כפר פינס נוסד על ידי ארגון א' של הפועל המזרחי ששהה במשך מספר שנים בפתח תקווה[4]. בשנת 1933 הקצתה הקרן הקיימת לארגון אדמות ליד כרכור ועוד טרם העלייה על הקרקע הוחל בקדיחת באר במקום[5]. ככלל אנשי היישובים בסביבה סבלו המתיישבים מקדחת[6]. בתחילת 1936 עלו בדואים מהסביבה על אדמות של המושב וטענו לבעלות עליהן[7], אך קצין המחוז פסק לטובת הקרן הקיימת[8]. בסוף מרץ 1936 הונחה אבן פינה לבית ספר ובית כנסת במושב[9].
בשנים הראשונות התנהל המושב ללא סיוע של ההסתדרות הציונית[10] אך בהמשך דרשה תנועת הפועל המזרחי תקצוב לצורך ביסוסו[11]. בשנות ה-50 נוספו למושב 30 משקים חדשים של עולים חדשים והמושב הגיע לגודל של כ-80 משקים. עם זאת, בחלק מהמשקים נרשמה תחלופת תושבים גבוהה וחברים רבים התחלפו[12].
אוכלוסייה
בית הכנסת
במושב כמאה ושלושים משפחות, המקיימות אורח חיים דתי לאומי על גווניו השונים. כפר פינס הוקם על ידי אנשי הפועל המזרחי שביקשו לחבר תורה ועבודה בארץ ישראל, בדומה לשכניו בכפר הרא"ה. גם כיום רואים עצמם תושבי היישוב ממשיכי דרכם של המייסדים, ושואפים ליצור חברה של אנשי אמונה העובדים את אדמתם ומחוברים לכל גוני העם. ברוח זו מתקיימים בכל שנה אירועים משותפים עם יישובי המועצה האזורית מנשה כגון: תפילות ימים נוראים, הקפות שניות, בר מצוות וכן שבתות נוער משותפות.
במושב נמצא בית כנסת פעיל, המקיים תפילות ושיעורי תורה קבועים וכן סניף של תנועת בני עקיבא. ילדי היישוב לומדים בבית ספר דתי אזורי שהחל לפעול בשנת תשע"ג בתחומי המועצה האזורית מנשה. במושב נמצאת אולפנה לבנות, אולפנת כפר פינס, אשר הוקמה על ידי הרב אלי ששר. היא נקראת גם "אם האולפנות" כיוון שהיא האולפנה הראשונה שהוקמה בישראל.
בעבר מרבית התושבים עסקו בחקלאות ולשם כך אף הוקמה אגודה שיתופית חקלאית. כיום רק מיעוט התושבים מתפרנסים מחקלאות, בעיקר ממטעי אבוקדו, פרי הדר, חממות וגידולי שדה, כמו גם לולים לביצים ולפטם ושתי מכוורות.
בשנת התשס"ח - 2007, לציון חגיגות 75 שנים לייסוד הכפר, נחנך במקום שביל טיול קצר בשם "שביל האלונים", העובר תחת עצי אלון ולצד עמדת שמירה נטושה, מראשית ימי המושב.
