הוועד המרכזי ליישוב ארץ ישראל וסוריה (על ידי עבודת אדמה) היה הגוף הביצועי שנבחר בקונגרס פוקשאן, ב-11 בינואר 1882, לשם ארגון העלייה לארץ ישראל.
הנהלת הוועד הורכבה מיהודים תושבי גאלאץ:
- נשיא הוועד - איזיק לבל
- סגן נשיא הוועד - יוסף אבלס
- מזכיר כללי - שמואל פינלס
- יועצים Leibuş Goldenberg ו-M. Shein
- בוועד השתתפו גם 3 נציגים של יהודי יאשי, הברון יעקב נוישוץ, ד"ר קרפל ליפה ומרדכי שיין. מבוקרשט מאיר וינברג.
הוועד החליט לפעול לפי הקווים המנחים הבאים:
- מציאת פתרון למצוקת יהודי רומניה.
- הפתרון יתבסס על הגירה המונית.
- ארץ היעד של המהגרים תהיה ארץ ישראל.
- ההגירה וההתיישבות יתבצעו על בסיס כלכלי.
משפחות יהודיות מהיישובים הרומניים גאלאץ, טקוץ', פיאטרה ניאמץ, בקאו, מוינשט ועוד, התארגנו במסגרת הוועד כדי לעלות לארץ ישראל. האגודה של מוינשט הייתה הראשונה שעברה לביצוע מעשי של התוכניות, מנתה כשלושים בתי אב, בחודש תמוז תרמ"ב (1882) הגיעה לארץ ישראל קבוצת חלוץ של 5 משפחות יהודיות ובתוכן ברוך ואביו יצחק גולדרינג, זאב בן שמעון בלום, אברהם בן שלום רוטברג וגרשון בן שבח גולדמן (המגיד 1882, גיליון 38, חיבת ציון ברומניה, פרק י"ח-ד"ר ישראל קלויזנר) שהצטרפו בצפת לדוד שוב. ב-24 ביולי 1882 רכש דוד שוב, כנציג יהדות רומניה, את הקרקעות ששימשו לאחר מכן להקמת היישוב ראש פינה.
הוועד ארגן את הפלגת האוניה "טטיס" מגאלאץ ביום 25 באוגוסט 1882. על סיפון האוניה יצאו מרומניה חמישים משפחות שכללו 228 יהודים. יהודים אלה הקימו את ראש פינה ואת זכרון יעקב. בהמשך ארגן הוועד עוד שלוש הפלגות בהן יצאו אל ארץ ישראל עוד 120 משפחות שכללו 600 יהודים.
יחס השלטונות העות'מאניים היה חיובי בהתחלה, אך בהמשך שינו את טעמם ואסרו את המשך העלייה. באביב 1883 נקלע הוועד לקשיים כספיים ובספטמבר הפסיק לפעול.
החקיקה האנטישמית ברומניה כללה חוק חדש נגד רוכלות, שגרם לאובדן פרנסתם של עשרות אלפי יהודים רומנים. הוועד ניסה להפנות את היהודים חסרי הפרנסה לכיוון ארץ ישראל, אך ללא הצלחה. הוועד שלח, בסתיו 1884, למושבות היהודיות בארץ ישראל, 25 מחרשות ו-60 צריפים בני שני חדרים כל אחד ולאחר מכן התפוררה פעילות הוועד.
לקריאה נוספת
- Evreii din România în texte istoriografice (יהודי רומניה בטקסטים היסטוריוגרפיים) אנטולוגיה בהוצאת הספר - בוקרשט 2004[1].
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ פנקס הקהילות רומניה, כרך א', עמוד נז, הוצאת יד ושם, ירושלים תש"ל
