הַמּוֹדִיעַ הוא עיתון חרדי יומי שהוקם בי"ח באלול ה'תש"י (1950)[1] על ידי יצחק מאיר לוין, נשיא אגודת ישראל העולמית.
המודיע הוא העיתון החרדי הוותיק ביותר בישראל והוא הביטאון של מפלגת אגודת ישראל. שמו של העיתון משמר עיתון בשם זהה שהופיע בשנים 1910–1915 בפולטבה בעריכת הרב אליהו עקיבא רבינוביץ'[2]. עורכי העיתון הם ישראל שניידר ויצחק מתתיהו טננבוים[3].
העיתון הוקם ביוזמת הוועד הפועל העולמי של אגודת ישראל, הגוף העליון של תנועת אגודת ישראל העולמית, ומאז נמצא בבעלותו. בתחילת דרכו של העיתון היה בנו של הרב לוין, יהודה לייב לוין, העורך הראשי. העיתון הודפס תחילה במרתף בשכונת מאה שערים וסבל מקשיים כלכליים. הוא העסיק תחילה כתב אחד, ובהמשך רכש טלפרינטר והיה מנוי לשירות הידיעות של סוכנות הידיעות "עתי"ם" ו"רויטרס"[4].
בשנת 1958 מינו לוין ובנו את חיים משה קנופף למנהל אדמיניסטרטיבי של העיתון, לצד עורכי העיתון משה עקיבה דרוק וישראל שפיגל. קשיי התקציב של העיתון הביאו להפיכתו ל"חברה בע"מ" ו-49% ממנו נמכרו לעובדי העיתון. לאחר פטירת העורך הראשון ב-1979 הוחלט למנות את קנופף, דרוק ושפיגל לעורכים ראשיים במעמד שווה, המייצגים את שלושת מוקדי הכוח המרכזיים באגודת ישראל אז[4]. לימים, פרש שפיגל נציגו של הרב שך ועבר ליתד נאמן הליטאי, ואילו דרוק, שהיה מנאמני מנחם פרוש, נפטר. קנופף, איש חסידות גור, נותר כעורך ומנהל יחיד. עם השנים, מונה בנו אלעזר לסמנכ"ל העיתון, ולימים למנכ"ל.
בשנות השמונים החלה אגודת ישראל בארצות הברית להוציא שבועון באנגלית, שגם שמו "המודיע". משנת 2003 הפך העיתון ליומון. שלוש מהדורות שבועיות באנגלית[דרושה הבהרה] מתפרסמות בישראל, באנגליה ובאוסטרליה. עורכת "המודיע" באנגלית מיום היווסדו היא רות ליכטנשטיין, נכדתו של מייסד "המודיע" בישראל ובתו של העורך הראשון[5].
בשנת 2007 השיק העיתון שבועון בצרפתית שהופץ בכ-350 נקודות מכירה בפריז, במרסיי, בליון ובשטרסבורג, וכן בישראל במרכזי מגורים של יוצאי צרפת ודוברי צרפתית[6]. השבועון הופץ באמצעות חברת בר שיווק והפצה[7]. המטרה הייתה להתחרות בעיתונים היהודים בצרפת שהם פרו-ציוניים[8]. העיתון שינה את שמו אחר כך ל"הגשר" ונמכר למשקיע צרפתי ב-2016, לאחר שסבל מקשיים כלכליים[9].
העיתון נתפס בעיני רבים כמשויך לחסידות גור משום שברוב השנים הוא נערך בידי אנשי חסידות זו. טענות דומות הביאו להקמת עיתון חסידי מתחרה, המבשר, בשנת 2009[10].
בשנת 2014 נקלע העיתון לקשיים כלכליים ונעשו ניסיונות למכרו[11]. הוא ניצל מסגירה באמצעות כספים שגייס יעקב ליצמן[12], לבסוף נמכר למנכ"ל העיתון אלעזר קנופף, שהיה חבר בעמותה, ולמחותנו איש העסקים חיים שכטר, שניהם חסידי גור[13]. ביולי 2019 הודח קנופף בשל ניהול בלתי תקין, לאחר שדו"ח של רשם העמותות דרש זאת כתנאי להמשך קיום העמותה[14][15].
באוגוסט 2020 הגיש רשם העמותות בקשה לפירוק העמותה המפעילה את העיתון, בשל ליקויים חמורים בהתנהלותה[16].
ביוני 2021, פורסם כי שני עוזרים של יעקב ליצמן חשודים בקבלת שוחד תמורת קידום אינטרסים של חברות, בין היתר השוחד כלל לכאורה רכישת מודעות ב"המודיע", במטרה לסייע לו כלכלית[17].
סיסמת העיתון היא "העיתון היומי של היהדות החרדית". העיתון מכוון על ידי ועדת רבנים.
בנוסף למאפיינים הרגילים של העיתונות החרדית מתאפיין המודיע בסגנון סולידי, הנמנע בדרך כלל מאזכור תככים פוליטיים, ובשמרנות, בין היתר יצא בשנת 2007 נגד השימוש במחשב אישי בחברה החרדית[18].
העיתון נוקט קו מחמיר בענייני צניעות. תמונות נשים אינן מתפרסמות בו, וכן שמות פרטיים[19].
בעקבות הפיצול בחסידות גור העיתון נמנע מלפרסם מודעות מאורסים של חברי קהילת פני מנחם[20]. באוגוסט 2023, לאחר שבקשתו לפרסם מודעת מאורסים בעיתון סורבה, עתר שלמה אלבוים (אחיינו של הרב שאול אלתר) לבית המשפט. לטענת העיתון מאחר שקיימת ישיבת 'פני מנחם' בחסידות גור מדובר בפגיעה בכך שקהילת פני מנחם עושה שימוש באותו שם. בעקבות הפשרה שהושגה בהוראת בית המשפט המודעה פורסמה ובמקום שם הישיבה הופיעה כתובתה. בנוסף, צורפה הבהרה לפיה המודעה הוכנסה ונוסחה על ידי ערכאות[20]. במקרה נוסף נמנע העיתון לפרסם מודעות הקשורות לסכסוך[21].
בסוף השבוע יש לעיתון מוסף אקטואלי, עם דיווחים נרחבים ופרשנויות פוליטיות, וכן מוסף תורני, כמו גם מוסף לילדים. המוסף השבועי לנשים בשם "קראט" מצורף לעיתון ביום חמישי.
במאי 1985 דווח כי "המודיע", שהיה אז העיתון החרדי היומי היחיד, מודפס בכ-9,000 גליונות ביום, ומגיע לכ-50 אלף קוראים[4].
על פי סקר TGI משנת 2016, שיעור חשיפה של העיתון עומד על 16.3% מהציבור החרדי בעיתוני אמצע השבוע ו-16.2% בסוף השבוע[22].