פֶרֶסטרוֹיקה (רוסית: Перестройка - "בנייה מחדש", האזנהⓘⒾ) הוא מונח המתייחס למכלול השינויים הכלכליים והפוליטיים שהתרחשו בברית המועצות החל מיוני 1987 עד 19 באוגוסט 1991. את הפרסטרויקה הגה מנהיג ברית המועצות מיכאיל גורבצ'וב.
רקע היסטורי
מאז כינונו של המשטר הקומוניסטי בברית המועצות, היווה התכנון הכלכלי הריכוזי את אחת מאבני היסוד של המשטר. הסובייטים ראו בעיקרון זה את אחד המכשירים העיקריים בידי הממשל ודאגו לפתח ולטפח מנגנונים שמטרתם הייתה להבטיח ציות מוחלט של כל הגורמים היצרניים בברית המועצות להוראות הכלכליות שהגיעו מהשלטון המרכזי. את הקשיים ביישום הפיקוח הזה, ואת העובדה שברוב תקופת השלטון הקומוניסטי בברית המועצות הוא הביא לקשיים כלכליים ניכרים, ייחס הממשל הסובייטי לשני גורמים: הראשון הוא השחיתות במערכות השלטון (שבה האשים כל מנהיג סובייטי את קודמיו), והשני הוא כי עדיין לא הושלם תהליך החינוך מחדש של האדם הסובייטי שאמור להביא לוויתור על אנוכיות וחמדנות.
כאשר קיבל ליאוניד ברז'נייב את השליטה בברית המועצות בשנת 1964, הוא ניסה, מסיבות שונות, לבסס את התכנון הכלכלי הריכוזי בברית המועצות על שיטות כלכליות-מתמטיות. בתקופת שלטונו של ברז'נייב התפתח מדע הכלכלה המתמטית בברית המועצות במהירות רבה, כאשר הסובייטים נעזרים בטכנולוגיות עיבוד נתונים אוטומטי ש"נגנבו" מהמערב על מנת לבסס שיטה אובייקטיבית וממוכנת של שליטה מרכזית. בתחילה היה נראה כי השיטה עולה יפה, ובסוף שנות ה-60 היה המצב הכלכלי בברית המועצות טוב מאי-פעם. אולם החל מתחילת אמצע שנות ה-70, הלך המצב הכלכלי בברית המועצות והתדרדר. בסוף תקופת שלטון ברז'נייב, התהליך הואץ עד כדי משבר שלא ניתן היה יותר להתעלם ממנו, בעיקר בעקבות ההסתבכות של ברית המועצות באפגניסטן. למעשה עם מותו של ברז'נייב, הייתה הכלכלה הסובייטית במצב של שיתוק כמעט מוחלט.
תוכנית הפרסטרויקה
מיכאיל גורבצ'וב עלה לשלטון בברית המועצות בשנת 1985. כבר בשנתיים הראשונות לשלטונו הוא החל לבצע שינויים במנגנון התכנון הכלכלי המרכזי של ברית המועצות, אך אלו לא כללו צעדים מהפכניים. נקודת המפנה התרחשה במושב הוועדה המרכזית של המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות ביוני 1987. שם הציג גורבצ'וב את "עקרונות הבסיס" שלו, שהתוו את הבסיס הפוליטי לרפורמות הכלכליות שחלו בברית המועצות עד להתמוטטותה ב-1991.
חודש לאחר מכן, הסובייט העליון חקק חוק הנוגע לתאגידים ממשלתיים, שאפשר להם לקבוע את כמויות הייצור בהתאם לדרישת הצרכנים ותנאיי השוק, דבר שלא היה אפשרי עד אותה עת. התאגידים עדיין נדרשו לספק את מכסות הייצור הממשלתיות, אך את עודף כושר הייצור היה ניתן לנצל לפי ראות עיניהם. כמו כן, היה על התאגידים לעמוד ברשות עצמם כיחידה כלכלית, ולכסות את הוצאותיהם (שכר, מסים, מימון וכדומה) מרווחיהם, ללא הסתמכות על הממשלה שתציל אותם מפשיטת רגל. לבסוף, החוק הסיט את הפיקוח על התאגידים מהממשלה אל ארגוני העובדים. אחריות הגוספלאן (משרד התכנון הממשלתי) הוגבלה למתן הנחיות כלליות ועדיפויות לאומיות בלבד, ללא התערבות בתוכניות ייצור.
שינוי זה היה קשה מאוד לביצוע, משום שהמנהלים באותם תאגידים היו חסרים את הידע הבסיסי ביותר במדעי הניהול, שכן מעולם לא נדרשו קודם לכן לקבל החלטות מהותיות. בסופו של דבר, נאלץ גורבצ'וב להקים ועדות מיוחדות של מומחים שתפקידם היה ללמד את מנהלי החברות הגדולות כיצד לנהל את החברה שבראשה הם עומדים. אולם, יש לזכור שמדובר בחברות שהיו ממילא בלתי יעילות, ולמעשה נדרש ניהול כשרוני ביותר על מנת להציל אותן מהתמוטטות.
חוק נוסף בענייני קואופרטיבים, שנחקק באותה שנה, היה המהפכני והרדיקלי ביותר מבין הרפורמות המוקדמות של גורבצ'וב. בפעם הראשונה מאז מדיניות נא"פ בתקופה של לנין הותרה בעלות פרטית על עסקים בתחום השירותים, התעשייה וסחר החוץ. בתחילה הוטלו מיסים כבדים והגבלות תעסוקה על קואופרטיבים פרטיים, אך אלו הוקלו בהמשך ומסעדות קואופרטיביות, חנויות ובתי מלאכה הפכו לחלק מהנוף בברית המועצות.
גורבצ'וב ביצע רפורמות נוספות שנחשבו מרחיקות לכת בעיני הכלכלנים הסובייטים של אותה תקופה:
- הוא ביטל את המונופול על סחר החוץ שהיה בידי המשרד לסחר חוץ, ואפשר למשרדי ממשלה אחרים, ארגונים אזוריים ומפעלים ממשלתיים לסחור ישירות עם מדינות אחרות. המטרה העיקרית של רפורמה זו הייתה תיקון בעיה ארוכת שנים של המשטר הסובייטי - חוסר המגע הישיר של יבואנים ויצואנים בברית המועצות עם לקוחותיהם וספקיהם מחוץ לברית המועצות.
- הוא אפשר מהלך מהפכני של השקעות זרות בברית המועצות. החוק המקורי מיוני 1987 הגביל את האחזקות הזרות ל-49% וחייב העסקה של אזרחים סובייטיים בתפקיד יו"ר הדירקטוריון והמנכ"ל, אך מגבלות אלו הוסרו לאחר תלונות של משקיעים מערביים. מהלך זה אפשר לברית המועצות להציע כוח עבודה מיומן, תשתית תעשייתית מפותחת ושוק מקומי בעל פוטנציאלי גדול. המשקיע הזר סיפק הון, טכנולוגיה, ניסיון יזמי ובמקרים רבים אפשר תחרות של מוצרים מברית המועצות בשוק העולמי.
אף על פי שרפורמות הפרסטרויקה היו מרחיקות לכת בזמנן, הן הסתברו כלא מספקות על מנת להניע את הכלכלה הסובייטית שדשדשה בסוף שנות ה-80. בוצעו כמה התחלות בביזור המשק, אך המבנים הכלכליים העיקריים של מורשת סטלין נותרו על כנם: פיקוח מחירים הדוק, אי-סחירות של הרובל, בעלות מוגבלת על רכוש פרטי ומונופול ממשלתי על מרבית תחומי הייצור.
בשנת 1990 החלה הממשלה לאבד את השליטה על הכלכלה בברית המועצות. הוצאות הממשלה גדלו בקצב גבוה, כשמספר הולך וגדל של מפעלים כושלים פנו בבקשות לסיוע, ובו בזמן נמשך סבסוד המחירים לצרכן. ההכנסות ממסים קטנו, עקב ירידת מכירות הוודקה שנבעה מקמפיין אנטי-אלכוהוליזם, ומשום שממשלות הרפובליקות הסוציאליסטיות לא העבירו את כספי המיסים לממשלה הפדרלית של ברית המועצות עקב תחושת אוטונומיה גוברת. הפסקת הפיקוח על הייצור הביאה להתמוטטות קשרי ספק-יצרן ללא שהות לעיצוב קשרים חדשים, ולכן לא פושטו תהליכי הייצור, אלא ההפך התברר כנכון.
תוצאות בלתי חזויות של הפרסטרויקה
בשיטתו החדשה של גורבצ'וב לא ניכר תכנון מרכזי והיא גם לא הובילה לשוק חופשי. הכלכלה הסובייטית עברה מקיפאון להתדרדרות מהירה. בשנת 1991 נפל התוצר הלאומי הגולמי ב-17 אחוזים, והמשיך לרדת בקצב גבוה יותר.
האינפלציה החלה להוות בעיה משמעותית, שכן מחירי הסחורות עלו ב-140% בין 1990 ל-1991.
בתנאים אלו, חיי האזרחים הסובייטים הפכו קשים יותר ויותר. מחסור בסחורות בסיסיות כבגדים, מזון ודלק הפך לעניין נפוץ. בהשפעת תחושת השחרור היחסי, קולות המחאה של האזרחים נשמעו בחוזקה רבה יותר מאי פעם בברית המועצות.
גם יתרות מטבע החוץ נשחקו במהירות, וברית המועצות שהייתה בעלת מוניטין ללא רבב של תשלום חובותיה, הפכה לבעלת חובות מטבע חוץ רבים.
יש הטוענים כי הרפורמות של גורבצ'וב תרמו להתפוררות המהירה של ברית המועצות, חיסלו את כלכלתה הקומוניסטית ש"הדביקה" יחד את הרפובליקות שהרכיבוה, והותירו אחריהן פיסות בודדות שמתוכן רוסיה וחבר המדינות יכלו לבנות כלכלת שוק. עם זאת, נהוג להניח כי הפרסטרויקה אכן החלה את מסעה של רוסיה לעבר רפורמה כלכלית מלאה. כמו כן, ייתכן שהאימפריה הסובייטית הייתה מתפוררת ממילא - משום שהשלטון במוסקבה לא היה יכול להמשיך ולהקצות את המשאבים הנדרשים להחזקתה, בעיקר באמצעות אימת כוחו הצבאי. יתרה מכך החל מסוף שנות השישים החל להיווצר נתק בין העם לשלטון והחלה להיווצר התרופפות אידאולוגית וירד האמון בשלטון ובצדקת דרכו, בעיקר במזרח אירופה. אל מעבר למסך הברזל החלה להיכנס תרבות, ידיעות ומוזיקה מערבית שמולם השלטונות הקומוניסטים לא יכלו להציע אלטרנטיבה אמיתית. במובן זה ייתכן שגורבצ'וב דווקא מנע מהתפוררות זאת להיות טראומטית הרבה יותר משהייתה בפועל.
השקפות מאוחרות
אלכסנדר יאקובלב, אחד מיוזמי הפרסטרויקה ותומכיה בפוליטביורו, אמר בהרצאה בשנת 1993, שברוסיה קיימות מספר דעות והשקפות לגבי הפרסטרויקה[1]:
- ביקורת מימין על הפרסטרויקה כמזימה של הסי איי איי והציונים שיש לנקום בהם.
- הפרסטרויקה הייתה כישלון ובגידה של השיטה הסובייטית.
- הפרסטרויקה הייתה ניסיון מגושם וטיפשי לרפורמה, מצד מנהיגים שלא היו מודעים לחומרת המצב האמיתי, ולכן נכשלה.
יאקובלב עצמו מחזיק בהשקפה אחרת: הייתה זו יוזמה חשובה בקנה מידה היסטורי שהשפעותיה המלאות יתחוורו רק בעוד שנים. עם זאת, הוא מודה כי התגובה הרווחת היא תיוק הפרסטרויקה והקומוניזם כולו כ"לא רלוונטיים".
הוא מאמין כי הסיבה העיקרית לכישלונה, הייתה חוסר תמיכה מצד העם, שלא תמך בפרסטרויקה על בסיס סוציאליזם, ולכן הייתה זו "מהפכה כפויה מלמעלה".
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
