חדש אסור מן התורה (במקור: "החדש אסור מן התורה בכל מקום") הוא משפט מהמשנה, מסכת ערלה, פרק ג', משנה ט', שהפך בפי החת"ם סופר למטבע לשון מושאל שביטא את התנגדותו לשינוי במנהגים בכלל ואת מאבקו בכוחות הפרוגרסיביים (משכילים רדיקלים, רבנים פתוחים, רפורמים מוקדמים וכדומה) בימיו. בעקבות זאת הפך המושג לסמל של חוסר האמון במודרניות, בעיקר בקרב חוגים שמרנים ביהדות האורתודוקסית.
המשמעות המקורית של הביטוי קשורה ל"איסור חדש": דהיינו האיסור לאכול מן התבואה החדשה לפני הנפת העומר בפסח. על כך אומרת הגמרא שאיסור זה מן התורה - מדאורייתא, בכל מקום בעולם ואינו מוגבל לארץ ישראל כמצוות אחרות הנוגעות לצומח, "החדש אסור מן התורה בכל מקום".[1]
החת"ם סופר וממשיכיו השתמשו במילים אלו של הגמרא כדי לבטא את התנגדותם לשינויים וחדשנות במנהגי היהדות המסורתית, או באורחות החיים בכלל, בין לכוונות להקל ובין לכוונות להחמיר[2]. הבסיס לתפיסה זו היא הרעיון כי התורה נצחית; כלומר מתאימה באותה מידה לפני אלפי שנים והיום, ואין צורך לערוך בה חידושים. ההקשר שבו טבע החת"ם סופר את הביטוי הוא מלחמתו בתנועת ההשכלה ובראשוני הרפורמים שהתפשטו בזמנו במרכז אירופה.
במאות האחרונות, משתמשים שמרנים חרדים בביטוי במובן הרחב ביותר שלו, כדי להביע את מורת רוחם כנגד כל חידוש, התפתחות טכנולוגית או מודרניות במנהגי היהדות או באורח חייהם הישן.
לקריאה נוספת
- משה סמט, החדש אסור מן התורה - פרקים בתולדות האורתודוקסיה, הוצאת מרכז דינור והוצאת כרמל, 2005.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף ל"ח, עמוד ב'
- ^ הרב משה סופר, שו"ת חתם סופר חלק א (אורח חיים), ברטיסלבה 1841, סי׳ כח, באתר היברובוקס, והרב משה סופר, שו"ת חתם סופר חלק א (אורח חיים), סי׳ קמח, באתר היברובוקס, הרב משה סופר, שו"ת חתם סופר חלק א (אורח חיים), ברטיסלבה 1841, סי׳ קפא, באתר היברובוקס, ובחלק ב (יורה דעה) סימן יט ובעוד מקומות רבים.
