בתקשורת הישראלית לעיתים קרובות מתואר הגראד כ"קטיושה", בעיקר כאשר מדובר בירי רקטות של ארגוני הטרור מלבנון לשטח ישראל. זוהי טעות, מכיוון שקטיושה היא שם של משגר רקטי רוסי שיצא מהשימוש.
תיאור
ה"גראד", או מערכת ה-BM-21 הכוללת משגר רב-קני 122 מ"מ, היא מערכת הכוללת משגר רב-קני ורקטות תואמות.
הגראד נכנסה לשירות בשורות הצבא האדום בשנת 1963 והחליפה את משגרי ה-BM-14 בקוטר 140 מ"מ המיושנים. היא מורכבת מתובת משאית Ural-375D עם הנעה אופנית 6-על-6, עליה הותקן משגר ובו מערך של 40 צינורות שיגור, מסודרים במלבן בן 4 שורות. הרכב מונע בידי מנוע בנזיןV-8 שהפיק 180 כוחות סוס, ויכול להגיע למהירות כביש מרבית של 75 קמ"ש. ב-1976 הוחלפה התובה במשאית Ural-4320 החדשה יותר. בדגם הצ'כוסלובקי RM-70 המשגר מורכב על משאיות טטרה 813 בעלת הנעה אופנית 8-על-8. המשאית גם נושאת מחסנית נוספת של 40 רקטות המקטינה את זמן הטעינה.
צוות של חמישה חיילים יכול לפרוש את המערכת ולהכינה לירי ב-3 דקות. לפני הירי, שתי חצובות מונמכות על מנת לתמוך את הרכב ומשגר הרקטות מופנה לכיוון אחר מזה של הקבינה הלא ממוגנת. הצוות יכול לבחור האם לשגר את הרקטות בהפעלה דרך הקבינה או במתקן הפעלה בשלט רחוק המקושר באמצעות כבל של עד 64 מטרים. ניתן לשגר את כל 40 הרקטות במטח קצר שאורכו 20 שניות בלבד, אך ניתן לשגרן גם רקטה אחר רקטה בהפרשי זמנים זה מזה. הכוונת היא טלסקופ פנורמי מדגם PG-1M. ניתן לקפל את ה"גראד" ולהכינו לתזוזה תוך שתי דקות, זו תכונה שימושית כאשר יש להתחמק מאש נגד סוללות. הטעינה נעשית באופן ידני ואורכת כ-10 דקות. בדגם הצ'כוסלובקי ניתן לנסוע כשהמשגר טעון.
רקטות ה"גראד" ניתנות לירי גם ממשגרים מאולתרים. אורכן הוא 4.8 מטר וקוטרן 122 מ"מ. בעת הירי, הרקטה מקבלת תנועה סיבובית עקב הסלילים שבצינור השיגור התקני. תנועת סיבוב זו, יחד עם סנפירי הייצוב שלה, עוזרים לשמור אותה במסלולה. את הרקטה ניתן לחמש במגוון ראשי חץ: נפיץ נגד אדם, כימי ועוד. ראשי הקרב שוקלים כ-40 ק"ג, המשקל המדויק תלוי בסוג ראש הקרב. טווח הרקטות מגיע עד ל-40 ק"מ. קיימות גם רקטות לטווח קצר עם טווח ירי של 1.5–15 ק"מ.
הדיוק היחסי של המערכת וכמות הרקטות שכלי הרכב מסוגל לשגר במהירות על מטרת אויב הופכות אותו למערכת נשק יעילה ביותר, בייחוד בטווחים קצרים ובינוניים. גדוד אחד של 18 משגרים יכול לשגר מטח של 720 רקטות, דבר הגורם הלם פסיכולוגי לאויב, בנוסף לנזק העצום כאשר הרקטות פוגעות. חסרונן העיקרי הוא דיוק סטטיסטי, כלומר: אי אפשר לכוון רקטה אחת במדויק אל יעדה אלא רק מטחים שנוחתים באזור המטרה. אי לכך, צבא הרוצה להימנע מפגיעה באזרחים בלוחמה בשטח בנוי לא יוכל להשתמש ברקטות אלו. בנוסף, ירי של רקטות בודדות במרווחי זמן ארוכים מאבד מיעילותה של המערכת.
לגראד קיימים גם משגרים חד-קניים ניידים, הן תקניים והן מאולתרים. משגרים אלה קטנים יותר וניידים יותר ולכן קשה יותר לאתר אותם ולפגוע בהם. על כן, המשגרים החד-קניים מועדפים על ארגוני הטרור השונים המשתמשים ברקטות הגראד.
לגראד, מעצם הגדרתו כרקטה, יש מנוע אחורי המייצר כוח נוסף ועיקרי לאחר ההאצה הראשונית שמקנה לו המשגר. כמו כן אין לרקטה הנחיה מדויקת (בניגוד לטילים).
הגראד היא מערכת הרקטות הארטילרית הנפוצה ביותר בעולם, ונמצאת בשימושן של יותר מ-50 מדינות. היא יוצרה בשנים האחרונות ברוסיה, רומניה, קוריאה הצפונית, מצרים, סין וצ'כיה.
רקטות גראד והסכסוך הישראלי-ערבי
הגראד נמצאת בשימוש גם בידי חזבאללה בלבנון, חמאס, פת"ח וארגוניטרור פלסטיניים נוספים שפועלים ברצועת עזה. הרקטות הנורות אל עבר ישראל חמושות בדרך כלל בראש קרבי "נגד אדם" (נ"א) הכולל רסס (בצורת אלפי גולות מתכת) במטרה לגרום למספר נפגעים מקסימלי ולהגביר את הנזק בקרב בני אדם הנמצאים באזור הפיצוץ של הרקטה.
לעיתים ארגון החמאס משגר לעבר יישובים ישראלים רקטת גראד ללא הכדוריות (הגולות) ובכך מקטין את משקל הרקטה ומאריך את הטווח.
ב-28 במרץ2006 נורתה רקטת גראד 122 מ"מ (כנראה מדגם 9M28F או 9M22U או M21-OF-S), שכונתה בתקשורת הישראלית "קטיושה", מרצועת עזה אל עבר אשקלון. במסגרת מלחמת לבנון השנייה (2006) נורו על ידי חזבאללה למעלה מ-3,000 רקטות גראד לעבר יישובי צפון ישראל (תוארו בתקשורת בטעות כ"קטיושות"). במהלך מבצע עופרת יצוקה ולאחריו נורו על ידי החמאס רקטות גראד על יישובי דרום ישראל, בהם אשדוד, באר שבע, קריית גת, אשקלון, אופקים ונתיבות.
מכונית בבאר שבע שנפגעה מגראד
באפריל 2011 יורטו בהצלחה מספר רקטות גראד שנורו לעבר אשקלון ובאר שבע. יירוטים אלה היו היירוטים המבצעים הראשוניים של רקטות לטווח בינוני בידי מערכת "כיפת ברזל" להגנה נגד טילים, פרי פיתוח ישראלי של החברות רפאל - מערכות לחימה מתקדמות, אלתא מערכות ואמפרסט מערכות. ירי הרקטות נמשך בעצימות משתנה במהלך כל השנים מאז, גם לאזורים רחוקים יותר בישראל, אך רוב השיגורים שהיו עשויים לפגוע במטרות ישראליות יורטו על ידי כיפת ברזל.
רקטות גראד והסכסוך במזרח אוקראינה
במסגרת הסכסוך באוקראינה, ב-2014–2015, נורו מספר גדול של מטחי "גראד". בין השאר, ב-24 בינואר 2015 נורו לפחות שלושה מטחי גראד לעבר העיר מריופול. כתוצאה ממטחים אלו מתו 30 איש ונפצעו כ-120, מבנים רבים נפגעו ומכוניות עלו באש. תחקיר של האירוע פורסם הן על ידי הרשויות האוקראיניות[1] והן על ידי הארגון לאבטחה ושיתוף פעולה באירופה (OSCE)[2]. זו אחת הפעמים הבודדות שבהן בוצע ירי מסיבי של גראדים לעבר שטח אזרחי מיושב בצפיפות, מחוץ לזירה הישראלית.
