המושג הושאל לאירועים אחרים, בהם היה ניסיון להעביר שינוי כלשהו בשלבים ביניהם תוכנית השלבים של אש"ף כחלק מאסטרטגיה כוללת שמטרתה השמדת מדינת ישראל ועל ידי פעילי מחאה ויועצי תקשורת תומכי המהפכה החוקתית של אהרן ברק המתנגדים לשינויים במערכת המשפט בישראל במסגרת הרפורמה המשפטית בישראל.
הסבר המונח
כשפורסים נקניקסלמי, פורסים פרוסה דקה אחר פרוסה דקה, קמעא קמעא ושלב אחר שלב. לאחר פריסת פרוסה אחת – קשה להבחין בשינוי כלשהו בגודל הסלמי הנשאר, אולם לאחר פריסות חוזרות ונשנות – הנקניק הפך כולו לפרוסות.
רקע היסטורי
סטלין היה נחוש בדעתו להשתלט על מזרח אירופה, ובועידת יאלטה (1945) אף נראה היה כי קיבל לכך את הסכמתם של רוזוולט ושל צ'רצ'יל. התנאי היה שלא ייגע ביוון בשל חשיבותה הסמלית לתרבות המערב. סטלין אכן עמד בדיבורו ולא הפעיל את השיטה ביוון, על אף שהייתה למפלגה הקומוניסטית ביוון תמיכה עממית רחבה והיה ביכולתו להשתלט עליה בקלות. בהימנעו מהדבר, הבטיח לעצמו סטלין חופש פעולה בשש הארצות שחשק בהן, תוך כדי העלמת עין מצד ארצות הברית ואנגליה, שנרתעו מהסלמת המלחמה הקרה על אדמת אירופה.
עם תום מלחמת העולם השנייה היו מדינות מזרח אירופה הרוסות מבחינת התשתית החברתית והכלכלית. בכולן (חוץ מצ'כוסלובקיה) לא הייתה מסורת של משטר דמוקרטי. בפולין דאגו הסובייטים מראש לחסל את רוב אוכלוסיית האליטות והמשכילים בטבח יער קאטין, בשאר שטחי פולין ובארצות האחרות עשו זאת ביסודיות הנאצים. לכן נכנסו הסובייטים לתוך "חלל ריק", פיזי ורוחני. על אדמת שש המדינות המדוברות שהה הצבא האדום כצבא כיבוש, וזה הקל על סטלין את המלאכה. ביוגוסלביה ובאלבניה, שהשתחררו מעול הכיבוש הנאצי בעצמן וצבא סובייטי לא שהה בתחומן, לא הייתה לסטלין יד חופשית להפעלת השיטה, ולכן המשטרים הקומוניסטיים שקמו שם היו מעט עצמאיים יותר מבחינה מדינית ולא גרורים מובהקים של ברית המועצות (יוגוסלביה הקימה את גוש המדינות הבלתי-מזדהות בעוד שאלבניה עברה לאזור ההשפעה של סין העממית עם בוא הקרע הסיני-סובייטי).
השיטה
בשלב הראשון הקימו הסובייטים בכל אחת מהמדינות הללו מפלגה קומוניסטית שנקראה בשם "סוציאל-דמוקרטית", או בשם מקביל דומה. אז קוימו בחירות דמוקרטיות, אחריהן הוקמו קואליציות של מפלגות אחדות בכל מדינה.
בשלב השני בוצע פירור שיטתי וריסוק מפלגות השלטון השַלטָניות (הדומיננטיות) מבפנים באמצעות השתלת "חפרפּרות" נאמנות; אותם סוכנים סכסכו בין ראשי מפלגות השלטון והקימו בכל אחת מהן "אגף פרוגרסיבי", שכל יעודו היה לדחוף לצירוף המפלגה הקומוניסטית לשלטון.
או אז, בשלב הבא, דאגו הקומוניסטים לכבוש את המשרדים המרכזיים – כגון פנים, חקלאות וביטחון; ההשתלטות על משרד החקלאות אפשרה רפורמה אגררית, הפקעת האדמות מבעליהן ומסירתן לקולחוזים, משקים שיתופיים בנוסח הסובייטי. השליטה במשרד הפנים איפשרה הקמת משטרה חשאית חזקה ונאמנה שהייתה חיונית להמשך יישום השיטה. הסובייטים דאגו להבטיח השתלטות "האגפים הפרוגרסיביים" על ראשות מפלגות השלטון על ידי זיוף מסיבי של התוצאות במערכות הבחירות, תוך ניצול הימצאות צבא הכיבוש הסובייטי בארצות מזרח אירופה. בהמשך הוקמה בכל אחת מהמדינות "חזית לאומית" במרכזה המפלגה הקומוניסטית המקומית ביחד עם משתפי-פעולה לויאליים ממפלגות אחרות. בשלב זה הקואליציות היו מדומות, כיון שכל מפלגות השלטון כבר היו פרו-סובייטיות.
השלב האחרון, שבוצע ברובו ב-1946 במדינות הגרורות, כלל חיסול פוליטי ובדרך כלל גם פיזי של המדינאים והעסקנים בעלי נטיות ליברליות, דמוקרטיות או לאומיות. נערכו באותה תקופה משפטי ראווה לפושעי המשטרים הפרו-נאצים באותן ארצות, ובאותה הזדמנות טָפְלוּ אותן אשמות על מתנגדי המשטר באשר הם, וחיסלו אותם (בהוצאה להורג או בהגליה למחנות עבודה בברית המועצות). חלק לא מבוטל מהמוצאים להורג היו דווקא "הקומוניסטים הביתיים", אותם פוליטיקאים מקומיים שסטלין לא סמך על נאמנותם לסובייטים וחשש מנטיותיהם הלאומיות.
התהליך הגיע לקיצו לקראת סוף 1948. בשנה זו התאחדו כל מפלגות הקואליציה למפלגה אחת שכל הכוח בידה, כששאר המפלגות הוצאו מחוץ לחוק. לאחר האיחודים שונה בדרך כלל שם המפלגה המאוחדת לשם ארוך בעל קונוטציה סוציאליסטית (כגון "דמוקרטים עממיים", "מפלגת פועלים לאומית" וכדומה) על מנת להקרין דימוי של שלטון הפועל הפשוט. ההשתלטות הסובייטית על מדינות-הלוויין הייתה פוליטית, כלכלית, צבאית ותרבותית.
לימים, לאחר הנאום הסודי של חרושצ'וב בוועידת מפלגתו ב-1957, כונו מנהיגים אלה "ששת הסטלינים הקטנים" וסולקו מהשלטון או "מתו" בעת מילוי תפקידם.
החוקר הבריטי יו סיטון(אנ') חילק את השיטה לשלושה שלבים:
קואליציות אמיתיות
קואליציות מדומות
שלטון חד-מפלגתי
החוקר הפולני יאן גרוס מדבר על מספר רב יותר של שלבים מתוכננים היטב. לא נמצא מסמך סובייטי רשמי המפרט את השיטה באופן מסודר.
שימושים מושאלים
השם "שיטת הסלמי" משמש בהשאלה לכל טקטיקה שמטרתה השתלטות עוינת בשלבים, כשכל שלב מבוצע כביכול מרצונו החופשי של הקורבן, שאינו רואה את התמונה הכוללת ואת התוצאה הסופית. המונח משמש, לדוגמה, גם בעולם העסקים: הצגת בעיה עסקית או פתרונה בשלבים מורכבים, המקשים על תפיסת התמונה בכללותה.
בפוליטיקה הישראלית צוטט המושג בעיקר על ידי אנשי הימין הפוליטי, שראו בתוכנית השלבים של אש"ףאסטרטגיה כוללת להשמדת ישראל ב"שיטת הסלמי". על פי גישה זו נכונות אש"ף להכרה בישראל ולניהול משא ומתן עמה, לא היו אלא שלבים טקטיים שנועדו "לאייד" ההתנגדויות בציבור הישראלי של מי שערים לסכנה זו.
שימוש נוסף במושג זה היא בהדגמה בחוגי ברסלב כשיטה של היצר הרע לפיתוי בשלבים קטנים שמביא לחטאים גדולים.[1][2]
במהלך הרפורמה/המהפכה המשפטית בישראל, כונתה שיטת החקיקה בשלבים: "שיטת סלמי". בתחילה לאחר מסיבת העיתונאים בה הציג שר המשפטים יריב לוין את ארבעת הנושאים הראשונים שבהן תעסוק תוכנית המשילות כפרק ראשון בלבד ברפורמה ללא חשיפת הפרקים הבאים בתוכניתו.[3][4] ובהמשך לאחר שהממשלה החליטה לא להעביר את כל החוקים בנושאי משפט ומשטר יחד אלא אחד אחרי השני, (הן מצד מתנגדי החוקים והן מצד תומכיהם חברי הקואליציה כגון חה"כ ניסים ואטורי, השר יצחק וסרלאוף, חה"כ יצחק קרויזר והשר עמיחי אליהו), כאשר החוקים המתוכננים לעבור בנפרד משולים לפרוסות סלמי.[5][6][7]השר עמיחי אליהו לעומת זאת דימה את התהליך לטיפות גשם "אנחנו עושים את הדברים טיפה אחר טיפה. שיטת הטיפות במקום שיטת הסלמי"[8]
גם תוכנית שר התקשורת שלמה קרעי לשינויים בשוק התקשורת ולביטול השידור הציבורי שהוצגה במקביל לתוכנית הרפורמה המשפטית כונתה "שיטת הסלמי".[9][10]
השם "שיטת הסלמי" שימש גם לתיאור דעיכת הדמוקרטיה בהונגריה[11] והרפורמה המשפטית שהחלישה את בתי המשפט בפולין.[12]
שיטת הסלמי בתרבות
המונח "שיטת הסלמי" הוזכר בפרק הראשון של סדרת הטלוויזיה הבריטית 'כן, אדוני ראש הממשלה'. בפרק זה מביע היועץ בפני ראש הממשלה את דעתו כי הסובייטים לא יפלשו לעולם למערב אירופה, אלא יספחו אותה פיסה אחר פיסה. מדברים אלה הבין ראש הממשלה האקר שלעולם לא תהיה לו עילה מוצדקת ללחוץ על הכפתור האדום של הנשק הגרעיני כדי לעצור את הסובייטים.
