כיום נחשבת טבריה למרכז תיירות חשוב, המתבסס הן על קרבתה לכנרת, והן על חשיבותה הדתית ליהדות ולנצרות. העיר משמשת גם כמרכז תעשייתי ומסחרי אזורי.
אטימולוגיה
יוסף בן מתתיהו[9], ומקורות חז"ל[10] מציינים שטבריה נקראה, על ידי מייסדה הורדוס אנטיפס, על שם הקיסר טיבריוס. מטבעות עתיקים שנמצאו במקום מתקופת שלטונו של הקיסר קלאודיוס, משנת 54 לספירה, מראים כי בתקופה זו נקראה "קלאודיופוליס" (עירו של קלאודיוס), ויש הסבורים כי קיבלה מעמד של "פוליס", עיר-מדינה, רק בתקופה זו[11].
מוסיף יוסף בן מתתיהו ומוסר כי הורדוס אנטיפס נתקל בקשיים ביישובו את העיר ביהודים, משום שנבנתה על גבי בית קברות ולכן נחשבה כמקום טמא. לאחר מרד בר כוכבא טיהר רבי שמעון בר יוחאי את העיר מטומאת המתים, והעיר הוכשרה למגורי יהודים. טיהור העיר מטומאת המת איפשר מגורי כהנים בעיר, ומשפחת כהנים למשמרת מעזיהו עברה לגור בעיר. במקורות יהודים מתקופה זו ועד לתקופת הגאונים מכונה טבריה גם "מדינת מעזיה"[12].
ביוונית עתיקה נקראה טבריה "טיבריאס" (Τιβεριάς) ובארמית "טבריא". מדרש שמה של טבריה מופיע בתלמוד בבלי[13]: "רבי ירמיה אמר: רקת שמה ולמה נקרא שמה טבריא?שיושבת בטבורה של ארץ ישראל". מקור שמה של טבריה הוא, כאמור, על שם הקיסר הרומאי טבריוס, וחז"ל כנראה חיפשו משמעות אחרת, שלא תהיה תלויה במקור שמה הלא יהודי של העיר. כך מופיע גם ברש"י: "כמו שהטבור באדם הוא מיצוע הגוף כן יקרא מיצוע הארץ והמקום הגבוה שבה טבור" ראו גם שופטים ט' לז' - "הִנֵּה-עָם יוֹרְדִים מֵעִם טַבּוּר הָאָרֶץ". הערה: נוסח זה מופיע בפירוש רש"י במהדורות גדולות מודפסות, אך לא במהדורת הכתר רבי אשתורי הפרחי בספרו 'כפתור ופרח' מתאר מתוך ידיעותיו והיכרותו הגאוגרפית מקרוב, מדוע אכן טבריה נמצאת במרכז ארץ ישראל[14].
חכמים וידענים חיפשו מדרשי שם המסביר את שמה של טבריה בדרכים אחרות. על פי התלמוד הבבלי היה במקום יישוב קדום בשם "רַקַּת", וכך דרשו חכמים את שמה של טבריה:
ולמה נקרא שמה רקת? שאפילו ריקנין שבה מלאין מצות כרמון. רבי ירמיה אמר: רקת שמה, ולמה נקרא שמה טבריא? שיושבת בטבורה של ארץ ישראל. רבא אמר: רקת שמה, ולמה נקרא שמה טבריא? שטובה ראייתה.
טבריה מכונה "טבור הארץ", ובשם זה נקרא חיבור של רבה האשכנזי של טבריה, משה קליערס[15], העוסק בתולדות העיר ובקדושתה[16]. על הזיקה בין שם העיר לטבור, נכתב כי כמו הטבור בגוף האדם, מחלקת טבריה את גבולות ארץ ישראל המיושבת באותה פרופורציה שבה מחלק ה'טבור' את גוף האדם.
טבריה ממוקמת בצפוןבקעת הירדן, על חופה המערבי של הכנרת. שטח השיפוט העירוני של טבריה הוא 10,846 דונם, ובתחום שיפוטה רצועת חוף שאורכה 7.7 קילומטרים[17]. טבריה שוכנת על ציר מעבר חשוב, על דרך האורך העוברת לאורך החוף המערבי של הכנרת. העיר מצויה בחבל הארץ המכונה "ארץ כינרות", מצפון לבקעת כינרות, הנמצאת דרומית לכנרת.
טבריה היא העיר הנמוכה בישראל. העיר בנויה משלושה מפלסי גובה, על מדרון הר העולה מערבה מאגם הכנרת.
המפלס הסמוך לאגם נמצא בין פני הכנרת (כ-210 מטרים מתחת פני הים) עד מאה מטרים מתחת לפני הים. במפלס זה נבנו העיר העתיקה והחומות, והוא משמש כיום כאזור התיירות והמסחר בעיר.
המפלס השני כולל את שכונותיה הוותיקות של טבריה, והוא נמצא בין מאה מטרים מתחת לפני הים עד מאה מטרים מעל פני הים.
המפלס השלישי כולל את שכונותיה של טבריה שהוקמו לאחר קום מדינת ישראל והשכונות המכונות "טבריה עילית", וגובהו עד 240 מטר מעל פני הים[18].
גאולוגיה
סייסמולוגיה וטקטוניקה
בנייה בבזלת שחורה בשילוב אבן גיר לבנה. מלון אדלר לשעבר
רעידות האדמה נגרמות מתנועתו צפונה של הלוח הערבי לעומת הלוח הלבנטיני לאורך הבקע. תנועה זו – בנוסף לתנועתם של גושים במזרח הלוח הלבנטיני – גרמה להיווצרות פערים שהתמלאו באגמים, דוגמת הכנרת שטבריה שוכנת לחופיה. תנועות טקטוניות אלה עדיין נמשכות ומזינות את פגיעותה של העיר לרעידות אדמה.
בטבריה שורר האקלים הים תיכוני האופייני לבקעות. כמות המשקעים הממוצעת בטבריה היא 450 מ"מ, וקיימת בה תופעה של גשמים פתאומיים ועזים הגורמים לשיטפונות[20]. עם זאת, בימי הקיץ מביאה התאדות המים מהכנרת ללחות גבוהה ולעומס חום. למרות מיקומה הנמוך, ירד שלג בטבריה בשנת 1933[דרוש מקור], בשנת 1950, שבה נערם השלג עד לגובה של 6 - 10 סנטימטר ובשנת 1992 בטבריה עילית. אירוע יוצא דופן היה שבר ענן במאי 1934 שהביא לשיטפון ולהצפה, שהחריבו עשרות בתים והרגו עשרות אנשים.
היסטוריה
בתקופות הרומית והביזנטית
רצפת פסיפס מעוטרת מבית כנסת עתיק, שפעל בין המאה ה-6 למאה ה-11, המוצגת בגן הארכאולוגי בטבריה, ועליה שם התורם "פרוקולוס בן קריספוס" לצד איורי לולבים ואתרוגים.
ייתכן שאנטיפס הקים את טבריה על שפת הכנרת, במטרה ליצור מרכז חדש עבורו כטטרארך הגליל ועבר הירדן, שיהיה סמוך גם למחוז שלטונו השני, הפראיה, שכן ציפורי, בירת הגליל, הייתה מרוחקת יותר מעבר הירדן[22].
על פי יוסף בן מתתיהו[23] נתקל אנטיפס בקשיים ביישוב העיר, משום שהיא נבנתה על גבי בית קברות ולכן נחשבה כמקום טמא. אנטיפס יישב את העיר בנוכרים, עניים, עבדים משוחררים ואף הכריח יהודים להגר אליה. לאחר הדחתו של אנטיפס בשנת 39, סופחה העיר יחד עם שאר ממלכתו לממלכת אחיינו אגריפס הראשון, ולאחר מותו של אגריפס בשנת 44 עברה העיר לשלטון רומאי ישיר עם סיפוח ממלכת יהודה לאימפריה הרומית.
סמוך לייסוד העיר פעלו בסביבתה ישו והשליחים. רבים מהנסים המיוחסים לישו, כגון נס הלחם והדגים, ההליכה על המים, שיכוך הסערה על מי הכנרת, והתגלותו של ישו בגליל לאחר מותו, אירעו בסביבת הכנרת. טבריה מוזכרת בברית החדשה רק שלוש פעמים, בספר הבשורה על-פי יוחנן. פעמיים נקראת הכנרת "ים טבריה" ובספר הבשורה על-פי יוחנן פרק ו' פסוק 23 מוזכר כי "אניות הגיעו מטבריה" לאחר נס הלחם והדגים. נראה כי ישו נמנע מלפעול בעיר עצמה, אך מקומה המרכזי של העיר על שפת הכנרת, והאזכורים הרבים של מעשי הנס על הכנרת, הקנו לטבריה קדושה גם אצל הנוצרים, היוו בסיס להקמת כנסיות בעיר, והפכו אותה לתחנה חשובה במסלולי התיירות הצליינית לארץ ישראל.
יוסף בן מתתיהו, כששימש כמפקד הגליל בזמן המרד הגדול ביצר את העיר[24], אך כאשר הגיע אספסיאנוס אל העיר, בשנת 67, נכנעה העיר ללא קרב[25].
על מטבעות העיר שנטבעו בתקופת הקיסר אדריאנוס, מופיעה דמותו של זאוס בתוך מקדש. מאחר שמטבעות כאלו לא היו נטבעים בתקופה שהנהגת העיר הייתה בידי יהודים, ניתן להניח כי בתקופה זו נושלה ההנהגה היהודית, והוחלפה, לפחות זמנית, בהנהגה עירונית פגנית[26].
לאחר מרד בר כוכבא טיהר רבי שמעון בר יוחאי את העיר מטומאת המתים, והעיר הוכשרה למגורי יהודים[27]. טיהור העיר מטומאת המת איפשר מגורי כהנים בעיר, ומשפחת כהנים בשם "מעזיה" עברה לגור בעיר. במקורות יהודים מתקופה זו ועד לתקופת הגאונים מכונה טבריה גם "מדינת מעזיה".
במהלך המאה השלישית עברה לטבריה הסנהדרין בהנהגת רבי יהודה נשיאה, וזאת בהשראת רבי יוחנן, גדול אמוראי התקופה, שקבע בה את מושבו. בתלמוד הבבלי העיר נזכרת כתחנתה האחרונה של הסנהדרין:
”אמר ר' יוחנן: עשר מסעות נסעה שכינה... וכנגדן גלתה סנהדרין... מירושלים ליבנה... ומציפורי לטבריא. וטבריא עמוקה מכולן... ומשם עתידין ליגאל”[28].
בשנים אלו, מהמאה השלישית ועד כיבוש הארץ על ידי הפרסים בשנת 614, הייתה טבריה מרכז היישוב היהודי בארץ ישראל. בטבריה נחתם התלמוד הירושלמי במהלך המאה הרביעית לספירה, ובה פעלו גדולי האמוראים בתקופה זו - ר' יוחנן, ריש לקיש, רבי אמי ורבי אסי. בעיר פעלו בתי מדרש ובתי כנסת, והתקיים בה רוב יהודי. במקביל התגוררה בעיר גם קהילה נוצרית, שבן בניה היה יוסף הקומס שהקיסר קונסטנטינוס העניק לו את התואר "קומס". בעיר נבנו מספר כנסיות באותה תקופה[29]. בשנת 425 נפטר בעיר רבן גמליאל השישי. הקיסר תאודוסיוס השני מנע מינוי של יורש, ויהודי הארץ אכן לא מינו נשיא חדש תחת רבן גמליאל. כתוצאה מכך התבטל התפקיד ותמה תקופת הנשיאות. בשנת 520 התיישב בטבריה מר זוטרא בר מר זוטרא, מראשוני הסבוראים, והוא וצאצאיו אחריו לימדו בה תורה במשך שבעה דורות.
בשנת 527 ביצר הקיסר יוסטיניאנוס הראשון את העיר. הוא בנה חומה שהחזיקה מעמד עד תקופת הצלבנים, הקיפה את העיר טבריה והגיעה עד להר ברניקי, שנמצא מחוץ לתחומי העיר ובו פעלה כנסייה גדולה המכונה "כנסיית העוגן".
בשלהי השלטון הביזנטי ניסה יהודי בשם בנימין מטבריה לחבור אל האימפריה הסאסאנית ולהקים אוטונומיה יהודית בארץ ישראל. באירוע הקרוי "מרד היהודים נגד הרקליוס", שאירע בין השנים 613–617, מרדו יהודי ארץ ישראל בקיסר הרקליוס. על אף שהמרד הצליח, שבו היהודים וחברו להרקליוס, ובשנת 625 כבשו הביזנטים את הארץ מחדש. בשנת 628 הגיע הרקליוס לארץ ישראל, ביקר בטבריה, ושם חזר על הבטחתו לחוס על היהודים. אך משהגיע לירושלים, הפר את הבטחתו בלחץ גורמים נוצריים, וטבח ביהודים, עד כדי כך שמכל יהודי טבריה נותר אך בנימין, שקנה את חייו בכך שהתנצר[30][31].
במהלך המאה השמינית החריב את העיר רעש אדמה גדול המכונה רעש שביעית. תיארוכו של הרעש נע בין שנת 745 לשנת 749. היסטוריון בן הזמן בשם "מיכאל הסורי" מספר כי ברעש חרבו שלושים בתי כנסת בטבריה, מה שמראה על חוזקו ושגשוגו של היישוב היהודי בעיר בתקופה זו.
בתקופה זו הייתה העיר עיר מעורבת, ובה אוכלוסייה מוסלמית, שהקימה מסגדים, אך גם אוכלוסייה יהודית חזקה וקהילה משגשגת. כפי הנראה היו בטבריה שתי קהילות יהודיות, "ירושלמים" ו"בבלים"[32]. מסמכים שנמצאו בגניזה הקהירית מראים על קיומן של קהילות חזקות ועשירות שקיימו קשרים תרבותיים עם קהילות אחרות בעולם.
טנקרד מינה לעיר שליט בשם הוגו מסנט אומר וזה בנה בעיר ביצורים ומצודה. ביצורי הצלבנים הוקמו צפונית למתווה העיר בתקופה הערבית, על שטח קטן בהרבה, במקום בו נמצאת כיום העיר העתיקה[33]. החומות הוקמו לפני מותו של הוגו, בשנת 1106[34].
הנסיכים הצלבנים המשיכו לשכון בטבריה וזו זכתה לפריחה מסוימת בימיהם. העיר הייתה למרכז לצליינות, וכן לתיירות למעיינות החמים של העיר. בתקופה זו נבנתה כנסיית פטרוס הקדוש הקיימת באותו אתר גם כיום. בעיר שלטו נסיכי הגליל הצלבנים, והאחרון שבהם, רמון השלישי מטריפולי, הביא לפריחה בעיר, והיווה חלק מסיעת צלבנים מתונים, שניסו לבסס את השלטון הצלבני על הסכמים עם הערבים[34].
בשנת 1171 ביקר בעיר הנוסע בנימין מטודלה, ובשנת 1180 ביקר הנוסע פתחיה מרגנסבורג. אלה דיווחו על יישוב יהודי קטן (על פי בנימין מטודלה גרו בעיר 50 משפחות יהודיות).
בשנת 1187 התחולל בסמוך לטבריה קרב קרני חיטין שהביא לקץ נסיכות הגליל, ולחורבן טבריה הצלבנית.
במהלך התקופה הממלוכית עמדה טבריה בשיממונה. במהלך המאה ה-13 עדיין גרו בה יהודים, ובשנת 1205 הובא בה הרמב"ם לקבורה ממצרים, על פי בקשתו. בתקופה זו אף הגיעה עלייה של יהודים לארץ מצרפת, מגרמניה ומספרד, וחלקם התיישבו בטבריה[35]. אך במהלך הזמן ועקב האירועים, חרבה גם קהילה זו.
בשנת 1217, במהלך מסע הצלב החמישי, נהרסו שרידי העיר על ידי צלבנים הונגרים אשר לא הצליחו להחזיק בה. בשנת 1240 מסר שליט דמשק האיובי, א-סלאח איסמעיל, את טבריה לשליט הצלבני תיבו משמפן, מנהיג "מסע הצלב של הברונים", במסגרת ברית שנועדה לחזק את שלטונו של איסמעיל כנגד מתחריו האיובים. תיבו מסר את טבריה לנסיך בשם אודו ממונבליאר, שהחל לבצר את העיר. בשנת 1244 עברו בארץ שכירי חרבאיראנים המכונים חוואריזמים, במסע של הרג וביזה. אלו כבשו את טבריה והרסו אותה[36]. מאז עמדה העיר חרבה, עד המאה ה-16. הנוסע היהודי משה באסולה שביקר בעיר בשנת 1522 כתב: "טבריה הייתה עיר גדולה... ועתה היא חרבה ושוממה...גלי אבנים שחורים, כאלו היו לשרפת אש...ואין אדם יכול ללכת שם מסכנת הערביים אלא בזמן השיירה"[37].
באסולה מצא את טבריה כ"כפר שם דרים עשרה או שנים-עשר בתי-ישמעאלים"[38].
בתקופה העות'מאנית
היישוב היהודי במאה ה-16 ובמאה ה-17
אבן זיכרון לדונה גרציה נשיא בתצפית נוף שהוקמה על שמה בטבריה במלאת חמש מאות שנה להולדתההמסגד בטבריה 2016
באמצע המאה ה-16 ניהלה הגבירה דונה גרציה נשיא, בת למשפחה מאנוסיפורטוגל שחזרה ליהדות, מפעל פיתוח והרחבה של היישוב היהודי בטבריה. היא ניצלה את השפעתה בחצר הסולטאן סולימאן הראשון, יחד עם חתנה, דון יוסף נשיא, מתוך כוונה להקים בטבריה "מרכז יהודי גדול, רוחני וכלכלי כאחד"[39]. בשנת 1561 חכר דון יוסף נשיא את "טבריה ושבע ערי הפריזי אשר סביבתה" מידי הסולטאן. בשנת 1563 שלח דון יוסף לעיר את נציגו, רבי יוסף בן ארדיט (או אבן ארדיטי), והחל בפעילות של שיקום העיר וביצורה. בשנת 1564 נחנכה החומה החדשה. השמועה על חידוש היישוב היהודי בטבריה עשתה גלים בעולם היהודי, ונתפסה כפעמי הגאולה, וקהילות יהודיות רבות ביקשו לעלות ולתרום את תרומתן לחידוש היישוב בעיר. נוסעים שעברו באזור באותה התקופה אכן דיווחו על יישוב יהודי בעיר שעסק בדיג ובגידול פירות הדר[40]. דונה גרציה ודון יוסף ביקשו לבסס את העיר על תעשיית המשי והצמר, אך לא הצליחו לממש את חזונם. דונה גרציה מתה באיסטנבול בשנת 1569. ובשנת 1579 מת דון יוסף נשיא, בטרם הצליח לבסס את חזונו על הקמת העיר טבריה. את דרכם המשיך לזמן מה יהודי פורטוגזי אחר, לאחר ששב ליהדות, שלמה בן יעיש. הוא חכר ב-1585 את טבריה מהסולטאןמוראט השלישי, ושלח אליה את בנו יעקב, אך גם ניסיון זה לא החזיק מעמד לטווח הארוך, והקהילה היהודית בטבריה נשארה קיימת אך קטנה כשמרבית היהודים שהיגרו לגליל העדיפו לגור בעיר צפת השכנה (שנתמכה גם כן על ידי יהודי איסטנבול). הקהילה היהודית בעיר המשיכה להתקיים בעיר תחת שלטון האמיר הדרוזי פח'ר א-דין השני אשר התאפיין ביחס אוהד כלפי היהודים[41], אך מאבק כוחות בינו לבין השלטון העות'מאני ודרוזים יריבים הוביל להרס העיר בידי האחרונים בשנת 1660, ובשנת 1662 דווח שלא נותר בה ולו יהודי אחד[42][43][44]. הצייר ההולנדיקורנליס דה ברוין ביקר בטבריה ב-1681 ודיווח שזמן-מה לפני כן היו דייגים יהודים בעיר, אולם בזמן ביקורו לא נותר בה אף יהודי[45].
בתקופה זו פעלו בעיר מקובלים כדוגמת האר"י הקדוש שביקר בעיר בשנת 1571 והשל"ה הקדוש שבילה בה את שתי שנות חייו האחרונות, בטרם מת ונקבר בה ב-1628. מקום קבורתו של השל"ה, בסמוך לקברם של הרמב"ם ורבי יוחנן בן זכאי, מצוין עד היום כמקום קדוש ומוקד לעלייה לרגל.
המגדל הנטוי הוא מגדל דרומי בחומות טבריה שהקים דאהר אל עומר במהלך המאה ה-18. כיום משמש המגדל חלק מחומות הכנסייה היוונית-אורתודוקסית ובשל כך נקבע בו פעמוןהדבקת מודעות בשכונת מאה שערים לקראת ההילולה על קברו של רבי נחמן מהורדנקא בטבריה, סיוון, תש"עטבריה בשנת 1940
דאהר גילה סובלנות דתית רבה. הוא איפשר חופש דת לנוצרים, בנה כנסיות בתחומי שלטונו, אך נטה חסד גם ליהודים. בשנת 1740 הזמין את הרב חיים אבולעפיה, רבה של העיר איזמיר, שסבו היה רב העיר טבריה, לחדש את היישוב היהודי בעיר. אבולעפיה התיישב בעיר והקים בה את בית הכנסת עץ החיים. כן בנה דאהר עבור יהודי טבריה רובע מוקף חומה ובו בית מרחץ, שוק ובית בד. פעולות אלו הביאו לחידוש היישוב היהודי בעיר, ורבים עברו מצפת לטבריה, ובסוף התקופה גרו בעיר 150 משפחות יהודיות[46]. יעקב בירב, בן התקופה, תיאר את המצב במילים: "כל אנשי טבריה דשנים ורעננים שמחים אלי גיל כי הארץ שקטה מפחד רעה ואין מחריד"[47].
בתקופה זו עמדה טבריה בצומת דרכים חשוב. מבחינה מנהלית הייתה כפופה לוולאיית צידון, אך הוואלי של דמשק היה צריך לעבור לידה כדי לגבות מיסים בשכם ובירושלים. דאהר ניהל מדיניות עצמאית שלא מצאה חן בעיני שליטי דמשק, וניצל את שליטתו בדרכים החשובות כדי להגביר את השפעתו ושלטונו. הדבר הביא לכך שבשנים 1742 ו-1743 צר על העיר הוואלי של דמשק, סולימאן אל-עדאם. בשנת 1742 צר סולימאן על טבריה במשך 83 יום, ולא יכול היה לפרוץ את חומותיה, על אף שהביא עמו כלי מצור. בשנת 1743 עלה שוב על טבריה, אך כאשר הגיע לכפר לוביה הסמוך מת מוות טבעי ממחלת מעיים.
בשנות החמישים של המאה ה־18 הרחיב דאהר את תחום שלטונו וקבע את עכו כבירתו. הוא הותיר את השלטון בטבריה בתחילה לבנו צ'ולייבי, ולאחר מכן לאחיו יוסף. אלו המשיכו בפיתוח העיר, ושיקמו אותה מנזקי רעידת אדמה גדולה שפקדה אותה בשנת 1759. דאהר שלט בצפון ארץ ישראל עד שנת 1775, בה נהרג על ידי הצבא העות'מאני. לאחר מותו שב הגליל לשלטון העות'אמני, ובעיר שלטו מושלים שונים מטעם הוואלי של צידון.
מראה כללי של טבריה בשנת 1870בית האחיות האיטלקיות, הבניין הראשון שהוקם מחוץ לחומות טבריה. הוקם בשנת 1908 כמנזרהרחוב הראשי של טבריה.1928. אוסף קרוזו מתוך האוספים הדיגיטליים של ספריית יונס וסוראיה נזריאן, אוניברסיטת חיפה
למרות אירועים אלו פרח היישוב היהודי בעיר. בתחילת המאה ה-19 התחילו היהודים לבנות ולגור גם מחוץ לחומות הרובע היהודי, שהיוו חומה פנימית בתוך חומות העיר. ב-1839 הקים יהודי בשם חיים וייסמן מלון בעיר.
על פי המפקד שערך משה מונטיפיורי בשנת 1839, ישבו בטבריה 712 יהודים[48].
באמצע המאה ה-19 מנתה אוכלוסיית העיר כ-1000 יהודים וכ-300–400 מוסלמים[49].
ב-1856 נמצאו בה 1514 יהודים: 881 אשכנזים ו-633 ספרדים[50].
גם לקראת הרבע האחרון של המאה ה-19 הייתה רוב אוכלוסיית העיר יהודית[46].
ב-1887 דווח שבטבריה 2,045 יהודים ואילו ב-1895 דיווח אברהם משה לונץ על 3,200 יהודים: 1,620 ספרדים ו-1,580 אשכנזים[51].
בשנות ה-70 של המאה ה-19 פעל בעיר שמעון ברמן שניסה ליצור התיישבות חקלאית עברית והקים חברה בשם "חברת יישוב הארץ הקדושה". ניסיונות אלו כשלו, אך העלייה הראשונה והעלייה השנייה, שבמסגרתן נוסדו יישובים חקלאיים עבריים באזור, הביאו בעיר להתחדשות כלכלית וחברתית. חידוש דרכי התחבורה, והקמת תחנת הרכבת צמח בשנת 1905 הפכו את העיר למרכז כלכלי אזורי.
חוק העיריות העות'מאני שנחקק ב־1867 הסדיר את הקמת עירייה בעיר. לא יודע בוודאות מתי הוקמה העירייה, אך כנראה שהיא קמה ב־1870[52].
בסוף המאה ה-19, התפתחה העיר ונמצאו בה בתי ספר, בתי מלון, בנק, תחנת טלגרף, בית חולים ועירייה מתפקדת. "היא קושרה בכבישים מערבה, לעבר עכו ויפו. ודרומה, למעיינות חמי-טבריה ולתחנת הרכבת בצמח. גם מעיינות המרפא פותחו בה, ונפתחו שירותי-תקשורת - דאר וטלגרף - וכן נפתחה בה סוכנות נסיעות"[53]. ועם זאת עדיין נחשבה לעיר מרוחקת ומנותקת ובה בנייה צפופה, אם מבזלת ואם מטיח ובוץ, ואוכלוסייתה, אנשי היישוב הישן שהתקיימו מכספי החלוקה, יצרה לה תדמית של דלות ועליבות[46].
האיסור לבנות מחוץ לחומה נאכף על ידי השלטון העות'מאני עד לתחילת המאה ה-20. בשנת 1908 בנה מסדר האחיות האיטלקי בית ראשון מחוץ לחומות. בשנת 1911 בנתה פיק"אשלוש חוות חקלאיות מחוץ לחומה, על מדרון ההר, כשלוש מאות מטר מהחומות. אלו הפכו לאחר מכן לשכונה בשם "אחווה" שהייתה השכונה היהודית הראשונה מחוץ לחומות, ובעקבותיה באו שכונות רבות נוספות[54].
במהלך מלחמת העולם הראשונה, גורשו תושבי תל אביב יפו מבתיהם ורבים מהם נאלצו לנדוד לגליל. כ-1,000 מגורשים מצאו מקלט בטבריה שתושביה הקימו ועד מיוחד שסייע להם בשעתם הקשה[55].
אסקדרון מהבריגדה ה-4, בפיקודו של בריגדיר גנרל ו. גרנט, שהגיעה מכוון סמח' מייד לאחר סיום קרב סמח'.
אסקדרון מהבריגדה ה-3 שנע ממערב, לאחר סיום כיבושה של נצרת, ותוגבר ברכבים משוריינים.
רוב הכוח הטורקי כבר נסוג מהעיר וחיל המצב שנשאר במקום נכנע במהרה.
בתקופת המנדט
מראה כללי של טבריה בשנת 1929מלון אליזבת, שהקים שלמה פיינגולד בשנת 1929 כפי שהוא נראה כיום. המלון, כשהוקם, היה מבנה מרשים עטור בכיפה. במהלך השנים ננטש המקום ונהרס, ובתחילת המאה ה-21 שופץ
לאחר כיבוש טבריה שרר בה משטר צבאי בריטי, שנמשך כשנתיים, והיה בה כוח משטרה יהודי, בפיקודו של בכור-שלום שטרית.
במפקד 1922 נרשמו 4,724 תושבים יהודים בעיר[56]. באותו מפקד נמנו 2,523 ערבים שהיוו יותר משליש מתושבי העיר. החוקר מוסטפא עבאסי מציין כי הגידול במספר הערבים בתקופת המנדט נבע גם מגידול דמוגרפי וגם מהגירה מצומצמת מכפרי הסביבה. הוא אינו מזכיר הגירה דרמטית מכפרים רחוקים, כפי שאירע בחיפה או באזור לוד[57].
בשנת 1925 הקימו יהודי העיר את שכונת "קריית שמואל", אותה קראו על שם הנציב העליוןהרברט סמואל. בשכונה, נחנך בשנת 1921בית החולים על שם שוויצר, בזכות תרומתו של הנדבן היהודי פטר שוויצר. בניגוד לשכונת "אחווה", שנמצאה מדרום לעיר העתיקה ולא התפתחה, התפתחה שכונת קריית שמואל לכיוון צפון מערב מן העיר, על תוואי הכביש המגיע לנצרת, ובתוך מספר שנים גרו בה רוב תושבי העיר.
בשנת 1924 החל לכהן זאכי אלחדיף כראש עיריית טבריה, ראש העיר היהודי הראשון בארץ ישראל ובטבריה עצמה. אלחדיף פעל לפיתוח העיר - נסללו כבישים רבים, העיר חוברה לרשת החשמל ושופרה רשת הביוב. כמו כן מסר את הזיכיון להפעלת חמי טבריה לחברה יהודית ויזם הקמת בתי מלון וכן את הקמת שכונת "קריית שמואל". עקב פעילותו הציבורית לפיתוח טבריה היה מקובל על יהודים וערבים כאחד. במאורעות תרפ"ט חתם על הסכם רגיעה עם מנהיגם של ערביי טבריה והסביבה, סעיד א-שיח'.
בשנת 1929[58] הקים שלמה פיינגולד בעיר מלון מפואר ששימש גם כבית קולנוע, בשם "מלון אליזבת". בעת הקמתו היה המלון בין המפוארים בארץ, ובטקס ההקמה נכח הנציב העליון. בשנת 1930 הוקם בעיר בית החולים שוייצר, ששימש את תושבי העיר והאזור עד להקמת בית החולים פוריה. בית החולים הסקוטי שהקים דייוויד ואט טוראנס בסוף המאה ה-19 פעל במקביל כמחלקת היולדות של בית החולים שווייצר.
הניסיונות לקדם את פיתוח העיר ולהפכה מרכז לתיירות מרפא, נתקלו לעיתים בקשיים. כתב שביקר באתר חמי טבריה מציין כי הספסלים רקובים, אין פרוזדורים מתוקנים והחולה שסובל ממחלה אחת, יסבול בצאתו גם ממחלות אחרות כתוצאה מהתנאים[59]. פעולותיו של ראש העיר זאכי אלחדיף, לא הביאו את התוצאות המקוות.
בימים 11 במאי עד 16 במאי1934 התחוללו סופות גשמים, בעיקר באזור הפנימי של הארץ. ביום הגשום ביותר, 14 במאי התרחש השיטפון בטבריה. בגלל תשתית לקויה והיעדר תעלות ניקוז הוצפה העיר התחתית ורחובותיה, ונגרם לה נזק כבד. השיטפון הפתאומי גבה את חייהם של 35 תושבים, גרם לפציעתם של מאה אחרים. בנוסף נותרו מאות ללא קורת גג לאחר שכ-100 בניינים נהרסו. לאחר השיטפון פונו הריסותיהם של הבתים על קו החוף, ונבנתה במקום טיילת, שבנוסף לייעודה התיירותי נועדה למנוע את הישנות האסון בכך שתאפשר זרימה חופשית של מים ממדרון ההר אל הכנרת[60].
השיטפון הגדול גרם גם לשינויים מבניים וטופוגרפיים בעיר. טבריה חיזקה את הטיפוס במעלה ההר וזנחה את העיר העתיקה. כאן הועדפה הבניה המודרנית והמכנית על פני בניה וורנקולרית שאפיינה חלקים גדולים בעיר העתיקה[61].
קריאת הרב קוק לבוא לעזרת תושבי טבריה, בגלל מצבם הקשה עקב השיטפונות של שנת תרצ"ד (1934)
ב-2 באוקטובר1938, בתקופת המרד הערבי הגדול, נערך טבח בטבריה על ידי ערבים תושבי הכפרים הסמוכים. הפורעים חדרו לשכונת קריית שמואל בקצה העיר הרסו ושרפו בנייני ציבור, ובהם בית כנסת, ורצחו 19 יהודים, בהם 11 ילדים ושלוש נשים. האירוע ידוע כליל הדמים בטבריה.
מספר שבועות לאחר הטבח נורה ראש העיר אלחדיף לאור היום, על ידי בנו של בעל מסעדה ערבי טברייני, שארב לו וירה בו מטווח קצר, בסמוך למסגד א-זידאני בעיר. כעבור יומיים מת אלחדיף מפצעיו.
לפי סקר הכפרים שערכו רשויות המנדט בשנת 1945[62], נאמדה בטבריה בשנה זו אוכלוסייה בת 11,300 תושבים, מתוכם 6,000 יהודים.
מלחמת העצמאות
נפוליאונצ'יק באנדרטה לזכר שחרור טבריה במלחמת העצמאות
ערב מלחמת העצמאות הייתה טבריה עיר מעורבת, ובה אוכלוסייה יהודית ואוכלוסייה ערבית שגודל כל אחת מהן 6,000 איש[63]. באזור שבו שכנה טבריה לא היה רוב ערבי, ובתוכנית החלוקה נכללה טבריה בתחומי המדינה היהודית.
בראשית פברואר 1948 החלו אירועי צליפות בין הערבים והיהודים בעיר, לאחר תקופה שבה נרשמו יחסים תקינים בדרך כלל בין שתי הקהילות. בעקבות אירועים אלה החלו הערבים והיהודים להתקבץ באזורים בהם היה להם רוב. היהודים בשכונות "קריית שמואל" "אחווה" ו"מיימוניה" שמחוץ לחומות, וברובע היהודי הפנימי שבעיר העתיקה, שהיה מובלעת בתוך השטח הערבי, והערבים בעיר העתיקה, בשכונת ההר הערבית ושכונת ג'יב אל באן שמצפון לעיר העתיקה. בחודש מרץ הגיעו ההנהגות המקומיות להסכם שהפסיק את הצליפות, וישראל גלילי בירך על ההסכם, אך ככל שהתקרב מועד סיום המנדט היה ברור כי בעיר יתחולל קרב בין היהודים והערבים הגרים בה. הקרב על טבריה החל ב-8 באפריל 1948 והסתיים ב-18 באפריל.
ב-8 באפריל התחדשו היריות, 5 יהודים נהרגו ו-12 נפצעו. למחרת ניסו הערבים לפרוץ אל הרובע היהודי בעיר העתיקה, אך נכשלו. לוחמי "ההגנה" עמדו בעמדות מאולתרות בתוך העיר העתיקה תחת אש רצופה. בכל אלו צפו הבריטים שדרשו את פינוי לוחמי "ההגנה" מהעיר העתיקה. מפקדי "ההגנה" החליטו לכבוש את הכפרים הערבים שממערב לעיר.
ב-12 באפריל נכבשו על ידי "ההגנה" שני כפרים סמוכים (חירבת נאצר אל-דין וגבעת שיח' קדומי), כיבוש שניתק את האוכלוסייה הערבית בטבריה מהכפר הגדול לוביה. בנוסף הגיעו לעיר פליטים שהורידו את המורל בקרב הערבים. ב-13 באפריל הונחתו מן הכנרת אנשי "ההגנה" שהגיעו מעין גב. בשלב זה החלו נשים וילדים מקרב האוכלוסייה הערבית להימלט מהעיר, בחסות הבריטים.
בין 16 ל-17 באפריל תקפו כוחות של חטיבת גולני ושל הגדוד השלישי של הפלמ"ח את העיר העתיקה באמצעות מרגמות, פוצצו בדינמיט שמונה בתים והטילו מצור על העיר. לאחר מתקפה זו השתררה בהלה בקרב תושבי העיר הערבים, ומנהיגי הקהילה נפגשו עם המושל הבריטי של טבריה בבקשה להגנה. משהתברר להם שהכוחות הבריטים עומדים לעזוב את העיר ואינם יכולים לערוב לביטחונם, הוסכם על פינוי מאורגן בחסות בריטית. הפינוי נערך באמצעות משאיות ואוטובוסים של הבריטים והתושבים הועברו לנצרת ולצמח[64][65]. ב-19 באפריל הושלם כיבוש העיר על ידי "ההגנה". ב-28 באפריל התקיים טקס בחצר תחנת המשטרה הבריטית, בו הונף דגל ישראל, והורד הדגל הבריטי, והוכרז כי טבריה היא תחת שלטון עברי. טבריה הייתה העיר המעורבת הראשונה במלחמת העצמאות שהתבסס בה שלטון עברי[66].
הרס העיר העתיקה בטבריה
מראה ממלון "לאונרדו" בטבריה. במקום בו שכנה פעם הבנייה הצפופה של העיר העתיקה שוכנים אזורי תיירות, בתי מלון, טיילת, גנים ופארקים. מעט מבנים שרדו מהעיר, ובתוכם מספר בתי כנסת, שני המסגדים, וחלקים מחומת העיר
במהלך החודשים שלאחר כיבוש העיר נהרס חלק גדול מבנייני העיר העתיקה בטבריה, וזאת מסיבות שונות - בעיות של היגיינה, בנייה רעועה, והחשש שהערבים ישובו אל העיר, כאשר נודע כי זו דרישה של ממלכת ירדן במסגרת המשא ומתן שנוהל ברודוס. לבסוף נעתרו הרשויות ליזמתו של איש הקרן הקיימת לישראליוסף נחמני, שטען כי יש להרוס את בתי העיר העתיקה, על אף התנגדות ראש העיר שמעון דהאן.
ההרס החל בקיץ 1948 ונמשך עד החודשים הראשונים של 1949[67]. ביקור של דוד בן-גוריון בטבריה הביא להפסקת ההרס, לאחר ש-477 מתוך 696 בתים נהרסו על פי הערכות רשמיות. בכור-שלום שטרית העריך כי נהרסו 624 מתוך 699 בתים[68]. לאחר ההרס נותרו שרידי החומה והמצודה, מספר בתים בשולי העיר, וכן שני המסגדים שפעלו בעיר. הבעלות על השטח עברה אל האפוטרופוס לנכסי נפקדים, והשטח עמד עזוב במשך עשרות שנים, עד שהחלו פעולות לשיקומו בשנות ה-70[69].
טבריה לאחר קום המדינה
מראה כללי של טבריה בלילה. ניתן להבחין בשרידים מועטים לעיר העתיקה, בבתי המלון ואזורי התיירות המפוארים, ובבנייה למגורים על רכס ההר, המאפיינים את העיר לאחר קום המדינהמלון לאונרדו קלאב (במקור מלון נהר הירדן) שנפתח ב-1985
לאחר עזיבת תושבי העיר הערבים והרס העיר העתיקה, נותרו בעיר טבריה כ-5,500 איש.
ב-18 באפריל1949 חגגה טבריה את יום-השנה לשחרורה, ודוד בן-גוריון רשם ביומנו את ברכתו : "לפני הצהריים מסדר צבאי למלאות שנה לשחרור טבריה. ציינתי שטבריה קפצה בראש והכריזה על עצמאותה כארבעה שבועות לפני המדינה - כאשר עשתה זאת גם לפני הרצל על ידי דון יוסף נשיא והרב חיים ניסים אבולעפיה. זה מוכיח שהעצמאות לא באה בפקודה מגבוה אלא זינקה ממעמקי רצון העם, ואיחלתי לטבריה להיות הראשונה גם לפיתוח ואכלוס - כי הטבע חנן אותה בכל - ים, הרים, אדמה פורייה, מקורות מרפא ויופי"[70].
קליטת העלייה הגדולה בשנות ה-50, שהביאה אל העיר עולים רבים במיוחד מעיראק, ממרוקו ומרומניה, הביאה להקמת מעברה בטבריה. זו חוסלה כאשר אל השכונות הוותיקות שנבנו בעיר בתקופת המנדט נוספו שכונות רבות נוספות, במעלה ההר - שכונות רמת כנרת, שיכון עובדים, רבי עקיבא וקרית משה ובאזור טבריה עילית, במפלס העליון של העיר, נוספו שכונות רמת אגוז, שיכון ג', פלוס מאתיים, רמת טבריה, מורדות טבריה ונוף כינרות.
בעיר התפתחו מקורות תעסוקה בתעשייה ותיירות. אל אזור התעשייה הוותיק של טבריה שנמצא בעיר התחתית נוסף אזור תעשייה בטבריה עילית וכן "פארק התעשייה קדמת גליל" בו שותפה עיריית טבריה עם רשויות נוספות באזור הנמצא בין פוריה למחלף גולני. בשנת 1988 הוקמה החברה הכלכלית לפיתוח טבריה, המבצעת פרויקטים ייחודיים בעיר. ענף התיירות הוא בין הענפים הפורחים בטבריה, וטבריה היא בין הערים המובילות בארץ בתיירות פנים, הנשענת על תשתית של בתי מלון חדישים ומפוארים שהוקמו על שפת הכנרת.
ב-5 ביוני 1970, במהלך מלחמת ההתשה, הופגזה טבריה מכיוון ירדן. בהתקפה נהרגו שניים מתושבי העיר[72].
בשנות ה-80 של המאה העשרים פרצו הפגנות ומחאות בריכוזים חרדיים בישראל, בעקבות בניית אגף חדש לבית המלון "גני חמת" בעיר. בחפירות שנערכו לצורך יציקת היסודות נתגלו עצמות וקברים רבים, עקב העובדה שמיקומו של בית המלון נשק לבית העלמין העתיק של טבריה. לבסוף הוצעו להנהלת המלון פתרונות הלכתיים-טכניים לפיהם יישארו הקברים במקומם, ובניית האגף התבצע על הגבהה מיוחדת[73]. עם זאת בעדה החרדית החליטו להטיל חרם על בנק לאומי שהחזיק במניות אפריקה ישראל[74]. בשנת 2004 פרץ סכסוך דומה עקב בניית מלון חדש על ידי אוהד ודורי עובד, בניו של ראש העירייה[75], ובאותו שנה נסלל רחוב יוחנן בן זכאי בעיר מחדש, בטכניקה שתאפשר מבחינה הלכתית נסיעת כוהנים עליו שוב עקב החשש להימצאות קברים מתחתיו[76].
ב-5 בספטמבר1999 ערך החמאס ניסיון פיגוע באמצעות מכונית תופת בטבריה[77], תוך שהוא נעזר בערבים ישראלים, אירוע שהסתיים במותם של שני המפגעים, אך ללא קורבנות נוספים בנפש[78].
במאה ה-21
בשנת 2001 אישרה הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה תוכנית פיתוח שיזם מינהל מקרקעי ישראל, לבניית שכונת מגורים ובה כ-1,000 יחידות דיור בוואדי רקת. התוכנית הרחיבה את השטח הבנוי של העיר צפונה ומערבה, אל שטחים חקלאיים שהפשרו לבנייה בעקבות אישור של הוועדה לשמירה על קרקע חקלאית ושטחים פתוחים. עם זאת שנה אחר כך צומצם היקף התוכנית[79]. ב-2003 אושרה הגדלת שטח השיפוט של טבריה ב-5,510 דונם בכיוון דרום מערב[80].
במהלך מלחמת לבנון השנייה נפלו עשרות רקטות בעיר ובסביבתה והביאו לפגיעות ברכוש ולפצועים, אך לא גרמו לאבדות בנפש[81].
בשנת 2009 אושרה תוכנית מתאר חדשה לטבריה עד שנת 2025. על פי התוכנית תהפוך טבריה לעיר נפה בת 60 אלף תושבים עם תוספת של 8,000 חדרי מלון, תוספת של 11 אלף יחידות דיור ותוספת של 320 דונם למוסדות ציבור[82]. במסגרת התוכנית תכננו בשכונות העיליות של טבריה הקמת 3,650 יחידות דיור. בשנת 2010 החל משרד השיכון בשיווק קרקעות לבניית 2,000 יחידות דיור בעיר[83].
בעשור השני של המאה ה-21 החל בטבריה תהליך של התחרדות. כאשר לעיר עברו באופן מאורגן קהילות של חסידות קרלין וחסידות צאנז[84]. הדבר הוביל למתח עם התושבים החילוניים בעיר, בנוגע לנושאים דוגמת שמירת השבת ופתיחת הבריכה העירונית[85]. בבחירות לרשויות המקומיות בישראל ב-2018 התמודד וניצח רון קובי לראשות העירייה, לאחר שהציג קו אנטי-חרדי מוצהר[85]. קובי פעל למען פתיחת עסקים ומקומות בילוי בשבת, בפרט בטיילת[86]. כמו כן, ניסה קובי לקדם תחבורה ציבורית בשבת מטעם עמותת "נוע תנוע", בשיתוף עם העירייה, משכונות העיר למרכזה, פעילות שנפסקה כעבור שבת אחת[87].
בינואר 2020, החליט השר אלקין להדיח את קובי מראשות העירייה ולפזר את מועצת העירייה לאחר שלא הצליח להרכיב קואליציה ולהעביר תקציב במשך תקופת כהונתו. במקומה מונתה ועדה קרואה בראשות שמעון מעתוק[88]. בהמשך הועבר מעתוק מתפקידו ובמקומו מונה בועז יוסף, מנהל מחוז צפון במשרד הפנים, לתפקיד יו"ר הוועדה הקרואה.
בבחירות 2024 התמודד קובי מול יוסי נבעה ומועמדים נוספים, בהם נבחר נבעה עם מעל 50% מהקולות. למועצת העיר נבחרו שבעה נציגים מרשימות חרדיות מתוך 17 מקומות במועצה.
במהלך מלחמת חרבות ברזל נורו טילים אל העיר מלבנון ואף נשלחו כטב"מים מסוריה ועיראק לעבר העיר ועמק הירדן. הירי אל העיר התגבר מאוד במהלך מבצע חיצי הצפון ובמהלכו אף אירעו פגיעות ישירות בעיר ותושב העיר נפצע מהירי[89].
ב-25 ביולי2013 נפתח בעיר התחתית קניון בשם "BIG Fashion Danilof", אף הוא בבעלות רשת ביג. הקניון, הראשון בעיר, מאכלס רשתות ישראליות ובינלאומיות[91].
ביולי 2017 אושרה תוכנית להקמת אזור תעסוקה חדש, בסמוך לצומת פוריה בכניסה המערבית לעיר ובסמוך לכביש 77. ליד המתחם מתוכנן להיבנות מרכז תחבורתי, שיכלול תחנת רכבת[92].
תיירות
חלק מהטיילת בטבריה כפי שצולמה בשעת לילה בקיץ 2023 מכיוון שובר הגליםהמלון הסקוטי שנפתח בשנת 2004 בבניין ששימש בעבר כבית חולים, הוא בין המלונות המפוארים בטבריה, וכולל גם תצוגה מוזיאונית של ההיסטוריה העשירה של הבניין בו הוא ממוקםמרכז העיר, 2009מראה בתחנה המרכזית של אגד בטבריהחוף "בורה בורה" בטבריה, 2021
טבריה היא בין ערי התיירות המובילות בישראל[93]. בשנת 2011 היו בטבריה 32 מלונות, מהם שמונה ברמה הגבוהה ביותר, ובהם 4,145 חדרים. אחוז התפוסה במלונות טבריה נמוך יחסית לערי תיירות אחרות בישראל: אחוז התפוסה השנתי במלונות טבריה ב-2010 היה 62.2% זאת בהשוואה ל-69.7% באילת ו-65.5% בירושלים. במלונות טבריה נרשמו בשנת 2010 1,728,500 לינות, מתוכן 771,700 היו של תיירים מחוץ לארץ, ו-956,800 של ישראלים[94].
בשנת 2010 הייתה טבריה היעד הרביעי במספר הלינות של ישראלים במסגרת תיירות פנים, וזאת לאחר אילת, ים המלח והגליל, כאשר 9% מהנופשים ייעדו את טבריה כמקום לחופשתם[95].
בעיר פועלת משנת 1993 מכללת "רימונים" (לשעבר - "מכללת הולידיי אין") למלונאות, הנחשבת לאחד המוסדות החשובים בהכשרה למלונאות במדינת ישראל.
תחבורה
טבריה הייתה בעבר צומת תעבורתי חשוב, ומיקומה על שפת הכנרת הקנה לה חשיבות אזורית. גם כיום משמשת טבריה כמרכז אזורי ותיירותי. הפרשי המפלסים השונים, בין אזור טבריה עילית על רכס ההר, ובין שפת הכנרת, הפכו את שאלת התעבורה לבעיה הדורשת פתרון[96]. כביש 77 היוצא מרמת ישי, עובר למעשה בתוך מספר רחובות בטבריה: מנחם בגין, שמעון דהאן, נייברג, אוהל יעקב ולבסוף ברחובה הראשי של טבריה, רח' אלחדיף. הציר משמש לתנועה מאזור רמת ישי ובתוך טבריה הוא מוביל מהשכונות העיליות, דרך מפלסי הביניים, אל שפת הכנרת. בצומת בנק לאומי בטבריה נפגש הכביש עם כביש 90, אחד מכבישי האורך המרכזיים בישראל, המוביל מאילת למטולה, ועובר בתוך טבריה על שפת הכנרת. באוגוסט 2006, אישרה המועצה הארצית לתכנון ובנייה תוואי חדש לכביש 90, כך שיעקוף את טבריה יאפשר לאזור מערב הכנרת לתפקד כמוקד תיירות ראשי, ויוציא את התנועה הארצית מתחומי העיר[97]. התוואי יכלול מנהרה מתחת לארבל[98].
הפרשי הגבהים והצפיפות העירונית בטבריה הפכו את התנועה בצירים המרכזיים העוברים דרכה לבעייתית. "כביש עוקף טבריה" הוא כביש 768 הנסלל ממערב לטבריה ומוביל מצומת אלומות הנמצאת בדרום הכנרת, לצומת פוריה הנמצאת ממערב לטבריה. אך זהו פתרון חלקי בלבד. בשנת 2004 נפתח לתנועה כביש 348 ("דרך אריאל שרון"), ככביש גישה נוסף בצפון העיר, במקביל לכביש 60[99]. בשנת 2006 הכריז ראש הממשלה אהוד אולמרט על פרויקט המכונה תת"ל 30, בו תשודרג מערכת הכבישים המובילה בין צפון מזרח המדינה ובין המרכז ואזור חיפה, תוך יצירת מחלף חדש באזור קדרים בין כביש 65, וכביש 85, ציר הרוחב המכונה "כביש עכו צפת". גם פרויקט זה כונה "כביש עוקף טבריה"[100].
בטבריה תחנת אוטובוס מרכזית בבעלות חברת נצב"א לנסיעות בינעירוניות, המצויה במקום מרכזי בדרום העיר התחתית.
מפנים התחנה המרכזית יוצאים אוטובוסים לנסיעות בין עירוניות למגוון יעדים, ביניהם: עפולה, בית שאן, צפת, רמת הגולן, חיפה, ירושלים, תל אביב ועוד. החברות הפועלות בתחנה הם אגד, רמה תחבורה ציבורית גולן וחברת סופרבוס המפעילה בעיקר קווים עירוניים שתחנותיהם ממוקמות מחוץ לתחנה המרכזית ומעט קווים ליישובי האזור.
בתחנה קיימים שירותים ציבוריים ומספר מועט של חנויות, מראה התחנת מוזנח מעט. בחלק המזרחי של התחנה קיימת תחנת מוניות ומוניות שירות, המעבר בין שני חלקי התחנה הוא דרך מדרגות שעוברות במעין מנהרה. בשנת 1999 יזמה חברת נצב"א תוכנית להריסת התחנה ובנייה מחדש שלה, כולל קניון ומלון[101]. התוכנית אושרה ב-2004[102],, אך לא בוצעה. ב-2018 החלה העירייה בתכנון מרכז תחבורתי חדש שימוקם בטבריה עילית, ליד שכונת טבריה המושבה ובסמוך לציר כביש 768 ותחנת הרכבת העתידית[103].
בעיר פועלים 19 בתי ספר יסודיים, 4 חטיבות ביניים, ו-17 בתי ספר תיכוניים, מהם 6 ישיבות תיכוניות, 2 בתי ספר מקצועיים (עמל ומפתן) וכן בית הספר "ברנקו וייס" המתמחה בקליטת תלמידים שנשרו ממערכת החינוך. כן פועלות בעיר ישיבות רבות, בנוסף לישיבות התיכוניות, בהן ישיבת אור תורה הוותיקה, הפועלת באתר קבר רבי מאיר בעל הנס, גרעין ישיבת תומכי תמימים הפועל תחת בית חב"ד המקומי. כן פועלות בעיר מספר מכללות, ובהן "מכללת עתיד", "המכללה המשותפת" ו"מכללת רימונים" המכשירה עובדים בענף המלונאות והתיירות. האוניברסיטה הפתוחה מפעילה בטבריה מרכז אקדמי.
על שם מיקומה בגובה 200 מטר מעל פני הים (השכונה נמצאת במדרון, וגובהה הוא בין 180 מטר ל-245 מטר מעל פני הים). לשכונה זו שמות נוספים, בית מעון על שם יישוב יהודי קדום שהיה בסמוך ואלנטאון על שם עיר תאומה לטבריה הנמצאת בפנסילבניה.
הפארק הארכאולוגי בטבריה (ע"ש עוז ברקוביץ') - בפארק, הממוקם בכניסה הדרומית לעיר ומשתרע על שטח של כ-120 דונם, נמצאים שרידיה העתיקים של העיר טבריה, החל מהיווסדה על ידי הורדוס אנטיפס במאה ה-1 ועד למאה ה-11, ימי שלטונם של המוסלמים הפאטימים. בפארק מרחב ירוק הכולל מערכת שבילים, גנים וממצאים ארכאולוגיים, כגון: שער רומי עתיק ומערכת ניקוז מהמאה ה-10. כמו כן, משמש המקום לאירועים המוניים, מופעי מוזיקה ותיאטרון. הרשויות פועלות לטפח את התיאטרון הרומי העתיק שמנה כ-6,000-5,000 מקומות ישיבה על צלע הר ברניקי, מיקום החולש על כל מתחם העיר הרומית-יהודית וצופה אל הכנרת והחרמון. ואת מבנה מושב הסנהדרין, בית המרחץ ובית המדרש.
הגן הארכאולוגי בטבריה - הגן השוכן במרכז העיר ליד אזור המלונות, התגלה בעת חפירת יסודות למלון. באתר נמצאים שרידי מבנה גדול וכן שרידי בית כנסת מהמאה ה-8 הכולל רצפות פסיפס. באתר נמצאו גם שרידי רובע מגורים יהודי. אל הגן הובאו ממצאים שונים ביניהם סרקופגים, כותרות עמודים וכלי אבן ובזלת.
מדיד מפלס הכנרת - בקטע הדרומי של טיילת "יגאל אלון" מוצב פסל סביבתי המתנשא לגובה של 5 מטרים ורוחב של כ־3.5 מטרים ומעניק ביטוי צורני-תלת־ממדי למפלס הכנרת וכן משמש כמזרקת מים. המיצג מהווה תחליף עדכני למדידת המפלס שעד להקמתו נעשתה באופן ידני. מטרתו העיקרית היא מדידת מפלס הכנרת באמצעות מערכת דיגיטלית מתקדמת, לצד העלאת המודעות למצבו של המפלס. מדיד "המפלס של המדינה" הוא פרויקט המשותף לעיריית טבריה, החברה הממשלתית לתיירות, רשות המים ומקורות.
טיילת יגאל אלון - הטיילת, המהווה ציר תיירותי מרכזי, ממוקמת לאורך חוף הכנרת ונבנתה על ידי השלטון הבריטי. כיום, מהווה הטיילת מתחם שוקק חיים הכולל עשרות מסעדות, בתי קפה, מקומות בילוי, חנויות ודוכני ממכר שונים, אטרקציות ימיות ועוד. באחרונה ביצעה עיריית טבריה באמצעות החברה הכלכלית וחמ"ת עבודות נרחבות לשדרוג הטיילת. בסמוך לטיילת גן פסלים פתוח, וכן נקודת ייצוג לאומני הצפון.
בליל ה-15 במאי 2022 נהרסו חלקים מהטיילת בעקבות סופה שהתחוללה באזור[105].
בספטמבר 2010 הוחל בהפעלת "הטיבריום", מופעי מים אור קוליים, בליווי מזרקות מים המשלבות אש, לייזר ומתקנים מתנפחים. בהם תוכן חינוכי על טבריה, הכנרת וסביבתה. ב-2013 קרס חלקו הגדול של המתקן וטבע במימי הכנרת עקב עליית מפלס המים[106], וב-2022 אושרה תוכנית להפעלתו מחדש אך נכון לספטמבר 2023 שרידי המתקן עדיין עומדים בשיממונם[107].
חצר היהודים - מתחם הממוקם בלב המדרחוב (בסמיכת ל"גן הבנים") ובו נמצאים בתי כנסת, חלקם פעילים, כמו בית הכנסת העתיק (תקצ"ז-1836) המשמש כיום גם כבית חב"ד לתיירים, בית הכנסת עץ החיים, בית הכנסת של חסידי קרלין ובית הכנסת "הסניור". כן מצויה במקום אנדרטה לזכר בני טבריה שנפלו במערכות ישראל.
מתחם דונה גרציה - המתחם, המצוי בצפון מערב העיר העתיקה של טבריה, כולל מספר אתרים היסטוריים. "הבית של דונה גרציה" המצוי במתחם, הוא מוזיאון ייחודי לתולדות העיר טבריה ולסיפורה של דונה גרציה. כן כולל המתחם את "בית האחיות" שהיה הבית הראשון שנבנה מחוץ לחומות, את המצודה מימי דאהר אל-עומר, את בית הסראייה, ואת "מלון טבריה" ההיסטורי, שהוקם בשנת 1896 על ידי ריכרד גרוסמן.
גן לאומי חמת טבריה - ביציאה הדרומית של העיר טבריה נמצא גן לאומי "חמת טבריה". באתר נמצאו שרידיה של העיר העתיקה חמת, עיר שהייתה מיושבת בתקופת הכנענים והונחלה לשבט נפתלי לאחר כיבוש הארץ על ידי יהושע בן נון, והמשיכה לשרוד בתקופות הרומית, הביזנטית והאומיית. באתר נחשפו חורבות של בתי כנסת יהודיים, שחלקם שוחזר. בין שרידי בית הכנסת, מהמאה ה-4, מצויה רצפת פסיפס של גלגל המזלות. שילוב זה של מוטיבים חילוניים פופולריים במבנה דתי-יהודי משקף את הסובלנות של הרבנים באותה תקופה, כאשר היהדות שגשגה בגליל לצד הנצרות הצעירה ועבודת האלילים הרומיים. במקום נובעים 17 מעיינות חמים, מעיינות מרפא וחמאם.
בטבריה בתי כנסת פעילים רבים. באזור העיר העתיקה מספר בתי כנסת בני מאות שנים, המשמשים עדיין לתפילה, באזור המכונה "חצר היהודים". מתוך אלו בולטים ארבעה בתי כנסת:
"בית כנסת הסניור" הוא בית כנסת ספרדי שנבנה על ידי "הסניור" הוא רבי חיים שמואל הכהן קונורטי בשנת 1837 ומופעל מאז על ידי משפחת ניניו, שחצר המגורים שלה צמודה לבית הכנסת[108].
"בית הכנסת העתיק", הוקם בשנת 1836 על ידי כמה מהחסידיות שהיו אז בטבריה בית הכנסת משמש כיום כבית חב"ד בטיילת בעיר ונקרא בשם 'רוח על המים'.
בית כנסת רייסין, הוקם בעליית החסידים שבראשות רבי מ"מ מויטעבסק, כיום בשלבי שימור במקום פועל כולל גבוה להוראה 'חסד לאברהם 'קאליסק' על שמו של רבי אברהם מקאליסק.
המסורות הקשורות בקבורה בטבריה מתייחסות למסורת עתיקה ולפיה לטבריה תפקיד חשוב באחרית הימים, וזאת על פי פירושים לאמור בתלמוד הבבלי ולפיו: "טבריה עמוקה מכולן... ומשם עתידין להיגאל"[109], ודברי הרמב"ם ולפיהם: "וקבלה היא שבטבריא עתידין לחזור תחלה, ומשם נעתקין למקדש"[110]. מפסוקים אלו ואחרים, המופיעים במקורות, צמחה מסורת לפיה תחל הגאולה בטבריה, ויש האומרים כי שם תחל אף תחיית המתים[111]. מכאן ניתן להבין את בקשתם של רבים, ובהם הרמב"ם, להיקבר בטבריה. ואכן, בטבריה מצוינים קבריהם של רבנים וצדיקים רבים, המשמשים מקום לתפילה, ולעלייה לרגל:
קבר רבי מאיר בעל הנס ותלמידיו. מתחם הקבר נמצא לחוף הכנרת, בדרום העיר. על הקבר בנוי כיום בית כנסת גדול. כן טמונים במקום תלמידיו של רבי מאיר - סומכוס ורבי שמעון בן אלעזר. החל מהמאה ה-18 התפרסם הקבר בעולם היהודי בזכות קופות הצדקה למען עניי ארץ ישראל, שהופצו בשם "קופות רבי מאיר בעל-הנס" או "קופות רמבעה"ן". אתר הקבר מחולק לשני מתחמים, המתחם הספרדי (התחתון) והמתחם האשכנזי (העליון), המתחם הספרדי מתוחזק ומופעל על ידי משפחת ועקנין במסורת ירושה של דורות רבים, את המתחם האשכנזי מתחזקת ומפעילה ישיבת אור תורה.
קבר רב כהנא ורבי ירמיה. הקברים מצויים בשטח מלון "גני חמת" בטבריה. על פי המסורת נטמן רבי ירמיה על אם הדרך, כשהוא לבוש בבגדיו, אוחז במקלו ומוכן לביאת המשיח[112].
קבר רבי עקיבא ולצדו קבר הרמח"ל. מסורת שתחילתה בשנת 1235 מאתרת את קברו של רבי עקיבא באתר מעל לשכונת קריית שמואל, כאשר מסביב למתחם אמורים להימצא קברות עשרים וארבעה אלף מתלמידיו שמתו במגפה[113]. הקבר משמש מקום לעלייה לרגל לרבים. במתחם שני קברים במבנים מעוטרים בכיפה. האחד קברו של רבי עקיבא, והשני, הסמוך לו במורד ההר קברו של רבי משה חיים לוצאטו, שיש הסבורים שנטמן בעכו. בעבר ציינו במקום גם את מקום קבורתה של רחל אשת רבי עקיבא אך כיום מצוין המקום במקום אחר בטבריה.
קבר רבי חייא ובניו, רבי חזקיהרב המנונא סבא ורב הונא ריש גלותא, הקבר מצוי ברחוב יהודה הלוי בטבריה. בעבר הייתה במקום מערה, אך כיום הוקמה שם מצבה המציינת את שמם של רבי חייא ובניו, שמוזכרים כקבורים באתר על פי כתבים מימי הביניים[114].
קבר רחל אשת רבי עקיבא. במתחם בית הקברות המוסלמי, בדרום טבריה, מצוי מבנה גדול עשוי מבזלת ובו טמונה, על פי המסורת המוסלמית, נינתו של מוחמד ושמה סית סוכינה, ועל פי המסורת היהודית קבורה שם רחל אשת רבי עקיבא. בשנת 1995 שופץ המקום שבמסגרתו הוסב השילוט לציון קבר רחל בת כלבא שבוע.
בית הקברות בטבריה. עם חידוש הנוכחות היהודית בטבריה, במהלך המאה ה-18 הוקם בית הקברות של העיר במיקומו הנוכחי, בסמוך למקום בו נמצאת כיום שכונת "אחווה". רבי חיים אבולעפיה (השני) שנפטר בשנת 1744 היה מראשוני הנטמנים בבית העלמין במקומו החדש. בית עלמין זה גדל במהלך השנים, ונקברו בו אישים חשובים ורבים, מהם שחיו בטבריה, מהם שבאו למות ולהקבר בה, ומהם ששרידיהם הובאו בה לקבורה לאחר שמתו במקום אחר. בחלקת תלמידי הבעש"ט קבורים בין השאר: רבי מנחם מנדל מוויטבסק ורבי אברהם הכהן מקליסק מראשי עליית החסידים, רבי נחמן מהורדנקא סבו של רבי נחמן מברסלב תלמידיהם, ורבים אחרים. כמו כן נקבר במקום האדמו"ר רבי יוחנן מסטולין קרלין (תשט"ז). כיום עיקר הקבורה בטבריה הוא בבית עלמין חדש בסמוך למושב הזורעים. בית העלמין הישן משמש מקום לתפילה ולעלייה לקברות הצדיקים הטמונים בו.
הכנסייה הסקוטית - הכנסייה הסקוטית על שם אנדראס הקדוש, פטרונה של סקוטלנד הוקמה בסוף המאה ה-19 על ידי המיסיון הסקוטי שפעל בעיר. הכנסייה היא מבנה בזלת, המשמש הן ככנסייה והן כבית ספר. במקום נערכים קונצרטים הפתוחים לקהל המבקרים.
כנסיית פטרוס הקדוש - הכנסייה היא אחת הכנסיות העתיקות בטבריה, ובנייתה החלה בתקופת הצלבנים, במהלך המאה ה-12. במקום פועלים כנסייה ומנזר. בכנסייה מוטיבים רבים הקשורים בדמותו של פטרוס ובדימויי הדייג והרועה האופייניים לנצרות. צורת הכנסייה עצמה היא כשל ספינה, כאשר האפסיס הוא חרטומה, ומעליו ציור של פטרוס הקדוש בתוך ספינה על הכנרת. בחצר הכנסייה העתק מדויק של פסלו של פטרוס הקדוש מאת ארנולפו די קמביו המוצב דרך קבע בבזיליקת פטרוס הקדוש בוותיקן, וכן קיר זיכרון המתאר מוטיבים שונים הקשורים בכנסייה הקתולית בפולין ובמרכזם דמותה של המדונה השחורה מצ'נסטוחובה.
הכנסייה היוונית-אורתודוקסית. כנסייה זו בנויה בצידה הדרומי של חומת טבריה ובקצה הדרומי של הטיילת, ומשולב בחומותיה מבחוץ "המגדל הנטוי", הנחשב לאחד מסמליה של טבריה. הכנסייה נבנתה בשנת 1862 על שרידי בית כנסת מהמאה ה-16 שבנה השל"ה הקדוש. כיום מוחזק המנזר על ידי נזירים יווניים המגיעים לטבריה לסירוגין ממנזר המצלבה בירושלים. הגישה אל פנים המגדל הנטוי שעומד כך מזה 250 שנה היא מתוך המנזר.
הכנסייה המלכיתית היוונית-קתולית. כנסייה זו עומדת ברחוב הבנים, סמוך לאזור בו מסתיים הקטע הרציף יחסית שנותר מצידה הדרומי של החומה. הכנסייה משמשת גם כבית הארחה לצליינים.
בטבריה קיימים שני מסגדים, מסגד הים ומסגד א-זידאני. שני המסגדים נבנו במהלך המאה ה-18 על ידי דאהר אל עומר ובני משפחתו. במהלך השנים היו המסגדים לאחד מן הסמלים הבולטים של טבריה, וכך, למשל, בסדרת בולי "נופי ארץ ישראל" מתקופת המנדט, הופיע מסגד א-זידאני לצד אתרים כמגדל דוד וקבר רחל. לאחר עזיבת ערביי טבריה אין עוד שימוש במסגדים לתפילה. מסגד הים עומד שומם, ואילו סביב מסגד א-זידאני נבנתה רחבה וסביב לה מרכז קניות.
בעיר פעלה קבוצת כדורגל בשם הפועל טבריה. הקבוצה שיחקה בליגת העל בכדורגל חמש עונות, כשמתוכן ארבע עונות בשנות ה־60 של המאה ה־20 ועונה אחת בשנת 1989. בשנת 1993 פורקה הקבוצה בשל מצבה הכלכלי. בשנת 2007 הוקמה הקבוצה מחדש בשם עירוני טבריה. שנה לאחר ההקמה מחדש, העפילה הקבוצה לליגה א'. ב-2014 העפילה לליגה הלאומית לאחר שהתגברה במסגרת משחקי מבחן על הפועל קטמון ירושלים מהליגה הלאומית שסיימה בעונה הקודמת במקום 14, בתוצאה כללית 1–5 בשני משחקים בבית ובחוץ והעפילה במקומה. בתחילת 2015 החלו עבודות הקמת אצטדיון עירוני טבריה בסמוך לצומת פוריה. בסיום עונת 2014/2015 שבה לליגה א', לאחר שסיימה במקום הלפני אחרון. במרץ 2022 העפילה הקבוצה לליגה הלאומית.
בעיר פועלת קבוצת כדורסל בשם הפועל טבריה, המשחקת בליגה א'. הקבוצה מפעילה בית ספר לכדורסל הפועל בחסות קבוצת מכבי תל אביב.
בעיר פועל מועדון שיט, שנוסד ב-1950 ומהווה את אחד המרכזים המובילים בתחום השיט בישראל. המועדון מקיים פעילות לגברים ונשים בחתירה ספורטיבית, וכן פועלת במסגרתו קבוצת חתירה של נכים.
אירוע הספורט הבולט בעיר הוא מרתון הכנרת המכונה גם "מרתון טבריה הבינלאומי", המתקיים מדי שנה, בראשית חודש ינואר, משנת 1977. מסלול הריצה, באורך 42,195 מטרים, מתחיל בטבריה, יורד דרומה לצמח, מקיף באופן חלקי את הכנרת, עולה צפונה עד עין גב, וחוזר, בכיוון ההפוך, באותה דרך עד לטבריה. מרתון טבריה הבינלאומי נחשב לאחד הוותיקים בעולם ומוכר על ידי aims, ארגון מרתונים בינלאומי. מכיוון שהמרתון נערך על שפת הכנרת בגובה כ-200 מ' מתחת פני הים זהו המרתון השני הנמוך בעולם לאחר מרתון ים המלח.
בטבריה פועלים מספר מוסדות תרבות. אולם המופעים הגדול בטבריה הוא היכל התרבות "יד שטרית" ובו כ-750 מקומות. האולם משמש במה לקונצרטים, מופעי מחול והצגות של תיאטרונים ותזמורות מרחבי הארץ, וכן פועלות במסגרתו חבורות זמר. בכנסייה הסקוטית בטבריה מתקיים קונצרט של מוזיקה קלאסית מדי יום שישי.
בטבריה פועל קונסרבטוריון עירוני למוזיקה, שהוקם בשנת 1983 המכשיר את ילדי טבריה לנגינה במגוון של כלים. כן פועל בטבריה תיאטרון עירוני בשם "תיאטרון המשולש" שהוקם בשנת 1992 על ידי אמנים עולים[דרוש מקור].
כן פועלים בטבריה ארבעה מתנ"סים - "אשכול פיס", "מרכז קהילתי אופק", "בית גינסבורג" ו"מתנ"ס פירסט".
כמו כן, בעיר פועלות גם להקות המחול הייצוגיות "סינופסיס", משכנן הוא בימת העיר - מרכז מצוינות לאמנויות הבמה בתחומי המחול והתיאטרון המופעל על ידי רשת המתנ"סים העירונית.
בסינופסיס שמונה להקות מחול ושתי קבוצות ברייקדאנס. הלהקות השונות מחולקות על פי שכבות גיל.
הלהקות מייצגות את העיר ולוקחות חלק באירועים רבים במרחב העירוני, הלאומי והבין-לאומי בפסטיבלים, תחרויות ומופעים שונים.
סוגי המחול העיקריים המשמשים את הלהקות הם: פולקלור ישראלי, בלט קלאסי, מחול מודרני, קומפוזיציה, אימפרוביזציה, ברייקדאנס ומחול ישראלי עכשיוי.
מעמדה המרכזי של טבריה, כאחת מארבע ערי הקודש, הביא במהלך הדורות ליחס מיוחד שניתן לה במסורת ישראל, בתרבות ובאמנות. מיקומה של טבריה על חוף הכנרת ובסמוך לחמי טבריה, הביא לדיונים הלכתיים המיוחדים לטבריה. כך למשל, בנושא חישוב זמני כניסת השבת ויציאתה, נאמר בתלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קי"ח, עמוד ב': "אמר רבי יוסי, יהא חלקי ממכניסי שבת בטבריא וממוציאי שבת בציפורי". כוונתו הייתה שראוי לנהוג כמנהגם של אנשי טבריה, המצויים בבקעה, ומטבע הדברים נראית להם שקיעת החמה (ועמה כניסת השבת) מוקדם, והיפוכו באנשי ציפורי, הנמצאים במקום גבוה. בדומה לכך חל דין מיוחד בטבריה המתיר שאיבת מים בשבת משפת הכנרת, ונאמר בתלמוד בבלי, מסכת עירובין, דף פ"ז, עמוד א': "לא התיר רבי חנניא בן עקביא אלא בימה של טבריה, הואיל ויש לה אוגנים, ועיירות וקרקיפות מקיפים אותה." כן ידוע הדיון ההלכתי בשאלת תאריך חג הפורים בטבריה התלוי האם הכנרת נחשבת לחומתה כשלמעשה מחמירים וחוגגים בעיר יומיים, וכן בשאלות רבות הנוגעות לביצוע מלאכות כבישול והגעלת כלים ממי חמי טבריה.
במהלך השנים נכתבו יצירות רבות, דתיות וחילוניות, העוסקות בטבריה. רובן נכתבו בגעגועים לעיר, לאתרים היהודיים ולקברי הצדיקים שבה, ומתוך תקווה לגאולה, מהם הפיוט "אוחיל יום יום" מאת רבי דוד חסין מן המאה ה-18. יצירה חילונית ברוח דומה, המתארת את הציפייה לגאולה שתתחיל בטבריה, מצויה בשיר "אגדה" (על שפת ים כנרת) למילותיו של יעקב פיכמן ולחנו של חנינא קרצ'בסקי.
לאחר קום מדינת ישראל נתקבע לטבריה ולתושביה דימוי "עממי", לא מעט בזכות המערכונים "הקפיטריה בטבריה" ו"טבריה תחתית" שכתב נסים אלוני ובביצוע "הגשש החיוור" וכן בזכות סרטי אבא גנוב.
יזהר הירשפלד (עורך), טבריה - מייסודה עד הכיבוש המוסלמי : מקורות, סיכומים פרשיות נבחרות וחומר עזר, ירושלים : יד יצחק בן-צבי - המחלקה לחינוך והדרכה, תשמ"ח 1988. (הספר בקטלוג ULI)
^שמותיה הקדמונים הנוספים של העיר טבריה הם; מדינת מעזיה, קלאודיופוליס, טבור הארץ, רקת, ותיבריא, ראו להלן ב"אטימולגיה"
^ראו כדלהלן "ותחום טִבַּרְיַא - העמק" (מסכת שביעית פ"ט, מ"ב). "מעשה שעשו אנשי טִבַרְיַא והביאו סילון של צונן לתוך אמה של חמין" (מסכת שבת פ"ג, מ"ד). "הרוחץ במי מערה ובמי טִבַּרְיַא ונסתפג אפילו בעשר אלונטיות - לא יביאם בידו" (מסכת שבת פכ"ב, מ"ה)
^מינה רוזן, יהודים בשירות פח'ר אד-דין השני שליט הלבנון (1586–1635), יד יצחק בן צבי
^אמנון כהן (עורך), ההיסטוריה של ארץ ישראל - שלטון הממלוכים והעות'מאנים (1260 - 1804), כתר הוצאה לאור ויד יצחק בן-צבי, 1998, עמ' 211.
^Hourani, Alexander, New Documents on the History of Mount Lebanon and Arabistan in the 10th and 11th Centuries H. Beirut, 2010
^Joel Rappel, History of Eretz Israel from Prehistory up to 1882 (1980), Vol.2, p.531. 'In 1662 Sabbathai Sevi arrived to Jerusalem. It was the time when the Jewish settlements of Galilee were destroyed by the Druze: Tiberias was completely desolate and only a few of former Safed residents had returned..."
^מיכאל איש-שלום, מסעי נוצרים בארץ-ישראל, עמ' 375-374.
^יהושע בן אריה, הנוף היישובי של ארץ-ישראל ערב ההתיישבות הציונית, בתוך: משה ליסק (עורך), תולדות היישוב היהודי בארץ-ישראל מאז העלייה הראשונה, התקופה העות'מאנית, חלק ראשון, ירושלים: הוצאת מוסד ביאליק והאקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, תש"ן-1990, עמ' 98.
^"שלושת הבתים הראשונים שנבנו מחוץ לחומות", אריאל שנה תשיעית, חוברת 53 - 54, 1987, עמ' 135
^אנציקלופדיה אריאל בערך טבריה, עמ' 2602, מביאה את דברי אשתורי הפרחי "דעתידין מתי עיר הקודש טבריה, תבנה ותכונן, לקום בתחיית המתים, ארבעים שנה קודם כל עולם"
^משה מילנר, מנחם מיכלסון, יהודה סלומון, מקומות קדושים וקברי צדיקים בארץ ישראל, הוצאת משרד הביטחון, 2000, עמ' 91
^ 12עמנואל הראובני, לקסיקון ארץ ישראל, הוצאת משרד החינוך, עמ' 375
^משה מילנר, מנחם מיכלסון, יהודה סלומון, מקומות קדושים וקברי צדיקים בארץ ישראל, הוצאת משרד הביטחון, 2000, עמ' 92
1994 live album by The James Blood Ulmer Blues ExperienceLive at the Bayerischer HofLive album by The James Blood Ulmer Blues ExperienceReleased1994RecordedApril 25, 1994VenueBayerischer Hof, Munich, GermanyGenreJazzLength59:18LabelIn + Out IOR 77018-1ProducerFrank Kleinschmidt, James Blood UlmerJames Blood Ulmer chronology In the Name of...(1994) Live at the Bayerischer Hof(1994) South Delta Space Age(1995) Live at the Bayerischer Hof is a live album by guitarist James Blood Ulmer wh...
2011 single by KMFDMKrankSingle by KMFDMReleased8 March 2011[1]Recorded2010GenreIndustrial rock, electro-industrialLabelMetropolis, KMFDM, DependentSongwriter(s)Sascha KonietzkoProducer(s)KMFDMKMFDM singles chronology Day of Light (2010) Krank (2011) Amnesia (2012) Audio sampleKrankfilehelp Krank is a song by industrial rock group KMFDM, the first single from their seventeenth studio album, WTF?!. It was released in North America on 8 March 2011 on the KMFDM and Metropolis record labe...
British Former Labour politician The Right HonourableHazel BlearsOfficial portrait, 2007Secretary of State for Communities and Local GovernmentIn office28 June 2007 – 5 June 2009Prime MinisterGordon BrownPreceded byRuth KellySucceeded byJohn DenhamMinister without portfolioIn office5 May 2006 – 28 June 2007Prime MinisterTony BlairPreceded byIan McCartneySucceeded byThe Baroness Warsi[a]Chairman of the Labour PartyIn office5 May 2006 – 24 June 2007Leade...
Vieux bazar de BitolaБитолска Стара Чаршија Une rue du quartier. Administration Pays Macédoine du Nord Région Pélagonie Ville Bitola Géographie Coordonnées 41° 01′ 55″ nord, 21° 20′ 13″ est Site(s) touristique(s) Hammam DeboyMosquée Haydar-Kadi Localisation Géolocalisation sur la carte : Macédoine du Nord Vieux bazar de BitolaБитолска Стара Чаршија modifier Le Vieux bazar de Bitola (en macédoni...
Мапа НАТО у Європі Члени НАТО Підписано протокол приєднання План дій щодо членства в НАТО Партнерство із розширеними можливостями Індивідуальний партнерський план Партнерство заради миру Члени на вступ до програми Партнер...
Laura Autor GiorgioneCreación 1506Ubicación Museo de Historia del Arte de Viena (Austria)Material Óleo, Lienzo y TablaTécnica Óleo sobre tela pegada sobre tablaDimensiones 410 milímetros x 336 milímetros[editar datos en Wikidata] El retrato femenino conocido como Laura es una pintura al óleo sobre lienzo pegado sobre tabla (41 x 33,5 cm) de Giorgione, firmada y datada en 1506 sobre el reverso, y conservada en el Kunsthistorisches Museum de Viena. Es la única obra autó...
Kessel von Falaise Teil von: Westfront, Operation Overlord, Zweiter Weltkrieg Karte: Kessel von Falaise Datum 12. August bis 21. August 1944 Ort Normandie, Frankreich Ausgang Sieg der Alliierten Konfliktparteien Vereinigte Staaten 48 Vereinigte StaatenVereinigtes Konigreich Vereinigtes KönigreichKanada 1921 KanadaPolen 1944 Polnische Streitkräfte im WestenFreies Frankreich Freies Frankreich Deutsches Reich NS Deutsches Reich Befehlshaber Vereinigte Staaten 48 Omar B...
Women in MyanmarSeorang wanita Burma memakai busana adat, sekitar tahun 1920.Indeks Ketidaksetaraan GenderNilai0.437 (2012)Peringkat80thKematian ibu (per 100,000)200 (2010)Wanita dalam parlemen4.0% (2012)Perempuan di atas 25 tahun dengan pendidikan menengah18.0% (2010)Wanita dalam tenaga kerja75.0% (2011) Indeks Ketimpangan Gender GlobalNilaiNR (2012)PeringkatNR dari 144 Dalam sejarah, wanita di Myanmar (juga dikenal sebagai Burma) memiliki status sosial unik dalam masyarakat Burma. Menurut r...
2013 EP by SeungriLet's Talk About LoveEP by SeungriReleasedAugust 19, 2013Recorded2012–13GenreR&Bpopdance-popLength21:22LabelYGProducerHam Seung-Chun, Ukjin Kang, P.KSeungri chronology V.V.I.P(2011) Let's Talk About Love(2013) The Great Seungri(2018) Singles from Let's Talk About Love Gotta Talk To UReleased: August 18, 2013 Japanese VersionSingles from Let's Talk About Love The Feelings Painted In The SkyReleased: November 15, 2013 Let's Talk About Love is the second extended ...
Bilateral relationsGermany-Hungary relations Germany Hungary Germany and Hungary are both member states of the European Union, NATO, OECD, OSCE, Council of Europe and the World Trade Organization. Germany has an embassy in Budapest. Hungary has an embassy in Berlin, two general consulates (in Düsseldorf and Munich) and nine honorary consulates (in Bremerhaven, Erfurt, Hamburg, Nürnberg, Schwerin, Dresden, Essen, Frankfurt and Stuttgart).[1] The Agreement between the Federal Republic...
Wild at HeartPoster bioskopSutradara David Lynch Produser Steve Golin Monty Montgomery Sigurjón Sighvatsson Ditulis oleh David Lynch SkenarioDavid LynchBerdasarkanWild at Heartoleh Barry GiffordPemeran Nicolas Cage Laura Dern Willem Dafoe Crispin Glover Diane Ladd Isabella Rossellini Harry Dean Stanton Penata musikAngelo BadalamentiSinematograferFrederick ElmesPenyuntingDuwayne DunhamDistributorThe Samuel Goldwyn CompanyTanggal rilis 25 Mei 1990 (1990-05-25) (Cannes) 17 Agustu...
Kacper Kozłowski Kacper Kozłowski, 2022Datos personalesNombre completo Kacper Szymon KozłowskiNacimiento Koszalin16 de octubre de 2003 (20 años)País PoloniaNacionalidad(es) PolacaAltura 1,78 m (5′ 10″)Peso 67 kg (147 lb)Carrera deportivaDeporte FútbolClub profesionalDebut deportivo 2018(Pogoń Szczecin II)Club S. B. V. VitesseLiga EredivisiePosición CentrocampistaDorsal(es) 17Goles en clubes 13Selección nacionalSelección POL PoloniaDebut 28 de marzo de 20...
قرية لج المكرمي - قرية - تقسيم إداري البلد اليمن المحافظة محافظة حجة المديرية مديرية أفلح اليمن العزلة عزلة بني يوس السكان التعداد السكاني 2004 السكان 48 • الذكور 24 • الإناث 24 • عدد الأسر 4 • عدد المساكن 4 معلومات أخرى التوقيت توقيت اليمن (+3 غريني...
Typhoon Nock-ten (Nina) nearing the Philippines as a Category 5 super typhoon in December 2016 The Philippines is archipelagic country in Southeast Asia, located in the northwest Pacific Ocean. It consists of 7,641 islands. The country is known to be the most exposed country in the world to tropical storms, with about twenty tropical cyclones entering the Philippine area of responsibility each year. In the Philippine languages, tropical cyclones are generally called bagyo.[1] Climatol...
2013 Indian movie The Adventures of SinbadTheatrical release posterDirected byShinjan Neogi Abhishek PanchalScreenplay byManoj SethiStory byAffan KhanAmman KhanBased onSinbad the SailorProduced byAfzal Ahmed KhanCinematographyShinjan NeogiEdited byShinjan NeogiMusic byFiroze Patel Kaizad PatelProductioncompanyLodi Films Pvt. Ltd.Distributed byPVR Directors RareRelease date 22 March 2013 (2013-03-22) Running time110 minutesCountryIndiaLanguageHindi The Adventures of Sinbad is an...
1995 single by Boyz II Men Water Runs DrySingle by Boyz II Menfrom the album II ReleasedApril 11, 1995GenreR&BLength3:22LabelMotownSongwriter(s)BabyfaceProducer(s)BabyfaceBoyz II Men singles chronology Thank You (1995) Water Runs Dry (1995) Vibin' (1995) Water Runs Dry is a song by American vocal harmony group Boyz II Men, written and produced by Babyface.[1] The single, the fourth released from the album II, reached number two in the United States and number four in Canada. It al...
1997 film Illicit Dreams 2Film posterDirected byFred Olen Ray[1] (as Roger Collins)Written bySteve ArmogidaProduced byFred Olen Ray (as Roger Collins)StarringTim AbellTane McClureCory Lane[2]CinematographyGary GraverEdited byRandy BasswoodMusic byBob KulickRelease date2 January 1997 (1997-01-02)Running time85 min.CountryUnited StatesLanguageEnglish Illicit Dreams 2 is a 1997 American erotic thriller film directed by Fred Olen Ray and a sequel to Illicit Dreams. ...
Strategi Solo vs Squad di Free Fire: Cara Menang Mudah!
.jpg)
.JPG)
._Voyage_au_Levant._1714.jpg)
