לוגו סולל בונה לשעברשלט מטעם חברת סולל בונה עם הכיתוב "יחד ננצח" במהלך מלחמת חרבות ברזל
סולל בונה היא מחברות הבנייה הגדולות בישראל, והוותיקה שבהן.
היסטוריה
המשרד לעבודות ציבוריות ולבנין
לכל מפלגה ביישוב העברי בארץ ישראל היה משרד שדאג לארגן קבוצות קבלניות לעבודות ציבוריות ופעל כלשכת תעסוקה. שני המשרדים החשובים היו המשרדים של אחדות העבודה ושל הפועל הצעיר.
עד אפריל 1922 לכל פרויקט ופרויקט הייתה הנהלה משל עצמו. הנהלות אלו כוונו ופוקחו על ידי הנהלת המשרד לעבודות ציבוריות אולם נהנו מאוטונומיה בגיוס עובדים על פי מפתח מפלגתי. לדוגמה - כביש טבריה-צמח נוהל על ידי הסתדרות הפועלים החקלאיים שגייסה לעבודה זו פלוגות של גדוד העבודה. התקציב שהתקבל מאת מזמיני הפרויקט כיסה כ-88% מההוצאות בפועל ולכן ועד הצירים נחלץ לעזרה ונתן הלוואה לכיסוי היתרה.
על מנת להשיג עבודה משלטונות המנדט ולהתחרות בקבלנים פרטיים שהעסיקו ברובם פועלים ערבים, הציע המשרד מחירים נמוכים לעבודות, לפעמים מתוך ידיעה מראש שיהיו אלו מחירי הפסד. חלק מהפועלים לא היו מיומנים בעבודה והיה צורך להכשירם, אצל חלקם התפוקה הייתה נמוכה, ואצל חלקם בגלל חוסר מיומנות ושימוש לא נכון היה פחת גדול יותר בחומרים ובכלי עבודה, ולכן ברוב הפרויקטים הקבוצות הקבלניות נזקקו לסיוע כספי מאת המוסדות והמשרד לעבודות ציבוריות נקלע לקשיים פיננסיים. ב-1921 מינה ועד הצירים וועדה בראשות זיגפריד ון וריסלנד לביקורת על פעולות המשרד. הדו"ח ציין כי פעילות המשרד לא הונחתה על ידי שיקולים כלכליים וחשף הנהלה כספית לא תקינה ושימוש לא נכון בכספים כולל הוצאת עיתון בשם הסולל והוצאות מפלגתיות אחרות תוך שימוש בכסף שנועד למימון עבודות ציבוריות.
אחרי אפריל 1922 העבודות נמסרו לקבוצות העבודה הקבלניות עצמן, ללא גורם מתווך, בפיקוח המשרד לעבודות ציבוריות. זו הייתה התקופה שהמשרד פתח משרדי משנה בערים הגדולות (ירושלים, תל אביב-יפו, חיפה) ובמספר ערים קטנות יותר ובהן טבריה. לפרויקטים שירש המשרד לעבודות ציבוריות מהמשרדים המפלגתיים נוספה ב-1921 הנחת תשתית למסילת הרכבת ראש-העין - פתח-תקווה (בוצעה על ידי גדוד העבודה וחבורת בורוכוב, כיום חלק מהמסילה משמש את מסילת הירקון), וכן חפירת תעלות וסלילת שני קטעי כביש, האחד בכרמל והשני בזיכרון יעקב. והמשרד החל לעסוק בעבודות בניין בערים.
הקשיים הכספיים נמשכו והקונגרס הציוני ה-13 שהתכנס בקארלסבאד ב-1923 החליט להקצות סך של 8,000 לירות מצריות כתוספת להון היסוד של המשרד לעבודות ציבוריות על מנת לסייע במטלת כיבוש העבודה.[2]
הקמת סולל בונה
מתוך חזון סולל בונה, אשר נכתב בשנת תרפ"ד על ידי דוד רמז והחרוט על קיר בית סולל בונה בחיפה: ...”להוציא לפועל עבודות קבלנות כללית ועבודות בנין לסוגיהן: לבנות בתים, גשרים, מנהרות, נמלים. לסלול דרכים, מסילות-ברזל, ליבש ביצות ולהקים ישובים. ליסד ולפתח מחצבות, מכרות, חרושת- ומלאכה. לפתח עסקי הנדסה, תכנון מדידות וידע טכני. להדריך וללמד את העוסקים בבניה ולסיע בהתמחותם בכל ענפי הפעילות. ליזום ולהקים מפעלים להרחבתו ולבסוסו של משק הפועלים”...
אחת מתוצאות המשבר הכלכלי אליו נקלע המשרד הייתה החלטה שהתקבלה בחודש מרץ 1924 ליסד חברה בשם "סולל בונה - חברת פועלים עברית שיתופית לעבודות ציבוריות, בניין וחרושת", על בסיס המשרד לעבודות ציבוריות, חברה שנוהלה כחברה עסקית.
לאחד על יסודות שיתופיים פועלים העסוקים בכל ענפי עבודות ציבוריות, בניין וחרושת
לנהל עסקי עבודה וחרושת שיתופית ולהוציא לפועל עבודות קבלניות בכל המקצועות של עבודות ציבוריות, בניין וחרושת
לעזור לחברים להתמחות בכל מקצועות עבודתם ולסייע להטבת מצבם החומרי והרוחני על יסוד עזרה הדדית. להשגת מטרות אלו יהיה לחברה כוח הפעולה הבא: (ציטוט סעיפים נבחרים בלבד)
א. לכונן, לפתח, לנהל ולנצל מכרות, מחצבות, מסתתות ומלטשות, בתי חרושת לתעשיות חמר, עץ, מתכת, אבן, שיש, מלט, זכוכית, אספלט, גבס, סיד וכל חמרי בנין וחמרי קישוט, מכונים להספקת מים, חשמל, מאור וכוח, וכל עסקי חרושת אחרים המועילים למטרות החברה
ב. לעסוק בכל עסקי קבלנות
ז. לעזור לחבריה להתמחות בכל ענפי עבודה וחרושת הנחוצים לחברה, ולמסור לחבריה, בין בתור יחידים ובין בתור קיבוצים או ברית של קיבוצים, בתי חרושת ומלאכה, מכרות ומחצבות, מכונות, כלים, מכשירים וחומרים על פי חוזים, באריסות, בשכירות או בתנאים אחרים.
ח. לייסד לחבריה שכונות עירוניות, מושבי פועלים וערי גן
ט. לייסד ולסייע לייסוד קבוצות, חברות ומוסדות שתופיים שונים של פועלים, בהון מניות או בלי הון מניות
חברי "סולל-בונה - חברת פועלים עברים שתופית לעבודות ציבוריות, בניין וחרושת, בערבון מוגבל" יכולים להיות כל אותם חברי "חברת העובדים העברים השיתופית הכללית בארץ-ישראל, בערבון מוגבל", העסוקים בקבלניות החברה, עבודותיה ובתי חרושתה או העובדים בכלל בעבודות ציבוריות, בנין וחרושת. כל חבר צריך לרכוש מניית חבר אחת בתמורה לחצי לירה מצרית כל אחת, לכל חבר תהיה רק מניית חבר אחת.
— ירחון הוועד הפועל של ההסתדרות, י"א, תרפ"ד
משבר כלכלי חמור שהתחולל ביישוב, שהחל בשלהי 1925 והעמיק ב-1926, הגיע לשיאו ב-1927. האבטלה בעיקר בתל אביב הייתה כבדה. פן נוסף של המשבר היו פשיטות הרגל, רובן של עסקים הקשורים בענף הבניה, ששותק כמעט כליל. שיאו של המשבר היה באמצע 1927, כשחברת סולל בונה שהעסיקה עובדים רבים נאלצה להפסיק את פעילותה. גם המשביר, שסיפק מזון ומוצרים לפועלים ולנקודות ההתיישבות, עמד על סף קריסה. המשבר בסולל בונה הועמק כאשר קבוצות קבלניות שאחרי תקופת הכשרה ארוכה התמחו בעבודות הבניין עזבו לטובת התיישבות (שהייתה מטרתן מלכתחילה) והשאירו את החברה כמעט ללא כוח אדם מקצועי מיומן.
בשנת 1927 הוערכו הפסדי החברה בסכום עצום של 50,000 לירות מצריות. הבנקים, שהיו בעלי החוב הגדולים, הקימו קונסורציום למניעת פשיטת רגל. מלבד הכישלונות הפיננסיים, נתגלה גם שלמנהלי החברה שולמו משכורות חריגות והוענקו להם "אוואנסים" (מקדמות) בסכומים גבוהים הרבה יותר מסכום המשכורת, שהיו למעשה הלוואות ללא ריבית, שבמקרים רבים גם לא הוחזרו. הפרשה עוררה זעם בקרב פועלי החברה, שהלינה את שכרם בטענה שאין לה כסף. הוקמה ועדת חקירה פנימית ופרשת השחיתות הייתה אחד הנושאים המרכזיים בוועידה השלישית של ההסתדרות באותה שנה.[3]
לקראת סוף העשור החלה יציאה איטית מן המשבר, וחברת סולל בונה חזרה לפעילות ב-1935 והתאוששה כתוצאה מעבודות שסופקו לה על ידי שלטונות המנדט בזמן המרד הערבי הגדול, בין היתר בנתה החברה את גדר הצפון בשנת 1938. בראשית מלחמת העולם השנייה ולפניה קיבלה על עצמה סולל בונה עבודות במדינות השכנות ובנתה גשרים, שדות תעופה, עמדות וביצורים עבור הצבא הבריטי ופרויקטים צבאיים בעיראק, במצרים, בבחריין ובקפריסין וגם אחד מארמונותיו של עבדאללה הראשון, מלך ירדן. בשנים אלו היה דוד הכהן איש מפתח בהנהלת החברה. בשנת 1942התנדבו אנשי סולל בונה לצבא הבריטי ופעלו במסגרת פלוגת הנדסה 745 בלוב ובאיטליה. מפקד היחידה היה המהנדס הראשי של סולל בונה באזור הצפון, שמואל וילנסקי.
בשנת 1961 הונפקו מניותיה של החברה בבורסה לניירות ערך בתל אביב. ב-1972 רכשה סולל בונה ממקורות את חברת הבת "ורד" (W.R.D), לפיתוח מקורות מים, שהוקמה על ידי חברת מקורות בתמיכת ממשלת ישראל ופיתחה מפעלי המים בארצות זרות, בעיקר ארצות מתפתחות.
מיזוג עם שיכון עובדים
בשנת 1984 הוקמה "סולל בונה בניין ותשתיות" כחברה-בת בבעלות מלאה של סולל בונה. בסוף שנות ה-80 התחולל משבר כלכלי בחברת העובדים ובשנת 1989, כחלק מתוכנית ההבראה שלה, הוקמה "שיכון ובינוי אחזקות בע"מ" שריכזה את הפעילות בתחומי הבניה והתשתית של חברת העובדים, והשליטה בסולל בונה הועברה לידיה.
