שושלת משפחת בירדוגו ידועה במרוקו בערים מקנס ורבאט, כבר מהמאה השבע עשרה.[2] כאשר עיקר השושלת פעלה בעיר מקנס, אולם לאחר שהיגר לרבאט רבי אלישע בירדוגו (אבי דודו של רבי חיים יקותיאל), השושלת התקיימה גם שם.
רבי יקותיאל גדל אצל דודו רבי יוסף בירדוגו, ולמד אצלו בישיבה תקופה ממושכת, שם נמנה עם גדולי תלמידיו.[5] דודו מזכירו בחידושיו למסכת שבועות: ”וידיד נפשי יקותיאל בן אחי נר"ו תירץ וכו'”.[6]בתקופה זו נודע כתלמיד חכם, ותלמידים וותיקים כינו את עצמם כלפיו כ'תלמיד חבר'.[7] לאחר פטירת דודו, למד רבי יקותיאל לבדו רוב הזמן. את הסיבה לכך סיפר רבי דוד צבאח,[8] לפיה הוא דרש הספק גבוה בלימוד בעיון מעמיק, ולמרות שהיו בעירו תלמידי חכמים רבים, כדי ללמוד עמו היו צריכים להשכים כדי להכין את הסוגיה היטב, ורק לאחר מכן יכלו ללמוד עם רבי יקותיאל. בעקבות זאת, חבריו ללימודיו התמעטו.
כשבגר נשא את אסתר. לאחר שהתאלמן ממנה, נשא את שמחה אבן-צור.
בסביבות שנת ה'תרע"א היה מצב פרנסתו של רבי יקותיאל דחוק,[9][10] ובקיץ של אותה השנה שהה בקזבלנקה, ככל הנראה כדי לנסות את מזלו בפרנסה בעיר המתפתחת, או עקב מלחמות השלטון שהתחוללו אז ברבאט הבירה.[11] גם בתקופה זו קבע לעצמו סדרי לימוד בכל יום.[12]
רבנותו ודיינותו
ככל הנראה, בשנת ה'תרנ"א מילא את מקום דודו רבי יוסף בדיינות, ומתקופה זו מלווה את חתימתו התואר "הרב" או "הדיין".[5] ומשנת ה'תרפ"א (1920) נתמנה לחבר בית הדין הגדול לערעורים, כדיין שלישי לאחר פרישתו של רבי שלמה אבן דנאן, מבית הדין הגדול ברבאט ומעברו לעיר פאס.[13]
רבי יקותיאל דן רבות עם חכמי עירו, ומהעיר סלא: רבי דוד צבאח, רבי אברהם ריווח, רבי רפאל אנקווא, רבי רפאל עטייא. בין הדיונים החשובים שנידונו בתקופתו הוא 'פריצת העירוב'. בעת החדשה, עם בוא הצרפתים וחדירת הנאורות הפיתוח וההשכלה למרוקו, מבנה הערים הפרימיטיביות השתנו ועם זאת פריצת החומה של העיר, שינויים אלו כמובן היו משפיעים הלכתית. ה'מלאח' (כעין 'גטו' שגרו שם רק יהודים) שהיה סגור בחומותיו לא היווה בעיה של טלטול, משום שהחומות שימשו כ'עירוב', אך לאחר שנפרצה החומה, היה דיון אם אפשר להתיר ב'צורת הפתח'.[14]
עוד מסופר,[15] שבעת כהונתו בבית הדין לערעורים, רבנים רבים מהעיר רבאט שאלו אותו שאלות בתלמוד, ובפרשני התלמוד,[16] ולכל השאלות היה עונה, תוך עיון קל.
פעילות ציבורית
בשנים ה'תרנ"ד, ה'תרנ"ז, ה'תר"ס לקראת חג הפסח, הוא פנה לכי"ח כדי שיעניקו את עזרתם לעניי העיר. בשנת ה'תרנ"ז ציין כי מכת ארבה חיסלה את כל הירק מהחורף, ובנוסף הייתה עצירת גשמים, שבעקבותן היוקר האמיר. בשנת ה'תר"ס ציין כי ישנה הגירה מתמשכת מרבאט לקזבלנקה, בשל מצבם הדל של יהודי העיר שרובם עניים, יתומים ואלמנות.[17] הוא גם התלונן פעמיים על שני שופטי העיר שהיו אכזריים כלפי היהודים.[17]
רבה הראשי של מרוקו
לאחר פטירת רבה הראשי של מרוקו, הרב רפאל אנקווה בשנת ה'תרצ"ה1935, פנו ראשי הקהילה היהודית לרבי יקותיאל ששימש עד אז כסגנו של רבי רפאל, כדי שימלא את מקומו של הרב אנקווה. רבי יקותיאל סירב תחילה, והציע לפנות לרבי יהושע בירדוגו ששימש אז כרבה הראשי של מקנס. רבי יהושע סירב נחרצות, בטענה שכל עוד רבי יקותיאל חי אין מתאים ממנו לתפקיד, וביקש מראשי הקהילה להפציר רבות ברבי יקותיאל ולשכנעו לקבל את התפקיד[18] ואכן, לאחר שכנועים מצד ראשי הקהילה היהודית ומראשי קהילת רבאט, ניאות רבי יקותיאל לישא את תפקיד הרבנות הראשית, אשר שימש בו עד לפטירתו.
בעת פטירת אבי המלך הבריטי - ג'ורג' החמישי בשנת 1936, נשא רבי יקותיאל נאום בקזבלנקה. בהזדמנות זו קיבל שבחים רבים מהמועצה הבריטית.[19] כמו כן נשא נאום עוד בצעירותו לפטירתו של פול דומרנשיא צרפת. ומאז נבחר מטעם צרפת לרב ב'נציגות הרבנים', משרה ששימש בה כשלושים וחמש שנים. לאחר כשלוש שנים מעת כהונתו (ה'תרצ"ח, 1938), החליטה ממשלת צרפת להעניק לו מדליון הוקרה (צר'), שניתן לאנשים בעלי מעמד גבוה. הענקת המדליון נעשתה בטקס מלכותי במעמד כל גדולי הממשל.[20]
ציפייה לגאולה
כאשר רבי חיים יקותיאל היה קורא ברעיונות ובכתבים של הרב קוק, על חובת מצוות יישוב הארץ, היה אומר לבני הבית שאין לו ספק שבקרוב מאוד יתגלה המשיח, כי כבר זכינו שיתגלה הכהן גדול, אשר ישמש בבית קדשינו.[21] וכאשר ראה שוטר יהודי במלאח היה שמח שמחה גדולה, ואמר לבניו "הנה ברוך ה' מתחילה לעבור חשכת הגלות הארוכה, ומתחיל האור להרמת קרן ישראל, וזו התחלת הגאולה המובטחת".[22]
פטירתו
רבי חיים יקותיאל נפטר בכ"ג באלולה'ת"ש, 26 בספטמבר1940. רבים מרבני ערי צפון מרוקו הספידוהו. מפורסם הספדו הגדול של רבי יהושע בירדוגו, שלימים מילא את מקומו במשרת 'הרב הראשי למרוקו'.
חיבוריו
רבים מכתביו לא נשמרו חלקם נשרף באש, וחלקם הספיקו להתליע,[23][24] ונשמרו מעט מאוד מכתביו, את מיעוט כתביו ופסקי בית דינו הוציא לאור יחיאל אזריאל ונקרא בשם:
דברי יקותיאל - שו"ת ופסקי דין הכוללים משא ומתן הלכתי, חידושים על התלמוד, והשולחן ערוך. (ירושלים, ה'תשע"ד)
^ברוב התשובות וההתכתבויות שלו עם רבנים, מובא רק שמו העיקרי 'יקותיאל' ללא התוספת 'חיים', אולם ישנם מקומות שבהם אוזכר שמו כ'יקותיאל חיים'. בפתיח הערך הוא נקרא "חיים יקותיאל" כי כך הוא חתם את שמו, וכך כונה לרוב, אך לאור העובדה ששמו העיקרי הוא ללא ספק יקותיאל הרי שלהלן, נכתב שמו העיקרי בלבד
^כ"כ הרב פרופ' משה עמאר, בהקדמתו לספר 'דברי יקותיאל' עמוד 23. הוא מוכיח זאת, משטר מכר, בו נאלצו רבי יקותיאל ואשתו למכור את חצירם הנקראת צ'אר סאסי, לאחים לוסקי, בסך 300 דורוס. הקונים התחייבו שאם תוך שלוש שנים ישולם להם 300 דורוס, הרי שהם מוכרים את הבית בחזרה בסכום זה, עם אותם פירות שהיו מזמן המכירה. כמו כן האחים השכירו לרבי יקותיאל את החצר ב10 פסיטות לחודש למשך שלוש שנים. והתחייבו שלא להעלות את המחיר כל אותן שלוש שנים. מצורת המכירה נראה כי הוא זקוק לכסף והאחים לוסקי באו לעזרתו בקנייתם בסכום גדול את החצר. וכביטחון עשו את המכירה כ'פיקטיבית'.
