נולד בכפר אלמנצוריה שבעמק דרעא במרוקו לחכם מאיר ומסעודה. מצד אמו הוא משתייך למשפחת אביטן, והוא קרוי על שם סבו, הרב יצחק אביטן.
בשנת 1936 נשלח ללמוד תורה בעיר מקנס, שם למד בישיבתו של הרב ידידיה טולדנו. כמו כן הוא ינק הרבה תורה ממורו הרב מאיר טולדנו.
בשנת 1940 הוסמך לשוחט ובודק על ידי הרב יהושע ברדוגו. באותה שנה חזר לכפר הולדתו וכיהן כרב הקהילה תחת אביו, במשך שמונה שנים. בתקופה זו למד עם הרב שמעון דיין, שלאחר פטירתו סייע להוציא את ספר תשובותיו 'זהב שבא'.
בשנת 1941 נשא לאשה את עיישה ממשפחת ריווח. לאחר שהתחתן התמנה על ידי הרב משה זריהן לתפקיד מסדר הגיטין של כל מחוז דרעא, ומפקח ראשי לכל מסדרי הנישואין וסופרי בית הדין במחוז.
אחר שסיים את תפקידו באגדיר, זומן לכהן כדיין בבית הדין המרכזי בקזבלנקה. בתפקיד זה ישב עם הרב שלום משאש – הראב"ד, הרב משה מלכה – סגן הראב"ד, הרב חיים רפאל שושנה והרב רחמים בן עמארה. תפקידו העיקרי בבית הדין היה סידור הגיטין.
ב-21 באוגוסט1967 (ט"ו באבה'תשכ"ז) עלה לארץ ישראל, ועבר מבחנים מחודשים בהכשרת דיינים על ידי מועצת הרבנות הראשית לישראל. במבחן זה, הרב חזן ציטט מילה במילה את לשונו של הבית יוסף ועורר את חשדם של בוחניו שאילצו אותו לעבור בחינה נוספת בעל פה. על מסמך הסמכתו חתומים הרב יוסף שלום אלישיב והרב קרליץ שכתבו :”נבחן על ידינו בכתב ובעל פה ולשון השולחן ערוך ומפרשיו בהלכות אלו שגורים על לשונו”.
