ערך זה עוסק בהצהרה משנת 1917 על תמיכת ממשלת בריטניה בשאיפות היהודיות הציוניות. אם התכוונתם לנייר עמדה משנת 1926 העוסק בשינוי אופייה של האימפריה הבריטית, ראו הצהרת בלפור (1926).
ההצהרה נמסרה לידיו של הלורד ליונל וולטר רוטשילד, והוא התבקש להעבירה לידי ההסתדרות הציונית. היא ניתנה בעקבות הצעה שהגיש לממשלת בריטניה ד"ר חיים ויצמן בשיתוף עם ההנהגה הציונית בבריטניה. הצעתו של ויצמן כללה את הדרישה להכיר בזכות העם היהודי על ארץ ישראל ובזכותם של יהודים לעלות אליה, וכן להעניק מעמד מוכר למוסדות התנועה הציונית בארץ ישראל. טרם פרסומה הונחה ההצהרה בפני נשיא ארצות הברית, וודרו וילסון, וזכתה לאישורו. ממשלת צרפת הביעה תמיכתה בפומבי בהצהרה ב-14 בפברואר 1918 והלכה בעקבותיה ממשלת איטליה, אף היא בפומבי, ב-9 במאי[1].
הצהרת בלפור הייתה מסויגת ומצומצמת בהשוואה להצעה שהגיש ויצמן, ובכל זאת כללה הכרה בהקמת "בית לאומי" ליהודים בארץ ישראל. במשתמע גם הכירה ההצהרה בתנועה הציונית כמייצגת שאיפות אלה. הצהרת בלפור הייתה איפוא ההישג המדיני המשמעותי הראשון של התנועה הציונית.
בעקבות פרסומה של הצהרת בלפור כתב העיתון הבריטי The Spectator: "יישוב יהודי גדול ומשגשג בארץ הקודש תחת פיקוחה של בריטניה, בעלות-בריתנו ואמריקה, יתרום לשלום וקידמה במזרח הקרוב, ויעלה אפוא בקנה אחד עם מדיניות בריטניה."
כנגדם פעלו כוחות אנטי-ציוניים שונים: בריטים שחששו לקלקל את הקשר עם הערבים, או שראו ברעיון של הקמת מדינה יהודית פנטזיה פרועה, ויהודים בריטים שראו עצמם "אנגלים בני דת משה", שחששו למעמדם. אחד מהמתנגדים המפורסמים היה הלורד אדווין מונטגיו (בן דודו של הרברט סמואל[3]), יהודי מתבולל, חבר פרלמנט והשר לענייני הודו, שנימק את התנגדותו להצהרה בחשש ליצירת "נאמנות כפולה" בקרב יהודי העולם, ופגיעה בזכויותיהם של יהודים בארצות העולם, סוגיה שיש לה ביטוי בסוף ההצהרה. לאור כל ההתנגדויות מותנה וסויגה ההצהרה. בעצתו של ד"ר ויצמן היא נשלחה אל הלורד וולטר רוטשילד, נשיא ההסתדרות הציונית בבריטניה. אגודת ישראל שבגרמניה רצתה לחבל ולמנוע את ההצהרה אך לא יכלה להכניס נציגים שלה לאנגליה בהיותם נחשבים כגרמנים, לפיכך כינסו אספת עם גדולה בווינה ו"הכינו תזכיר בסגנון 'מוחלים על הטובה'".[4]
מבחינת הציונות הייתה ההצהרה פריצת דרך היסטורית. היו בין היהודים שהשוו את ההצהרה להכרזת כורש. לאחר פרסום ההצהרה פרצה שמחה גדולה בעולם היהודי. ברחבי העולם אורגנו עצרות הזדהות יהודיות פרו-בריטיות. עם זאת היו קבוצות מיעוט יהודיות ששללו את ההצהרה והכריזו מלחמה עליה ועל הציונות. בעולם הערבי ההצהרה נתקבלה בחילוקי דעות, ערביי ארץ ישראל קיבלו אותה באיבה גלויה, ובתגובה אף איימו במהומות דמים, אך האמירפייסל הראשון, אחד מהמנהיגים הערבים הבולטים באותה תקופה, קיבל אותה באהדה, והסכים לה, בתנאי שיוגשמו במקביל השאיפות הלאומיות הערביות במלואן.
כדי להפוך את ההצהרה למעשה מינו הבריטים ב-1920 את המדינאי היהודי הבכיר הרברט סמואל, שכבר הספיק לכהן בממשלת בריטניה במשרות של שר הדואר ושר הפנים, להיות הנציב העליון הראשון של המנדט הבריטי בארץ ישראל.
נוסח ההצהרה
ההצהרה ניתנה בצורת מסמך מודפס, שנחתם בחתימת ידו של לורד ארתור ג'יימס בלפור ונמסר ללורד ליונל וולטר רוטשילד על מנת שיועבר להסתדרות הציונית. העותק המקורי של ההצהרה שמור בספרייה הבריטית.
משרד החוץ, 2 בנובמבר 1917
לורד רוטשילד היקר,
לעונג רב לי להעביר לידיך להלן, בשמה של ממשלת הוד מלכותו, את הצהרת ההזדהות עם השאיפות היהודיות הציוניות כפי שהוגשה לקבינט ואושרה על ידו:
"ממשלת הוד מלכותו רואה בעין יפה הקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל, ותשתדל במיטב מאמציה להקל על השגת מטרה זו, בתנאי ברור שלא ייעשה שום דבר העלול לפגוע בזכויות האזרחיות והדתיות של עדות לא יהודיות בארץ ישראל או בזכויות ובמעמד המדיני של יהודים בכל ארץ אחרת".
אודה לך אם תביא את ההצהרה לידיעת ההסתדרות הציונית.
I have much pleasure in conveying to you, on behalf of His Majesty's Government, the following declaration of sympathy with Jewish Zionist aspirations which has been submitted to, and approved by, the Cabinet:
"His Majesty's Government view with favour the establishment in Palestine of a national home for the Jewish people, and will use their best endeavours to facilitate the achievement of this object, it being clearly understood that nothing shall be done which may prejudice the civil and religious rights of existing non-Jewish communities in Palestine, or the rights and political status enjoyed by Jews in any other country".
I should be grateful if you would bring this declaration to the knowledge of the Zionist Federation.
Yours sincerely
Arthur James Balfour
סוגיות סביב הניסוח
להצהרה הסופית שאישרה ממשלת בריטניה קדמו 12 טיוטות, שהיו כולן הצעות של התנועה הציונית לממשלת בריטניה. הטיוטה האחרונה נשלחה על ידי הלורד בלפור, וההצהרה הסופית נשלחה אליו כמעין מכתב תשובה. הנקודות העיקריות שדרשו ליבון היו:
רצונה של ממשלת בריטניה להימנע מהתחייבות נחרצת. על-פי ההיסטוריון ניר מן ומקורות אחרים[5][6], הטיוטה האחרונה ששלח לורד בלפור כללה את הצעת הנוסח הבאה: "ממשלת הוד מלכותו מקבלת את העיקרון שארץ ישראל צריכה לקום מחדש כביתו הלאומי של העם היהודי". נוסח זה הובא בפני ממשלת בריטניה ולא אושר. ההצהרה הסופית דיברה על הקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל, ולא על ארץ ישראל כביתו הלאומי של העם היהודי. מכאן נובע גם שההצהרה אינה שוללת הקמת ישויות מדיניות או לאומיות נוספות בארץ ישראל.
הכרה במוסדות התנועה הציונית כישות פוליטית. על-פי ההיסטוריון ניר מן, העובדה כי ההצהרה אינה כוללת הכרה בהסתדרות הציונית כישות פוליטית בעלת מעמד סוֹבֵרֵני אינה מקרית, ונבעה מרצון מודע של ממשלת בריטניה להימנע מהכרה כזאת[דרוש מקור].
פרסום ההצהרה באמצעות מכתב ללורד רוטשילד: המכתב מטעם בלפור, שכלל את הצהרת ממשלת בריטניה, נשלח לברון וולטר רוטשילד. חיים ריינהולץ, הביוגרף של חיים ויצמן, מציין כי על הצעת הנוסח הסופית היה חתום הלורד רוטשילד ולכן התשובה הסופית נשלחה אליו.
הצהרת בלפור נכתבה כמסמך שאמור היה לשמש את בריטניה במאמציה להשיג מחבר הלאומים מנדט על שטח ארץ ישראל. ההצהרה אכן שימשה בסופו של דבר בסיס לכתב המנדט שנתן חבר הלאומים לבריטניה. באותו זמן היה חבר הלאומים מעוניין בהקמת מדינות-לאום או קונפדרציות שיממשו את זכות העמים להגדרה עצמית, במקום אימפריות רב-לאומיות שנחשבו מקור לסכסוכים כגון אלה שהביאו לפרוץ מלחמת העולם הראשונה. לפיכך, ההצהרה מדגישה את האופי הלאומי היהודי של הישות שתוקם בארץ ישראל, וקובעת בנוסף כי לא ייעשה דבר שיפגע בזכויותיהם האזרחיות והדתיות של תושביה הלא-יהודים של הארץ.
מעמדם של יהודים ברחבי העולם. הצהרת בלפור הייתה עלולה להתפרש כניסיון של ממשלת בריטניה להתנער מעקרון האמנציפציה, כלומר כקריאה לוותר על ניסיונותיהם של יהודים להשיג שוויון זכויות בארצות שבהן הם חיים, וכקביעה כי זכויות אזרחיות יינתנו ליהודים רק בבית הלאומי שיוקם להם בארץ ישראל. כדי להימנע מפרשנות כזאת, נאמר בהצהרה במפורש שהקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל אינה אמורה לפגוע בזכויותיהם ובמעמדם של יהודים בשאר העולם.
פרופ' אביבה חלמיש מצביעה על ההבדל בין ההתייחסות ליהודים בהצהרה, לבין ההתייחסות לערבים:
בכל הנוגע ליהודים מנוסחת ההצהרה בלשון פעילה, בעוד שלגבי שאר יושבי הארץ מדובר ב"הגנה על הזכויות", כלומר בשמירת הזכויות שכבר קיימות.
כלפי היהודים יש הכרה בזכות עצמם. הלא-יהודים מוגדרים על דרך השלילה, "עדות לא יהודיות".
היהודים מוגדרים כ"עם יהודי" שזה מונח לאומי. "עדות לא יהודיות" הוא מונח דתי ולא לאומי.
ליהודים ניתן "בית לאומי". כלפי הערבים מדובר על הגנה על הזכויות "האזרחיות והדתיות" שפירושו זכויות ברמת הפרט ולא ברמת הלאום[7].
המונח המוזכר "בית לאומי" שנכלל בהצהרת בלפור הוא אינו מונח מוכר בפוליטיקה או במדע המדינה. הביטוי אינו נותן מושג מוחלט לגבי מהותה של הישות המדינית היהודית שעתידה לקום בארץ ישראל. ההצהרה מדברת על "בית לאומי" (National home), ונמנעת משימוש מפורש במונחים מחייבים יותר כגון "מדינה" (State), "מולדת" (Homeland, מונח המשמש לפעמים באנגלית לתיאור שלטון אוטונומי), קומונוולת' (Commonwealth) וכיוצא באלה.
מצד שני, אין בהיסטוריה הידועה מקרה מקביל של הכנת ארץ מולדת לעם, שעדיין אינו נמצא בה (ברובו הגדול). השימוש במונח נועד לרמוז לשלטון אוטונומי או לישות מדינית מסוג מסוים, אך הוא מערפל בכוונה את המהות המדויקת של אותו שלטון או ישות. השימוש בתואר "לאומי" (National) נועד כנראה להדגיש כי ההצהרה עולה בקנה אחד עם עקרון ההגדרה העצמית שהפך באותו זמן לעיקרון מנחה במדיניות הבינלאומית. להערכת החוקרים, כוונת ההצהרה הייתה למסגרת מדינית שבהמשך תתפתח למדינה ריבונית[8].
המונח Palestine
אף שהיה מוכר בלשונות אירופה ובערבית כמתייחס לאזור ארץ ישראל, עדיין לא היה המונח "פלסטיין" מוגדר היטב בעת מתן ההצהרה. האימפריה העות'מאנית ששלטה במזרח התיכון עד מלחמת העולם הראשונה לא כללה מחוז או שטח שנקרא בשם זה, כך שהמונח Palestine לא יכול היה להתייחס לשטח שגבולותיו היו מוגדרים באותה עת. הסכם סייקס–פיקו שקבע את חלוקת המזרח התיכון בין צרפת לבריטניה לאחר המלחמה עדיין היה סודי בעת מתן ההצהרה, וממילא בריטניה שאפה לשינוי הגבולות שהוגדרו בו.
הגורמים למתן ההצהרה
שיקול ערכי – שלפיו יש למצוא פתרון לבעיית העם היהודי הנרדף, ולתת לו את ארצו היעודה, בדומה לנפוליאון במכתבו אל היהודים (1799). ברברה טוכמן, בספרה "המגדל הגאה", טוענת כי בלפור חש שהעולם חייב ליהודים חוב מוסרי גדול, ולכן על הנוצרים לסייע בידי היהודים להקים מדינה.
זהות ההנהגה הבריטית – הממשלה הבריטית החדשה משנת 1916 בראשות לויד ג'ורג', ביחד עם אלפרד מילנר, ארתור ג'יימס בלפור ומארק סייקס, נטתה להיות קשובה לדרישות התנועה הלאומית הציונית משיקולים אסטרטגיים ואמוניים-נוצריים.
יהודי ארצות הברית – ההצהרה נועדה ליצור הזדהות של יהודי ארצות הברית עם בריטניה, ולחזק את הלחץ מצדם על הממשל האמריקאי לסייע לבריטניה במלחמת העולם הראשונה[9].
השגת שליטה על ארץ ישראל – לארץ ישראל הייתה חשיבות אסטרטגית עבור בריטניה, בשל קרבתה לתעלת סואץ המאפשרת מעבר ימי מהים התיכון לכיוון הודו. על פי הסכם סייקס–פיקו (1916) הייתה ארץ ישראל מיועדת להינתן לשלטון צרפתי-אנגלי ("האזור החום") לאחר מלחמת העולם הראשונה. הצהרה פרו-ציונית הייתה אמורה לעזור לבריטניה לזכות בשליטה על השטח. בסופו של דבר העניק חבר הלאומים אפוטרופסות על שטחי ארץ ישראל לידי בריטניה בועידת סן רמו ב-1920. בהצהרה היה משום ניסיון להתחמק מההתחייבות סותרת לשריף של מכה אשר ניתנה במסגרת מכתבי חוסיין-מקמהון, שלא התגבשו לכלל הסכם רשמי, ולפיה ערביי המזרח התיכון יזכו בעצמאות אם יצדדו בבריטניה במלחמת העולם הראשונה.
יהודי בריטניה – ההצהרה נועדה להמתיק את עוקצו של "חוק הזרים" שהגביל כניסה של יהודים ומהגרים אחרים לבריטניה מעבר למכסה קבועה שנקבעה. כדי שלא לעורר את כעסה של הקהילה היהודית ניתנה ההצהרה הפרו-ציונית.
חיים ויצמן – מעמדו הרם של חיים ויצמן בקרב ההנהגה הבריטית, בין השאר כממציא הטכניקה להפקת אצטון ששימשה את הבריטים במלחמת העולם הראשונה, ויכולותיו הדיפלומטיות. היו שתלו בהסבר זה, אשר התפרסם בזכרונותיו של לויד ג'ורג', את הגורם המרכזי למתן ההצהרה[10]. ג'ורג' סיפר כי הציע להמליץ על ויצמן לקבל תואר כבוד כלשהו אך ויצמן סירב, לכן ג'ורג' שאל אותו: "האם לא נוכל לעשות שום דבר לאות הכרה בעזרה רבת־ערך שנתת לארץ?" ויצמן השיב: "כן, הייתי רוצה שתעשו משהו למען עמי", ולדברי ג'ורג' זה היה "המבוע והמקור" להצהרת בלפור.[11] אך לדעת ברברה טוכמן והיסטוריונים אחרים, שיקולים מדיניים, כלכליים ואסטרטגיים הם שהביאו להצהרת בלפור. לשיקולים אלה הצטרפה גם אהדתם הטבעית של כמה ממנהיגי בריטניה לציונות[12].
אהדה לציונות – לורד בלפור עצמו נודע באהדתו לציונות, וכך גם ראש ממשלת בריטניה דאז לויד ג'ורג'. בנוסף, רבים בממשל האמינו כחלק מאמונתם הנוצרית, בזכות היהודים על ארץ ישראל. ההיסטוריון מאיר ורטה אשר חקר את המדיניות הבריטית רואה באמונה הנוצרית חוגים מילינאריסטיים את המניע המרכזי להצהרה[13].
הפרדה בין ארץ ישראל לבין סוריה – לפי ההיסטוריונית אניטה שפירא, לבריטים היה אינטרס אסטרטגי שארץ ישראל וסוריה יהיו מדינות נפרדות. לכן היה להם אינטרס שהשטח יהיה בידי יהודים ולא בידי ערבים שעשויים להקים בו את "סוריה רבתי"[9].
הצגת לי את המיזם בו אתם משקיעים מאמצים רבים, ואשר מטרתו היא לפתח התיישבות יהודית בארץ ישראל. אתם מעריכים שאם הנסיבות יאפשרו, ותתקיים שמירה של המקומות הקדושים, יהיה זה אך מן הצדק והפיצוי, לתמוך, בעזרת המעצמות, בהחייאתו של הלאום היהודי על אותה ארץ ממנה גורש לפני מאות בשנים. ממשלת צרפת, שהצטרפה למלחמה הנוכחית כדי להגן על עם שהותקף בזדון, ונלחמת למען נצחון הצדק על הכוח, אין לה אלא לתמוך בנצחונכם, שעולה בקנה אחד עם נצחונן של בעלות הברית. אני שמח להבטיח לך זאת במכתבי זה[14].
הצהרת קמבון התבררה כחיונית להמשך תהליך ההכרה בציונות. החוקר ישעיהו פרידמן אף ייחס לה משקל מכריע וקבע כי ללא מכתב קמבון, לא הייתה ניתנת הצהרת בלפור.[15]
פרשנות פוליטית למתן ההצהרה
גלויה (1917 בקירוב) בעיצוב שמואל בן-דוד ובה נוסח ההצהרה
לטענת פרופ' דני גוטוויין, הצהרת בלפור הייתה תולדה של מאבק שהתנהל בין שתי גישות מתחרות בממשל הבריטי באשר לעתידו של המזרח התיכון: גישה אחת, "הרפורמית", חתרה לסיים את המלחמה בהסכם שלום שיאפשר לאימפריה העות'מאנית לשמור על שלמותה, תוך מודרניזציה של המשטר שנהג בה; גישה שנייה, "הרדיקלית", חתרה לפרק את האימפריה העות'מאנית ולהחליפה באימפריאליזם בריטי שישלוט במזרח התיכון באמצעות מדינות חסות יהודית, ערבית וארמנית, שכך תממשנה את השאיפות הלאומיות של עמים אלו. בראש הסיעה "הרדיקלית" עמד דייוויד לויד-ג'ורג', שהתמנה בדצמבר 1916 לראש הממשלה. הוא קידם את מדיניותה בסיועו של סיר מרק סייקס, בין השאר אל מול התנגדותו של שר החוץ ארתור בלפור, איש הסיעה "הרפורמית", שלו הדבר היה תלוי בו ההצהרה הנושאת את שמו לא הייתה באה לעולם. באביב-קיץ 1917, התעצם המאבק ה"רפורמי"-"רדיקלי", ומבחינת "הרדיקלים" פרסומה של הצהרת בלפור, נועד להכריע את המאבק. ואכן, מבחינה פוליטית לא פחות משהצהרת בלפור הבטיחה "בית לאומי" ליהודים, היא הייתה הצהרה בריטית בזכות חלוקת האימפריה העות'מאנית[16].
המחלוקת בין "הרפורמים" ל"רדיקלים" פילגה גם את ציוני בריטניה. בסוף 1914, בהשראתו של הברון רוטשילד, אימץ חיים ויצמן את העמדה "הרדיקלית", וראה בה את המסגרת היחידה שתאפשר את הגשמת הציונות בארץ-ישראל. תמיכתו במדיניות הרדיקלית גרמה להתקרבות רבה בינו ובין לויד-ג'ורג'. במהלך המלחמה, לצד היותו מנהיג ציוני, הפך ויצמן כאזרח בריטי לאחד מראשי הסיעה הרדיקלית. מעמדו הכפול של ויצמן כמנהיג ציוני וכמדינאי רדיקלי הפכו אותו לגורם מרכזי במהלכים שהובילו לפרסומה של הצהרת בלפור.
לפי פרופסור מרטין קרמר, בעיקרו של דבר "לא בלפור נתן לגיטימציה לציונות אלא היפוכו של דבר: הציונות, במאמציה המדיניים, היא שנתנה לגיטימציה להצהרת בלפור". פרופסור קרמר הוסיף כי "הפשטות הספרותית של הצהרת בלפור מיוסדת על ההנחה שאין צורך להצטדק על מתן בית לאומי ליהודים בארצם"[17].
ערב מתן ההצהרה, היהודים מנו כ-10% בלבד מתוך אוכלוסיית הארץ, בעוד הערבים מנו כ-90% ממנה. חרף כך, הערבים מכונים בהצהרה על דרך השלילה בתור "עדות לא יהודיות", ויוחדו להם זכויות אזרחיות ודתיות בלבד, בזמן שהזכויות הלאומיות והפוליטיות שלהם הושמטו כליל. כשנתיים לאחר מתן ההצהרה ב-1919, במברק סודי ללורד קרזון, חשף בלפור חלק מהסיבות לכך:
הציונות בין שהיא צודקת ובין שאינה צודקת, בין שהיא טובה ובין שהיא רעה, מושרשת במסורות עתיקות יומין, בצורכי ההווה, בתקוות לעתיד, החשובים לאין ערוך מן הרצונות והדעות הקדומות של 700,000 הערבים שיושבים עכשיו בארץ העתיקה הזאת.
— מזכר לשר החוץ של בריטניה לורד קרזון, 11 באוגוסט 1919 / FO 371/4183[18]
חשיבות ההצהרה מבחינת היהודים
מודעה שפורסמה ביפו בעקבות ההצהרה.שימוש בהצהרת בלפור כתארוך על קברו של אליעזר בן-יהודה
הצהרת בלפור הייתה ההישג המדיני המשמעותי הראשון של התנועה הציונית. בפעם הראשונה הכירה מעצמה עולמית זרה בזכויותיהם של היהודים לבית לאומי בארץ ישראל באמצעות מסמך רשמי. ההצהרה, המבטאת במשתמע גם הכרה ביהודים כעם, הייתה מאוחר יותר למסמך יסודי במתן המנדט על ארץ ישראל לבריטניה על ידי חבר הלאומים בועידת סן רמו 1920, והיא מוזכרת בפתיח לכתב המנדט[19]. אלא שבמהלך שנות שלטונם בארץ, צמצמו הבריטים את משמעותה של ההצהרה בספרים הלבנים שפרסמו, ובמיוחד בספר הלבן משנת 1939.
ההצהרה העניקה לתנועה הציונית יוקרה רבה, העלתה את מורל היהודים בתפוצות שונות, הפיחה בהם תקווה להתחדשות עם ישראל בארצו, וסייעה להגביר את העלייה ארצה. הרב אברהם יצחק הכהן קוק אף כתב על ההצהרה "אתחלתא דגאולה ודאי הולכת ומופיעה לפנינו... כל בעל נפש, שיש בו יכולת לחדור ולהתבונן במה שמצוי מעבר לתופעה החיצונית הנראית לעין יודע, שיד ד' נראית כמנהיגה את ההיסטוריה ועתידה להוביל את התהליך הזה אל השלמתו"[20].
יום פרסום ההצהרה, 2 בנובמבר, נחוג בשנים הראשונות בטקסים בארץ ובעולם (למשל, יובל הכסף ב-1942 נחוג חודש שלם)[22]. עם זאת, יום השנה השלושים, שצוין ימים מעטים לפני פרסומה של תוכנית החלוקה של האו"ם, לא נחגג ביישוב. תאריך זה גם לא צוין לאחר מכן. עם זאת, טקסים חגיגיים נערכו ביום היובל להצהרה (ב־1967)[23]. ב-2 בנובמבר1967 הנפיק דאר ישראל סדרה של 2 בולי דאר להנצחת יובל הזהב להצהרת בלפור; בולים אלה נשאו את דיוקנותיהם של ד"ר ויצמן ושל לורד בלפור. אוסוולד אדלר עיצב את הבולים.[24]. בחודש נובמבר 2017 ציינו ישראל והממלכה המאוחדת מאה שנים להצהרת בלפור בשורת טקסים במעמד ראש ממשלת ישראלבנימין נתניהו וראש ממשלת בריטניהתרזה מיי.
תגובות הערבים להצהרה
מיד לאחר מתן הצהרת בלפור החלו מנהיגים יהודיים בפעילות מדינית בקרב מנהיגים ערביים במטרה לממש את ההצהרה ולהסיר את התנגדות הצד הערבי. ב-4 ביוני1918 נפגש חיים ויצמן עם האמיר פייסל. מפגש זה, שגרר מפגשים נוספים, הביא לחתימת הסכם ויצמן-פייסל בראשית 1919, שנועד להסדיר את היחסים בין התנועה הציונית לבין מדינה ערבית עצמאית שתקום בראשות פייסל. הסכם זה לא יצא לפועל.
ערביי ארץ ישראל התנגדו להצהרת בלפור וראו בה פגיעה בזכויותיהם. לאחר מתן ההצהרה החלו להתארגן בקרבם ועדים ואגודות מחאה שונות. ב-2 בנובמבר 1918, יום השנה הראשון להצהרת בלפור, שבתו בתי העסק הערביים ונערכה הפגנה בירושלים שבה הוכרז על הקמת האגודה המוסלמית-נוצרית, שפעלה במטרה לשכנע את הבריטים לבטל את הצהרת בלפור ולכונן בארץ ישראל משטר שייתן ביטוי לזכותם של הערבים על הארץ. הערבים טענו לבעלות מוחלטת על הארץ, והשתמשו בנימוקים היסטוריים (ישיבתם הארוכה בארץ), דמוגרפיים (היותם רוב של 90% מיושבי הארץ ב-1918), משפטיים (אי-חוקיותה-לכאורה של ההצהרה וסתירות פנימיות בתוכה), מדיניים (מכתבי חוסיין-מקמהון, בהם הובטחה ארץ ישראל לערבים) ואחרים, כדי לבסס את עמדתם. בנוסף, הם טענו כי היהדות היא דת ולא לאום וטענתם של היהודים בדבר חזרה לאדמתם לאחר אלפיים שנה, אינה רלוונטית כיוון ש"אין אפשרות לשרטט את מפת העולם מחדש על סמך טענות משכבר ימים"[25].
מהדורה מיוחדת של העיתון "פלסטין" מיום 25 בנובמבר 1925, התוקפת את הלורד בלפור על הצהרתו בעת ביקורו בארץ ישראל
הערבים השתמשו בדרכים שונות על מנת להיאבק במימוש ההצהרה - הם הגישו תזכירים לשלטונות, הופיעו בפני ועדות בריטיות ובינלאומיות ואף נקטו באלימות כנגד יהודים ויישובים עבריים בארץ. בהקשר הזה יש שרואים בסוף מלחמת העולם הראשונה ובהצהרת בלפור את תחילתו של הסכסוך הישראלי-ערבי.
ב-1921, פנה מוסא כאזם אל-חוסייני אל צ'רצ'יל במכתב[26] ובו כתב "כאשר הגיעו שמועות, עוד לפני כיבוש סוריה, בדבר ברית בין בריטניה הגדולה לבין הציונים, סירבו הערבים להאמין לכך. אבל אז, כאשר הוכרז השלום והערבים ראו בעיניהם ושמעו באוזניהם כי סוריה ופלסטין אמורות להיות מופרדות זו מזו כהכנה ליישום הצהרת בלפור, הבינו שבעצם צדקו הטורקים. הם הבינו גם כי המהלך הזה נעשה במטרה לאפשר לציונים להפוך בהדרגה לרוב בפלסטין באמצעות הגירה. הדגש בפסקה זו הוא ההתנגדות לציונות כפי שבאה לביטוי בהצהרת בלפור ולא לאוכלוסייה היהודית באשר היא.
בשנת 1921, השתתפו הערבים במאורעות ב' בנובמבר, ערבים רבים התאספו בעיר העתיקה בירושלים עם מקלות בידיהם וקראו קריאות נגד היהודים[27]. יהודים רבים הוכו במקלות וחלק מהם נדקרו. בכניסה לרובע היהודי עמדו יהודים שמנעו מהפורעים הערבים להיכנס לרחוב היהודים[28] ובין היהודים לערבים היו חילופי יריות. הפורעים פרצו לבית יהודי של דוד ישעיהו כהן דרעי פגעו בדייריו ובזזו אותו[29]. הם לא הצליחו להיכנס לחצר נוספת כי תושבי החצר הערבית מנעו זאת מהם. בהר הבית התאספו ערבים וקראו "נדבח אל יהוד"[30]. חמישה יהודים וערבי אחד נהרגו. שמונה יהודים וארבעה ערבים נפצעו קשה.
From Palmerston to Balfour: collected essays by Mayir Verete, edited by Norman Rose, with an introduction by Albert Hourani, London: Frank Cass, 1992. (הספר בקטלוג ULI)
^כך מופיע בספרה של ברברה טוכמן, התנ"ך והחרב: אנגליה וארץ ישראל, עמ' 217, אצל חלמיש, עמ' 87.
^אביבה חלמיש, מבית לאומי למדינה בדרך: היישוב היהודי בארץ-ישראל בין מלחמות העולם, האוניברסיטה הפתוחה, 2004, כרך א', עמ' 86–88.
^ד"ר קציעה אביאלי-טביביאן, ייעוץ מדעי פרופ' אביבה חלמיש וד"ר רפי ואגו, "לאומיות במבחן", הוצאת מט"ח – ירושלים, 2009, עמוד 139.From Palmerston to Balfour: collected essays by Mayir Verete/ edited by Norman Rose; with an introduction by Albert Hourani. London: Frank Cass, 1992
بعيداً عن الأرضمعلومات عامةالصنف الفني دراما - رومانسيتاريخ الصدور يناير 1976مدة العرض 115 دقيقةاللغة الأصلية العربية (العامية المصرية)البلد مصرالطاقمالمخرج حسين كمالالكاتب د. رفيق الصبان - حسين كمال - رمسيس نجيب - إحسان عبد القدوسالقصة إحسان عبد القدوسالسيناريو والحوار د. ر...
Comunidad de comunas de Salvatierra de Bearne Comunidad de comunasEntidad Comunidad de comunas • País Francia • Región Aquitania • Departamento Pirineos Atlánticos • Comunas 23 • Fecha de creación 1 de enero de 1996 • Sede Salvatierra de BearnePresidente Jean LabourSuperficie • Total 159.33 km²Población (2012) • Total 4598 hab. Sitio web oficial [editar datos en Wikidata] La Comunidad de comunas de...
This article is about the Australian federal electorate. For the New South Wales state electorate, see Electoral district of Wentworth. Australian federal electoral division WentworthDivision of Wentworth in New South Wales, as of the 2016 federal electionCreated1901MPAllegra SpenderPartyIndependentNamesakeWilliam Charles WentworthElectors103,709 (2022)Area38 km2 (14.7 sq mi)DemographicInner metropolitan The Division of Wentworth is an Australian electoral division in the ...
Type of associative learning process for behavioral modification Operant conditioning, also called instrumental conditioning, is a learning process where behaviors are modified through the association of stimuli with reinforcement or punishment. In it, operants—behaviors that affect one's environment—are conditioned to occur or not occur depending on the environmental consequences of the behavior. Operant conditioning originated in the work of Edward Thorndike, whose law of effect theoris...
National Highway in India National Highway 317Map of National Highway 317 in redRoute informationAuxiliary route of NH 17Part of AH48 Length70 km (43 mi)Major junctionsNorth endBirparaMajor intersections NH 317A HasimaraSouth endSalsabari LocationCountryIndiaStatesWest Bengal Highway system Roads in India Expressways National State Asian ← NH 17→ NH 27 National Highway 317 (NH 317) is a National Highway in India. This highway runs entirely in the state of West Ben...
Stasiun Kebonromo Bagian luar Stasiun Kebonromo, 2020LokasiNgarum, Ngrampal, Sragen, Jawa Tengah 57252IndonesiaKetinggian+86 mOperatorKereta Api IndonesiaDaerah Operasi VI YogyakartaLetak dari pangkalkm 228+552 lintas Surabaya Kota-Kertosono-Madiun-Solo Balapan[1]Jumlah peron2 (satu peron sisi dan satu peron pulau yang sama-sama cukup tinggi)Jumlah jalur3 (jalur 1 dan 2: sepur lurus)Informasi lainKode stasiunKRO4006[2]KlasifikasiIII/kecil[2]Operasi layanan Hanya untuk ...
This article has multiple issues. Please help improve it or discuss these issues on the talk page. (Learn how and when to remove these template messages) This article may be confusing or unclear to readers. Please help clarify the article. There might be a discussion about this on the talk page. (August 2023) (Learn how and when to remove this template message) This article may have misleading content. Please help clarify the content. (August 2023) This article needs additional citations for ...
Aegopodium podagraria Illustration from Otto Wilhelm Thomé's Flora von Deutschland, Österreich und der Schweiz (1885)TumbuhanJenis buahBuah kurung TaksonomiDivisiTracheophytaSubdivisiSpermatophytesKladAngiospermaeKladmesangiospermsKladeudicotsKladcore eudicotsKladasteridsKladcampanulidsOrdoApialesFamiliApiaceaeSubfamiliApioideaeGenusAegopodiumSpesiesAegopodium podagraria Linnaeus, 1753 Tata namaSinonim takson Aegopodium angelicifolium Salisb. Aegopodium simplex Lavy Aegopodium ternatum...
Battle in Georgia in 1042 Battle of SasiretiPart of Civil war in the Kingdom of GeorgiaByzantine interventionDate1042LocationSasireti, Kingdom of GeorgiaResult Rebel victoryBelligerents Kingdom of Georgia Varangians Duchy of Kldekari AuxiliariesCommanders and leaders Bagrat IV Ingvar the Far-Travelled Liparit BaguashiStrength Unknown number of Georgian warriors, 1000 Vikings UnknownCasualties and losses Unknown, many Vikings killed, many more captured, including Ingvar[1] ...
Cameroonian footballer Carlos Kameni Kameni playing for Cameroon in 2009Personal informationFull name Idriss Carlos KameniDate of birth (1984-02-18) 18 February 1984 (age 39)[1]Place of birth Douala, CameroonHeight 1.84 m (6 ft 0 in)[1]Position(s) GoalkeeperTeam informationCurrent team AntequeraYouth career1995–2000 Kadji SportsSenior career*Years Team Apps (Gls)2000–2004 Le Havre 2 (0)2002–2003 → Saint-Étienne (loan) 0 (0)2004–2012 Espanyol 222 ...
Open source audio player ExaileScreenshot of Exaile 3.4.3Original author(s)Adam OlsenDeveloper(s)Dustin Spicuzza, Johannes Sasongko, Mathias BrodalaStable release4.1.3 / 3 August 2023Preview release4.0.0 RC 5 (May 25, 2019; 4 years ago (2019-05-25)) [±] Repositorygithub.com/exaile/exaile Written inPython (PyGObject) and GTK Widget toolkitOperating systemLinux; macOS; Unix-like; WindowsTypeAudio playerLicenseGPL-2.0-or-later[1]Websitewww.exaile.org Exaile...
American politician and businesswoman Cindy CarlsonMember of the Idaho Senatefrom the 7th districtIncumbentAssumed office December 1, 2022Preceded byCarl Crabtree Personal detailsBornCalifornia, U.S.Political partyRepublicanSpouseGuy CarlsonChildren4Residence(s)Riggins, Idaho, U.S. Cindy J. Carlson is an American politician and businesswoman serving as a member of the Idaho Senate for the 7th district. Elected in November 2022, she assumed office on December 1, 2022. Early life and educat...
English landowner and politician Not to be confused with James Thynne (Cirencester MP). Sir James Thynne (1605 – 12 October 1670) was an English landowner and politician who sat in the House of Commons in two periods between 1640 and 1670. Life Thynne was born in 1605, the eldest son of Maria and Sir Thomas Thynne, of Longleat, Wiltshire. His parents' marriage and his legitimacy were the basis of a long legal dispute.[1] He was knighted at Berwick on 23 June 1639.[2] In Nove...
Inside the Electric CircusÁlbum de W.A.S.P.Publicación Noviembre de 1986Grabación Pasha Music House, North Hollywood, Los Ángeles, CaliforniaGénero(s) Heavy metal, hard rockDuración 47:14Discográfica CapitolProductor(es) Blackie LawlessCalificaciones profesionales Allmusic enlace Cronología de W.A.S.P. The Last Command(1985) Inside the Electric Circus Live... in the Raw(1987) [editar datos en Wikidata] Inside the Electric Circus es el tercer álbum de la banda de heavy metal...
Rajmohan Gandhi (1960) Rajmohan Gandhi (lahir di New Delhi, India pada tahun 1935) adalah penulis biografi dan cucu dari Mahatma Gandhi melalui putra keduanya Manilal Gandhi, dan seorang profesor riset di Pusat Studi Asia Selatan dan Timur Tengah, Universitas Illinois di Urbana-Champaign, Amerika Serikat. Rajmohan Gandhi menikah dengan Usha. Mereka memiliki dua anak, Supriya dan Devadatta. Dia adalah anak tertua dari tiga bersaudara. Pranala luar Situs web Rajmohan Gandhi Crossette, Barbara; ...
Artikel ini bukan mengenai Partai Ummat. Partai Ummat Islam Ketua umumAbdullah AmasSekretaris Jenderal-Dibentuk26 Juni 1998Kantor pusatJl Raya Pasar Minggu Km 18 No 8 Blok 87, Jakarta SelatanIdeologiIslamPolitik IndonesiaPartai politikPemilihan umum Partai Ummat Islam (PUI), yang kemudian berubah menjadi Partai Ummat Islam Indonesia (PUII) untuk memenuhi syarat dalam Pemilihan Umum 2004, adalah partai politik Islam pertama yang dibentuk pada periode pasca-Soeharto.[1] Partai ini diumu...
Radio station in Kuala LumpurRAAGAKuala LumpurBroadcast areaMalaysia (Peninsular Malaysia)Singapore and Indonesia (Raaga Johor only)ProgrammingLanguage(s)TamilFormatContemporary hit radioOwnershipOwnerAstro Malaysia Holdings(Astro Radio)Sister stations Era Gegar GoXuan Hitz Lite Melody Mix My Raaga Sinar Zayan HistoryFirst air date1 January 2005; 18 years ago (2005-01-01)Former namesTHR Raaga(01.01.2005 - 31.12.2017)LinksWebcastaudio1.syok.my/raagaWebsiteraaga.my Raaga (THR ...
Strategi Solo vs Squad di Free Fire: Cara Menang Mudah!
_-_The_Triple_Handshake.jpg)
.jpg)
