ערך זה עוסק ברבי יהודה בן עטר השני אב בית הדין של פאס במאה התשע עשרה. אם התכוונתם לרבה של פאס במאה השמונה עשרה, ראו יהודה בן עטר; אם התכוונתם לקצין במשטרה, ראו יהודה בן עטר (קצין משטרה).
נולד בפאס לאביו רבי עובד. סבו הוא רבי יהודה בן עטר הראשון. למד בבית מדרשו של רבי אברהם בן עלאל, לצד רבי מסעוד בן עלאל.[1] בשנת ה'תקל"ג ביקר בדבדו.[2] נתמנה לדיין בשנת תקנ"א, בבית דינו של רבי אליהו הצרפתי. בשנת ה'תקנ"ב פרצה דליקה ששרפה את בית הכנסת של הרב, וכן כמה מספריו.[3] בערב שבועות באותה השנה, פקד השליט מולאי אליזיד על אנשיו לתפוס את החכמים, להכותם ולבזוז מהם ממון. רבי יהודה בן עטר הצליח לברוח, והסתתר במחילת עפר.[3] לאחר הפרעות והחלפת השלטון, כתב שיר הודיה לה', אותו הנהיג לשיר בבית הכנסת שלו, בכל שנה בחג הפסח.[3]
סמוך לפטירתו של רבי אליהו הצרפתי, החל משנת ה'תקס"ו התמנה לאב בית הדין ורבה של העיר. בבית הדין בראשותו כיהנו הדיינים: רבי יהושע סירירו,[4] רבי חיים דוד סירירו, ורבי שמואל אבן זמרא.[5] בית הדין נשא ונתן עם דייני מרוקו מערים אחרות, כדוגמת רבי רפאל בירדוגו ורבי שמואל בן וואעיש ממקנס, רבי שלמה אביטבול מצפרו.[6] בית הדין בראשותו תיקן תקנות שונות.[4] נפטר בחודש אב ה'תק"ף[7] ונקבר בפאס.
יצירתו
פסקי דין - נדפסו בספרי חכמי דורו ונותרו עוד בכתבי יד.
זיכרון לבני ישראל - תיעוד הצרות שהיו בקהילת פאס בשנת ה'תק"ן (1790).
