חיים בוגרשוב נולד לדב נחום בוגרשוב, רב הקהילה, ולמוסיה בלה בת חיים קובלנוב בעיירה צ'רניגובקה שבגוברניית טאבריה, בתחום המושב היהודי של האימפריה הרוסית (כיום נמצאת העיירה בתחומי מחוז זפוריז'יה של אוקראינה). למד לימודים תורניים ומסורתיים אצל אביו ודודו, הרב אהרן בוגרשוב. הוא סיים את לימודיו בגימנסיה בברדיאנסק והוסמך כמורה. בשנת 1897 הקים יחד עם כמה צעירים בית ספר יהודי ראשון שם ושימש כמנהלו. בשנים 1899–1901 שימש כמורה בגימנסיה עברית לבנות ביקטרינוסלב. בשנת 1901 החל בלימודים אקדמיים באוניברסיטת ברן שבשווייץ.
בשנת 1906 סיים דוקטורט בפילוסופיה ועלה לארץ ישראל, בעקבות עלייתם של ידידו מוסינזון וד"ר יהודה לייב מטמון-כהן. מטמון-כהן הקים בביתו בשנת 1905 את הגימנסיה העברית "הרצליה" – הגימנסיה העברית הראשונה. עם עלייתו הפך בוגר את הגימנסיה למוסד ציבורי, כשהקים עם מטמון-כהן ומנחם שינקין חברה ציבורית בשם "אגודת הגימנסיה בעברית בארץ ישראל". במשך שנים רבות לימד בוגר את מקצוע הגאוגרפיה בגימנסיה, ושילב בו תכנים יהודיים ולאומיים. הוא חיבר מאמרים רבים בנושאי גאוגרפיה, וכן ספר בנושא הגאולוגיה.
בספטמבר 1910 נבחר למנהל הגימנסיה בגוברו על ד"ר מטמון-כהן[2][3]. ב-1917, בתקופת מלחמת העולם הראשונה היה בין מגורשי תל אביב והגיע, עם משפחתו עד אלכסנדריה שם ייסד בית ספר לילדי פליטים שגורשו מהארץ. אחרי שהות באלכסנדריה המשיכה המשפחה לספרד שם שהו עד סיום המלחמה. משנת 1919 היה בוגר לסגן מנהל הגימנסיה, והמשיך בתפקיד זה עד לפרישתו של מוסינזון מהניהול, אז מונה שוב למנהל עד לשנת 1951. הוא העמיד דורות של תלמידים, שאותם חינך לערכים ציוניים.
בשנת 1945 נמנה עם מקימי המועצה הכללית לתעופה העברית בארץ ישראל, גוף שנועד לרכז את כל הגורמים העוסקים בתעופה ביישוב בארגון גג אחד[4]. לכאורה היה זה גוף אזרחי לכל דבר, אך למעשה הוקם על ידי אנשי "ההגנה" ופעולתו הותאמה לצרכיה. בוגר התקרב לנושאי התעופה על ידי תלמידו דב הוז, מחלוצי התעופה העברית בארץ ישראל, שנהרג בתאונת דרכים מספר שנים קודם לכן. בוגר התבטא כי "השלטון באוויר אינו ניתן רק לבעלי כוח ואגרוף, ולא לעמים בני מיליונים בלבד. האוויר ניתן לשלטון המוח וההשכלה, ודרושה לכך גם ההעזה, ובשתי התכונות הללו נתברך עם ישראל"[5].
עיריית תל אביב כיבדה אותו בקריאת רחוב מרכזי בתל אביב על שמו עוד בימי חייו – רחוב בוגרשוב, החוצה את שכונת נורדיה שאותה הקים. בוגרשוב התנגד למהלך זה, ולכן עיברת את שמו ל"בוגר".
בוגר היה נשוי פעמיים - לשרה בת מנדל (דוד) מאירוב (נפטרה בתל אביב ב-1909) ולמינה בת הרב מתתיהו מדניצקי (שלה נישא ב-1911)[6]. לבוגרשוב היו 4 ילדים. עם שרה היו לו שתי בנות, מוסיה אשת ד"ר ברוך מני, רופא חצר המלוכה במצרים, והציירת רחל בוגרשוב שהייתה נשואה לצייר אריה אלואיל. עם מינה נולדו לו שני בנים, אליהו שהיה כימאי באוניברסיטה העברית בירושלים ורופא הילדים פרופ' נחום בוגר.
לקריאה נוספת
'בוגרשוב, חיים', בתוך: דוד קלעי, ספר האישים: לכסיקון ארצישראלי, תל אביב: מסדה – אנציקלופדיה כללית, תרצ"ז, עמ' 70. (הספר בקטלוג ULI)
נחמן תמיר, אנשי העלייה השנייה - כרך ב', הוצאת המרכז לתרבות וחינוך של הסתדרות העובדים, 1974, עמודים 46–48 (על מינה בוגרשוב)
