יוסף לישנסקי, מייסד "המגן" ומנהיגוארבעת היישובים שבהם שמר ארגון "המגן" במשך שנות פעילותו
ארגון המגן היה ארגוןשמירה עברי שפעל במושבות דרום הארץ בשנים 1915–1917. מקים הארגון ומנהיגו היה יוסף לישנסקי. בשיאו היו בארגון 20 חברים ושומרים נוספים שאינם חברים. הארגון התפרק כאשר לישנסקי פרש ממנו והצטרף אל ניל"י.
רקע וסיבות להקמת הארגון
במשך שנות כיבוש השמירה, היה "השומר" - שהוקם ב-1909 - ארגון השמירה המרכזי והבולט ביישוב העברי הקטן. זה היה ארגון סגור, בעל מספר חברים מצומצם ותנאי קבלה נוקשים. על מנת שאדם יתקבל כחבר מן המניין לארגון "השומר" היה עליו לשמור זמן מה במושבות (לעיתים אפילו שנתיים – שלוש), ולאחר מכן, באספת חברים של "השומר", הוחלט אם לקבלו.
יוסף לישנסקי שמר במשך מספר שנים (החל מ-1912) במושבות העבריות, אך לא נתקבל כחבר לארגון "השומר" למרות היותו בדרגת 'רוכב' (דהיינו שומר רכוב על סוס, דרגה הגבוהה מ'שומר רגלי' בארגון "השומר") ולמרות התאמתו בתכונות אחרות. יוסף עמד, למשל, בדרישה לבקיאות בשימוש בנשק כמנהג הערבים. חרף זאת הוא לא נתקבל לארגון "השומר" כחבר מן המניין, מכיוון שהיה בעל אידאולוגיה שונה משל שאר חברי הארגון, מבחינת יחסו לנקמת דם כלפי הפורעים הערבים, מבחינת רעיונות הסוציאליזם ומבחינת גישתו למשמעת הנוקשה. יוסף נתפס גם כאינדיבידואליסט, ונמתחה ביקורת גם על אישיותו. הוא אף הואשם, כנראה שלא בצדק, בהריגת ערבי בהתנפלות על המושבה מנחמיה בפברואר 1915.
כמו יוסף, גם שומרים ותיקים אחרים לא התקבלו כחברי "השומר" מטעמים שנראו להם לא ענייניים והם שאפו להקמת אגודה חלופית. ניסיון קודם להקמת ארגון שמירה נפרד מ-"השומר" נעשה בהקמת "אגודת הנוטר". אגודה זו הוקמה ב-1912 על ידי מועמדים שלא נתקבלו לארגון "השומר", והיא החזיקה מעמד זמן קצר בלבד עד לפירוקה.
הקמת הארגון
בהקמת ארגון "המגן" חברו ליוסף עוד שומרים, מועמדים לארגון "השומר" שלא התקבלו אליו במשך זמן רב - ביניהם יחזקאל קינמן, יהודה זריז, דוקמן ולבובסקי. הוחלט ביניהם שיוסף ירד דרומה על מנת למצוא מקום בו ניתן יהיה להתחיל לשמור. לישנסקי דאג בעיקר לתחום המעשי – יצירת הקשרים עם האיכרים וערביי הסביבה, בעוד ש. שמואלי ויהודה זריז עסקו בפן האידאולוגי של "המגן". חברים נוספים בארגון "המגן" היו: אליעזר לובראני, בן ציון משביץ, שלום וייסבורד, משה זולוטקובסקי (אופיר), נח סטופנסקי, הסופר משה סטבסקי (סתוי), יעקב מחט ("אבו עדרי"), דוד צלביץ, מאיר ברנר (אחיו של הסופר י.ח ברנר) ואחרים.
ארגון "המגן" הורכב מאנשים שונים: חברי "השומר" לשעבר, ופועלים מ"פועלי ציון" ומ"הפועל הצעיר". ההתמקדות של לישנסקי דווקא במושבות הדרום נבעה מהעובדה שעד אז לא הייתה שם דריסת רגל לשומרים עבריים. תנועת "השומר" פעלה אז בעיקר במושבות הגליל. ארגון "המגן" מנה בשיאו כ-20 חברים. המקום הראשון בו נתקבל הארגון לשמירה היה רוחמה, אחריה קיבל הארגון את השמירה בבאר טוביה (קסטינה) ובמזכרת בתיה (עקרון). לבסוף הצליח הארגון לקבל את השמירה גם במושבה גדרה. בעזרת "הועד המרכזי של ההסתדרות החקלאית ביהודה" ניתנו לשומרים תעודות שחרור ("ואסיקות") מהצבא הטורקי.
ארגון המגן וניל"י
בדיעבד נטען כי המושבות הדרומיות יכלו להוות בסיס לפעולות הריגול של מחתרת ניל"י, בשל פעילותו של לישנסקי. אולם, כשהוקם "המגן", בקיץ 1915, ככל הנראה לא ידע לישנסקי עדיין על פעילות ארגון ניל"י.
היו האשמות על כך שאנשי "המגן" נהנים מזהב שהבריטיםמעבירים לניל"י. קל להפריך טענה זו בהסתכלות במצב הכלכלי של חברי הארגון: השומרים בארגון "אכלו חודשים", כלומר, אכלו אצל איכר מסוים למשך חודש. גם מקומות הלינה שלהם היו בבתי האיכרים. מעט הכסף שהיו צריכים לקבל בנוסף לארוחות ומקום הלינה הובטח להם מהתבואה החדשה, אך זו בוששה לבוא. בדרך כלל הלכו השומרים יחפים. לזמן שמירה לקחו את הנעליים מהשומר הקודם. אך למרות הכל, מעיד יעקב מחט ("אבו עדרי") ש"המצב הכלכלי של השומרים בעקרון היה לא רע יחסית... העיקר היה כיבוש השמירה העברית"[1].
אמנם, כבר בדצמבר 1915 ביצע יוסף לישנסקי פעולות בעבור ניל"י, ומראשית 1917 השקיע את כל מרצו בפעילות ניל"י, כולל ירידה למצרים למשך שבועות רבים, אולם, חברי "המגן" לא ידעו על קשריו של יוסף עם ניל"י, ובעיניהם היה "המגן" ארגון המקביל לארגון "השומר" מבחינת שמירה עברית ותו לא. תעיד על כך העובדה שחברי הארגון התמרמרו על כך שיוסף לא שמר איתם, מה עוד שהייתה לו סוסה מעולה; היו שהחשיבו זאת ליהירות או מצאו פסול אחר ביוסף. כדי לא להשאיר את סוסתו המעולה של יוסף ללא מעש, הפך מאיר ברנר ל"שומר רוכב" על סוסתו של יוסף.
בודדים בין חברי הארגון היו גם חברי ניל"י (כגון חיים דב בלינקוב) או שידעו על חברותו של יוסף במחתרת.
פעם אחת, נעלם יוסף לשבועות רבים בתואנה שנסע לקנות סוס. בהיעדרו של יוסף נוצרו קשיים בחלוקת השמירה והכסף. רק אז הובן שכנראה יוסף מתעסק בדברים נוספים לבד מארגון "המגן". בפברואר 1917 ביקרו אצלו בעתלית מספר חברי "המגן" שם סיפר להם על המחתרת. כשחזרו חברי "המגן" לגדרה, אסף שמואלי את חברי הארגון וסיפר להם שיוסף פורש מניהול ארגון "המגן". מעטים, וביניהם דוד צלביץ, הצטרפו לניל"י. השאר התפזרו והארגון התפרק.
הסכסוכים עם ארגון השומר
בישיבה הראשונה בביתו של בלינקוב בה הוחלט על הקמת הארגון הוחלט שהארגון החדש לא יתחרה בארגון "השומר". כלומר, הארגון לא יקבל על עצמו לשמור במקום בו השמירה מנוהלת על ידי "השומר", ולא ישמור אפילו במקום שארגון "השומר" עזב. כלומר, האידאולוגיה של "המגן" הייתה שמירה עברית במקום שמירה ערבית.
המושבה גדרה נמצאת בין המושבות עקרון ובאר טוביה. במשך זמן רב השמירה במקום נוהלה על ידי הערבים, ורק בנובמבר 1916 נכבשה השמירה במקום על ידי ארגון "המגן". אולם, כששמעו על כך אנשי "השומר", הם שלחו לשם את ז. לוינזון על מנת להוציא את השמירה במקום מידי "המגן" ולהעבירה לידי "השומר". לישנסקי וש. שמואלי הלכו לנהל משא ומתן עם אנשי גדרה, ולבסוף זכו בשמירה. משכורתם של אנשי "המגן" הייתה נמוכה ממשכורתם של אנשי "השומר", משום ש"המגן" היה פחות מסודר מ"השומר".
ארגון "השומר" לא היה מוכן להשלים עם קיומו של ארגון "המגן". מכיוון שהלה ערער את המונופול שלהם. ואכן, בראשית שנת תרע"ז (1916) פנו חברי ועד "השומר" למרכז ההסתדרות החקלאית בתביעה להחרים את "המגן" "היות שיש החלטה על אודות שמירה עברית מאורגנת ו'השומר' הוכר בתורת הסתדרות השומרים היחידה" (זכרונות צבי נדב – קובץ "השומר"). אולם חברי "המגן" ערערו על כך וטענו כנגד המונופול של "השומר". מה עוד, שאחד הסעיפים של ארגון "המגן" אסר על שמירה במקום בו שמרו חברי "השומר", דבר שמבטיח שלא תהיה פגיעה בארגון "השומר".
שני הבוררים בעניין, אברהם הרצפלד ולוי אשכול, תמכו בדעתו של ארגון "המגן". הקרע בין "השומר" ל"המגן" הלך והעמיק, ובנוסף, העובדה שלישנסקי עומד בראש ארגון "המגן" הגבירה את כעסם של חברי "השומר".
חמתם של אנשי "השומר" רק גברה לנוכח ההצלחה של אנשי "המגן" והעובדה שכמעט לא נגנבו דברים במושבות שהיו נתונות לשמירתם. בזכות זאת חודש החוזה של אנשי המושבות עם "המגן".
אמצעי נוסף של לחץ שהופעל על "המגן", היה בכך שרחל ינאית וחברים אחרים מארגון "השומר" ניסו לשכנע, ללא הצלחה, אחדים מחברי "המגן" שיפרשו מהארגון.
רוב הזמן היחסים בין השומרים של "המגן" ו"השומר" היו תקינים, והקרע הורגש בעיקר בהנהגה של התנועות.
לקריאה נוספת
יוסף נדבה (עורך), יוסף לישנסקי איש ניל"י, הדר, 1977.
יוסף נדבה (עורך), יוסף, איש ניל"י - אחרית דבר, אגודת חשמונאי, מרכז לחינוך ולתרבות, 1986.
