נגמ"ש BTR-50, מיחידה 88 - דב לבן, הייתה בבוקר מלחמת יום הכיפורים תחת פיקוד חטיבה 274. בפרוץ המלחמה נשלחה ביחד עם גדוד 225 מחטיבה 274 לאזור שארם א-שייח' ומשם עברה לא-טור עד 15 באוקטובר, לאחר מכן הצטרפה לחטיבה 14 ושירתה ב-2 צידי התעלה.
ה-BTR-50 (מרוסית: Бронетранспортер-50, 'ברונטרנספורטר': מתורגם כרכב ממוגן 50) הוא נגמ"ש אמפיבי שיוצר בברית המועצות בין השנים 1952-1970. ה-BTR-50 מבוסס על הטנק הקל PT-76 ובשונה משאר נגמ"שי ה-BTR בסדרה הוא מבוסס על זחלים ולא על גלגלים.
היסטוריית שירות
ה-BTR-50 הוכנס לשירות צבא ברית המועצות בשנת 1954 כאשר הוא שימש את הרגימנטים הממוכנים של הדיוויזיות המשוריינות בנוסף לחטיבות הממוכנות של ברית המועצות וגרמניה המזרחית. חטיבה ממוכנת טיפוסית הורכבה משלושה גדודים, כאשר בכל גדוד 30 נגמ"שים ונגמ"ש פיקוד. ה-BTR-50 הוחלף במהלך שנות ה-60 בנגמ"שי הלחימה BMP-1 ונותר בשירות רק ביחידות עורפיות. הכלי שירת במספר צבאות של ברית ורשה ושימש במשך השנים בסיס לפיתוחים וכלים המבוססים עליו.
BTR-50P: דגם הבסיס בעל גג פתוח, ומקלע 7.62 מ"מ בקדמת הכלי מעל תא הלוחמים. (1952)
BTR-50PA: דגם בעל עמדת מקלע 14.5 מ"מ המוצבת מול תא הלוחמים. (1954)
BTR-50PK: דגם בעל גג משוריין מעל תא הלוחמים (ה-K מסמלת krisha; גג). (1958)
UR-67: נגמ"ש לפינוי מוקשים שעשה שימוש במשגרי מטעני נפץ לפיצוץ נתיב דרך שדות מוקשים.
BTR-50PN: דגם ששימש כנגמ"ש קשר ופיקוד, לכלי נוסף ציוד קשר ואנטנות. (1958)
BTR-50PU: נגמ"ש קשר ופיקוד מתקדם יותר וללא חימוש. (1959)
OT-62 TOPAS: נגמ"ש המבוסס על ה-BTR-50 אשר פותח בשיתוף צ'כוסלובקיה ופולין. הנגמ"ש דומה בצורתו ל-BTR-50PK, אך בקדמתו ישנם שני צריחונים במקום אחד והוא עושה שימוש במנוע 300 כ"ס וכך מגיע למהירות מרבית של 60 קמ"ש (16 קמ"ש יותר מה-BTR-50). (1962)
