ב-1921 הצטרף לגדוד העבודה, ובאותה שנה נמנה עם גרעין ההקמה של קיבוץעין חרוד. בעקבות הסכסוך שפרץ בשנת 1923 בין טבנקין לבין מנהיגי הגדוד, נפרד משק עין חרוד מהגדוד והפך לגרעינו של הקיבוץ המאוחד. טבנקין חי בעין חרוד עד למותו.
טבנקין היה בין האישים המרכזיים בקבוצת "הבלתי מפלגתיים" שבראשות ברל כצנלסון ונמנה עם מייסדי אחדות העבודה (שקמה כאיחוד בין פועלי ציון וקבוצת "הבלתי מפלגתיים"). כאשר נוסדה מפא"י ב-1930 מאיחוד של "אחדות העבודה" עם הפועל הצעיר, הצטרף אליה גם טבנקין ונמנה עם ראשיה. לימים נתגלעו חילוקי דעות בינו לבין רוב אנשי מפא"י על רקע תפקידו של הקיבוץ והיחס למשטר בברית המועצות, שטבנקין תמך בו, ועל רקע הניסיונות של בן-גוריון וברל כצנלסון לאיחוד הקיבוץ המאוחד, שטבנקין עמד בראשו, עם חבר הקבוצות. תמיכתו הבלתי מסויגת של טבנקין בברית המועצות הגבירה את חילוקי דעות במפא"י והובילה לפילוג מפא"י ב-1942, ולפרישת טבנקין והקיבוץ המאוחד בשנת 1944 בראש "סיעה ב'" והקמת התנועה לאחדות העבודה.[3] במושב השני של מועצת מפא"י בירושלים במרץ 1944, דיבר טבנקין על שלמות הארץ ונגד תומכי רעיון החלוקה: "ארץ־ישראל על שני עברי־הירדן!... ההתיישבות שלנו חשובה ממדינה. ממנה תהיה מדינה".[4]
אחרי שהבריטים הפסיקו לממן את הפלמ"ח, יזם טבנקין את הסדר הפלמ"ח עם הקיבוצים, ובכך הציל למעשה את הפלמ"ח, שמעט אחר כך היה הכח המרכזי במלחמת העצמאות.
ב-2022 יצא לאור הספר "הספר האדום" שכתב אסף ענברי. הספר מתמקד, באופן ספרותי, באישיותם ובהתפתחותם הרעיונית של טבנקין, לצד מאיר יערי, יעקב חזן ומשה סנה, מנהיגי השמאל במדינת ישראל בעשורים הראשונים לתקומתה.
כתביו
לשאלות ההסתדרות, תל אביב: מרכז מפלגת פועלי ארץ ישראל, תש"ב-1941.
להתגייסות ולהגנה: אחדותינו הגורלית ההתגוננות ברשות עצמנו לנוכח הסכנה, לפועלי תל אביב, עין חרוד: דפוס הקיבוץ המאוחד, תש"ב.
המדינה העברית והדרך אליה: דברים בשאלת חלוקת הארץ, [עין חרוד]: הקיבוץ המאוחד, תש"ד-1944.
לאור התמורות, תל אביב: מפלגת הפועלים המאוחדת, 1948.
בשאלות המפלגה, [תל אביב: מפלגת הפועלים המאוחדת, תשי"א].
החברה הקיבוצית, [תל אביב], הקיבוץ המאוחד, תשי"ד-1954.
על דרך הקיבוץ המאוחד ועל עקרונות הקומונה, [אפעל]: יד טבנקין, תשל"ד.
אין לאן לסגת, [תל אביב]: למרחב והמרכז הסמינריוני של הקיבוץ המאוחד באפעל, [1967].