רבי שאול אבן דנאן (חשוון ה'תרמ"ב, 1882[דרושה הבהרה] – כ"ב ניסן ה'תשל"ב, 6 באפריל 1972[1]) היה דיין, אב בית דין, והרב הראשי למרוקו (ה'תש"ט 1949 - ה'תשכ"ה 1965).[2] יקיר ירושלים לשנת 1968.[3]
ביוגרפיה
נולד לרבי שלמה אבן דנאן בחודש חשוון ה'תרמ"ב (1882) בפאס שבמרוקו,[4] ואת ראשית תורתו למד מאביו.
בגיל ארבע עשרה נשא את אסתר בת ר' יהונתן מימרן. לבני הזוג נולדו ארבע בנות ובן. לפרנסתו עסק כסופר שטרות בעיר. לאחר פרעות התריתל מונה רבי שאול לאחד מחברי הוועדה (שמנתה חמישה עשר חברים) שתפקידה היה לשקם את הקהילה ולדרוש פיצויים מממשלת צרפת על הפגיעה ביהודי העיר.[5]
בשנת ה'תר"ץ, הוציא לאור את ספרו של אביו 'בקש שלמה' יחד עם אחיו הרב משה אבן דנאן.
בשנת ה'תרצ"ד (1934) נתמנה לדיין בבית הדין במרקש שהיה בנשיאות הרב משה זריהן. בשנת ה'תרצ"ט (1939) התמנה לראש אבות בתי הדין בעיר מוגאדור, ובשנת ה'תש"א (1941) נתמנה לחבר בית הדין הגבוה בעיר הבירה רבאט בנשיאות הרב יהושע ברדוגו.
בשנת ה'תש"ח (1948) נתמנה לראש בית הדין לערעורים, ולאחר פרישת הרב יהושע ברדוגו מתפקידו כרבה הראשי של מרוקו בשל גילו המבוגר, בשנת ה'תש"ט (1949) נתמנה הרב אבן דנאן למחליפו בתפקיד.
בשנת ה'תשכ"ה (1965) עלה לארץ ישראל. נפטר ביום כ"ב ניסן ה'תשל"ב (1972) בירושלים ונקבר בבית הקברות בגבעת שאול בחלקת משפחת דנאן.
ספריו
- שו"ת 'הגם שאול' ב' חלקים[6] - נדפס בחלקו במרוקו ובחלקו בירושלים.
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
