ליטא חידשה את עצמאותה בשטח מוגבל ב-16 בפברואר1918. היא איבדה את רוב שטחיה משכבר הימים לטובת ברית המועצות והייתה נתונה בסכסוך טריטוריאלי עם פולין (בנוגע למרכז ליטא וסובלקי) ועם גרמניה (בנוגע לקלייפדה). בשנים 1918–1939 הייתה בירתה המוכרזת של ליטא, וילנה (וילניוס), תחת שלטון פולני; וקובנה (קאונאס) שימשה כמושב הממשלה, והוגדרה כבירה זמנית, משום שליטא לא הכירה בשליטת פולין בווילנה. ב-1939, לאחר חלוקת פולין בין גרמניה הנאצית לברית המועצות, בהתאם לסעיפים הסודיים של הסכם ריבנטרופ–מולוטוב העבירה ברית המועצות את וילנה ואזורים נוספים שנכבשו במהלך פלישת ברית המועצות לפולין לליטא.
לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה בעקבות דרישת ברית המועצות מגרמניה שליטא תישאר בתחום השפעתה, פלשו הסובייטים ביוני 1940 לליטא. בעקבות זאת הפכה ליטא לרפובליקה סובייטית סוציאליסטית וצורפה על פי בקשת השלטון החדש לברית המועצות. בעקבות הכיבוש הסובייטי החל גל מעצרים נרחב - חשודים כאנטי קומוניסטים, חברי האליטה הצבאית והאקדמית, רבנים וראשי ישיבות יהודים, בורגנים וציונים נעצרו, נאסרו ואף נרצחו. אלפים מתושבי ליטא (בהם זקנים, נשים וילדים) נשלחו למחנות בסיביר והנדל"ן בבעלות יהודית בעיקר בערים הגדולות קובנה ווילנה נתפס והולאם.
ב-22 ביוני1941, לאחר פרוץ המלחמה בין גרמניה הנאצית וברית המועצות, פלשו כוחות של גרמניה הנאצית לליטא, והיא נכבשה על ידם בתוך שבוע. רבים מבני העם הליטאי קיבלו אותם בשמחה משום שהכיבוש הסובייטי הסתיים, אך במהרה התברר ששלטונות הכיבוש החדש הנהיגו משטר כיבוש אכזרי עוד יותר. מתנגדי המשטר הנאצי נרדפו ונרצחו. באותה שנה חיו בליטא כ-250,000 יהודים. כ-94 אחוז מהאוכלוסייה היהודית בליטא הושמדה על ידי הנאצים בזמן הכיבוש. שוטרים ליטאים פרו-פשיסטים לקחו חלק פעיל בהשמדת היהודים. בסתיו 1944 כבשו הסובייטים את ליטא מידי הצבא הגרמני הנסוג וליטא שבה להיות רפובליקה סובייטית סוציאליסטית בברית המועצות עד 1990.
ארצות הברית מעולם לא הכירה בסיפוח ליטא לברית המועצות.
עם התקדמות הגלאסנוסט, ובהנהגתה של תנועת "סאיודיס" (Sajudis) האנטי-קומוניסטית והאנטי-סובייטית, הכריזה ליטא על עצמאותה המחודשת ב-11 במרץ1990. ליטא הייתה הרפובליקה הסובייטית הראשונה שעשתה כך, אף-על-פי שכוחות סובייטים ניסו לדכא זאת עד לאוגוסט 1991, מה שהוביל, בסופו של דבר, להיסדקותה של ברית המועצות עצמה. הכוחות הרוסיים האחרונים עזבו את המדינה ב-31 באוגוסט1993. עם זאת, אזרחים רוסיים רבים - רובם מהגרים וצאצאי מהגרים מרוסיה - עודם מתגוררים בליטא. חלקם נטולי מעמד אזרחי, כיוון שאינם דוברים ליטאית.
ב-4 בפברואר 1991, הייתה איסלנד למדינה הראשונה שהכירה בעצמאותה של ליטא ושוודיה הייתה הראשונה שפתחה שגרירות במדינה.
ב-1 בפברואר1998 צורפה ליטא כחברה-משקיפה (בעלת זכויות מוגבלות) באיחוד האירופי[8]; ב-16 באפריל2003 חתמה על חוזה הצטרפות לאיחוד. 91% מאזרחי המדינה תמכו בצירוף ליטא לאיחוד במשאל עם שנערך ב-11 במאי 2003[9], ובאחד במאי 2004 התקבלה ליטא כחברה מלאה באיחוד האירופי[10]. בעקבות הצטרפותה לאיחוד חוותה ליטא צמיחה כלכלית מהירה[11].
בפרלמנט הליטאי – הסיימאס – החד-בתי, המשמש כרשות המחוקקת במדינה, 141 צירים הנבחרים לכהונה בת ארבע שנים, בשיטה משולבת - שבעים-ואחד צירים נבחרים בבחירות ישירות אזוריות, ושבעים צירים בבחירות ארציות על פי ייצוג יחסי. אחוז החסימה הוא 5%.
החל מעצמאותה המחודשת של ליטא שהוכרה בשנת 1991 ניסו מנהיגיה להתקרב למערב, ובתחילת המאה העשרים ואחד, התקבלה כחברה בנאט"ו. גיוס החובה בוטל בספטמבר 2008 והוחזר שוב בשנת 2015 בעקבות הפלישה הצבאית של צבא רוסיה לחצי האי קרים שבאוקראינה, שהעלתה חששות מחודשים בליטא מכוחה של רוסיה[13].
כלכלה
כלכלת ליטא מבוססת על שירותים (כ-67.2% מהתוצר הלאומי ב-2017) ותעשייה (כ-29.4% מהתוצר ב-2017)[14].
ייצור חקלאי (כ-3.5% מהתוצר)[14] כולל בעיקר דגנים, תפוחי אדמה, סלק, סוכר, ירקות, עץ לתעשייה, ופשתה. ומחצבים: כבול, אבן, ענבר (אשר אף מיוצג בדגל הלאומי בצבע הצהוב) וחול.[דרוש מקור] הייצור התעשייתי מתמקד במכונות/כלים לחיתוך מתכת, מנועי חשמל, זיקוק נפט, מספנות, רהיטים, טקסטיל, מזון, דשנים, מכונת חקלאיות, ציוד אופטי, מחשבים ורכיבים אלקטרוניים.[דרוש מקור]
בתקופה הסובייטית נבנתה תחנת הכוח הגרעינית איגנלינה. תחנת כוח זו סיפקה חשמל זול לליטא העצמאית והייתה יכולה לכסות כ-70-80% מהביקוש. בלחץ הקהילה האירופית ופעילי הגנת הסביבה המתקן נסגר סופית בשנת 2009. פעולות פירוק ממומנות על ידי גופים בינלאומיים.
הנוף בליטא מתאפיין בעמקים נמוכים ושטוחים וטורי גבעות המתרוממים ביניהם בשני גושים. החוף חולי ודרומו ביצתי. בליטא שוכן הר קלנס ומקווי המים שלה הם שפע אגמים וביצות ונהר הניימן.
בשטחה של ליטא נמצא המרכז הגאוגרפי של יבשת אירופה.
הטמפרטורות של ליטא קרות מהממוצע בחורף ומתמתנות בקיץ. הטמפרטורות הממוצעות באזורי החוף הן 2.5 מעלות צלזיוס מתחת לאפס בחודש ינואר ו-16 מעלות צלזיוס בחודש יולי. בווילנה הקרה יותר בעונת החורף, הטמפרטורות הממוצעת הן 6 מתחת לאפס בחודש ינואר ו-17 מעלות בחודש יולי.
כמות המשקעים השנתיות הממוצעת הוא 800 מ"מ על החוף, 900 מ"מ באזור ההררי יותר ו-600 מ"מ בחלק המזרחי של המדינה. שלג יורד כל שנה, בדרך כלל בין החודשים אוקטובר עד אפריל.
פולנים הם המיעוט הגדול ביותר, והם מרוכזים בדרום מזרח ליטא במחוז וילנא, אזור שנשלט על ידי פולין בתקופה שבין שתי מלחמות העולם. קהילות פולניות גדולות במיוחד חיות במחוז העירייה וילנה (כ-61% מהאוכלוסייה[18]) ובמחוז העירייה שיילצ'נינקי (Šalčininkai; מעל 80%). הודות לריכוזם, הפולנים מיוצגים בפרלמנט במקומות הנבחרים בבחירות אזוריות. למקומות בפרלמנט הנבחרים בבחירות יחסיות יש אחוז חסימה של 5%, המונע ייצוג פולני אתני בבחירות היחסיות.
הרוסים הם המיעוט השני בגודלו, המצוי בשלושה ריכוזים בולטים: בווילנה - כמעט עשרה אחוזים מהתושבים, בקלייפדה - 16%, ובוויסגינס משקלם באוכלוסייה רב - 47.5%[16], שרובם הגיעו מרוסיה כדי לעבוד בתחנת הכוח הגרעינית איגנלינה. ליטא הצליחה, יחסית למדינות הבלטיות האחרות, להגביל הגירת רוסים לשטחה בתקופה בה הייתה חלק מברית המועצות (1945-1990). מספר רוסים-אתנים עזבו את ליטא לאחר הכרזת העצמאות בשנת 1990.
ב-2011 אירחה ליטא את אליפות אירופה לגברים בכדורסל (יורובאסקט 2011). באותה שנה זכתה נבחרת ליטא עד גיל 19 באליפות העולם בכדורסל. קבוצת הכדורסל הליטאית ז'לגיריס קובנה זכתה ב-1999 באליפות היורוליג, ליגת הכדורסל הבכירה באירופה. ריטאס וילנה מתחרה כיום בליגת היורוקאפ, הנחשבת כשנייה בחשיבותה אחרי היורוליג.
ענף השחייה חווה עלייה משמעותית בפופולריות בליטא. מגמה זו החלה בעקבות הישגיה של השחיינית רוטה מיילוטיטה, שבגיל 15 בלבד זכתה במדליית הזהב במשחה ל-100 מטר חזה באולימפיאדת 2012 בלונדון.
בעבר היה ההרכב האתני של ליטא מגוון מאוד; התמורה הבולטת ביותר נבעה מהשמדת האוכלוסייה היהודית בתקופת השואה. לפני מלחמת העולם השנייה היו היהודים 7.5% מכלל האוכלוסייה, ועם התגברות תהליך העיור בסוף המאה ה-19, רבים מהם התרכזו בערים מרכזיות, כמו וילנה וקובנה, בהן הייתה ליהודים השפעה משמעותית במגוון תחומים, חינוך, תרבות, ספרות, אמנות ועסקים. יהודי ליטא נקראו ליטאים או ליטוואקים (Litvaks), ועד היום מושג זה נושא עימו משמעויות של למדנות, שכן בעיר שכנו לא מעט ישיבות, בזכותן נקראה וילנה "ירושלים דליטא". מסוף המאה ה-18 הייתה וילנה מרכז ל'מתנגדים' וביתו של 'הגאון מווילנה'. במהלך התרכזותם של יהודים בערים הגדולות הלכו והתפתחו מוסדות חינוך בהשפעה חילונית-סוציאליסטית-יידישיסטית, בעיקר אחרי היווסדות 'הבונד' ב-1897, תנועה שהייתה לה אחיזה משמעותית בליטא, כפי שמלמד שמה המלא. עם זאת, ככל שהתחזקה התנועה הציונית במזרח אירופה, התחזקה גם המגמה הלאומית, ובליטא נוסד הגימנסיון העברי במריאמפול, שהיה לבית הספר התיכון הראשון מחוץ לארץ ישראל ששפת ההוראה בו בכל המקצועות הייתה עברית. בשיאה היוותה אוכלוסיית יהודי וילנה כ-30% מכלל התושבים.
מתוך קהילה של כ-220,000 יהודים לפני הפלישה הגרמנית, נרצחו בשואה, בעזרתם הפעילה של הליטאים, כ-206,800 (כ-94 אחוזים מבני הקהילה, נתון הקרוב מאוד גם ליהדות פולין ולטביה). רוב השורדים היגרו מאוחר יותר לארצות הברית ולישראל. השלטון הקומוניסטי בליטא הלאים רכוש רב ושלח רבים מבני-מעמד הבורגנות למחנות בסיביר, ביניהם כ-5,000 יהודים, והם מהווים חלק ניכר משארית הפליטה במדינה. בליטא חיים כיום רק כמה אלפי יהודים.
^ 1234מפקד האוכלוסין הליטאי, באתר הפורטל לסטטיסטיקה רשמית של ליטא, "Gyventojų ir būstų surašymai – Oficialiosios statistikos portalas", 2021 (בליטאית)
