אופקים (אֳפָקִים) היא עיר במחוז הדרום בישראל השוכנת 24 ק"מ צפונית־מערבית לבאר שבע.
השם "אופקים" ניתן ליישוב על שום האופקים הנגלים ממנה לכל עבר.
המילה אופק, המציינת קו הנראה לעין כאילו השמיים והארץ נפגשים בו, היא במקורה מילה ערבית, أُفْق (אֻפְק), שקיבלה צורה עברית בלשון המתרגמים בימי הביניים, כשנדרשו למונחים מתחומים מדעיים.[4]
אופקים נוסדה ב־19 באפריל 1955,[5] ותושביה הראשונים היו עולים ממרוקו ותוניסיה. ראשיתה של אופקים כתחנת טרקטורים של מושבי מועצה אזורית מרחבים,[6] שיועדה להתרחב ולהיות "מרכז אזורי" שיכלול בין השאר מרפאה, בית ספר אזורי, אמפיתיאטרון ותחנה של תנובה לקליטת תוצרת חקלאית.[7] אלא שגל העלייה הביא לכך ש־400 משפחות נשלחו לאופקים ושוכנו במעברה[8] שנבנתה במהירות והכילה צריפים, פחונים ואזבסטונים. המגורים הארעיים חייבו בנייה, ובשנים הראשונות הייתה העבודה בבניין מקור פרנסה עיקרי בעיירה. בסוף 1956, לאחר מלחמת סיני, עם גל העלייה של יהודי מצרים, הגיעו 150 משפחות נוספות למקום (חלקן קראים), וב־1957 מנתה אוכלוסיית היישוב כ־2,500 נפש. באותה העת עדיין היו קיימות שתי מעברות[9] ביישוב: האחת באזור המלאכה הנוכחי של העיר, והשנייה ממערב למרכז העיר הנוכחי (רחובות קיבוץ גלויות וגולומב).
בשנים שלאחר מכן הגיעו 170 משפחות עולים מפרס ועולים נוספים מהודו ורומניה. בשנת 1958 קיבל היישוב מעמד של מועצה מקומית. ב־1959 מנתה אוכלוסיית העיירה כ־5,000 נפש, ובה 60% יוצאי צפון אפריקה (רובם יוצאי מרוקו), 15% יוצאי מצרים, 15% יוצאי פרס ו־10% יוצאי הודו, אירופה ותושבים ותיקים. מקורות התעסוקה העיקריים בשנות ה־50 היו לא רק בעבודה בבניין, אלא גם בעבודה בחקלאות במושבים הסמוכים ועבודות דחק שכללו גם נטיעת מטעי אגבות שיועדו לשם פיתוח תעשיית חבלים במקום.
מפעל התעשייה הראשון שהוקם באופקים היה מפעל לליטוש יהלומים שהוקם בסוף שנות ה־50 והעסיק כ־60 עובדים. ב־1959 החלה הקמת שני מפעלי טקסטיל שנועדו להביא תעסוקה ולסייע לפיתוח העיירה. אחד מהם היה מפעל אופ־אר (קיצור של אופקים־ארגנטינה, ממנה הגיעו המשקיעים). בתוך שנה הוקמו המפעלים, והעסיקו יחד כ־500 איש. באותה העת גם נסללו כבישים ורחובות, גנים ציבוריים ניטעו והוקמו בתי ספר ממלכתיים ודתיים.
בעיירה הוקמו שני בתי קולנוע; ב-1959, קולנוע כוכב במרכז העיירה,[10] ובסביבות 1970, קולנוע מרחבים, בכניסה אליה.
בסוף שנות השבעים קלטה אופקים פליטים מווייטנאם, שספינתם היטלטלה בים, כאשר אף מדינה אחרת לא הייתה מוכנה לקלוט אותם.[11] מנחם בגין (שזיכרון השואה ופליטים יהודים המטלטלים בים היו טבועים בו היטב), ראש הממשלה באותה העת, החליט על קליטת הפליטים בישראל.
בשנת 1984 נוסד בעיר בית חב"ד, אשר הקים רשת מוסדות חינוך לכלל האוכלוסייה, אשר סייעו רבות לקליטת עולי ברית המועצות מספר שנים מאוחר יותר. מיד עם פתיחתו בית חב"ד בעיר העמיד בית תמחוי לנזקקים שמחלק מנות חמות וביגוד לתושבים הזקוקים לכך.
בשנות ה־90 הגיעו אל העיר עולים רבים מברית המועצות ומאתיופיה. בשנת 1995 קיבל היישוב מעמד של עיר. ב־1997 הוקם בעיר גרעין תורני בשם "אפיקי אורות".[12]
על רקע המשבר בענף הטקסטיל שהביא לסגירת מפעלי התעשייה המרכזיים בעיר, ובצדו גלי העלייה הגדולים שפקדו את העיר בשנות ה־90, גדל בה מאוד אחוז האבטלה מאמצע שנות התשעים. גם בשנות האלפיים סובלת אופקים ממחסור במקומות עבודה, ורמת השכר בה היא מהנמוכות בערי ישראל.[דרוש מקור]
אופקים משמשת כמרכז עירוני ליישובים במועצות האזוריות מרחבים ואשכול.
בשנים 2015 עד 2023 העיר החלה להתפתח לאחר קיפאון דמוגרפי, נבנה בה "מרכז צעירים" הכולל בית קפה וקולנוע, וכן אלפי יחידות דיור חדשות ומרכזי מסחר ותעסוקה.
בינואר 2016 נפתחה תחנת הרכבת באופקים. התחנה היא חלק מקו הרכבת אשקלון-באר שבע. פתיחת התחנה קיצרה את זמני הנסיעה בין אופקים וגוש דן.[13]
בפברואר 2017 נחתם הסכם הגג שיוסיף לעיר אופקים יותר מ-12 אלף יחידות דיור חדשות, חלקן בבנייה צמודת קרקע וחלקן בבנייה לגובה, בבניינים עד 13 קומות.[14] במסגרת הסכם זה החלו להיבנות שכונת הפארק ששטחה 1,000 דונם (בין נחל אופקים לשכונת שפירא) ושכונת חורשת נח ששטחה 453 דונם[15] (ממזרח לאזור התעשייה וצפונית לחורבת פטיש, ומדרום לתחנת הרכבת ונחל פטיש. על פי מסמכי התכנית מוצעת בניה של 1,000 יח"ד בצפיפות של כ – 5.7 יחידות דיור לדונם נטו[15]).
באופקים פועלים כפר סטודנטים של עמותת איילים, מתנדבי שנת שירות של ארגון צמר"ת ותוכנית "קדימה". בנוסף על כך, פועלים בעיר גרעין חיילים של תוכנית "עם:וארץ" מטעם מכינת עין פרת[16] ומכינה קדם צבאית "אופקים למדע" מטעם מכון דוידסון לחינוך מדעי.[17]
ב-7 באוקטובר 2023, פתח חמאס בטבח שבעה באוקטובר, בעקבותיו פרצה מלחמת חרבות ברזל. במהלך המתקפה פרץ בעיר קרב אופקים כאשר מחבלי חמאס פלשו לעיר מרצועת עזה ורצחו כ-50 מתושבי ושוטרי העיר והאזור, בהם סנ"צ ג'יי אר דוידוב. מחבלים השתלטו על ביתה של רחל אדרי והחזיקו בה ובבעלה דוד כבני ערובה, כאשר יחידת המשא ומתן של משטרת ישראל ניהלה מולם משא ומתן שנמשך כ-18 שעות, שבסופו פרץ לבית כוח לוחמי ימ"מ שהביא לשחרורם, לאחר שהרגו את המחבלים. אופקים מרוחקת כ-26 ק"מ מרצועת עזה והיא היישוב המרוחק ביותר שעליו פשטו מחבלי חמאס (ואחריה צאלים, 20 ק"מ).
בדצמבר 2023 רשות מקרקעי ישראל הגדירה את חיזוק יישובי הנגב המערבי, ובהם גם העיר אופקים, כאחד היעדים החשובים של הרשות.[18] בינואר 2024 שוכנו 30 משפחות ממפוני קיבוץ סופה בדירות בבניינים חדשים באופקים שטרם אוכלסו.[19]
רבים מתושבי העיר פונו מבתיהם, ובהיעדר סיוע מממשלת ישראל או מעיריית אופקים נאלצו לקבל סיוע ומימון מארגוני חברה אזרחית, בהם בונות אלטרנטיבה, הקרן החדשה לישראל ואחים לנשק.[20] בפברואר 2024 פורסם כי מנהלת תקומה הגדירה רק מספר מצומצם של רחובות בעיר כאזורים שהתחוללה בהם לחימה, והיא לא מתכוונת לשקם את העיר או להכיר בשאר תושביה כנפגעי פעולות איבה.[21]
לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף פברואר 2025 (אומדן), מתגוררים באופקים 39,907 תושבים, מתוכם 39,686 תושבי ישראל (מקום 59 בדירוג רשויות מקומיות בישראל). שינוי בגודל האוכלוסייה +4.7% בשנה. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשפ"ב (2021-2022) היה 52.1%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת 2021 היה 8,731 ש"ח (ממוצע ארצי: 11,330 ש"ח).[22]
להלן נתוני התפתחות האוכלוסייה ביישוב:
תחנת הרכבת אופקים משרתת את העיר כחלק ממסילת אשקלון - באר שבע.
חברת דן בדרום מפעילה בעיר 5 קווים פנימיים אשר יוצאים מתחנת הרכבת אל העיר, אך אינם מוגדרים כקווי הזנה, ומפעילה שירות עירוני ובין-עירוני לבאר שבע, תפרח, מועצה אזורית אשכול, להבים, אשקלון ואשדוד. חברת גלים מפעילה קווים לירושלים ובני ברק, וחברת מטרופולין מפעילה קווים לתל אביב-יפו רחובות ודימונה. כמו כן בסופי שבוע ובחגים פועלים קווים אשר מופעלים על ידי החברות דן בדרום וקווים לערים ביתר עילית, מודיעין עילית, אלעד ובית שמש.
מועצת אופקים הוקמה בנובמבר 1957.[25] היא הוכרזה כעיר בשנת 1995.