בשטח המחנה הוקמה בראשית שנות ה-50 "מעברת נחל שורק" שנקראה גם "מעברת משמיע שלום" ו"מעברת מסמיה". למעלה ממחצית העולים במעברה היו יוצאי תימן, כרבע יוצאי פרס והשאר יוצאי עיראק ומרוקו. העולים הועסקו במושבים הסמוכים בעבודות חקלאות שונות. התושבים ביקשו שיכון במקום, אולם מוסדות התכנון התנגדו לדרישה[6]. לבסוף, בשנת 1956, הוחלט על הקמת שיכון עבור תושבי המעברה מצפון למעברה, בכניסה לקיבוץ חפץ חיים, והשיכון נקרא בני עי"ש. היישוב הוקם על ידי פועלי אגודת ישראל.[7].
העולים התגוררו בצריפים בני שני חדרים בני כשלושים מטר רבוע והשירותים היו בחוץ. לכל צריף היה משק עזר.
בשנות ה-90 הוקמו ביישוב שכונות חדשות שאוכלסו בעיקר על ידי עולים מחבר המדינות. בעקבות כך הפכו העולים לרוב ביישוב וב-1998 נבחר מארק בסין לראש המועצה המקומית הראשון בישראל מיוצאי ברית המועצות[10].
צפונית ליישוב בני עי"ש נמצאים שני מגדלי מים, שנבנו בתקופת המנדט הבריטי.
המגדלים בנויים מלבני סיליקט, והם הוכרזו כמבנים לשימור. מגדלי המים ממוקמים על גבעה בגובה 85 מטר מעל פני הים, ממנה אפשר לערוך תצפית.
באירוע המרכזי לחגיגות יובל החמישים לבני עי"ש הוצגה תוכנית בה מתכוונים להפוך את מגדלי המים למוזיאון של העלייה לבני עי"ש, גם בשנותיה הראשונות וגם בשנות התשעים.
חינוך
בבני עי"ש קיימים שני בתי ספר יסודיים "אופק" ובית ספר ממלכתי דתי "אפרתי". תלמידי היישוב העל יסודיים לומדים בתיכונים של יישובים סמוכים.
ביישוב ספרייה ציבורית בה תלמידים שמתקשים יכולים לקבל עזרה מתלמידי התיכון של היישוב, ולהעשיר את הידע שלהם בקריאת הספרים. בנוסף פועל במקום מתנ"ס עם מגוון חוגים.
סמלה הרשמי של המועצה, אומץ בינואר 1986. הסמל עגול, חצי התחתון תחום בצורת גלגל שיניים כתומה עליה רשום שם המועצה. גלגל השיניים מסמל את ערך העבודה. מעליו בית כפרי ממנו יוצאים 11 פסים המהווים תלמים, שניהם במטרה לסמל את אופיו הכפרי של היישוב. מימין לבית סמל מבנה גדול בכחול, ומעל לבית ציור של לוחות הברית, שמסמלים את ערכי היהדות ומעליו שמש אדומה המסמלת חופש ממנה יוצאות 11 קרניים. בשמאל הסמל ענף זית המסמל את הכמיהה לשלום.[12]
