PROFILBARU.COM

**רבי יוסף קארו**
	ציור בדיוני של יוסף קארו
לידה	1488; ה'רמ"ח; טולדו, כתר קסטיליה
פטירה	24 במרץ 1575 (בגיל 87 בערך); י"ג בניסן ה'של"ה; צפת, האימפריה העות'מאנית
כינוי	מרן, השולחן ערוך, הבית יוסף, המחבר
מקום קבורה	בית הקברות העתיק בצפת, ישראל
מדינה	האימפריה העות'מאנית
תקופת הפעילות	? – 24 במרץ 1575
תחומי עיסוק	הלכה, קבלה
רבותיו	רבי יעקב בירב
תלמידיו	רבי משה קורדובירו, רבי משה אלשיך, רבי משה גאלנטי, הרב יום טוב צהלון, הרב אליעזר אשכנזי, הרב שם טוב עטיה
חיבוריו	כסף משנה, בית יוסף, שולחן ערוך, מגיד מישרים, אבקת רוכל, כללי התלמוד.
חתימה

רבי יוסף קארו^[1] (מכונה גם השולחן ערוך, הבית יוסף, מרן והמחבר; 1488, ה'רמ"ח^[2] – 24 במרץ 1575, י"ג בניסן ה'של"ה^[3]), מגדולי הפוסקים, מחבר השולחן ערוך, כסף משנה והבית יוסף. עסק גם בקבלה. מקובל לסמנו כפותח תקופת האחרונים.

ביוגרפיה

נולד ב-1488 בעיר טולדו בספרד לבואינה (בעברית פירושו; טובה) ולרב אפרים בן הרב יוסף בן הרב אפרים. בעודו ילד קטן נאלץ לנדוד עם הוריו בעקבות גירוש ספרד, והמשפחה הגיעה לליסבון שבפורטוגל ומשם הגיעה לקושטא. אחר שאביו נפטר הוא גדל בבית דודו שחי בקושטא, רבי יצחק קארו. בבגרותו התבסס באדריאנופול שבטורקיה. בעיר זו התחתן בזיווג ראשון עם בתו של הרב משה אבן אלבלג מניקופול, ובה זכה למעמד רבני חשוב, ובהיותו כבן 34 החל בכתיבת חיבורו על הטור – הבית יוסף.

אשתו השנייה הייתה בתו של יצחק סבע (מחשובי אנשי אדריאנופול, ואביו של שמואל סבע) שנפטרה במגפה בסלוניקי יחד עם שלושה מילדיהם; יצחק, יהודה, והבת בואינה שנקברו בסלוניקי ומצבותיהם עדיין שם כיום. בין 1523 ל-1536 התגורר בעיר ניקופול בבולגריה ובה הקים את בית הכנסת וישיבת "בית יוסף" ולאחר מכן עלה לארץ ישראל, וקבע את מקומו בצפת. בעיר הגלילית נעשה תלמידו של רבי יעקב בירב, והיה הראשון שהוסמך על ידו כרב עם חידוש הסמיכה. אחר כך נסמכו לרבנות רק עוד שלושה תלמידים נוספים של ר' יעקב בירב: רבי משה מטראני, רבי משה קורדובירו ורבי יוסף סאגיס (רבו של ר' אלעזר אזכרי, מחבר ספר חרדים וחברו של ר' יוסף קארו). בצפת, לימד תלמידים בבית מדרשו, הנודע כיום כבית הכנסת רבי יוסף קארו, ושם שקד על כתיבת ספריו.

שלושים ושתיים שנה ארך חיבור ה"בית יוסף" שנכתב על הארבעה טורים לרבי יעקב בן הרא"ש ובו ערך ר' יוסף קארו דיונים הלכתיים מעמיקים, בסופם קבע את עמדתו המסכמת. עשר שנים נוספות חלפו עד להוצאת החיבור לאור. שיטת הפסיקה שלו הייתה: הכרעה על פי רוב הדעות בין הרמב"ם, הרי"ף והרא"ש. לקיצור שסיכם את הלכות ה"בית יוסף" קרא: שולחן ערוך, וקיצור זה עתיד היה להיעשות במהלך ההיסטוריה לעיקר.

בחלק מתקופת הכתיבה פרצה בצפת מגפת דבר והרב עבר לביריה.

בזקנתו, בהיותו קרוב ל-80, נישא בשלישית לבתו של הרב זכריה זכשיל אשכנזי^[4], ובגיל מופלג זה נולד לו בן בשם יהודה.

מרן נפטר בצפת קרוב לגיל 87, והאבל על פטירתו הכה גלים בכל רחבי העולם היהודי ^[^{דרוש מקור]}.

התפשטות ספריו ופסקיו

כאמור, הספר מבוסס פסקי הרי"ף, הרמב"ם והרא"ש, ועל כן הוא מותאם לפסיקה בקרב קהילות תושבי צפון אפריקה ומגורשי ספרד. עוד בחיי רבי יוסף קארו הופצו חלקי ה"שולחן ערוך" עם "מפת השולחן", דהיינו הערות והתאמות של הספר למנהגי ופסיקות יהדות אשכנז שנכתבו בידי הרמ"א – רבי משה איסרליש. על הספר נכתבו פירושים רבים, בהם הש"ך, הט"ז, מגן אברהם, חלקת מחוקק, בית שמואל, חיי אדם, משנה ברורה ועוד. גם בתימן, התקבל הספר שולחן ערוך בידי חלק מהקהילות, לאחר שהופץ עם הערות והתאמות למנהגיהם בידי רבי דוד משרקי מצנעא בחיבור הנקרא שתילי זיתים.^[5] בייחוד התקבלה פסיקתו בקהילות שבהן הייתה מקובלת דרך הקבלה בעקבות השפעתו של רבי זכריה אלצ'אהרי וספרו "צידה לדרך".

בחלק "אורח חיים" נידונים דיני ומנהגי התפילה, ואלו, לעומת שאר הפסקים, הושפעו מאוד מקבלת האר"י שהופצה בעיקר בידי הרב חיים ויטאל, ואומצו בידי רוב קהילות היהודים בארצות האסלאם ("עדות המזרח" – כלומר יהודי צפון אפריקה ומזרח אסיה) וכן בידי תנועת החסידות.^[6]

חיבור חשוב אחר של רבי יוסף קארו הוא "כסף משנה" על "משנה תורה" של הרמב"ם שברובו נכתב לאחר חיבור הבית יוסף, אולם חלקים ממנו נכתבו קודם.^[7]

הוא עסק גם בשאלות ותשובות שנשלחו אליו מחכמים שחיו בדורו, ואלו נדפסו בספר השו"ת "אבקת רוכל". בין השואלים היו רבי משה אלשיך ורבי שלמה אלקבץ. מודפסת בספר גם שאלה המיוחסת לאר"י, אם כי קמו עוררין אם אכן הוא כתבה.

לדעת הרב עובדיה יוסף, הרב קארו מוגדר כ"מרא דארעא" ("רב הארץ"), וכל תושבי ארץ ישראל, ובפרט בני עדות המזרח, חייבים לקבל את הוראותיו, אולם אף הרב עובדיה הורה הנהגות שונות כנגד שיטת השולחן ערוך (משום שהסיבה העיקרית לקבלת הוראות מרן היא שכך נהגו בארץ ישראל ולכן במקום שמנהג ארץ ישראל היה שונה או שונה על ידי גדולי הרבנים בארץ לא עושים כמו הרב יוסף קארו).

הקבלה בהגותו וספרו מגיד מישרים

כרב בצפת לא נמנע רבי יוסף קארו מלשלוח ידו בקבלה, אף על פי שאין היא מרבה להופיע בכתביו ההלכתיים. רבי משה קורדובירו מצטט חידושי קבלה שלו. רבי שלמה אלקבץ תיאר באיגרת שאותה מצטט רבי ישעיה הלוי הורוביץ, אירוע של התגלות שאותה חווה יחד עם ר' יוסף קארו בליל שבועות בשנת 1533, וסיפר:

"זיכנו בוראנו ונשמע את קול המדבר בפי החסיד נר"ו (רבי יוסף קארו), קול גדול בחיתוך אותיות, וכל השכנים היו שומעים ולא מבינים. והיה הנעימות רב והקול הולך וחזק, ונפלנו על פנינו ולא היה רוח באיש לישא עיניו ופניו לראות מרוב המורא".

האירוע התרחש בהיותם בעיר ניקופול ובעקבותיו החליטו השניים לעלות לארץ ישראל.

כמו כן נדפס לראשונה בלובלין בשנת ת"ו ספרו "מגיד מישרים". ספר זה הוא יומן של התגלויות "מגיד", הכולל תאריכים מדויקים של ההתגלויות, העיסוק בו עסק רבי יוסף קארו לפני ההתגלות – לרוב לימוד פרקי משניות, ותוכן ההתגלויות עצמו. דברי המגיד של ר' יוסף קארו נמסרו בשפה הארמית.

התגלותו של "מגיד" בנפשו של פוסק הלכות רציונלי הפתיעה רבים, והיו שתהו אם למעשה אין מדובר בזיוף ובאגדה שיוחסה בטעות לרבי יוסף קארו. בראש המערערים עמד שי"ר, לעומת זאת צבי ורבלובסקי, שחקר את תופעת המגידות בהרחבה בספרו "רבי יוסף קארו", הגיע למסקנה שאין כל ראיה לכך שמדובר בזיוף. בנוסף, בשיחה בעל פה, טען ורבלובסקי שייתכן כי רבי יוסף קארו נקט בפעולות מאגיות שונות כדי לזכות במגיד, כפי שנהגו מקובלים אחרים בדורו, ואף שאין בספר "מגיד מישרים" אזכורים לכך, ייתכן שהדבר נובע מהעריכה המאוחרת לספר, ולמעשה אף בו נעשה שימוש באמצעים מאגיים. ייתכן שהשמיטו את הדברים כדי "להכשיר" את הבית יוסף, או בשל האופי הדרשני של הספר בעריכתו הסופית שלא נתן מקום לתיאור הפרקטיקות שהביאו לגילוי הסודות (מפי משה אידל, "ספונות" יז).

תלמידו של הרב קארו, הרמ"ק, מצטט מן הספר ומתארו^[8]: "והוא קבלת מורי ורבי החסיד כמהר"ר יוסף קארו נר"ו וזה לשונו:".

המגיד הבטיח לרבי יוסף קארו בין השאר שימות על קידוש השם:

"ואזכך לעלות לא"י בשנה זאת, ואחר כך אזכך להישרף על קדושת שמו. ואזכך להישרף בארץ ישראל ברבים לקדש שמי בפרהסיה ותעלה לעולה על מזבחי ... ואזכך לסיים חיבורך להאיר בו עיני כל ישראל, שכל עמים חכמים ונבונים ומשכילים ישאבו מחיבורך שנקרא בית יוסף."

ספריו

כסף משנה – מקורות לספר משנה תורה לרמב"ם ותירוץ קושיות הראב"ד.
בית יוסף – בירור הלכות ופסיקת הלכה על סדר הטור.
בדק הבית – תוספות מהדורה שנייה על הבית יוסף.
שולחן ערוך – סיכום הבית יוסף והכרעה מעשית של השיטות.
מגיד מישרים – מאמרים בקבלה ערוך כיומן על סדר פרשיות השבוע אותם קיבל רבי יוסף מפי "המגיד", הספר באתר ויקיטקסט.^[9]
כללי (הגמרא) התלמוד – דיון ביסודות הלשוניים וההלכתיים של הגמרא, נתחבר כפירוש על הליכות עולם לרבינו ישועה הלוי פרוונצאל. (באתר היברובוקס).
אבקת רוכל – שאלות ותשובות בנושאים הלכתיים שונים.
שו"ת בית יוסף – שאלות ותשובות בנושאים הכלולים בחלק אבן העזר, באתר היברובוקס.
דרשות בית יוסף – על פרשיות התורה. על פי חוקר ההיסטוריה מאיר בניהו, מחברו האמיתי הוא הרב ישראל די קוריאל.

מתלמידיו

הנצחתו

על שמו ועל שם ספרו נקראו רחובות ברבות מערי ישראל,^[10] מספר בתי כנסת, בית ספר בבאר שבע, ובד"ץ הכשרות בד"ץ בית יוסף.

לקריאה נוספת

יצחק טברסקי, כרמי הורוביץ (ע), כמעיין המתגבר: הלכה ורוח ביצירת חכמי ימי הביניים, ירושלים: מרכז זלמן שזר, 2000, פרק 19, הרב ר' יוסף קארו בעל ה"השולחן ערוך", עמ' 439-460.
יצחק רפאל (עורך), רבי יוסף קארו - עיונים ומחקרים במשנת מרן ה"שולחן ערוך", מוסד הרב קוק, תשכ"ט.
מאיר בניהו, יוסף בחירי – מרן ר' יוסף קארו, הוצאת יד הרב נסים, תשנ"ב.
צבי ורבלובסקי, ר' יוסף קארו, בעל הלכה ומקובל, ירושלים תשנ"ו, (תרגם מאנגלית יאיר צורן) מקור אנגלי: 1960
מור אלטשולר, "תורת הנבואה וחוויית הנבואה של ר' יוסף קארו", בספר: בנימין איש שלום (עורך), בדרכי שלום – עיונים בהגות יהודית, מוגשים לשלום רוזנברג, הוצאת בית מורשה בירושלים, 2007.
מור אלטשולר, חיי מרן יוסף קארו, תל אביב: ההוצאה לאור של אוניברסיטת תל אביב, תשע"ו 2016^[11]^[12]
ירון בן-נאה, חגי פלאי ומשה אידל, ר' יוסף קארו: היסטוריה, הלכה וקבלה, בהוצאת מרכז זלמן שזר, 2021.

קישורים חיצוניים

מרדכי מרגליות (עורך כללי), "רבנו יוסף (בר' אפרים) קארו", אנציקלופדיה לתולדות גדולי ישראל, תל אביב: י' צ'צ'יק, תש"ו, עמ' 808-799, באתר היברובוקס
הרב ד"ר שלמה טולידאנו, קורס מקוון מקיף, על רבי יוסף קארו, באתר מכון מופ"ת
יוסף קארו, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
רשימת הפרסומים של יוסף קארו, בקטלוג הספרייה הלאומית
בית הכנסת ע"ש ר' יוסף קארו בצפת העתיקה
הרב שמואל אליהו, על רבי יוסף קארו והופעת המגיד, מורשת
ד"ר מור אלטשולר, מבחר מאמרים על מרן יוסף קארו
יעקב אבן חן, מרן ר' יוסף קארו – סיפור חייו, באתר היברובוקס
יוסף קארו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
רחל אליאור, "ר' יוסף קארו ור' ישראל בעל שם טוב: מטמורפוזה מיסטית, השראה קבלית, והפנמה רוחנית", תרביץ סה, ד (תשנ"ו), עמ' 671–708
שבח קנביל, תולדות גדולי ההוראה תולדות הבית יוסף, עמ' 52, ניו יורק תשט"ו, (באתר היברובוקס).
יוסף בן אפרים קרו (1488-1575), דף שער בספרייה הלאומית
ספרי רבי יוסף קארו, באתר אוצר הספרים היהודי השיתופי

הערות שוליים

^ מקור השם כנראה במילה העברית קָרָא, שמשמעותה בעל קורא. החולם הוא השפעת המילה הספרדית יקר, "קארו". ראו אלטשולר, חיי מרן יוסף קארו (מופיע ב"#לקריאה נוספת"), עמ' 21
^ ר' דוד קונפורטי בספרו "קורא הדורות" (דף לה, ע"ב) מציין שר' יוסף קארו חי 87 שנה, ונתן רמז לשנות חייו "ראשו כתם פז"
^ על פי הרשום בסוף כסף משנה על הרמב"ם, וכן כתב החיד"א בספרו "שם הגדולים", ערך מרן מהר"ר יוסף קארו
^ מוזכר בשו"ת אבקת רוכל סימן כט
^ משה צדוק, ‏ה"שולחן ערוך" ויהדות תימן, באתר "דעת", מתוך: מחניים צ"ד, תשכ"ה, עמ' 61–64
^ יצחק אלפסי, ‏ה"שולחן ערוך" בקהל חסידים, באתר "דעת", מתוך: מחניים צ"ז, תשכ"ה
^ הרב יצחק יוסף, עין יצחק, חלק א', הוצאת "א"ש פיתוחים", ירושלים תשע"ד, עמוד תמ"ג.
^ פרדס רימונים, סדר האצילות, פרק ג'
^ על כתבי היד, הדפוסים, מבנהו המקורי של החיבור, היקפו המשוער בשלמותו, ראו מ' בניהו, יוסף בחירי, מרן רבי יוסף קארו, ירושלים: תשנ"א, עמ' שצג-תיב.
^ באור יהודה, אשדוד, אופקים, אשקלון, אלעד, בית שמש, ביתר עלית, דימונה, פתח תקווה, קריית אתא, רעננה, רמת גן, שדרות, תל אביב-יפו, ובירושלים קיים רחוב "רחוב בית יוסף" בערים; בני-ברק, צפת, קריית גת, ראשון לציון, תל אביב-יפו.
^ על הספר: תומר פרסיקו, יוסף קארו נכנס לטראנס – ביוגרפיה חדשה על מחבר שולחן ערוך, בבלוג "לולאת האל", 4 ביולי 2016
^ דרור בורשטיין, הכפילות המסתורית בחייו של מחבר "שולחן ערוך", באתר הארץ, 14 בספטמבר 2016