משה הס

משה הס
Moses Hess

לידה	21 בינואר 1812 בון, הקיסרות הראשונה
פטירה	6 באפריל 1875 (בגיל 63) פריז, הרפובליקה השלישית
מקום קבורה	קלן, גרמניה (1875-1961) בית הקברות כנרת, ישראל (1961-)
מקום לימודים	אוניברסיטת בון
זרם	הגליאנים שמאליים, סוציאליזם, ציונות
תחומי עניין	סופר
עיסוק	פילוסוף, עיתונאי, פוליטיקאי, סופר
מדינה	צרפת צרפת

דיוקן של משה הס בצעירותו, 1846

משה הֶס (בגרמנית: Moses Hess;‏ 21 בינואר 1812, בון – 6 באפריל 1875, פריז)^[1] היה סופר והוגה דעות סוציאליסט יהודי-גרמני. מאבות התנועה הסוציאליסטית באירופה, ממבשרי הציונות ואבי הסוציאליזם הציוני.

בנוסף לפעילותו הסוציאליסטית הענפה לצד מרקס ואנגלס והשתתפותו בהקמת האינטרנציונל הסוציאליסטי הראשון ב-1864, הקדיש הס חלק ניכר מזמנו גם ללימודי מדעי הטבע, במטרה לגלות חוקים החלים הן על החברה האנושית והן על הטבע.

בצעירותו קיבל אומנם חינוך יהודי מסורתי, אך בבחרותו נטש את העולם המסורתי ולמד באוניברסיטת בון בגרמניה, ואף מצא את דרכו אל חבורת ההגליאנים השמאלניים שעם חבריה נמנה גם קרל מרקס.

קורות חיים

הס נולד בעיר בון שבגרמניה. ב-1817 עברו הוריו לעיר קלן והשאירו את בנם בבון אצל סבו טוביה הס, שהיה מוסמך לרבנות, אך לא שימש כרב, והעניק לילד חינוך יהודי מסורתי. עם התבגרותו ופעילותו בתנועה הרדיקלית, אימץ לעצמו את השם מוריץ, אך מאוחר יותר חזר לשמו העברי משה כדי להפגין את זיקתו ליהדות. בגיל 14 עבר לבית הוריו בקלן וקיבל חינוך כללי. ב-1830 החל ללמוד באוניברסיטת בון, אך לא השלים את לימודיו שם.

הגות סוציאליסטית

ב-1837 יצא לאור ספרו הראשון של הס: "ההיסטוריה הקדושה של האנושות" (Heilige Geschichte der Menschheit. Von einem Jünger Spinozas). בספרו השני, "הטריארכיה האירופית" (Die europäische Triarchie), שראה אור ב-1841, הציע "איחוד אירופי" רדיקלי, שיהיה מבוסס על בריטניה, צרפת וגרמניה.

את השקפתו הסוציאליסטית ביסס על פרשנות מקורית לברוך שפינוזה, אותו הוא ראה כפורץ הדרך לתפישה מהפכנית שמחזירה בסיס מוסרי לחיים הפוליטיים. את יסוד התפישה הזו רואה הס במסורת ישראל ובחקיקה הסוציאלית של תורת משה (כדוגמת דיני שמיטה ויובל). לפי תפישתו, הנצרות ניתקה את הזיקה בין המדינה לבין המוסר ("תנו לאלוהים אשר לאלוהים ולקיסר אשר לקיסר"), ובהשראת שפינוזה הוחזר הממד המוסרי לחיים החברתיים. חיבורו של הס – שהיה החיבור הסוציאליסטי הראשון שפורסם בגרמניה, ודגל בהשתלבות היהודים בתנועה הרדיקלית הכלל-אירופית – מבסס את השקפתו הסוציאליסטית על פירוש מודרני ומהפכני של תורת שפינוזה, תוך הדגשת היסודות הסוציאליים בתורת משה.

מראשית שנות ה-40 של המאה ה-19 פרסם הס מאמרים, ייסד וערך כתבי עת חברתיים, אשר קיבלו כיוון יותר ויותר סוציאליסטי. יחד עם קרל מרקס ופרידריך אנגלס נמנה הס עם מייסדי מפלגת ברית הקומוניסטים, ממנה סולק ב"אביב העמים" של 1848, בשל השקפתו האידיאליסטית. הס חלק על קרל מרקס בשאלת הדטרמיניזם ההיסטורי, והתייחס לסוציאליזם כאל רעיון הומניסטי בעיקרו. הוא לא קיבל את "הסוציאליזם המדעי" המטריאליסטי, הגורס תהליך היסטורי בעל התפתחות כלכלית בלתי נמנעת. הס ראה בהיסטוריה של האנושות היסטוריה קדושה של האל, ובכך הלך בעקבות ברוך שפינוזה.

המעבר לפריז

מ-1848 ועד מותו היה הס רוב זמנו בגלות פוליטית מחוץ לגרמניה, שכן נידון בה למיתה בעוון הטפתו להגשמת הסוציאליזם. חברתו לחיים של הס הייתה סיביליה פש, נערה קתולית ממשפחת פועלים שהכיר בפריז. בעת שהותו בפריז התקבל משה הס ב-1858 ללשכה המקומית של הבונים החופשיים "אנרי הרביעי", שהיו מאורגנים ב-"Grand Orient de France" ("המזרח הגדול של צרפת"). ב-1859 פנה לנפוליאון השלישי והציע לגייס מהפכנים גרמנים גולים כדי ללחום נגד האימפריה האוסטרו-הונגרית לשם שחרור איטליה.

לאחר שנים רבות בהן היה הס מנותק לחלוטין מזיקתו היהודית, חל אצלו שינוי מהפכני לאחר שמהפכות "אביב העמים" של-1848, והתנועות לאיחוד גרמניה ואיטליה, הבהירו לו את מרכזיות המימד הלאומי בהוויה המודרנית.

הגות ציונית

ב-1861 סיים את כתיבת ספרו רומי וירושלים (אנ') (Rom und Jerusalem: Die Letzte Nationalitätsfrage). בספרו הוא כותב שעלילת דמשק השפיעה על השקפתו הלאומית: "נזכרתי, כי בן אני לעם שפל ובזוי, מטורף ומורדף... ואז גבר בי החפץ להילחם בעד עמי ותקומתו הלאומית, אף שכבר התרחקתי ממנו!".^[2] בספרו זה פורס הס תורה ציונית שלמה: הוא מתנגד להתבוללות, וקורא ליישוב יהודים בארץ ישראל ולהחזרת המוני יהודים לחיי עבודה. אידיאל החזרת היהודים לארצם הוא בעיניו אידיאל עולמי ולא רק יהודי. הס התקשה למצוא מו"ל ליצירתו, אך ב-1862 הצליח להוציאו לאור בלייפציג.

שלט רחוב משה הס בתל אביב

ככל ראשוני הציונות המודרנית, הושפע הס מהתעוררות הלאומיות באירופה. לשחרור איטליה ואיחודה, שחלו באותה עת, כמו גם לתורתו של ג'וזפה מציני (נביא הלאומיות הליברלית האיטלקית) הייתה השפעה כבירה על הס; זה גם המקור לשם ספרו "רומי וירושלים". הספר לא הותיר רושם רב בזמנו, אך השפיע רבות על ראשי הציונות הסוציאליסטית שבאו אחריו. תאודור הרצל, שלא הכיר את ספרו של הס בעת כתיבת "מדינת היהודים", קרא אותו אחר כך והתרשם ממנו מאוד.^[3] בספרו, היה הס מן הראשונים שהצביעו על היסודות הגזעניים בחברות האירופיות השונות, ובראשן גרמניה, ועל כך שכתוצאה מכך נידונו לכישלון הניסיונות היהודיים - בייחוד אלו של תנועת הרפורמה - להשתלב בחברות האירופיות.

הס סבר כי הלאום מהווה מוקד הזדהות מרכזי בתודעה האנושית, וכמו כל העמים האחרים, גם על העם היהודי להקים מדינתו במולדתו ההיסטורית. הוא הביע את שאיפתו להקמת מדינה יהודית סוציאליסטית בארץ ישראל, והוכיח את יכולת היהודים ליצור תרבות מודרנית. כחלק מהשקפתו, ראה הס את תפקידה ההיסטורי של הדת כשמירת מה שתפש כזהותו הלאומית של עם ישראל. הוא תקף את התנועה הרפורמית על שדחתה היבט זה, וכתב ”צורותיה המקובעות של היהדות האורתודוקסית, שהיו מוצדקות לחלוטין עד למאת התחייה, יפקעו מאליהן (naturgemäß gesprengt) בהשפעת הלאומיות והכת ההיסטורית. רק על אדמת המולדת ינבט שוב הגניוס הדתי של היהודים... אף מתרבת, גם יד האמן של משה מנדלסון, לא צלח לחדור את הקליפה הנוקשה (harte Schaale) שהדת הרבנית שריינה (umpanzert) בה את היהדות, מבלי להרוס את מהותה הפנימית, את הכת ההיסטורית-לאומית שלה.”^[4]

קבר ראשון

קבר משה הס ובני משפחתו בבית הקברות כנרת

מותו

הס נפטר בשנת 1875 בפריז ונקבר לבקשתו בבית הקברות היהודי בקלן.

ב-1961 הועלו עצמותיו לישראל ונטמנו בבית הקברות כנרת.^[5] על פני ארונו, שהוצב בבית הוועד הפועל של ההסתדרות בתל אביב, עברו ונשאו דברים ראשי המדינה, ראשי התנועה הציונית וראשי תנועת העבודה, בהם ראש הממשלה דוד בן-גוריון, יושב ראש הכנסת קדיש לוז, יושב ראש הסוכנות היהודית משה שרת ומזכ"ל ההסתדרות אהרון בקר.^[6] על מצבתו נחרט: "מאבות הסוציאליזם העולמי ומבשר מדינת ישראל".

על שמו נקראו כפר הס (מושב בשרון), בתי ספר בפתח תקווה ובחולון ורחובות ברבות מערי ישראל. בעיר בון שבגרמניה נקרא קטע מגדת נהר הריין "Moses-Hess-Ufer" על שמו.

ספריו

ספרים בעברית

• רומה וירושלים: שאלת הלאום האחרונה, אגרות וציונים. תרגמו עברית בידי דוד צמח. ורשה, תר"פ
• משה הס ובני דורו; אגרות ממנו ואליו, נאספו ונערכו בידי תיאודור זלוציסטי, תרגום... בידי ג. קרסל, תל אביב, תש"ז

• רומי וירושלים, וכתבים יהודיים אחרים. תרגם ישורון קשת. ירושלים, תשמ"ג
• כתבים כלליים. תרגום: ישורון קשת, ירושלים, תשט"ז
• כתבים ציונים ויהודים. תרגום: ישורון קשת, ירושלים, תשי"ז

מבחר ספרים בגרמנית

• Rom und Jerusalem: die letzte Nationalitatenfrage: Briefe, von Moses Hes, Vien, 1935
• Ökonomische Schriften: War Moses Hess Vorlaufer d Marxschen Kapital? Darmstadt, 1972
• Die europäische Triarchie, Leipzig, 1841
• Die Heilige Geschichte der Menschheit / von einem Junger Spinosa's, Stuttgard, 1837
• Ueber Sociolokonomische Reforme: eine rede, Hamburg, 1833
• Judische Schriften, Berlin, 1905
• Ausgewählte Schriften / Ausgewählt und eingeleitet von Horst Lademacher
• Ein Brief an Dr. Abraham Geiger, Koln, 1863
• Sozialistische Aufsätze 1841-1847, Berlin, 1921
• Philosophische und sozialistische Schriften, 1837-1850, Berlin, 1961
• Neue Quellen zur Hess-Forschung, Berlin, 1964
• Moses Hess Briefwechsel, 1959

לקריאה נוספת

• עם העלאת עצמותיו של משה הס, (קובץ), המרכז לתרבות ולחינוך של ההסתדרות, 1962.
• שלמה אבינרי, משה הס בין סוציאליזם לציונות, הוצאת עם עובד, ספרית אופקים, תשמ"ו 1986.
• ישעיה ברלין, חייו ודעותיו של משה הס, בתוך: כנגד הזרם, הוצאת עם עובד, ספרית אופקים, 1986, עמ' 302–344.
• מיכאל גרץ, לשיבתו של משה הס ליהדות - הרקע לחיבור 'רומי וירושלים', ציון, מ"ה, חוברת ב, תש"ם 1980, עמ' 133–153.
• שולמית וולקוב, על דת ואמונה במחשבתו של משה הס, הציונות, כרך ה', תשל"ח, עמ' 28–42.
• אליעזר שביד, תולדות ההגות היהודית בעת החדשה - המאה התשע עשרה, הוצאת כתר והוצאת הקיבוץ המאוחד, תשל"ח 1977, עמ' 385–395.

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: משה הס
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: משה הס

• כתבי משה הס בפרויקט בן-יהודה
• משה הס - רומי וירושלים, באתר "ציונות באינטרנט" (באנגלית)
• תקציר רומי וירושלים באתר "שוונג"
• הס משה, "רומא וירושלים", ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
• משה הס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• משה הס (1812-1875), דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

1. Moses Hess, Moses Hess: The Holy History of Mankind and Other Writings, Cambridge University Press, 2004, ISBN 978-1-139-45524-4. (באנגלית)
2. ד"ר מאיר קוטיק, משפט בייליס, עמ' 14.
3. שלמה אבינרי, הרצל, עמ' 209: הרצל קרא את הספר בשנת 1901 וכתב עליו ביומנו: "הוקסמתי ממנו והוא רומם את נפשי. איזו רוח נשגבה ואצילה. כל מה שניסינו כבר כתוב אצלו. מה שמכביד הוא המרכיב ההגליאני במינוח שלו. נהדר הוא המרכיב השפינוזיסטי-היהודי והלאומי. מאז שפינוזה לא הצמיחה היהדות רוח נשגבה יותר ממשה הס הנשכח והדהוי הזה!"
4. Moses Hess, Rom und Jerusalem: die letzte Nationalitätsfrage, Eduard Wengler, 1862. עמ' 30.
5. מאיר אביזוהר, היום יוטמן משה הס בבית העלמין בכנרת, דבר, 10 באוקטובר 1961.
6. משה הס הובא למנוחת עולמים בקבוצת כנרת, דבר, 11 באוקטובר 1961