גֵדֵרָה היא מועצה מקומית באזור דרום השפלה במחוז המרכז בישראל. נוסדה כמושבה על ידי קבוצת הביל"ויים ב-כ"ה בכסלו תרמ"ה (13 בדצמבר 1884), והוכרזה כמועצה מקומית בשנת 1949. היא כונתה "מושבת הביל"ויים", שכן היא המושבה היחידה שהוקמה על ידי אנשי ביל"ו.
ב-2023 התגוררו בגדרה כ-32,500 תושבים.[4]
מקור השם גדרה בתנ"ך. ספר דברי הימים א', פרק ד', פסוק כ"ג: "הֵמָּה הַיּוֹצְרִים וְיֹשְׁבֵי נְטָעִים וּגְדֵרָה". בתלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף צ"א, עמוד ב': "וגדרה זו סנהדרין שגדרו פרצותיהן של ישראל". גדרה הנזכרת בדברי הימים היא גדרה הנזכרת בספר יהושע, פרק ט"ו, פסוק ל"ו.[5]
סמל המועצה המקומית גדרה הוא סמלה הרשמי של המושבה גדרה וסמלה השני של תנועת ביל"ו.
תנועת ביל"ו הוקמה ב-1882 בשם "דאבי"ו", ראשי תיבות מספר שמות, פרק י"ד פסוק ט"ו ”דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ” באותה זמן הייתה חסרת סמל, לאחר ששמה שונה ל"ביל"ו" ראשי תיבות מספר ישעיהו, פרק ב' פסוק ה' ”בֵּ֖ית יַעֲקֹ֑ב לְכ֥וּ וְנֵלְכָ֖ה” אומץ הסמל הראשון. סמל זה הוא מגן דוד שבמרכזו כפות ידיים שלובות שנתחמות בצורת מעגל על ידי הפתגם הלטיני "בתמימות דעים מתעצמים עם העניינים הקטנים אך תוך מחלוקות נהרסים גם העניינים הגדולים", בצלעותיו של מגן הדוד משובץ פסוק מספר ישעיהו, פרק ס', פסוק כ"ב ”הַקָּטֹן֙ יִהְיֶ֣ה לָאֶ֔לֶף וְהַצָּעִ֖יר לְג֣וֹי עָצ֑וּם”.
עם העברת הלשכה המרכזית של ביל"ו לירושלים בהוראתו של הרב יחיאל מיכל פינס הופיע סמלה השני של ביל"ו ששימש כחותמת. צורתו עגולה, במרכז הסמל איור של הרי יהודה ועליהם עצים ירוקים, בתחתית הסמל הפסוק ”בֵּ֖ית יַעֲקֹ֑ב לְכ֥וּ וְנֵלְכָ֖ה”, מעליו חלק פסוק מספר במדבר, פרק י"ג, פסוק ל' ”כִּֽי־יָכ֥וֹל נוּכַ֖ל לָֽהּ”, מעל הפסוק מגן דוד ריק בצבע תכלת וחלקו השני של פסוק ל' ”עָלֹ֤ה נַעֲלֶה֙ וְיָרַ֣שְׁנוּ אֹתָ֔הּ”, פסוק זה מעיד על חזונה של התנועה. בחלק העליון של הסמל מופיע הכיתוב "בית ועד לחברת בילו ירושלים תוב"א" (תיבנה ותיכונן במהרה בימינו, אמן).
בנובמבר 1958 אומץ באופן רשמי כסמלה של המועצה המקומית גדרה.
הסמליל הראשון הורכב משמה של המושבה בכחול כהה ומשמאלה סמל המועצה, מימין ממוקם איור של עץ בצבע ירוק בהיר ועליו פרפר בצבעים שונים, מתחת לשם המועצה הסלוגן "גדרה מובילה באיכות חיים".
ב-13 בדצמבר 2024, חנך ראש המועצה סהר פינטו סמליל חדש לרגל חגיגות 140 שנים להקמת היישוב. בחלקו הימני של הסמליל מצוי איור מעוגל המכיל בחציו הימני שמש ובחציו השמאלי משבצות בצבעים שונים המדמים רצפת ריקודים מוארת, שני החצאים תוחמים כפתור פליי בצבע כחול כהה, מעל האיור שני עלי כותרת. בחלקו השמאלי של הסמליל הכיתוב "גדרה" בגדול ומתחתיו נמצאים הסלוגן "מושבה מתקדמת בשבילך", סמל גדרה והמילה גדרה באנגלית. כל המלל בחלק השמאלי בצבע כחול כהה.[6]
תל קטרה הוא תל עתיק בצפון גדרה. עד 1948 שכן עליו הכפר קאטרה, שנכבש ונהרס במלחמת העצמאות. לפי החרסים שנתגלו במקום, הוא היה מיושב בתקופת הברונזה הקדומה, בתיכונה ובתקופת הברזל ובהמשך, עד לתקופה הביזנטית. יש סברה שזה מקומה של העיר קדרון, המוכרת ממלחמות החשמונאים. ייתכן שהשם קטרה שמר על השם העתיק קדרון, שהוא גם שמו של המושב הסמוך קדרון. בפסגת התל הוקמה תצפית וספסלי מנוחה. משם יש תצפית יפה על גדרה והסביבה. בימי סטראבון (ביצירתו "החיבור הגאוגרפי", מתקופת תחילת הספירה הנוצרית) "גדריס" נחשבה חלק מפיניקיה, שהיהודים ניכסו לעצמם.[7] על פי דברי זקני השכונה הנתמכים בחפירות ארכאולוגיות,[8] יש בשטח התל קברים של תושבים ערבים אשר התגוררו באזור התל.
במוזיאון לתולדות גדרה מוצגים ממצאים שהתגלו במערת קבורה מהתקופה הכנענית ומהתקופה הביזנטית אשר התגלו בגבעות הכורכר ו"מחורבת חברא". מערת הקבורה מהתקופה הכנענית כללה חדר אחד בגודל של שישה מטרים מרובעים. המערה נחצבה במדרון הדרום-מזרחי של רכס הכורכר. בקבר נמצאו מנחות קבורה וכן כלי חרס ביתיים, כלי נשק וחרפושיות, המאפשרות תיארוך לתקופה הכנענית התיכונה שלב ב'.
במערה מהתקופה הביזנטית שנחתמה באבן גולל, חדר אחד ובו תשעה כוכי קבורה. נמצאו בה מנחות קבורה אופייניות ומטבע מימי קונסטנטינוס הראשון. בין הכלים המוצגים במוזיאון: צמידי זכוכית, חרוזי זכוכית ובקבוקי זכוכית.
בצפונה של גדרה באתר "חורבת חברא" נמצאו מבנים, בית בד ובאר וכן לוח שיש עם כתובת בעברית. התאריך המשוער אף הוא מהתקופה הביזנטית.
בכניסה יש ציטוט של השם גדרה ממפת מידבא[9] ומספר דברי הימים.[10] אך הם לא קשורים למושבה החדשה.
גדרה נוסדה ב-1884, על ידי אנשי ביל"ו, שעלו לארץ-ישראל בעקבות פרעות 1881–1882 ביהודי רוסיה. רבי יחיאל מיכל פינס, רכש ב־1884 מהקונסול הצרפתי ביפו 3,000 דונם[11] ליד הכפר הערבי קטרה.
בנר שני של חנוכה, כ"ו בכסלו תרמ"ה,[12] 14 בדצמבר 1884, עלו על הקרקע הביל"ויים צבי הורביץ ושלמה זלמן צוקרמן. הם הדליקו על גבעת המושבה שתי מדורות כנגד שני נרות חנוכה. במשך השבועות הבאים עלו גם שאר החברים: מרדכי חנקין (הנקין), בנימין פוקס, דב ליבוביץ, יוסף ליס, יעקב שלמה חזנוב, יעקב מוהילבסקי, מנחם מנדל מוהילבסקי ואליהו סברדלוב.
תשעת הבילויים התיישבו בצריף עץ והחלו לעבד את השדות. בשנים הראשונות התמודדו עם קשיים כלכליים קשים שגרמו לעזיבת חלק מהביל”ויים. לאחר שנים אחדות מספר המתיישבים גדל עם הצטרפותן של משפחות נוספות, שביחד עם הבילויים נשארו בגדרה כל חייהם ובזכותם התפתחה המושבה והתבססה.
על הגבעה מצאו המייסדים את צריף העץ שבנה עבורם פטרונם יחיאל מיכל פינס. בשנה הראשונה הם נטעו גפנים שהיוו במשך עשרות שנים מקור הפרנסה העיקרי בגדרה. בשנים הראשונות הם התקשו להתפרנס. חובבי ציון נרתמו לעזרתם ורכשו מחרשות וסוסים כדי שיוכלו לגדל חיטה. בעזרת חובבי ציון גם נבנו אורוות לסוסים ורפתות לפרות. ערביי הכפר השכן קטרה דרשו להרוס את המבנים והצליחו לגרום להריסת הגג. הגדרתים פנו לשלטון העות'מאני בבקשה לאפשר להם להשלים את הגג מעל הבור שחיו בו. זה היה המבנה הראשון במושבה, בו חיו הגדרתים בתקופה הראשונה.
גדרה הוקמה על שטח שנקנה להם או הוחכר מכפריי קטרה. מכירת האדמות לגדרתים מנעה מהם מקור חשוב של פרנסה מחקלאות. ב-1887 הורעו היחסים בין אנשי קטרה ואנשי גדרה. בתחילת אפריל תקפו כפריים שעיבדו שטח ששייך לגדרה מתיישב יהודי. בתגובה לכך, עלו כמה מתיישבים על שטח המריבה, אולם הערבים היו רבים יותר והיהודים נאלצו לסגת. השלטונות העות'מאניים עצרו תשעה ערבים. העוינות בין גדרה לקטרה הגיעה לשיאה ב-1888 כשהכפריים גנבו סוס מגדרה, המתיישבים רדפו אחריהם, החזירו את הסוס ותפסו את אחד הגנבים. אותו לילה, ב-17 באוקטובר 1888, תקפו הכפריים את גדרה כדי לשחרר את הגנב שנתפס. אבנים יודו ויריות נורו באוויר, אך שני הצדדים נזהרו שלא להרוג והערבים נהדפו. למחרת הגיעה לגדרה תגבורת משתי המושבות השכנות, עקרון וראשון לציון, אך למקום הגיעו חיילים טורקים וכך נמנעה תגרה המונית. השלטונות עצרו ארבעה מכפריי קטרה ולקחו את הערבי שהוחזק בידי היהודים. לאחר מכן השכינו שני היישובים שלום ביניהם. נראה שמאז ואילך השלימה קטרה עם קיומה של גדרה.[13]
אנשי המושבה קיבלו רישיון לבניית בתים ברחוב היחיד בגדרה, שמאוחר יותר נקרא רחוב הבילויים וכיום הוא רחוב לשימור.
בין הבילויים שהגיעו לגדרה היו בילויים מראשון לציון. כעבור זמן קצר הם חזרו למושבה ראשון לציון. מספר הבילוייים בגדרה הצטמק והם נאבקו בתנאים ללא-נשוא. מהחזון הגדול של תנועת ביל"ו נשארו שתי קבוצות קטנות: בראשון-לציון ובגדרה.
מתיישבים חדשים הגיעו למושבה במשך מספר שנים כדי לחזק אותה ולעבוד בחקלאות. הם קנו בכספם את הנחלאות מהמתיישבים שעזבו.
משפחות אלו: שכביץ, לובצקי, אורשנסקי, שפאק, רצקובסקי, אדמוני, פרנקל, צרניאבסקי, וגומברג, ביחד עם הבילויים שנשארו, יסדו את המושבה גדרה. הם חיו בגדרה כל חייהם והיו האבות המייסדים של גדרה.
בשנת 1888 קיבלו אנשי המושבה רישיון לבנות בתים. גם יעקב שכביץ שעלה לארץ ישראל קיבל רישיון בניה והתיישב בגדרה ליד הבילויים, והיה לתלמיד החכם של המושבה.[14]
בשנת 1889 עמדו מתיישבי גדרה במוקד מחלוקת חריפה, בה נטלו חלק רבנים ועסקנים ציונים בישראל ומחוצה לה, בעניין עיבוד אדמותיהם בשנת השמיטה ("פולמוס גדרה").
בשנת 1912 הגיעו למושבה עוד 34 משפחות ממחוז שרעב בתימן, שעלו ארצה בעקבות קריאתו של שמואל יבנאלי. המשפחות הועסקו בבתי הביל"ויים האיכרים, ושכרם הזעום שולם מידי "המשרד הארץ ישראלי". אנשי גדרה קנו מכונה לניפוי חיטה, אשר מחירה נוכה במשך שנתיים משכרם של הפועלים התימנים, אף משעה שהמכונה התקלקלה. תושבים תימנים ראשונים אלה עזבו את המושבה בשנת 1924, לאחר שלא נתקבלו לחברות במושבה, ולא הוקצתה להם קרקע חקלאית. סיבה נוספת לעזיבתם הייתה בידודם מיתר בני העדה התימנים, והאופי החילוני של המושבה שלא תאם את אורח חייהם.[15]
בשנת 1929 הקים הד"ר אריה בן גפן את בית החולים הראשון לחולי ריאה בארץ ישראל (ביל"ו) בגדרה. ב-1940 שכרו את המקום פרופ' גוידו אהרן מנדס ובנו מאור מאוריציו מנדס. שניהם מומחים למחלות ריאה שעלו שנה קודם לכן מרומא איטליה, והקימו סנטוריום לחולי ריאות שרכש מוניטין בין-לאומי ובו יישמו את שיטת מונלדי לטפול פולשני בחולי שחפת בטרם התגלתה תרופת הסטרפטומיצין.[16]
כמאתיים עולים מגרמניה באו כחלק מקבוצות של תנועת החלוץ – פלוגה של "הקיבוץ המאוחד. הם גרו ברפתות האיכרים ועבדו בסלילת כבישים, בחקלאות, ומשקי בית. לאחר קום המדינה, הוקמה בגדרה שכונת הקבע של העולים מגרמניה מדרום לגורן הביל"ויים ומכונה "השכונה הגרמנית".
חלק מחברי הקבוצה הזאת עברו לעין זרא שבגליל העליון והקימו את קיבוץ כפר סאלד. קבוצה שנייה של יוצאי גרמניה הייתה של חברי פועלי אגודת ישראל שעבדו בתחילה במשק פטר הגדול. הקבוצה הקימה בגדרה אוהלים וצריפים, ומאוחר יותר הצטרפו אליה פליטים מליל הבדולח בגרמניה, קבוצת נוער של אגודת ישראל מפולין, וקבוצת ילדים מילדי טהראן. הקיבוץ השלישי שפעל תקופה קצרה בגדרה מנה 20 איש מ"הסתדרות האקדמאים הציונים" יוצאי פולין, אולם הוא התפרק תוך זמן קצר יחסית וחלק מחבריו נותרו לגור בגדרה. כאמור, שכונת הקבע של העולים הגרמנית בגדרה הוקמה מדרום לגורן הביל"ויים והיא מכונה "השכונה הגרמנית". בתחילה היו העולים הגרמנים ותרבותם ללעג מצד הביל"ויים ותיקי המושבה, אולם אט אט שגשגו בתחום החקלאות, והשתלבו בחיי התרבות של המושבה.[17]
בשנת 1935 הוקם מגדל המים והביטחון.
עם קום המדינה, הגיעו לגדרה בעזרתה של הסוכנות היהודית כשלושת אלפים עולים חדשים (פי שלושה מהאוכלוסייה הקיימת[18]) ממדינות שונות: תימן, רומניה, עיראק, פולין, מצרים, מרוקו, תוניסיה, הודו, איראן ולוב.
רוב העולים הגיעו מתימן (38% מכלל המתיישבים בגדרה[18]) בעליית מרבד הקסמים וכנפי נשרים.
העולים שוכנו ב־2 מעברות (מעברת גדרה) זמניות באזור הצפוני של המושבה למשך כשנה עד שלוש שנים. ולאחר מכן החלו באופן הדרגתי לעבור למבני קבע ביישוב הערבי הסמוך קטרה.
שלב סגירת המעברה באופן הסופי היה בשנת 1957.[19]
בשנת 1950 הוקם בגדרה כפר אוריאל – מיזם לשילוב עולים עיוורים במסגרתו שוכנו העולים ובני משפחותיהם בשיכון מגורים מיוחד בתוך היישוב ובסמוך למפעל תעסוקה. המיזם פעל עד שנת 1967.
בסוף שנות השמונים, במסגרת עליית משה, הגיעו לגדרה עולים מאתיופיה אשר שוכנו ברובם בשכונת שפירא שבצפון היישוב. נכון לשנת 2006 חיו בגדרה כ-1,380 בני העדה האתיופית.
החל משנות ה-2000 נבנו כמה שכונות חדשות במזרח גדרה. רוב דיירי השכונות החדשות הם זוגות צעירים ומשפרי דיור. הקמת השכונות החדשות הובילה לעלייה משמעותית של מספר התושבים ביישוב.
בינואר 2009, במהלך מבצע עופרת יצוקה, ספגה גדרה לראשונה פגיעות של טילי גראד שנורו מרצועת עזה.
באוגוסט 2019 במסגרת הקמת השכונות החדשות במזרח העיר נחנך ספורטק בגודל של כ-15 דונם.[20]
ביוני 2022 הרסה הרשות לאכיפה במקרקעין את המתחם הבלתי חוקי של חמולת אבו עסא בגדרה, שנבנה כחמש שנים קודם לכן על קרקעות פרטיות הנמצאת בבעלות משותפת של חקלאים יהודיים באזור גדרה, רחובות, בסיס תל נוף והמושבים הסמוכים.[21]
ב-1 באוקטובר 2024 במהלך המתקפה האיראנית על ישראל פגע טיל בליסטי סמוך לבית הספר היסודי "שלהבות חב"ד" שבדרום-מזרח גדרה, הפגיעה גרמה לנזק ברכוש ללא נפגעים בגוף.
גדרה בנויה על פני 7 גבעות אשר מתנשאות לגובה של כ־90 מטר מעל פני הים. בשטח השיפוט שלה מצויים שטחים ירוקים רבים. מצפון היא גובלת עם תל קטרה, וממערב משתרעים שטחים חקלאים. הרי יהודה מתנשאים ממזרח לגדרה, ומופיעים בסמל המועצה המקומית. מצפון וממזרח גדרה גובלת במושב קדרון ובמועצה אזורית ברנר, ממערב במועצה אזורית גדרות ומדרום במועצה אזורית באר טוביה.
לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף פברואר 2025 (אומדן), מתגוררים בגדרה 31,214 תושבים, מתוכם 30,705 תושבי ישראל (מקום 73 בדירוג רשויות מקומיות בישראל). שינוי בגודל האוכלוסייה +1.3% בשנה. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשפ"ב (2021-2022) היה 89.3%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת 2021 היה 13,060 ש"ח (ממוצע ארצי: 11,330 ש"ח).[22]
להלן גרף התפתחות האוכלוסייה בגדרה:
בגדרה פועלים מספר בתי ספר, רובם נפתחו החל מתחילת המאה ה-21 עם בניית השכונות החדשות במזרח גדרה.
לחצו כדי להקטין חזרה
לחצו להגדלה