מֶטָפוֹרָה (מיוונית: μεταφορά; צירוף של התחילית מטא (μετά = אחרי, מעבר) והפועל פראין (φέρειν = לסחוב, לשאת)) היא אמצעי לשוני שנעשה בו שימוש על מנת להאיר מושג אחד בתכונותיו של מושג אחר. פירוש המשפט "X הוא מטפורה ל-Y" הוא ש-Y מתואר על ידי תכונותיו של X. במינוח המקובל לתיאור היחסים בין שני האיברים, X נקרא "תחום המקור" ו-Y נקרא "תחום היעד".
למטפורות יש חשיבות תקשורתית וקוגניטיבית משום שהן מביעות, משקפות ומחזקות דרכים שונות להבנת ההיבטים השונים בחיי האדם[1][2].
כל מטפורה מבוססת על אנלוגיה, קשר של דמיון, בין שדה סמנטי אחד לאחר. המטפורה מצהירה על דמיון בין התחומים, שאינו נמצא במשמעות הישירה שלהם, ולכן ההשוואה המטפורית אינה נכונה עובדתית, אלא רק בהקשר מופשט של השאלת תכונה או תכונות מתחום המוצא לתחום היעד. עם זאת, בניגוד לדימוי, אין במרבית המטפורות מילת השוואה ("כמו", "כ", "דומה ל" וכו'), ולרוב לא מצוינות אף התכונה או התכונות המשותפות לשני השדות הסמנטיים. כך, לדוגמה, במשפט "דן הוא שועל" לא מצוינת אף מילת השוואה בין "דן" לבין "שועל", ואף לא מצוינות התכונה או התכונות המשותפות לשמות עצם אלו. ייתכן כי דן הוא אכן שועל ותו לא, ואז אין המדובר במטפורה כלל ועיקר. מאידך, דן גם יכול להיות ערמומי כשועל או, לחלופין, זריז כשועל, או גם וגם. נמען המטפורה משלים לבדו הן את מילת ההשוואה והן את התכונות האנלוגיות.
בהקשרים של תורת הספרות משתמשים לעיתים במונח 'מטפורה' או 'מטפוריקה' לתיאור כלל האמצעים הפיגורטיביים המשמש בטקסט, כולל דימויים ומטונימיות.
זיהוי מטפורות
מכיוון שאין מסמן מסוים לכך שביטוי הוא מטפורי (מילת ההשוואה לא מופיעה בטקסט), מתעוררת השאלה כיצד בני אדם מאתרים מטפורות ומפענחים אותן. יש הטוענים כי הקורא מזהה מטפורות באמצעות זיהוי ערך האמת של המשפט המטפורי. אם, למשל, נתקל קורא במשפט "דן הוא שועל", הוא יזהה את המשפט כשקרי, ולכן יתייג את המשפט כמטפורי, על מנת לשמור על ערך האמת שלו. לטענה זו שתי בעיות עיקריות. ראשית, לא כל משפט שקרי אנו מכנים "מטפורה". המשפט "דן חזק כסוס", לדוגמה, הוא דימוי. גם המשפט "לחוף הים בתל אביב הגיע אדם בגובה עשרה מטרים" ככל הנראה איננו אמיתי, והוא לא נשפט כביטוי מטפורי. משפט זה מדגים במשהו את הבעיה השנייה בטענה זו. בבדיון, כמו בספרות, למשל, ישנו עולם מיוצג, שלא חייב להיות אמיתי. המשפט "דן הוא שועל", שיחשב מטפורי בעולם מיוצג אחד, עשוי להיחשב כאמיתי בעולם מיוצג אחר, עולם בו דן הוא אכן שמו של שועל.
על פי עקרון שיתוף הפעולה של גרייס, בכל אקט תקשורת מתקיימת הנחה של שיתוף פעולה. כל דובר מניח שנמענו משתף פעולה עמו, ומתוך כך נוצרים כללי השיח. אחד מכללי השיח, למשל, הוא כלל הרלוונטיות. על כל מבע להיות רלוונטי לשיח. כך, למשל, אם X שואל את Y, "כיצד אני נראה?", ו-Y עונה "מעונן היום", Y הפר את כלל הרלוונטיות. הפרה של אחד מכללי השיח תוך כדי שמירה על עקרון שיתוף הפעולה מייצרת אימפליקטורה - מובן הנרמז מהשיח, אך לא נאמר במפורש. בדוגמה הקודמת X יכול להסיק ש-Y רמז לו שהוא לא נראה טוב, מאחר שהוא הפר את כלל הרלוונטיות.
כללי השיח של גרייס משמשים היום בפרגמטיקה, ענף בבלשנות, העוסק בחקר מובנם של מבעים בתוך הקשר. מאחר שזיהוי מטפורות נעשה, ככל הנראה, באמצעות זיהוי של שני שדות סמנטיים שונים בהקשר מסוים, ייתכן וזיהוי מטפורה נעשה באמצעות זיהוי של הפרת "כלל האיכות" (על כל דובר לומר אמת). הקורא נתקל בשילובן של שתי מילים המתייחסות לשדות סמנטיים מסוג שונה, בוחן אותן לאור ההקשר (העולם המיוצג, למשל), ואם המשפט אינו אמיתי ביחס להקשר שלו, מתייג הקורא את המשפט כמטפורי.
פיענוח מטפורות
יותר מאשר באופנים אחרים של העברת מידע מילולי, שנמסרים באופן ישיר מכותב לקורא או מדובר למאזין, מטפורה מחייבת את הקורא או המאזין להיות אקטיבי על מנת לפענח את משמעותה. המטפורה מציגה לקורא חיבור אנלוגי בין שני פרטים מעולמות סמנטיים שונים, וכדי לפענח את המשמעות האנלוגית הבלתי מפורשת, הקורא צריך לדמות בעיני רוחו את התמונה החדשה שהמטפורה מתארת או להרהר בה, על מנת לנסות לפענח את מהות הדמיון בין הפרטים, ולעיתים לבחור בין היבטי דמיון אפשריים[3]. הצורך להשתמש לעיתים בדמיון ויזואלי על מנת לפענח מטפורות הוא אחת הסיבות לכך שהשימוש במטפורות נפוץ בספרות. המטפורה מסייעת להפוך את הקורא לפעיל ולעורר את הדמיון הוויזואלי שלו, ובכך היא משתייכת למשפחת האמצעים הפיגורטיביים.
מטפורות-על
ישנן לא מעט תאוריות על האופן בו קוראים מפענחים מטפורות. בין התאוריות הדומיננטיות כיום נמצאת התאוריה של ג'ורג' לייקוף ומרק ג'ונסון. בספרם, "Metaphors We Live By" ("מטפורות שאנחנו חיים לפיהן"), בדקו חוקרים אלו מגוון מטפורות שונות, שנמצאות בשימוש יומיומי. הם בדקו ביטויים מטפוריים דוגמת "רגלי ההר", "יחסינו הגיעו לסוף דרכם" וביטויים אחרים, ומתוך ניתוח שלהם הגיעו למסקנה כי מרבית המטפורות שנעשה בהן שימוש, נובעות מתוך מטא-מטפורות, מעין "מטפורות-על" בסיסיות. המשפט "יחסינו הגיעו לסוף דרכם", לדוגמה, נובע מתוך המטפורה הבסיסית "אהבה היא דרך" (ממנה נובעים גם ביטויים מטפוריים אחרים, נוסח "יחסינו הגיעו לפרשת דרכים", "יחסינו נמצאים בתחילת דרכם" וכדומה). מתוך ניתוח של מטפורות-על אלו, הגיעו לייקוף וג'ונסון למסקנה כי מרבית המטפורות הן מיפוי של מושג קונקרטי על מושג מופשט. "אהבה", למשל, היא מושג מופשט, ואילו דרך היא מושג קונקרטי. מטפורת העל "אהבה היא דרך" מתארת את המושג המופשט באמצעות המושג הקונקרטי, כלומר המושג הקונקרטי והברור מעניק את תכונותיו למושג המופשט.
לטענתם, בני אדם משתמשים במטפורות כאמצעי ללמידה והבנה. מושגים אבסטרקטיים ומעורפלים כ"זמן", "אהבה" וכדומה, מובנים באמצעות מטפורות-על בסיסיות, המייצרות אנלוגיה בין המופשט למוחשי, ובכך גורמות למופשט להיראות מובן יותר. גם מטפורות חדשניות לכאורה, הם טוענים, נובעות מאותן מטפורות-על בסיסיות, ומובנות באמצעות פנייה לאותן מטפורות-העל. מטפורות, לטענתם, וזו אולי טענתם החשובה ביותר בכל הנוגע למחקר מטפורות, קיימות לא רק בשפה, אלא ברמה המושגית. אנו חושבים ומבינים חלקים נרחבים של המציאות בעזרת מטפורות.
סוגי מטפורות
לייקוף וג'ונסון ניסו למפות את סוגי המטפורות שבהן נתקלו. הם חילקו אותן לשלושה סוגים עיקריים:
- מטפורות אוריינטציה - האדם יוצר התאמה בין כיוונים (למעלה ולמטה) לבין תחום מסוים. הקבלה זו איננה אנלוגית אלא מטונימית. מטפורות מסוג זה מתארות, למשל, רגשות כעצב ושמחה ("התרוממות רוח", "רוחי נפלה"), בריאות וחולי ("קם מן המתים", "בריאותי נפלה"), שליטה ("אני שולט על המצב") ועמדה חברתית ("קשרים בחלונות הגבוהים", "עלה בסולם הדרגות").
- מטפורות אונטולוגיות - תחום המקור (סכימת המשמעות המטפורית) הוא ישויות אונטולוגיות, שקיימות בעולם, והן מבליטות תכונות בתחום יעד (נושא המטפורה. במשפט "דן הוא שועל" תחום היעד הוא "דן" ותחום המקור הוא "שועל") שקשה לחשוב עליהן ללא מטפורה. על ידי שימוש במטפורות מסוג זה ניתן לחשוב על תחומים אלו, לכמת אותם וכדומה. כך, למשל, ביטוי כ"בחלומי" מתייחס לחלום כאל מקום (מילת היחס "ב"), כאל דבר קונקרטי הקיים בעולם.
- מטפורות מבניות - מטפורות שבהן תחום מקור אחד מתבנת תחום יעד שונה. ויכוח מתואר כמלחמה, אהבה כמסע והגוף כמכל.
מסגרות רפרור
בנימין הרשב, במאמרו "תורת המטפורה והעולם השירי", דוחה הגבלות על מטפורה למילה בודדת, משפט בודד או ליחידה מוגדרת, בעלת גבולות ברורים בטקסט. משמעות המטפורה, לטענתו, יכולה להתפרש על תחום רחב יותר מהמקום בו המטפורה מופיעה. כך, למשל, משפט שנתפס כמילולי יכול להתפרש בהמשך הקריאה כמטפורי, ברגע שהקורא נתקל במידע חדש. המטפורה איננה יחידה לשונית, טוען הרשב, אלא תבנית סמנטית, שיכולה לא לחפוף ליחידות תחביריות, אלא להתפרש על פני משפטים אחדים.
לטענתו של הרשב מטפורה קיימת רק כאשר הוצמדו יחדיו בטקסט שני תחומי משמעות שונים. הוא מנסה לבנות תאוריה של המטפורה, שאינה מסתמכת, אם כן, על מבנה תחבירי, אלא על תאוריה סמנטית. לצורך כך הוא מציע את המושגים "מסגרות רפרור" ו"שדות רפרור".
מסגרת רפרור (בקיצור מס"ר) בנויות משני רפרנטים או יותר, שמאורגנים על פי עיקרון כלשהו. לדוגמה, הרפרנטים של המילים "כיסא" ו"שולחן" יכולים להיות מאורגנים בטקסט מסוים תחת מסגרת הרפרור "חדר". מסגרות הרפרור משתמשות בסכמות ידע כלליות (ידע חיצוני לטקסט, כדוגמת "המאה ה-20", "בית", וכדומה), אך הוא מתאר ומגביל אותן בהתאם לשימוש שנעשה בהן בטקסט. "חדר" היא מילה המתארת דבר מה כללי, והיא מעלה מסגרת רפרור כללית. עם זאת, בטקסט מסוים יכול להיות מתואר חדר מסוים, שהולך ומקבל במהלך הקריאה עוד ועוד תיאורים. כך מסגרת הרפרור הכללית הופכת ליותר קונקרטית ומוגבלת לטקסט. שדות רפרור קיימים ממסגרות רפרור קטנות יותר. כך, לדוגמה, שדה הרפרור "בית" יכול להיות בנוי בטקסט מסוים ממסגרות רפרור שונות, שכל אחת מהן מתייחסת לחדר אחר בבית.
הן מסגרות הרפרור והן שדות הרפרור הן קטגוריות שבונה הקורא בטקסט, והן משמשות אותו כמסגרות התייחסות. כלומר, כאשר הקורא נתקל במילים "החדר של שלום", למשל, לראשונה, הוא מקים מסגרת רפרור, בתוכה הוא מארגן את כל הרפרנטים של הדברים הנמצאים בחדר. כאשר הוא נתקל בצירוף זה בפעם השנייה, אין הוא בונה מסגרת רפרור חדשה, אלא מתייחס למסגרת הרפרור הקודמת, שכבר תוארה.
לטענתו של הרשב, כל מטפורה מורכבת מבסיס וממסגרת משנית, כאשר הבסיס הוא מסגרת הרפרור הקיימת בטקסט, והסכימה המשנית מובנת על פי הבסיס. למה הכוונה? במשפט "דן הוא שועל", לדוגמה, אם "דן" בטקסט הוא אדם, ויש לו מסגרת רפרור מסוימת, אז המילה "שועל" היא המסגרת המשנית. הקורא מייצר אנלוגיה בין הבסיס למסגרת המשנית, ומעניק לבסיס תכונות מהמסגרת המשנית, אולם תכונות שיתאימו לבסיס. כך, הקורא לא יפענח, במרבית המקרים, את המשפט "דן הוא שועל" כאילו פירושו היה "לדן יש שיניים חדות כשל שועל", מכיוון שתכונה זו לא מתאימה למסגרת הרפרור שהוא בנה לדן. לעומת זאת, הוא ייקח מתכונות המילה "שועל" דברים שיתאימו לדן, כמו "ערמומיות", "זריזות" וכדומה. במקרים רבים הקורא אינו מעניק תכונה אמיתית של המסגרת המשנית לבסיס. קשה להניח כי שועל הוא אכן "ערמומי", אולם זהו דימוי מקובל של השועל. מרבית הקוראים יודעים זאת, ובכל זאת הם מעניקים תכונה של הדימוי העממי של השועל, במקום תכונה אחרת, שמתקיימת בפועל אצל שועלים.
בסיס יכול לקבל את כל תכונות המשנה של המסגרת המשנית, פרט לתכונה אחת - קיומה. הקורא לא מניח שהשועל, למשל, קיים בעולם המיוצג, אלא הוא מניח ששועל כלשהו, כמסגרת התייחסות (סכימת עולם מקובלת של "שועל"), אנלוגי לדן קונקרטי בעולם המיוצג בטקסט.
הרשב מדבר במאמרו גם על ריאליזציה של מטפורה. לטענתו, ריאליזציה של מטפורה מתרחשת כאשר בטקסט מופיעה מטפורה, המורכבת מבסיס וממסגרת משנית, אולם בהמשך הטקסט מקבלת המסגרת המשנית קיום בעולם המיוצג. בטקסטים מסוימים (בעיקר בשירה מודרנית), מופיעה מטפורה, שמתחילה לקבל ממשות בעולם המיוצג. אם נמשיך בדוגמה הקודמת, ריאליזציה של המטפורה "דן הוא שועל" יכולה להיעשות באמצעות תיאור קונקרטי של השועל (מסגרת המשנה), והתייחסות לשועל כמו אכן היה קיים בעולם המיוצג.
מטפורה ורטוריקה
לאחר הוצאת הספר, "Metaphors We Live By", המשיך ג'ורג' לייקוף לעסוק בחקר המטפורה, ואף בדק את שימושיה כאמצעי רטורי בפוליטיקה. הוא ניתח את המטפורות ששימשו את ממשל ג'ורג' בוש לפני פרוץ מלחמת המפרץ, וניתח את האופן שבו נעשה שימוש במטפורות, כדי לשכנע את העם האמריקאי לצאת למלחמה כנגד עיראק.
בין השאר, נעשה שימוש במטפורת-העל "המדינה היא אדם". השתלטותו של סדאם חוסיין על הנפט של כווית תוארה כניסיון לפגוע ב"אספקת הדם" של ארצות הברית. מאוחר יותר התפתחה, על בסיס מטפורה זו, מטפורה מורכבת יותר, ובה כווית תוארה כנסיכה שבויה בידי רודן אכזר (עיראק), וארצות הברית כנסיך שעליו מוטלת החובה לשחרר אותה. שימוש במטפורות מסוג זה מצמצם את החברה האמריקאית, שיש בה מגוון דעות שונות וגדושה במספר רב של בני אדם, לכדי דמות אחת, שיש לה אינטרס ברור אחד (להציל את אספקת הנפט, לשחרר את "הנסיכה").
שימושים רטוריים במטפורות נפוצים מאוד, ומשמשים ככלי שכנוע רב עוצמה. באמצעות שימוש במטפורות מסוימות ניתן לצמצם עם שלם לכדי "אדם" אחד, מטפורי. כך, לדוגמה, מוכרז כי "העם הצרפתי עושה טעות היסטורית", כמו היה העם הצרפתי אדם בודד, ולא חברה הבנויה ממגוון בני אדם ודעות.
נועם חומסקי, שאף הוא כלייקוף בלשן, הציע (יחד עם אדוארד ס. הרמן) מודל תעמולה, שמורכב מפילטרים של אמצעי התקשורת, שמונעים מחדשות או מדעות המפירות את המטפורות המושגיות הבסיסיות של הנמענים מלהישמע בזירה הציבורית. לדעתו, היכולת האנושית הבסיסית לרכוש שפה ולהאמין למטפורות מנוצלת, בתקשורת ההמונים, באמצעות הגבלת טווח וסוג המטפורות להם האזרחים חשופים.
באופן ספציפי, מטפורות שידגישו את ביטחון הרכוש או הפחד מפני קונפליקט עם הרשויות נוטות להיות מודגשות בתקשורת המונים פרטית או של תאגידים. מטפורות המדגישות את הסיכון של קונפליקט על משאבים או שהן מדגישות הגינות נוטות להיעלם מהתקשורת או שממעיטים מחשיבותן.
מטפורות ויזואליות
מטפורות אינן תופעה המוגבלת לשפה, אלא ניתן למצוא אותן גם בכלים ויזואליים, דוגמת ציור וצילום. בפרסומות רבות, למשל, משתמשים במטפורות ויזואליות כאמצעי שכנוע. בין אם פרסומות אלו מציגות זוג נעליים כמו אלו נמצאו בעיצומו של אקט מיני, ובין אם הן מציגות תיק גב, שנראה כמכיל בתוכו איברים פנימיים, המדובר במטפורה, שמייצגת אנלוגיה בין תחום מושגים אחד לתחום מושגים אחר. במובן מסוים, אם כן, מטפורות ויזואליות בפרסומות אינן שונות ממטפורות שבהן נעשה שימוש בפוליטיקה. באמצעות אנלוגיה הן מבליטות תכונות מסוימות בחפץ או ברעיון אותו הן מנסות לקדם.
חלק ניכר מהבנת עולם המחשבים נעשה באמצעות מטפורות ויזואליות. "שולחן עבודה", "סל מיחזור", "תיקיות" וכדומה הם כולן מטפורות ויזואליות בין פונקציות מחשב שונות לדברים קונקרטיים.
מטפורות מתות ומטפורות שחוקות
מטפורה מתה היא מטפורה שאיננה מפוענחת עוד כמטפורה, אלא מתייחסים אליה כאל ביטוי, כאל מילה. המטפורה "רגלי ההר" שוב אינה דורשת מהשומע לפענח אותה, אלא היא משמשת כביטוי המציין את חלקו התחתון של ההר. ייתכן כי מטפורה זו הייתה מטפורה פעילה, אולם בשל הצלחתה היא הפכה לקונוונציונאלית ומשומשת, ושוב אינה דורשת תהליך פיענוח המערב אנלוגיה בין שני תחומי משמעות.
מטפורות מתות ניתן להחיות. מאחר שהתכונה האנלוגית (ראו גם Tertium comparationis) מונחת על ידי הקורא מראש, ולא מצוינת במפורש בטקסט או בתמונה עצמם, ניתן להחיות מטפורות מתות באמצעות הוספת תכונה אנלוגית שונה מהמקובל או הרחבת המטפורה מעבר למשמעותה המוגבלת בשפה. במטפורה "שפתיה שושנים", מניח הקורא כי התכונה האנלוגית היא הצבע האדום. אולם זוהי, כאמור, רק הנחה, המתבססת על ראיית המטפורה כביטוי. ניתן להחיות מטפורה זו באמצעות הוספת תכונה משווה אחרת: "שפתיה שושנים דוקרות"; כאן נוספת תכונה אנלוגית שאינה מה שציפה לו הקורא והוא נאלץ לשנות את פרשנותו, ו"להחיות" את המטפורה. המשורר יהודה עמיחי הרבה להחיות מטפורות מתות בשירתו; בשיר 'אל מלא רחמים', למשל, הוא מרחיב את המטפורה המתה של 'מלא רחמים' בכך שהוא מוסיף עליה הסתכלות חיצונית ההופכת את משמעותה ('אלמלא האל מלא רחמים/היו הרחמים בעולם ולא רק בו').
מטפורה שחוקה היא מטפורה שעדיין מפוענחת כמטפורה, אבל נמצאת בשימוש נרחב וכבר אינה מפתיעה ומעוררת פחות עניין. לדוגמה, המטפורה "פיצח את הסוד" היא עדיין מטפורה שמבוססת על אנלוגה בין סוד לאגוז, אבל היא שגורה וידועה. רוב המטפורות השחוקות יהפכו בסופו של דבר למתות. זהו תהליך.
ראו גם
לקריאה נוספת
- יעקב יגר, מטאפורה דימוי וניב (דיונים בפרקי לשון), הוצאת ספרים מ. ניומן בע"מ, חיפה, תשל"ד (1973)
- שמעון זנדבנק, "מזשיר - מדריך לשירה" (ירושלים: כתר הוצאה לאור, 2002)
- גיא דויטשר, "גלגולי לשון, מסע בעקבות המצאתו הגדולה ביותר של האדם", הוצאת עם עובד, 2007, ISBN 978-965-7120-92-7.
- דב לנדאו, ממטפורה ועד סמל, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, 1979.
- דב לנדאו, עידונה של שאגה, הוצאת פפירוס, 1990.
- אורי פרץ-שרון, איך כותבים פזמון, דימויים ומטפורות 63–68, הוצאת כתיבה נוצרת, 2021, מסת"ב 978-965-599-560-2.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Semino, E., Demjén, Z., & Demmen, J. (2018). An integrated approach to metaphor and framing in cognition, discourse, and practice, with an application to metaphors for cancer. Applied Linguistics, 39(5), 625-645.
- ^
למה נכחדו הניאנדרתלים? אולי הסיבה טמונה באחד הקסמים הגדולים של השפה, באתר הארץ, 11 ביולי 2024
- ^ George W. Burns, Healing with Stories, Wiley, 2007, עמ' 5
