian footballer In this Portuguese name, the first or maternal family name is de Souza and the second or paternal family name is Nogueira. Hugo Souza Personal informationFull name Hugo de Souza Nogueira[1]Date of birth (1999-01-31) 31 January 1999 (age 24)[1]Place of birth Duque de Caxias, BrazilHeight 1.96 m (6 ft 5 in)[1]Position(s) GoalkeeperTeam informationCurrent team Chaves (on loan from Flamengo)Number 1Youth career2014–2019 Flamen...
СелоЛуговск 52°50′11″ с. ш. 53°33′25″ в. д.HGЯO Страна Россия Субъект Федерации Оренбургская область Муниципальный район Красногвардейский Сельское поселение Подольский сельсовет (Оренбургская область) История и география Часовой пояс UTC+5:00 Население Населени...
Chinese–American biochemist The native form of this personal name is Zhang Feng. This article uses Western name order when mentioning individuals. Feng ZhangFeng Zhang at the Forbes 30 Under 30 Summit, Boston MA. October 2, 2017Born (1981-10-22) October 22, 1981 (age 42)Shijiazhuang, Hebei, ChinaNationalityAmericanAlma mater Harvard University (BA) Stanford University (PhD) Known forOptogenetics, CRISPRAwards Edward Novitski Prize (2021) Harvey Prize (2018) Keio Medical S...
