צמיחת התנועה הלאומית הערבית הפלסטינית (ספר)

צמיחת התנועה הלאומית הערבית הפלסטינית

כריכת הכרך הראשון
מידע כללי
מאת	יהושע פורת
שפת המקור	עברית
סוגה	עיון
נושא	הסכסוך הישראלי-ערבי
הוצאה
הוצאה	עם עובד
תאריך הוצאה	1976

צמיחת התנועה הערבית הפלסטינית 1929-1918 הוא ספר של המזרחן פרופ' יהושע פורת אשר ראה אור בהוצאת עם עובד, והמשכו בכותר: ממהומות למרידה, התנועה הלאומית הערבית הפלסטינית 1939-1929; שני הכרכים ראו אור, בהתאמה, בשנים 1976 ו-1978.

הספר מבוסס על מחקר ארוך טווח, שראשיתו בעבודת הדוקטור, שערך פורת, בהסתמך על מקורות ארכיוניים של גופים וארגונים ערבים-פלסטינים שונים, כגון הוועד הפועל הערבי ו"האגודות המוסלמיות-נוצריות", ועל ארכיוני השליטים בארץ: תיקי המושלים בתקופה העות'מאנית בארץ ישראל, תיקי משרדי ממשלת בריטניה וממשלת המנדט בארץ ישראל, וכן ארכיוני "ועד הצירים", משלחת התנועה הציונית.

פורת תיקף בחיבורו את תולדותיה של הלאומיות הערבית פלסטינית; התקופה הראשונה החלה לשיטתו ב-1918, עם כיבושה של הארץ על ידי הצבא הבריטי וכינונו של הממשל הצבאי הבריטי בארץ ישראל בשלהי המלחמה; ביולי 1920 החל השלטון הבריטי האזרחי, והתקופה שמוגדרת כ"צמיחה" נמשכה עד לפרעות תרפ"ט 1929; בתקופה השנייה, שתחילתה ב-1929, החלה, לדעת פורת, "להתגבש בקרבם (של הערבים פלסטינים) ההכרה כי שיטות המאבק החוקיות והפוליטיות לא קדמו את מטרתם - הדיפת הציונות מארץ ישראל - וכי יש לאמץ דרכי מאבק אלימות יותר".^[1] תודעה זו הלכה והתגברה עד לישומה במרד הערבי הגדול, או בשמו המקובל ביישוב: "פרעות תרצ"ו-תרצ"ט", בין השנים 1936–1939.

פורת טען במחקרו כי התפתחותה של הלאומיות הערבית פלסטינית המאורגנת התחוללה במשולב יחד עם התפתחות המפעל הציוני והתרחבות היישוב, ויחד עם מדיניותם ומפעלותיהם של שלטונות המנדט הבריטי, ואין להבין את התפתחותה מבלעדי ההשפעות ההדדיות של ישויות אלו, זו על זו.

כרכי הספר

כרך א: צמיחת התנועה הלאומית הערבית הפלסטינית 1918–1929

הכרך עוסק מתחיל בסקירת הרקע בעולם הערבי מוסלמי פלסטיני ערב מלחמת העולם הראשונה. פורת מראה בו את התפתחות רעיון קדושת ירושלים וארץ ישראל באסלאם ומתאר את המבנה המינהלי והחברתי בשלטון המוסלמי, לתקופותיו ולשליטיו השונים: הערבית, הממלוכית והעות'מאנית בארץ ישראל. ערב מלחמת העולם הראשונה התפתחו מגמות פוליטיות חדשות בקרב ערביי ארץ ישראל לנוכח התמורות בממשל העות'מאני. פרק ראשון: "דחיית הציונות והתגבשות האידאולוגיה הפלסטינית בעניין ארץ ישראל", עוסק בהלך הרוח האנטי-ציוני בקרב הערבים הפלסטינים לאחר סיומה של מלחמת העולם הראשונה ועומד על הסיבות לו. פורת סוקר את האידאולוגיה של הלאומיות הערבית-הפלסטינית באותה תקופה ואת התמודדותה עם התמורות וההתרחבות ביישוב היהודי. פרק שני: "מ"סוריה הדרומית" לפלסטין", מתאר את המצע הרעיוני לסוג של ריבונות ערבית-פלסטינית באזור ארץ ישראל, בדמותם של רעיונות: "סוריה הגדולה", אשר נשען על הממד ההיסטורי, ו"סוריה הדרומית", וקשיי מימושם. פרק שלישי: "העימות עם השלטון הבריטי", סוקר את מגוון הפעולות שנקטו גופים וארגונים פלסטינים מול הממלכה המאוחדת שליטת הארץ על פי החלטת "חבר הלאומים". הן כללו את יציאתן של משלחות פלסטיניות ללונדון, מפגשים עם מדינאים בריטים רמי מעלה, והתמודדות עם הצעותיהם שרובן נדחו. פרק רביעי: "עלייתו של אל-חג' אמין אל-חוסייני", מתאר את מינויו למופתי של ירושלים ואת כינון "המועצה המוסלמית העליונה", אשר הייתה בשליטתו הבלעדית. פרק חמישי: "תקורתה של האופוזיציה והתפתחותה", מתאר את עליית האופוזיציה להנהגת התנועה הלאומית הפלסטינית, שנקראה "סיעת הנשאשיבים" על שם ראשיה בני משפחת נשאשיבי מירושלים. פרק שישי: "המפנה, 1929-1924", מתאר את התמורה במחצית השנייה של שנות העשרים: הוועד הפועל הערבי התארגן מחדש ולראשו נבחר מוסא כאזם אל-חוסייני, וכן עלו כוחות חדשים ורדיקליים יותר ובראשם חמדי אל-חוסייני מעזה. פרק שביעי: הסכסוך סביב "הכותל-המערבי" והשלכותיו". פרק שמיני: "בחינות ארגוניות וחברתיות בהתפתחות התנועה", עוסק בגיבושן של מסגרות ארגוניות ובקשר שבין התנועה הלאומית הפלסטינית לבין העדות הנוצריות בארץ.

כרך ב: ממהומות למרידה, התנועה הלאומית הערבית הפלסטינית 1929–1939

כרך ב'

פרק ראשון: "ספיחי מהומות אוגוסט 1929", מתאר את פעולות השלטונות הבריטיים במאורעות הדמים בקיץ 1929 ואת תגובת הערבים לפעולות אלו. ממשלת המנדט פעלה במספר היבטים: הוקמה ועדת חקירה, הוצאו להורג רוצחים, והוגשה עזרה לנזקקים בעקבות הפרעות. השלטונות הבריטיים בקשו להסדיר את היחסים בין הערבים ליהודים במתחם הכותל המערבי, שהיו לכאורה העילה לפרוץ המאורעות. התגבשותם של הארגונים הפלסטינים התאפיינה באותה תקופה בחיפוש אחר הגדרה עצמית מחודשת של זהותם, והולידה פנייה אל המוסלמים בכל אתר (פאן-איסלאמיות). פרק שני: "שקיעת הוועד הפועל והיעלמותו", סוקר את שקיעתו של הגוף הפלסטיני המייצג במקביל לאירועים נוספים, כגון הופעת הספר הלבן של שנת 1930. פרק שלישי: "מאבק הפלגים וייסוד המפלגות", בהן "חזב אל-אחראר" הליברלית ו"מפלגת ההגנה הלאומית" האופוזיציונית ל"מועצה המוסלמית העליונה". פרק רביעי: "בעיית הקרקע", מתאר את דרכיה של התנועה הלאומית הפלסטינית להתמודד עם רכישת הקרקעות בארץ בידי יהודים, והקשר עם ממשלת המנדט ומדיניותה. פרק חמישי: "תהליך הרדיקליזציה", מתאר את ירידת קרנו של ראש הוועד הפועל הערבי מוסא כאזם אל-חוסייני, אל מול העלייה במעמדו של המופתי אמין אל חוסייני, במקביל ובקשר לעלייתם של רעיונות וארגונים קיצוניים אשר תבעו פעולה מהירה ואלימה, כדי לעצב את אמצעי השליטה באוכלוסיית הארץ ולהשפיע על התנהלותה של ממשלת המנדט. פרק שמיני: "שלב המעבר, אוקטובר 1936 - ספטמבר 1937", סוקר את החרם הכלכלי שנקטו הפלסטינים באופן מאורגן ורשמי על התוצרת היהודית, והקמת ועדת פיל והשפעתה. פרק תשיעי: "המרד", מתאר את המרד הערבי הגדול ואת דיכויו בידי השלטונות הבריטים, וכן היבטים חברתיים ועדתיים של כישלונו.

הערות שוליים

1. א, עמ' II.