הרב שלמה הכהן צַבַּאן[1] (מכונה: הרש"ך; ה'תרמ"א 1881 – ה' בשבט ה'תש"ט, 1949) היה, דיין הערים דבדו, מזאגאן ואזמור (אנ') שבמרוקו, ואב בית דין ורבה של אוג'דה שבצפון מזרח מרוקו. מחשובי הפוסקים בדבדו ומחבר ספרי הלכה.
קורות חייו
נולד בדבדו בשנת ה'תרמ"א (1881) לרב יוסף הכהן צבאן, צאצא למשפחת כהן-סקלי ולרבי אהרן הכהן סקלי, אבי משפחת כהן צבאן שחי[דרושה הבהרה] בשנת ה'ש"ב (1542).
בבחרותו למד אצל סבו רבי אהרן כהן צבאן ואצל רבי דוד הכהן בן אזהור. בהמשך למד אצל ראש אב בית דין דבדו רבי אברהם בן סוסאן שהיה לרבו המובהק.
בשנת תרס"א בהיותו כבן 19 שנים, החל למסור שיעורים בישיבת סבו רבי אהרן בדבדו, תפקיד בו החזיק כעשרים שנה. בשנת תרע"א (1910) התמנה לכהן כדיין בדבדו עד שנת תרפ"ד.
בשנת תרפ"ה – 1925 עזב את דבדו ושימש כדיין וכמנהיג רוחני בעיר מאזאגאן, בתפקיד זה כיהן עד שנת תר"ץ. בשנת תר"ץ חזר לעירו דבדו, ושימש כדיין יחידי בעיר עד שנת תרצ"ה. בשנת תרצ"ו החל לכהן כדיין באזמור עד שנת ת"ש. ומשנת ת"ש עד תש"ה חזר לכהן כרבה של מאזאגאן.[2] בתש"ה – 1944 עבר לאוג'דה שם שימש כרב העיר וכאב בית דין עד סוף חייו[3].
היה ממייסדי מועצת רבני מרוקו בשנת ה'תש"ז, והיה מהרבנים הנחשבים בכינוסה הראשון.
בקרב יהודי מרוקו מקובל לכנותו הרש"ך (להבדיל ממהרש"ך – רבי שלמה הכהן צבאן 'ארבי אלקביר'). זכה להערצה מרובה במרוקו כולה ובייחוד בערי מזרח מרוקו. בבתים רבים של יוצאי מרוקו תלויה תמונתו של הרב, בייחוד יוצאי הערים לעיון ואוג'דה.
נפטר באוג'דה בה' שבט תש"ט (1949). בהלווייתו השתתפו רבים מתושבי העיר והערים הסמוכות, והיא אף צולמה באמצעי הצילום של אותם ימים. לאחר פטירתו, הרב אפרים שלום אנקאווא התמנה תחתיו כרבה של אוג'דה.
נולדו לו חמישה בנים (אחד מהם, רבי יוסף מכלוף, נפטר בחייו[4]) וארבע בנות.
בית הכנסת "היכל ברוך" בשכונת בקעה בירושלים נקרא על שמו.
יחסיו עם רבני מרוקו
הערכת חכמי דורו אליו הייתה רבה ואלו היו מריצים לפניו את שאלותיהם או השגותיהם על פסקיו. בתשובותיו נשא ונתן עם רבים מחכמי מרוקו והסביבה ובהם רבי דוד צבאח[5] רבי יהודה ליאון כלפון (אב בית דין טיטואן)[6], רבי חיים דוד סירירו (ראש אב בית דין פאס)[7], רבי משה מאיר חי אליקים[8], רבי רפאל ברוך טולדנו[9], רבי שלום משאש[10] ונוספים.
רבה הראשי של מרוקו, רבי רפאל אנקווה, מכנהו בכתביו "המלך שלמה". רבי רפאל ברוך טולדנו תיארו " המאור הגדול, סבא דמשפטים, מימיו אנו שותים"[11], ורבי שלום משאש התבטא אודותיו לימים: "אחד מגדולי וגאוני מרוקו, המפורסם בחכמתו הגדולה, בחסידותו הנפרזת הכרתי אותו... שכינת ה' הייתה שורה על פניו."[12]
בספרו 'מעלות לשלמה' ביקר, לעיתים בלשון חריפה, מספר היתרים שכתב בן דורו הרב יוסף משאש בספריו 'מים חיים' ו'נר מצווה', ומהם: הליכה בגילוי הראש לגברים, הבדלה על אור החשמל, נסיעה במטוס בשבת ועוד. לטענתו הרב משאש היה ממהר לפסוק להתיר משום 'כחא דהיתרא עדיף', אף בדברים "האסורים לפי המנהג"[13]. בתגובה הדפיס הרב משאש את חיבורו 'די השיב' ובו השיב על השגותיו של הרב צבאן.
ספריו
- ויאסוף שלמה – שו"ת על ד' חלקי שולחן ערוך
- דובב שפתי ישנים – שו"ת מאת חכמי המערב – צפון אפריקה
- קונטרס ויחל שלמה – ייחוסה של משפחת כהן סקלי
- מעלות לשלמה – שו"ת בהלכה, יצא לאור מכתב ידו בשנת תשד"מ, על ידי אחינו יוסף כהן סקלי
- לך שלמה - שו"ת בהלכה, על ד' חלקי שולחן ערוך
ספריו זכו להסכמות רבות מחכמי ורבני מרוקו, ביניהם רבי רפאל אנקווה, רבי יוסף חיים בן עטר, רבי חיים יקותיאל ברדוגו, רבי רפאל עטייא, רבי שלמה אבן דנאן, רבי משה מאיר חי אליקים, רבי דוד אדהן, רבי אברהם אבוחצירא ועוד.
תלמידיו
לקריאה נוספת
אליהו מרציאנו, עיר הכהנים דבדו (ירושלים תשמ"ז), עמ' 194 והלאה.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ לעיתים: אצבאן, אלצבאן, דצבאן, ועוד.
- ^ אליהו מרציאנו, דבדו – עיר הכהנים, ירושלים: הספרייה הספרדית, תשע"ב, עמ' 194
- ^ רבי שמואל מרציאנו, ויען שמואל, ירושלים תשי"ט, בהקדמה לספר עמ' 14
- ^ מאיר אביטבול, הקדמת המו"ל לשו"ת ויאסוף שלמה, ירושלים: אור המערב, תשע"ב
- ^ מעלות לשלמה אה"ע סימן ד; חו"מ סי' ג-ד.
- ^ שם אה"ע סימנים כז-לג.
- ^ שם אה"ע סימן טז; מז.
- ^ שם חו"מ סימן ח.
- ^ רבי משה טולדנו, שו"ת השמים החדשים (מכון הר הטוב תשע"ג), סימן יט בהערה.
- ^ יו"ד סימן ה-ו.
- ^ מעלות לשלמה, אה"ע סימן מח.
- ^ הסכמתו לספר מעלות לשלמה.
- ^ מעלות לשלמה או"ח סימן ב. ראו גם שו"ת לך שלמה סימן ז-ח.
