IT-1![]() |
|
מידע כללי |
|---|
|
סוג |
משחית טנקים |
|---|
|
מדינה מייצרת |
ברית המועצות |
|---|
|
יצרן |
Uralvagonzavod |
|---|
|
שנת ייצור |
1964 |
|---|
|
מידע טכני |
|---|
|
אורך |
6.63 מטר |
|---|
|
רוחב |
3.30 מטר |
|---|
|
גובה |
2.20 מטר |
|---|
|
משקל |
34.5 טון |
|---|
|
מהירות |
50 קמ"ש (כביש)
35 קמ"ש (שטח) |
|---|
|
טווח פעולה |
391 ק"מ בכביש (650 ק"מ עם 2 מכלי דלק של 200 ליטר) |
|---|
|
מנוע |
מנוע V-55 מקורר מים, 12 צילינדר
581 כ"ס ב-2,000 סל"ד |
|---|
|
שריון |
220 מ"מ ב-73° בקדמת הצריח
165 מ"מ בצידי הצריח
30-58 מ"מ בגג הצריח
102 מ"מ ב-30° בקדמת התובה
16-30 מ"מ בגג התובה
20 מ"מ ברצפת התובה
80 מ"מ ב-90° בצידי התובה |
|---|
|
צוות |
3 (מפקד, נהג, תותחן) |
|---|
|
מערכות נשק |
|---|
|
חימוש עיקרי |
משגר טילים מסוג 2K4 (התחמושת כוללת 15 טילי נ"ט מסוג 3M7 Drakon) |
|---|
|
מספר פגזים |
15 |
|---|
|
חימוש משני |
מקלע מקביל מסוג PKT בקוטר 7.62 מ"מ |
|---|
ה-IT-1 "דרקון" או אובייקט 150 (ברוסית: (ИТ-1) Истребитель танков-1, "איסטרביטל טנקוב-1", מילולית: "משחית טנקים-1") הוא טנק טילים סובייטי, שהתבסס על התובה של ה-T-62 אשר נכנס לשירות בשנת 1968.
ה-IT-1 ירה טילי נ"ט מונחי רדיו שעוצבו במיוחד מדגם 3M7 "דרקון" ממשגר חבוי אשר התרומם מתוך הצריח בעת מצב ירי. הטנק ראה שירות מוגבל בין 1968 ל-1970. השטח המת הגדול מסביב לטנק, שנוצר עקב הטווח המינימלי של הטילים בשילוב עם כמות התחמושת המוגבלת, הפכו את הטנק ללא פופולרי בקרב הצבא. בסופו של דבר הטנקים הוסבו לטנקי חילוץ ובנוסף פותחה גם גרסה מונעת בטורבינה הנקראת IT-1T. המפתח הראשי היה ל.נ. קרצב (kartsev).
היסטוריית פיתוח
פיתוח טנק הטילים אובייקט 150 החל ב-1957 על בסיס תובת ה-T-62. באפריל 1964 נערכו ניסויים בשני אבות-טיפוס של ה-IT-1.
טילי הטנק נשמרו בקפסולות מלבניות. בעת מעבר למצב ירי, משגר הטילים, אשר היה מקופל בתוך הצריח, התיישר מתוך הטנק יחד עם החימוש על קן השיגור. קפסולת הטיל נפלטה, כנפי הטיל התיישרו והתקבעו והטיל היה מוכן לשיגור.
ב-22 ביולי 1960 התבצעה תצוגת טכנולוגיות חדישות בתחום החימוש והציוד הצבאי בפני הנהגת המדינה בראשות יו"ר מועצת השרים ומנהיג ברית המועצות ניקיטה חרושצ'וב. חרושצ'וב, אחרי התייעצות עם יועציו הצבאיים, דרש מהמפתחים לשנות את אופן הירי כך שהטיל ישוגר מתוך תותח וכנפיו יתיישרו תוך כדי מעוף. התחמושת תוצב במחסנית מסוג תוף בצריח עם טען אוטומטי. ההגיון מאחורי הדרישה התבסס על קיצור קצב הטעינה והגדלת המהירות ההתחלתית של הטיל, אשר תשפר בתורה את יציבותו.
קרצב התנגד לדרישות בטענה כי הטכנולוגיות הקיימות לא מאפשרות יישור כנפיים מבלי לפגוע בשליטה על הטיל. על פי דבריו, הטיל היה צונח לקרקע עם היציאה מהקנה. זאת ועוד הדבר היה מאלץ לשנות את כל מערכת בקרת האש ופריסת הרכיבים בצריח הטנק. הוספת התוף לחלל הטנק הייתה גורמת לאי-נוחות אצל הצוות, מכיוון שלתותחן לא היה נשאר מספיק מקום בהתחשב גודל הצריח הקיים. בסופו של דבר חרושצ'וב אישר את הפרויקט כפי שהוצג לו, ללא צורך בשינויים, ובירך את קרצב על השלמת המשימה בהצלחה.
בהמשך, ב-14 בספטמבר 1964, התבצעה הדגמת יכולת מערכת נשק ה"דרקון" בפני הנהגת המדינה. בתפקיד התותחן השתתף ג.ב. פסטרנק אשר היה מעורב בפיתוח המערכת והתותחן המוכשר ביותר מבין שאר המועמדים (יתרה מכך במשך זמן רב פסטרנק היה היחיד שהצליח להגיע לביצועים טובים עם הטיל). במהלך ההדגמה פסטרנק, תוך כדי נסיעה, פגע זו אחר זו בשלוש מטרות משוריינות שנעו במרחק 3 קילומטר.
בראות כל זאת חרושצ'וב מיד הגיע למסקנה כי אם טנקים יכולים להיפגע מטילים בכזאת קלות, אז אין צורך מעשי בהם. למחרת, ב-15 בספטמבר, דיווח חרושצ'וב מול הקרמלין: "אתמול ראיתי באיזו יעילות מושמדים טנקים שנמצאים כבר בתנועה. עם טילי נ"ט כאלה טנקים כבר לא נחוצים!". עם זאת המעצבים עצמם, ובראשם קרצב, אשר הכירו את היכולות האמיתיות של מערכת הנשק, התייחסו בצורה הרבה יותר סקפטית בנוגע לרעיון החלפת הטנקים הרגילים בטנקי טילים.
הדחתו של חרושצ'וב מהשלטון הפריעה למימוש התוכנית לפריסה מלאה של הדגם בשורות הצבא, והעבודה על ה-IT-1, כמו במקרים נוספים של טנקי טילים אחרים, הושעתה ברובה והמשיכה בקצב איטי בהרבה. עד סוף 1964 בוצעו 94 שיגורי ניסוי של טיל ה"דרקון" וב-1965 הושלם שלב התכנון. בין 1968 ל-1970 נכנס ה-IT-1 לשורות הצבא האדום. על פי תוכנית הצבא, אוגדות ממוכנות שהוצבו באזורים בעלי תוואי שטח בעייתיים לטנקים היו אמורות להיות מצוידות בגדודים נפרדים של משחיתי טנקים. רק שני גדודים כאלה הוקמו: אחד בפיקוד המרחבי של בלארוסיה, והשני בפיקוד המרחבי של הקרפטים. בתהליך הבדיקה וההפעלה, מערכת הטילים הראתה דיוק גבוה - עד 96.7%. עם זאת פגמי התכנון שלו- מידות ומסה גדולות, תובה מיושנת, שטח מת גדול, טווח אש מוגבל וכו' גרמו להוצאת ה-IT-1 מהשירות. בסופו של דבר יוצרו כ-200 כלי רכב אשר לא ראו שירות בשדה הקרב ולא יוצאו למדינות אחרות.
תיאור
צוות ה-IT-1 כלל שלושה תפקידים: נהג, תותחן ומפקד הטנק. תובת הטנק הורכבה מלוחות מתכת מרותכים, והושאלה מה-T-62. צורת הצריח הייתה כמעין חצי ספירה שטוחה הדומה לצריח ה-T-62, אך בעלת צללית יותר נמוכה. הצריח כלל פתח למשגר ה-2K4 "דרקון" וטען אוטומטי החמוש ב-12 טילי נ"ט מונחים מסוג 3M7. עוד 3 טילים נמצאו באחסון נפרד. בתור כוח אש משלים, הוצב מקלע מקביל מדגם ПКТ) PKT) בקוטר 7.62 מ"מ הכלל 2,000 כדורים. צידוד הצריח היה יכול להתבצע ידנית או באמצעים אלקטרוניים.
מערכת האש כללה טילי נ"ט מונחים, מערכת טעינה ושיגור, כוונות יום ולילה, מייצב מסוג 2ЭЗ) 2EZ) ותחנת הכוונה ושליטה. מכלול התקן השיגור, שכלל את כוונות היום והלילה, אנטנה, מקלע ה-PKT ומאיר הכוונת הלילית, יוצב במישור האנכי, והצריח- באופקי. הנחיית הטיל הייתה חצי אוטומטית ונעשתה דרך רדיו. הטיל הונחה דרך רדיו, באמצעות אחת מכל הקומבינציות האפשריות של 7 תדרים ו-2 קודים. הדבר הבטיח שרכבים באותה היחידה לא יפריעו אחד לשני. בממוצע, המטרה נפגעה בניסיון הירי הראשון או השני.
טעינת משגר הטילים נעשתה בצורה אוטומטית. הפעלת הטען האוטומטי נעשתה בלחיצת כפתור בכוונת היום. לפני שיגור הטיל נקבע המרחק למטרה והוזן לכוונת. לאחר מכן המפעיל, תוך השארת הכוונת על המטרה, לחץ על כפתור השיגור. בתחילת המעוף יצא הטיל בזווית אנכית של '3°20 (3 מעלות ושליש) יחסית לקו הראייה למטרה, בעוד שהסטייה האופקית הייתה תלויה במהירות הרוח. במקביל לכך נלקחה בחשבון מהירות הרוח והצריח תיקן את כיוונו לכיוון המטרה. עם עזיבת הטיל את קן השיגור התקפל המשגר בחזרה אל תוך הצריח וחריץ הכוונת כוסה באופן אוטומטי למשך 1.5 שניות. הסיבה לכיסוי הכוונת היא פשוטה. במהלך ניסויים ב-1965, לאחר ששיגרו את הטיל, ההדף ממערכת הנעת החימוש העיף שלג מקדמת הטנק על הצריח וחריץ הכוונת, מה שהפך את הנחיית הטיל לבלתי אפשרית.
בחצי השנייה הראשונה הטיל עף באופן לא מונחה. בזמן הזה כוח הכבידה והרוח הצידית הורידו ויישרו את הטיל עם קו הראייה למטרה. מאותו הרגע נקבעו קואורדינטות הטיל באופן אוטומטי, פקודות רדיו מוצפנות שוגרו לכיוון הטיל שם התקבלו, פוענחו והוזנו לכנפי ההיגוי. 25.5 שניות לאחר שיגור הטיל המערכת חזרה למקומה וניתן היה לבצע טעינה ושיגור נוספים.
מפרט טכני (טיל ה-3M7 "דרקון")
- הנחיית הטיל: רדיו SACLOS
- משקל כולל: 54 ק"ג
- משקל הרש"ק: 5.8 ק"ג
- קוטר: 180 מ"מ
- רוחב (כולל כנפיים מייצבות): 860 מ"מ
- אורך: 1240 מ"מ
- טווח
- ביום: 300 עד 3,300 מטר
- בלילה: 400 עד 600 מטר
- מהירות: 217 מ"ש
- יכולת חדירה: 250 מ"מ בזווית של 60°
לקריאה נוספת
מ. בריאטינסקיי, T-62. משמיד ה"צנטוריונים" וה"אוליפנטים", הוצאת EKSMO, שנת 2014, עמ' 21–26. (ברוסית)
קישורים חיצוניים
