נולד בסאלי שמרוקו. בנערותו למד אצל הרב אפרים פרץ, ולאחר מכן למד ושימש את הרב רפאל אנקווה.[1] סביב שנת ה'תרס"ה, נסמך להיות שוחט ובודק על ידי הרב שלמה בירדוגו.[2] ושימש בתפקיד זה בין השנים ה'תרע"א - ה'תרע"ד יחד עם רבי יצחק אנקאווא.
בשנת ה'תרפ"ד כיהן כראש ישיבה בעירו סאלי.[3] במקביל, שימש כסופר בית הדין וכשליח ציבור באחד מבתי הכנסיות של העיר.
לא יאוחר משנת ה'תרפ"ט, כיהן ברבנות העיר סטאט שבמרוקו, עד לפטירתו.
בעקבות תופעת החילון שהחלה בזמנו, התתמודד עם שאלות אקטואליות. בין השאר פסק, שילד בכור שאביו הוא גוי ואמו יהודיה, ראוי לבית הדין לפדות את הילד, על אף שבית הדין לא מחויב לכך מצד ההלכה.[9] במקרה הפוך, שהאב יהודי והאם גויה, וההורים רוצים למול את בנם, הסתייג, משום שחשש שבמקומות שלא רושמים את הילדים הנולדים בצורה מסודרת, ישכחו שהילד גוי.[10]
בתו קלארה נישאה להרב שמעון כהן, מדייני מרוקו. בתו זהרא נישאה לרב יחייה בן הראש, רבה של פור-ליוטי.
פטירתו
רבי אברהם נהג לבקר יהודים שנעצרו ונכלאו בבית כלא על ידי השלטונות הצרפתים בעוון חתירה נגד השלטון. בביקורו היה מספק להם די מחסורם, ואף העביר להם שיעור בפרשת השבוע. בביקורו האחרון, נדבק בבית הכלא במחלת הטיפוס, ולאחר זמן קצר נפטר ממנה, בליל שביעי של פסח בשנת ה'תרצ"ח בסטאט. עם פטירתו פרץ ויכוח היכן יקבר רבי אברהם, אם בעיר סטאט או בעיר הולדתו סאלי. לאחר מאמצים רבים מצד אנשי סאלי, רבי אברהם נקבר בעירם.[11]
חיבורו
ויען אברהם - שו"ת על ארבעת חלקי השולחן ערוך. בתוכו: קונטרס לאברהם למקנה - קונטרס על דיני שחיטה וטריפות, ג'רבא תש"י.
הערות שוליים
^ראו בהקדמת חכמי קזבלנקה לספר 'ויען אברהם', ויען אברהם חאה"ע סי' ג'.