ספר שופטים הוא החלק הארבעה עשר והאחרון בסדרת ספריו ההלכתיים של הרמב"ם "משנה תורה". בספר זה עוסק הרמב"ם בעיקר במערכות השלטוניות: בבתי הדין השונים ובסמכויותיהם, ובראשם הסנהדרין וסמכותה, בדיני גביית עדות, ובדיני המלך וסמכויותיו. אגב כך, עוסק הספר גם בהלכות אבלות ובדיני כיבוד הורים. שני הפרקים האחרונים של הספר מוקדשים לעיון בהלכות מלך המשיח.
הרמב"ם מגדיר את נושאי הספר[1]: "ספר ארבעה עשר אכלול בו מצוות שהן מסורין לסנהדרין - כגון מיתות בית דין, וקבלת עדות, ודין המלך ומלחמות. וקראתי שם ספר זה, ספר שופטים".
מבנה הספר ותוכנו
הפסוק הפותח את הספר
כדרכו ביתר הספרים, בפתיחת הספר הרמב"ם מציב פסוק המכוון לתוכנו של הספר. בספר שופטים הפסוקים הפותחים[2] הם פסוקים מספר משלי[3]: "גם אלה לחכמים, הכר פנים במשפט, בל טוב. אומר לרשע צדיק אתה – יקבהו עמים, יזעמהו לאומים. ולמוכיחים ינעם, ועליהם תבוא ברכת טוב". ובגרסאות אחרות של משנה תורה פסוק אחר מספר משלי[4]: "פתח פיך שפט צדק ודין עני ואביון".
הנושאים הכלולים בספר
הכללת הלכות אבלות בספר זה
הרמב"ם מטעים את הסמכת הלכות אבלות להלכות סנהדרין מפני הקשר להרוגי בית דין שאין מתאבלים עליהם. ובלשון הרמב"ם[6]: "(מצוות עשה) להתאבל על הקרובים. ואפילו כהן מתטמא ומתאבל על הקרובים. ואין אדם מתאבל על הרוגי בית דין. ולפי זה כללתי הלכות אלו בספר זה, שהן מעין קבורה ביום מיתה, שהיא מצות עשה".
המצוות המבוארות בספר זה
בספר שופטים נכללו 74 מצוות מתוך התרי"ג מצוות מתוכם 27 מצוות עשה ו47 מצוות לא תעשה.
חלוקת המצוות לפי סדר ההלכות:
- הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם – נכללו בו 30 מצוות, מתוכם 10 מצוות עשה ו20 מצוות לא תעשה: (א) למנות שופטים. (ב) שלא למנות דיין שאינו יודע דרך המשפט. (ג) לנטות אחרי רבים אם נחלקו השופטים. (ד) שלא להרוג אם רבו המחייבין באיש אחד, עד שיהיו יתר שנים. (ה) שלא ילמד חובה, מי שלימד זכות בדיני נפשות. (ו) להרוג בסקילה. (ז) להרוג בשריפה. (ח) להרוג בסיף. (ט) להרוג בחנק. (י) לתלות. (יא) לקבור הנהרג ביום הריגתו. (יב) שלא תלין נבלתו. (יג) שלא להחיות מכשף. (יד) להלקות לרשע. (טו) שלא יוסיף בהכיית הלוקה. (טז) שלא להרוג נקי באוּמדן הדעת. (יז) שלא לענוש אנוּס. (יח) שלא לחוס על הורג חבֵרו או חובל בו. (יט) שלא לרחם על הדל בדין. (כ) שלא להדר גדול בדין. (כא) שלא להטות הדין על בעל עבירות, אף על פי שהוא חוטא. (כב) שלא לעוול משפט. (כג) שלא להטות משפט גר יתום. (כד) לשפוט בצדק. (כה) שלא ליראה בדין מאיש זרוע. (כו) שלא ליקח שוחד. (כז) שלא לישא שמע שוא. (כח) שלא לקלל הדיינין. (כט) שלא לקלל הנשיא. (ל) שלא לקלל אדם משאר בני ישראל הכשרים.
- הלכות עדות – נכללו בו 8 מצוות, מתוכם 3 מצוות עשה ו-5 מצוות לא תעשה: (א) להעיד בבית דין למי שיודע לו עדות. (ב) לדרוש ולחקור העדים. (ג) שלא יורה העד בדין זה שהעיד עליו בדיני נפשות. (ד) שלא יקום דבר בעדות אחד. (ה) שלא יעיד בעל עבירה. (ו) שלא יעיד קרוב. (ז) שלא להעיד בשקר. (ח) לעשות לעד זומם כאשר זמם.
- הלכות ממרים – נכללו בו 9 מצוות, מתוכם 3 מצוות עשה ו-6 מצוות לא תעשה: (א) לעשות על פי התורה שיאמרו בית דין הגדול. (ב) שלא לסור מדבריהם. (ג) שלא להוסיף על התורה, לא במצוות שבכתב, ולא בפירושן שלמדנו מפי השמועה. (ד) שלא לגרוע מן הכל. (ה) שלא לקלל אב ואם. (ו) שלא להכות אב ואם. (ז) לכבד אב ואם. (ח) ליראה מאב ואם. (ט) שלא יהיה הבן סורר ומורה על קול אביו ואמו.
- הלכות אבל – נכללו בו 4 מצוות, מתוכם מצוַת עשה אחת, ו-3 מצוות לא תעשה: (א) להתאבל על הקרובים, ואפילו כהן מתטמא ומתאבל על הקרובים; ואין אדם מתאבל על הרוגי בית דין. (ב) שלא יטמא כהן גדול לקרובים. (ג) שלא יכנס עם המת באוהל. (ד) שלא יטמא כהן הדיוט לנפש אדם אלא לקרובים בלבד.
- הלכות מלכים ומלחמותיהם – נכללו בו 23 מצוות, מתוכם 10 מצוות עשה ו13 מצוות לא תעשה: (א) למנות מלך מישראל. (ב) שלא ימנה מקהל גרים. (ג) שלא ירבה לו נשים. (ד) שלא ירבה לו סוסים. (ה) שלא ירבה לו כסף וזהב. (ו) להחרים שבעה עממים. (ז) שלא להחיות מהן נשמה. (ח) למחות זרעו של עמלק. (ט) לזכור מה שעשה עמלק. (י) שלא לשכוח מעשיו הרעים ואריבתו בדרך. (יא) שלא לשכון בארץ מצרים. (יב) לשלוח שלום ליושבי העיר כשצרים עליה, ולדון בה כאשר מפורש בתורה, אם תשלים ואם לא תשלים. (יג) שלא לדרוש שלום מעמון ומואב בלבד, כשצרים עליהן. (יד) שלא להשחית אילני מאכל במצור. (טו) להתקין יד שיצאו בו בעלי המחנה להפנות בו. (טז) להתקין יתד לחפור בו. (יז) למשוח כוהן לדבר באוזני אנשי הצבא בשעת המלחמה. (יח) להיות מארס, ובונה בנין, ונוטע כרם, שמחים בקנינן שנה תמימה, ומחזירין אותן מן המלחמה. (יט) שלא לעבור עליהן דבר, ולא יצאו אפילו לצורכי העיר וצרכי הגדוד ודומה להן. (כ) שלא לערוץ ולחזור לאחור בשעת המלחמה. (כא) דין יפת תואר. (כב) שלא תמכר יפת תואר. (כג) שלא יכבשנה לעבדות אחר שנבעלה.
פסקים ייחודיים
- חידוש הסמיכה – בהלכות סנהדרין כותב הרמב"ם את חידושו שבהסכמת כל חכמי ארץ ישראל ניתן להכריז על חכם כדיין סמוך, גם אם הוא לא נסמך בידי חכם סמוך אחר. על פי חידוש זה, שרבים חלקו עליו, קיימת אפשרות לחדש את שלשלת הסמיכה שנקטעה במשך הדורות. ניסיונות שונים לנהוג למעשה על פי דעת הרמב"ם וכך לחדש את הסמיכה, וממילא גם את הסנהדרין, עוררו פולמוסים רבים.
- אבלות דאורייתא – לדעת הרמב"ם דיני האבלות ביום הראשון לאחר הפטירה הם מדאורייתא, ורק ששת הימים הבאים אחר כך הם מדרבנן. זאת בניגוד לפוסקים רבים הסוברים שכל דיני האבלות בכל ימי השבעה הם מדרבנן.
- הלכות שבע מצוות בני נח – הרמב"ם מפרש את ההלכות בהם על פי התורה מחויבים בני נח, ואת העונשים הקבועים להם בהלכה כשעוברים על אחת מהמצוות האלה.
- הלכות מלך המשיח – בסוף הלכות מלכים, עוסק הרמב"ם במושג מלך המשיח, ומגדיר את תפקידיו ואת הדרכים לזהותו. בין השאר הוא קובע כי המשיח עתיד לבנות את בית המקדש השלישי.[7]
מפרשי הספר
נושאי כליו של הרמב"ם:
אחרונים:
- אור שמח - רבי מאיר שמחה הכהן.
- אשר למלך - הרב, אשר פויכטונגר, ירושלים, ה'תש"נ.
- אמרי חן - על הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם, הלכות ממרים ועל הלכות מלכים, ומלחמותיהם הרב יהודה השל לבנברג, לייקוד, ארצות הברית, ה'תשנ"ב.
- תורת המלך - על הלכות מלכים, מאת הרב גרשון אריאלי, ה'תשמ"ד.
- דבר מלכות, חידושים וביאורים בהלכות מלך המשיח לרמב"ם, מנחם מענדל עזגאווי (עורך), 2020
מהדורות מבוארות:
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ הקדמה למשנה תורה
- ^ על פי גרסאות רבות, ראה רמב"ם מהדורת חזק (על מהדורת הרב קאפח)
- ^ משלי כד, כג-כה
- ^ ראה למשל רמב"ם לעם מהדורת מוסד הרב קוק
- ^ כך כותרת ההלכות במרבית המקורות ובמהדורות המדויקות. בדפוסי ונציה מהשנים ה'רפ"ד וה'ש"י כותרת ההלכות היא "הלכות מלכים ומלחמות ומלך המשיח"
- ^ בדבריו בפתיחה להלכות אבל
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר שופטים, הלכות מלכים ומלחמות, פרק י"א, הלכות א'–ד'
.jpg)
