עיטור סופרים הוא קובץ מאמרים תורניים בעריכת הרב אברהם יצחק הכהן קוק, בו פרסמו גדולי רבני ליטא מחידושיהם ההלכתיים וההגותיים. הקובץ הראשון והשני יצאו לאור בזה אחר זה בוילנה, הראשון בשלהי שנת ה'תרמ"ח והשני בתחילת שנת ה'תרמ"ט. קובץ שלישי לא נדפס. זהו הפרסום הראשון שהדפיס הרב קוק.
הוצאה לאור
הראי"ה קוק הגה את ייסוד הקובץ כירחון חודשי בקיץ של שנת תרמ"ז (1887),[1] כאשר התגורר בפוניבז' בבית חותנו האדר"ת רבה של העיר.[2] בתחילת שנת תרמ"ח, בגיל 23, פרסם הראי"ה מודעות ראשונות אודות הקובץ החדש אשר אמור היה להתפרסם כשנתון, "בחלקים קטנים אשר יקבצו לספר שלם".[3] בתחילת חודש שבט תרמ"ח (1888) החל הראי"ה לשמש כרבה של העיירה זיימל,[4] וסמוך לאחר מכן החל לעבוד על עריכת הקובץ.[5]
מלאכת העריכה של החלק הראשון הושלמה בשלהי חודש אב של אותה שנה. לצורך ההדפסה נסע הראי"ה לוורשה[6] ולוילנה.[7] עריכת החלק השני נסתיימה כעבור חודשים מספר,[8] בתחילת חודש חשוון תרמ"ט (1888), והוא נדפס בסמוך.[9] עותקים מן המאסף נשלחו לאישים שונים[10] והאדר"ת סייע בהפצת המאסף.[11] פרסום שני החלקים הראשונים עורר הד ציבורי.[12]
בזמן הדפסת החלק השני של "עיטור סופרים" היה החלק השלישי מוכן לעריכה,[13] אולם בחורף של אותה שנה חלתה אשתו של הראי"ה, הרבנית בת שבע שרה-רבקה אלטה (בתו של האדר"ת), במחלה קשה. היא נפטרה בבוקר י"ג באייר תרמ"ט (14 במאי 1889). במכתב אל הרב חיים חזקיהו מדיני ("השדי חמד") הבהיר הראי"ה כי מחלת רעייתו ולאחר מכן פטירתה, הובילו יחד להפסקת הוצאת הקובץ. "שהיה חליה ארוך בעוונותי הרבים... ומאז השברתי מאוד... ולא היה לאל ידי לצאת המערכה, לערוך בעבודת העיטור סופרים".[14] עוד כתב הרב קוק אל השדי חמד כי אם יזדמן לידו סכום כסף מתאים, ישוב לעריכת הקובץ.[15]
תוכן
בכותרת המשנה של החלק הראשון צוין כי מטרתו "להגדיל תורה ולהאדירה, ולהרחיב גבולי החכמה והדעת עם יראת ד', לאגוד יחד מפלגות ישראל בדרך שלום ואהבת אחים, נוסד ברצון אדירי עם ד' בדורנו, הי"ו". נוסח דומה אולם קצר יותר נקבע גם בפתח הקובץ השני. בחתימת מאמרו "ריהטא דחקלאי" הבהיר הראי"ה שמטרת ייסוד הקובץ היא "בירור הלכה ברורה המזדמנת חדשים לבקרים, על פי רוב דעות של גדולי הדור החיים איתנו".
בין המאמרים בחלק הראשון: מאמר פתיחה נרחב מאת הראי"ה תחת הכותרת "שער הסופר", ומאמר רעיוני בשם "זוהר אור בהיר" מאת הרב זאב טברסקי (ראו להלן).[17] וכן דיונים תורניים, הלכתיים והגותיים, מאת הנצי"ב, הרב שלמה כהן, הראי"ה, הרב שלמה קלוגר,[18] האדר"ת, ועוד. לאחר מכן נדפס מדור "לשכת הסופר" – הערות העורך הראי"ה על המאמרים השונים. בין הכותבים בחלק השני: המדפיס הוורשאי ר' יצחק סולבסקי, הרב מאיר מיכל רבינוביץ, הרב שלמה קלוגר, האדר"ת, הרב יוסף זכריה שטרן,[19] וכן מאמרים והערות מאת הראי"ה.
בקובץ הראשון נדפס מאמר בשם "זוהר אור בהיר" שכתב הרב זאב טברסקי (בנו של הרב יוחנן טברסקיהאדמו"ר מרחמסטריווקה). המאמר פורסם בעילום שם המחבר, אולם ראשי תיבותיו רומזים לזהות מחברו.[25] בשלהי שנת תרנ"ח, כעשור לאחר הפרסום, פנה הרב חיים חזקיהו מדיני ("השדי חמד") אל המחבר ואל הראי"ה, וביקש לכלול את המאמר בתוך סדרת "שדי חמד", בהסכמת המחבר ובצירוף הקדמות חדשות של שניהם.[26] המאמר אכן פורסם מחדש בכרך העשירי של "שדי חמד". הקדמת הרב מדיני נקראת "אילה שלוחה"[27] והקדמת הראי"ה – "ריהטה דחקלאי".[28]
במאמר "זוהר אור בהיר" הציע הרב טברסקי לייסד בגיליונות "עיטור סופרים" מדור בשם הלכתי תחת הכותרת "פעלים לתורה", ובו יפורסמו ארבעה חידושים: פסקי הלכה מעשיים שלא נכללו בספרי מלקטים, בצירוף טעמי הפסיקה; ביקורת על ספרות פסיקה ושו"ת הלכתיים; תשובות אנונימית שיפרסמו גדולי רבני הדור בשאלות הלכתיות עדכניות, ועליהם יגיבו תלמידי חכמים צעירים; וכן תשובות מטעם משיבים קבועים, המומחים בתחומם (כגון איסור והיתר, נדה, דיני ממונות וכיוצא בזה).[29]
במאמר "ריהטא דחקלאי" מגיב הראי"ה בהסתייגות מסוימת על שתי ההצעות הראשונות; את הראשונה הוא מקבל באופן עקרוני, ודן בשאלה אם חובה על פוסק להכיר את טעמי הדין בבואו להכריע הלכה. ביחס לשנייה ביסס את הגישה שביקורת על ספרות הלכתית אמורה להתבצע בידי גדולי ההוראה שבדור, ולא כל תלמיד חכם אמור להידרש לה. כן דן הראי"ה בטענת הרב טברסקי, שבבואו לפסוק הלכה על הפוסק להתאמץ להכיר כל הספרות ההלכתית שנכתבה בתחום. גם כאן הביע הסתייגות מן הקביעה, משום "ספק ספיקא": ספק אם הנושא נידון בעבר, וספק אם עיון בתשובה מוקדמת תשנה את דעתו של הפוסק. הראי"ה לא כלל במאמרו התייחסות לשתי ההצעות האחרונות.[30]
שלושת המאמרים פורסמו כאמור בסדרת "שדי חמד". בעת הפרסום כבר כיהן מחבר "זוהר אור בהיר", הרב טברסקי, כאדמו"ר על מקום אביו (החל משנת ה'תרנ"ה), אולם זהותו נותרה אנונימית. ברבות השנים, לאחר פטירתו, נגלה שמו.[31] שלושת המאמרים נדפסו בשנית ב"ספר עיטור סופרים" (ירושלים תשל"ד), ומאז במקומות נוספים. יצוין כי "זוהר אור בהיר" נדפס בשלישית בקובץ "כרם החסידות", בעילום שם המשפחה של הראי"ה קוק, הגדרת האדר"ת כמייסד "עיטור סופרים", ושגיאות נוספות.[32]
^הרב יהודה ליב מימון כתב: "דומני שזוהי הפעם הראשונה, מיום שנפרצה אחדות ישראל על ידי המחלוקת בין החסידים והמתנגדים - אשר באהלה של תורה נקבצו ובאו גאוני ליטה עם גדולי אדמו"רי החסידות" (הראי"ה, ירושלים תשכ"ז, עמ' מט).
^ראו: מבחר כתבים:ר' משה ריינס – אוסף חיבוריו מאמריו ואגרותיו, בעריכת הרב אליעזר ברודט, רמת בית שמש ה'תשע"ח, עמ' 579, 588 (מכתבים למיכה יוסף ברדיצ'בסקי, אב ה'תרמ"ח ותשרי ה'תרמ"ט).
^בשמן רענן, כרך ב, ירושלים תש"ן, עמ' קסג-קעה; מתוך עיטור סופרים ד, ניצני ארץ טו, תשס"ו; מוריה קיג, קכב; אשל אברהם.
^ז'והר א'ור ב'היר – זאבבן הרב ר' יוחנן (מרחמיסטריווקה?).
^ראו מכתבו אל הראי"ה: אגרות לראי"ה, ירושלים תש"ן, טו; ועם תיקונים: נשמה של שבת, חברון תשנ"ט, עמ' 525.
^כינוי המצביע על חשיבות קטנה שייחס הראי"ה להקדמתו, ברוח צניעות וענווה. הביטוי על פי לשון חכמים: "אמר רבא: האי ריהטא דחקלאי דמפשי ביה קמחא מברך בורא מיני מזונות" (ברכות, לז, ב). רש"י: "ריהטא – הוא חביץ קדרה. דחקלאי – בני כפר. דמפשי ביה קמחא – שמרבים בו קמח".
^ראו מאמר ברוח דומה מאת הרב טברסקי, בקובץ קול תורה, תשרי-חשון תרצ"ה.
