"קבוצת אברהם" הייתה קבוצת הכשרה של הפועל המזרחי שהוקמה בשנת תרצ"ה–1935 על ידי ותיקי תנועות השומר-הדתי ובני-עקיבא בגליציה המזרחית שבפולין. היא נקראה כך לכבודו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק (שהיה אז עדיין בחיים). הקבוצה החלה דרכה סמוך לכפר פינס, ובשנת 1943 הקימה את הקיבוץ כפר עציון.
היסטוריה
הקבוצה הוקמה על גבעה סמוך למושב הדתי כפר פינס. מרבית חברי הקבוצה עלו מפולין בימי השלטון הנאצי בגרמניה. רבים מהם העפילו באניות מעפילים, בעוד בני-משפחותיהם הושמדו.
הקבוצה ישבה במקום כשבע שנים וחבריה הכשירו עצמם לחיי עבודת כפיים, בעיקר בחקלאות, ולחיי שיתוף קיבוציים. בחלק גדול משנות קיומה סבלה הקבוצה מחוסר עבודה, ונאלצה לשלוח "פלוגות עבודה" למקומות מרוחקים כמו גבעת עדה, חדרה, מזכרת בתיה ונתניה, וחבריה היו שותפים למאבק על העבודה העברית. למרות המשברים והקושי הכלכלי הצליחה הקבוצה להתחזק וכללה בתש"ג–1943 כמאה נפשות.
חלק מאנשי קבוצת אברהם היו חברי "ההגנה" ועברו אימונים צבאיים, ואף השתתפו בהדיפת ההתקפה על גבעת עדה בי"ב בתמוז תרצ"ח – 11 ביולי 1938. קודם לכן (כ"ד אייר, מאי 1938) נהרג חבר הקבוצה, אברהם כ"ץ, בהגנת קיבוץ חניתה, וחבר אחר, דוד פרנק, נער בן 16, נחטף ביחד עם עוד שני נערים מגבעת עדה, ושלושתם נרצחו.
הרקע של רוב חברי הקבוצה היה חסידי, והייתה לזה השפעה על האווירה בקבוצה. השבתות היו ספוגות בדבקות חסידית שהשפיעו אף על שכנם הוותיק, המושב כפר-פינס. אווירה זו הייתה תופעה יוצאת דופן במקצת בהתיישבות הקיבוצית הדתית של אותו זמן, שברובה הייתה מורכבת מיוצאי גרמניה.
במשך שבע שנים המתינה הקבוצה ליום שיוקצה לה מקום להתיישבות קבע. חלומם היה להתיישב באדמות פוריות עם מים בשפע, בדומה לאזור השומרון שבו ישבו ושלעבודתו הורגלו. בתחילת שנות ה-40 יועדה הקבוצה להתיישב על אדמות הקרן הקיימת צפונית לבית חאנון, אולם בנובמבר 1942 בתחילת תש"ג שוכנעו להתיישב בכפר עציון[1] שאדמותיו ניטשו במאורעות תרצ"ו והיה חשש רב שהקרקעות שם יפלו לידיים ערביות ועל כן הנקודה ליד בית חאנון הועברה לידי קבוצת ניר חיים, שהקימה את ניר עם.
"הקרן הקיימת" החליטה להקים בכפר עציון יישוב קיבוצי, מתוך הנחה שרק חברה המבוססת על שיתוף, תוכל לקשיים הרבים שמעמידה התיישבות בהר, ומתוך הנחה שהמוסדות הלאומיים יכולים לעזור ליישוב כזה יותר מאשר להתיישבות פרטית. ומכיוון שהיה חשש כי הקשיים הגדולים שמערים ההר על מתיישביו ירתיעו אפילו קבוצות חלוציות, סברו כי למתיישבים דתיים יסייע הרגש הדתי של חידוש חיים באזור שבין ירושלים לחברון, שאליו כוונו הגעגועים הדתיים במשך כל הדורות.
ההצעה גרמה לוויכוחים והתלבטויות רבות. בעת הדיונים הייתה הקבוצה מורכבת מחברים שחלקם עברו זה מכבר את גיל השלושים והיו בעלי משפחות. אחרים, שזה מקרוב באו, נחלצו מאירופה ממחנות ריכוז והשמדה, רובם באניות המעפילים בטלטולי אין קץ, וחלקם אף עברו במחנות מעצר בקפריסין ובעתלית. אלה באו בתקווה למצוא מרגוע בבית חם ושלו. והנה עכשיו נקראו למלחמה בסלע ובטרשים, בחוסר מים, ובניתוק מן היישוב היהודי הקיים באותו זמן. ברגע מסוים נראה היה כי הוויכוחים יפלגו את הקבוצה.
ההכרעה נפלה בסופו של דבר בפניתו הנרגשת של שלום קרניאל, מראשי הקבוצה, ומפעיליה הבולטים של תנועת "בני עקיבא", אדם ששילב בתוכו יכולת מעשית רבה וכושר הנהגה עם נפש פיוטית ונלהבת.
ואלה היו דבריו:
- "בשעה שאני יושבים כאן, אני כאילו שומע את תקתוק גלגלי הרכבות שמובילות את בני משפחותינו, או את חברינו שלנו למחנות העבודה או מחנות המוות, להשמדה. מה התגובה שלנו? ... אין לי תשובה אחרת, אלא זאת, לקבל את ההצעה ולפתוח בזה אזור חדש להתיישבות יהודית בשביל השרידים שיישארו אחרי ההשמדה, אחרי השואה".
לאחר שהתקבלה ההצעה ברוב של שני שלישים, קיבלו עליהם גם המתנגדים את מרות הקבוצה. בכ"ה ניסן תש"ג (30 באפריל 1943) עלתה קבוצה ראשונה של 12 מחברי הקבוצה לגוש עציון והחלו בהקמת הקיבוץ כפר עציון. שנה אחר כך, בכ"ח ניסן תש"ד (21 באפריל 1944) הועברו לשם גם הנשים והילדים, והגבעה התרוקנה.
בשנת התשי"ט (1959) הוקמה על הגבעה, במבואות כפר-פינס, אולפנת כפר פינס שהיא "אם האולפנות" התיכוניות של בני עקיבא, ובשנת תשכ"ג (1963) – הוסב שמה ל"רמת קרניאל" על שם שלום קרניאל, שנהרג ב"שיירת העשרה" בקרבות בגוש עציון.
לקריאה נוספת
- דב קנוהל, גוש עציון במלחמתו, 1954
- יוחנן בן יעקב, גוש עציון, חמישים שנות מאבק ויצירה, הוצאת בית ספר שדה כפר עציון, 1983
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
