המהפכה הרומנית הייתה חלק משורת מהפכות המכונה "סתיו העמים"[3] שהתרחשו באירופה, בארצות הגוש הקומוניסטי, שינויים שהתחייבו מדעיכת הקומוניזם. ביתר ארצות מזרח אירופה המשטר הקומוניסטי נחלש, עד למצב של התנגדות בלתי אלימה כלפי המבקשים להפילו וקריסתו. ברומניה השינוי היה כרוך במהפכה, שהיה בה שילוב של מחאה לא אלימה ושל מחאה אלימה, שבמהלכה נורו מאות אזרחים ושוטרים ובסופה הוצאו להורג השליט ורעייתו, שהייתה גם סגניתו[4].
במבט לאחור המהפכה הרומנית הייתה אירוע מכונן עבור רומניה והרומנים והשאירה את רישומה בהיסטוריה, בספרות, באומנות, בחברה ובפוליטיקה של רומניה.
בגלל מחלוקת פנימית במחנה המדינות הקומוניסטיות בתחום הכלכלי, בחרה רומניה להפגין עצמאות בתחום יחסי החוץ - היא הייתה המדינה הקומוניסטית היחידה ששימרה את יחסיה הדיפלומטיים והכלכליים עם ישראל[6]. ברית המועצות הועידה לרומניה את תפקיד ספקית המזון של הגוש הקומוניסטי, וההנהגה הרומנית מרדה בכך והחליטה לפתח תעשייה כבדה, על אפה ועל חמתה של ברית המועצות. לצעד זה היו שתי השלכות מיידיות. כדי להימנע ממתן אמתלת פלישה של ברית המועצות, הפגינה רומניה אדיקות יתר ביישום המשטר הקומוניסטי וכדי לגייס את המשאבים לפיתוח תעשייה כבדה, ללא עזרת ברית המועצות ויתר המדינות הקומוניסטיות, נאלצה רומניה לצמצם יותר ויותר את הטובין המופנים לצריכה פנימית, כדי לייצא אותם ולהשקיע את תמורתם בבניית התעשייה הכבדה. כתוצאה מכך הייתה ירידה מתמדת ברמת החיים של תושבי רומניה ובאיכותם, ירידה מתמשכת שבאה לידי ביטוי גם בצמצום שעות הלימודים בבתי הספר ושעות אספקת החשמל הביתית. צ'אושסקו הציג לרומניה כמטרה תשלום כל חובות החוץ שלה ואומנם זמן לא רב לפני המהפכה סיימה רומניה את תשלום חובות החוץ בסך 11 מיליארד דולר, כמה חודשים לפני המועד. משטר הצנע החריף, שהכתיב צ'אושסקו בשנות השמונים, היה בין הסיבות לפרוץ המהפכה הרומנית[7].
תרבות השלטון ברומניה, בתקופה זו, הייתה תערובת של נפוטיזם וסטליניזם, כשצ'אושסקו, שירש את המנהיג הקומוניסטי הקודם, גאורגה גאורגיו-דז', שלט יחד עם אשתו ביד רמה והכין את הבן, ניקו, להיות היורש. מסביב לדמותו של צ'אושסקו הונהג פולחן אישיות משוכלל. ברחובותיה ובדרכיה של רומניה, כל כמה מאות מטרים, הוצג פלקט עם דמותו של צ'אושסקו או עם סיסמה המרוממת אותו. חלק נכבד מאוד מהיצע חנויות הספרים, היו ספרים המיוחסים לצ'אושסקו. סופרי ומשוררי החצר קשרו לו כתרים וכך עשו כל עסקני המפלגה הקומוניסטית. מובן, שליד צ'אושסקו לא היה מקום לעוד אלים, לכן הדתות דוכאו ונעשו מאמצים רבים להכביד על הריטואל הדתי.
חרף דיכוי הדת תחת שלטון צ'אושסקו, המוסדות הדתיים שתפו פעולה עם המשטר. ב-19 בדצמבר, כשהמהפכה כבר החלה, הפטריארך תאוכטיסט, המנהיג הדתי הבולט שלח לצ'אושסקו מברק ארוך ומתחנף, שמתעלם לחלוטין מתחילת המהפכה[8].
אף על פי שהשלטון הקומוניסטי ברומניה היה מאוד נוקשה, מפעם לפעם היו מחאות כנגדו, דוגמת שביתת הכורים מעמק הז'יו בחודש אוגוסט 1977. בדומה להתפרצות של הר געש, היו זעזועים מוקדמים שבישרו את המהפכה הרומנית. הפגנת הסטודנטים ביאשי, ב-17 בפברואר1987, שמחו על מחסור בחימום ובחשמל[9] וב-15 בנובמבר 1987 בברשוב היו שביתות ומהומות פועלים לא מרוצים[10], שמחו נגד הרעת תנאי חייהם. במרץ 1989 שודר בתחנות רדיו זרות מכתב השישה, מחאה של נכבדים לשעבר במפלגה הקומוניסטית הרומנית.
ב-11 בנובמבר 1989, ברחובות ברזויאנו (Brezoianu) וקוגלניצ'אנו (Kogălniceanu) בבוקרשט הפגינו סטודנטים מקומיים יחד עם סטודנטים שהגיעו מקלוז'-נאפוקה והציגו שלטים עם הדרישה "רוצים רפורמות". חלק מהסטודנטים נעצרו ונלקחו לחקירה[11].
ב-4 בדצמבר, בכינוס של ראשי מדינות ברית ורשה, ניהל מיכאיל גורבצ'וב שיחה קשה עם צ'אושסקו ובה תבע ממנו להעלות את רמת החיים ברומניה ולשפר את מצב זכויות האזרח. למחרת, ב-5 בדצמבר, התפרסמו בעיתוני רומניה ידיעות על הגדלת מלגות הסטודנטים[12]. צ'אושסקו חשש מפני תיאום בין בוש, נשיא ארצות הברית, ובין גורבצ'וב על מנת להביא לשינוי המשטר ברומניה[13].
אירועי טימישוארה
לסלו טקש (László Tőkés), הכומר שהדחתו הציתה את המהומות בטימישוארה. אחרי המהפכה כתב כמה ספרים על המהפכה.
ב-15 בדצמבר 1989 פרצה בטימישוארה מחאה, בתגובה לניסיונם של השלטונות לסלק מביתו את מתנגד המשטר, הכומר הקלוויניסטי ממוצא הונגרי, לסלו טקש (László Tőkés). הכומר ביקר את המשטר בכלי תקשורת זרים והשלטונות החליטו שהוא מסית על רקע אתני. לפי דרישת השלטונות הדיח אותו הבישוף מתפקידו ובכך שלל ממנו גם את זכותו לדירה שקיבל מתוקף תפקידו כראש הכנסייה הרפורמית בעיר.
צאן מרעיתו של טקש התגודדו מסביב לביתו כדי למנוע את סילוקו מהדירה, אך כעבור זמן מה הצטרפו לבני הקהילה גם עוברים ושבים, ביניהם סטודנטיםרומנים בעלי רקע דתי, שלא הכירו את הפרשה, אך שמעו פרטים מחסידי הכומר וראו במקרה זה עוד ניסיון של דיכוי על רקע דתי[14].
כשפטרה מוץ, ראש עיריית טימישוארה, הגיע למסקנה שהקהל לא עומד להתפזר, השמיע כמה הצהרות בהן נרמז ששינה את דעתו בעניין פינויו של הכומר. הקהל הלך וגדל ופטרה מוץ סירב לדרישת הקהל לאשר בכתב את ביטול הפינוי. כתוצאה מסירובו, החל הקהל לשיר שירים אנטי-קומוניסטיים, והדבר משך כוחות משטרה וסקוריטטה. בשלב זה התפשטה המחאה, והנושא שהצית אותה הפך משני. כמה מהמתקהלים ניסו להעלות באש מבנה של המועצה המחוזית של המפלגה הקומוניסטית הרומנית. אנשי הסקוריטטה הגיבו ברימוניגז מדמיע וזרנוקי מים בעוד המשטרה החלה להפעיל כוח ולבצע מעצרים. הקהל עבר אל הקתדרלה המטרופוליטנית של טימישוארה ומשם יצא לצעדת מחאה ברחבי העיר תוך עימותים עם כוחות הסקוריטטה[15].
למחרת, 17 בדצמבר, נמשכו המחאות. המתקהלים נכנסו לתוך בניין המועצה המחוזית והשליכו דרך החלון מסמכים של המפלגה הקומוניסטית, חוברות תעמולה, כתבי ניקולאה צ'אושסקו וסמלים קומוניסטיים אחרים. הם ניסו פעם נוספת להצית את המבנה והפעם נבלמו על ידי יחידות צבא. הופעת הצבא ברחובות הייתה אות לכך שההוראות הגיעו מהסמכות הגבוהה ביותר.
התזמורת הצבאית נשלחה לצעוד ברחובות במופגן, תוך נגינה, והאזרחים קיבלו אותה בקריאות בוז.
הצבא לא הצליח להשליט סדר ברחובות, אך מעורבותו הפכה את העיר לשדה קרב, שכלל קרבות רחוב ומכוניות בוערות על רקע תנועת כוחות סקוריטטה מזוינים במכוניות משוריינות ובטנקים. לאחר השעה שמונה בערב נשמעו יריות בכל המרחב שבין כיכר החירות ועד בית האופרה, כולל גשר דצ'בל, דרך ליפוביי ודרך ג'ירוקולוי. בעת שטנקים ומשאיות חסמו את העיר פיטרלו בשמים מסוקים. לאחר חצות הליל נרגעו המחאות, אך ברחובות העיר נותרו בניינים הרוסים, אפר ודם[16].
בבוקרו של 18 בדצמבר, נשמר מרכז העיר על ידי חיילים וסוכני סקוריטטה לבושים אזרחית. ראש העירייה זימן אספה של המפלגה באוניברסיטה, במטרה לגנות את "הוונדליזם של הימים האחרונים" ופרסם חוק, שאסר על האוכלוסייה לנוע בקבוצות הכוללות יותר משני אנשים. קבוצה של כשלושים צעירים רומנים התקדמה במפגיע אל הקתדרלה האורתודוקסית, שם הניפו את דגל רומניה, שממרכזו נגזר הסמל הקומוניסטי (ראו תמונה). הם ידעו שעלולים לירות בהם והתחילו לשיר את המנון רומניה הישן "התעורר, רומני!", המנון שנאסר בסוף שנת 1947, כשהקומוניסטים תפסו את השלטון ברומניה. הצבא ירה בצעירים האלו. חלקם נהרגו, חלקם נפצעו, והיו גם בני מזל שהצליחו להינצל[17].
ביום 19 בדצמבר, למרות השתדלותם של כמה מראשי המשטר למנוע זאת, עובדי המפעלים של טימישוארה הפסיקו את עבודתם וטורים ארוכים של פועלים נכנסו לעיר. 100,000 מפגינים כבשו את כיכר האופרה (שמה שונה לאחר המהפכה ל"כיכר הניצחון") והחלו לקרוא סיסמאות נגד המשטר, כמו "אנחנו העם", "הצבא איתנו", "אל תיראו, צ'אושסקו יפול". ניקולאה צ'אושסקו שהה בביקור באיראן, ובהיעדרו מינתה אשתו ושותפתו לשלטון, אלנה, את אמיל בובו ואת קונסטנטין דסקלסקו, כדי שיקבלו משלחת של המפגינים. השניים סירבו להיענות לתביעות המפגינים, והמצב נשאר ללא שינוי. למחרת הביאו הרכבות פועלים מאולטניה שנועדו למלא את מקומם של הפועלים המקומיים, אך הם הצטרפו לבסוף למפגינים. אחד הפועלים סיפר: "אתמול, מנהל המפעל שלנו, יחד עם נציג רשמי של המפלגה הקומוניסטית, אספו אותנו בחצר, נתנו לנו אלות עץ ואמרו לנו שחוליגנים והונגרים מחריבים את טימישוארה וחובתנו ללכת לשם ולעזור בדיכוי ההפגנות. אבל עכשיו הבנתי שזה לא נכון."
ראשי המפלגה הקומוניסטית גייסו אלפי עובדים, הלבישו אותם במדי המשמר הלאומי, ציידו אותם באלות ובידיות של טוריות ושלחו אותם ברכבות לטימישוארה, כדי לפגוע במפגינים. מרבית העובדים האלה הצטרפו למפגינים במאבקם נגד כוחות הביטחון, ולבושם במדי המשמר הלאומי בלבל עוד יותר את כוחות הביטחון. ראשי המשטר, שהבינו מה מתרחש, עצרו את הרכבות עם הגייסות והסיטו אותן ליעד אחר, כדי למנוע המשך הצטרפות למפגינים[18].
בבוקרו של 20 בדצמבר, בטימישוארה, עשרות אלפי פועלים עזבו את מקומות עבודתם ופנו אל מרכז העיר. הצבא נמנע מפתיחה באש ושב אל המחנות שלו. טורי הפועלים הגיעו למרכז העיר, הקימו נציגות והיא נשלחה למסור לראש העירייה את דרישות המפגינים:
שחרור כל העצורים
מסירת גופות המתים למשפחותיהם
התפטרותו של ניקולאה צ'אושסקו
בחירות חופשיות
הדרישות הועברו לנציגי צ'אושסקו במקום והם העבירו אותן לצ'אושסקו עצמו, אך לא העיזו להציג לו את הדרישה להתפטרותו. העצירים שוחררו והגופות נמסרו למשפחות[19].
בצרפת, בת הברית המסורתית של רומניה, התרבו התגובות נגד דיכוי המהפכה. אז'ן יונסקו ומוניקה לובינסקו, שני האינטלקטואלים הצרפתים הבולטים ממוצא רומני, התבטאו ברדיו אירופה החופשית למען המחאה בצורה חד-משמעית.
צרפת, יחד עם יתר 11 חברותיה בשוק האירופי המשוותף, השעו את כל ההסכמים הכלכליים עם רומניה. השגריר הרומני זומן למשרד החוץ הצרפתי, כדי להודיע לו על מורת הרוח של צרפת. סקר, שערכה הטלוויזיה, על השאלה אם ראוי שתהיה התערבות העולם ברומניה, מסתכם בתוצאה של 84% תמיכה בהתערבות[20].
אירועי טימישוארה תוארו בשידורי רדיו אירופה החופשית וקול אמריקה, שידורים שהרומנים האזינו להם במחתרת ברומניה וכמוהם גם סטודנטים רומנים, שחזרו הביתה לחופשת חג המולד.
בחודש נובמבר, לפני האירועים, צ'אושסקו ביקר אצל מיכאיל גורבצ'וב ויש טוענים כי האחרון תבע ממנו להתפטר. לפי אותם המקורות צ'אושסקו סירב להתפטר. נושא התפטרות צ'אושסקו עלה מחדש ביום 17 בדצמבר, כשצ'אושסקו רצה להעביר בוועד הפועל הפוליטי של המפלגה הקומוניסטית הרומנית החלטות, שיובילו להחנקת המהפכה בטימישוארה. שניים ממשתתפי הכינוס, יון דינקה ופאול ניקולסקו-מיזיל התנגדו לשימוש בכוח כנגד המפגינים ובתגובה הציע צ'אושסקו את התפטרותו. והציע למתכנסים לבחור מנהיג חדש. גאורגה אופראה וקונסטנטין דסקלסקו ועוד מתכנסים תבעו מצ'אושסקו לחזור בו מהתפטרותו והציעו להדיח את המתנגדים. בשעה מאוחרת יותר, באותו יום, יצא צ'אושסקו לביקור באיראן והשאיר לאשתו ולמקורבים את הטיפול במהומות טימישוארה. כשחזר צ'אושסקו, ביום 20 בדצמבר, מאיראן, גילה שהמצב רק החמיר. הוא הופיע בשידור טלוויזיה, שידור בו גינה את המפגינים מטימישוארה וכינה אותם "אויבי המהפכה הסוציאליסטית".
כבר משנת 1982 התחילה קבוצה של גנרלים מהסקוריטטה לתכנן הפיכה. יש אומרים כי בשנת 1989 תוכננה ההפיכה לראש השנה הרומני (סוף השנה האזרחית), אך האירועים של טימישוארה הביאו את הקושרים למסקנה, שעליהם לנצל את שעת הכושר ולהקדים את תפיסת השלטון. ראש הקושרים, הגנרלויקטור סטנקולסקו, היה חלק מהחוג הקרוב של צ'אושסקו והוא ששכנע אותו לקיים עצרת לפני בניין הוועד המרכזי. על פי התכנון הוצבו בכיכר כלי נשק המופעלים מרחוק שהיו אמורים להתחיל לירות באקראי על המתקהלים, בעוד התועמלנים יסיתו את ההמון בסיסמאות נגד צ'אושסקו.
אירועי בוקרשט
בבוקרו של 21 בדצמבר פנה צ'אושסקו מהמרפסת של הוועד המרכזי אל עצרת של 100,000 אנשים וגינה בחריפות את ההתקוממות בטימישוארה תוך התפארות בהישגי הסוציאליזם. הקהל נשאר אדיש ורק השורות הראשונות עודדו בקריאות ובמחיאות כפיים. במחווה, שנבעה כנראה מייאוש, הציע צ'אושסקו להעלות את השכר הכללי במאתיים ליי לחודש, תוספת של 10% בגובה המשכורת עד אותה עת.
תנועות פתאומיות שנוצרו בשולי הקהל ורעשים שתוארו מאוחר יותר כיריות מנשק חם או פצצות, הפכו את העצרת לתוהו ובוהו. ההמון המבועת החל להתפזר וסוכנים הפיצו בתוך הקהל את הידיעה שהסקוריטטה יורה בהמון, ושהתחילה המהפכה. הם גם קראו לאנשים להצטרף למהפכה.
ניסיונותיהם של צ'אושסקו ושל אשתו למשוך את תשומת הלב של הקהל ולהרגיע אותו בקריאות "הלו, הלו" ו-"הישארו רגועים במקומותיכם" נפלו על אוזניים ערלות. העצרת החלה לשנות את אופייה ולהפוך למפגן מחאה. צ'אושסקו הצליח אמנם להשלים את נאומו, אולם בשל קטיעת השידור הישיר של העצרת בטלוויזיה, הצופים ראו מספיק כדי להבין שמתרחש משהו יוצא דופן. ההמון התחיל להתפזר ברחובות, תוך הפיכת עיר הבירה לזירת מהפכה, כמו בטימישוארה. הם קראו סיסמאות כמו: "הורידו את העריץ", "מוות לקרימינל", "אנחנו העם, הורידו את הדיקטטור" ועוד[21]. ההמון כבש את מרכז העיר מכיכר קוגלניצ'אנו ועד כיכר רוסטי והכיכר רומאנה. על הפסל של מיכאי האמיץ, המוצב בשדרות קוגלניצ'אנו, טיפס צעיר ונופף דגל לאומי שהוצא ממנו הסמל הקומוניסטי. עם חלוף הזמן יצאו לרחובות יותר ויותר אנשים. לקראת המפגינים חסרי הנשק יצאו חיילים, טנקים והיחידה המיוחדת למלחמה בטרור. החיילים ירו מגגות בניינים וכלי רכבם דרסו אנשים. מכבי האש ניסו לחסום את ההמון בעזרת סילוני מים חזקים[4].
צ'אושסקו שלח את המזכירים שלו להביא לו ידיעות טריות ממלון אינטרקונטיננטל. כשהמזכירים חזרו סיפרו שיש שני צעירים, בחור ובחורה, שמסיתים את ההמון בעזרת מגפון. צ'אושסקו הורה לקציניו לצאת ולהביא אותם. יצאו כחמישים איש מצוידים בנשק מוסתר מתחת למעילים או בתוך תיקים ששימשו להסוואה. הם עצרו-חטפו מספר צעירים מתוך הקהל וירו במי שהתנגד להם. העצורים לא הגיעו לבית מעצר, וכנראה נרצחו בדרך.
בערב ניסה צ'אושסקו ליצור קשר עם המשורר הפופולרי דן דשליו כדי לגייס אותו לדבר אל ההמון. השליחים לא הצליחו למצוא אותו. השליחים ניסו למצוא את המשורר אדריאן פאונסקו, אך גם איתורו של משורר זה לא צלח.
המפגינים הצליחו להקים מתרס לפני המסעדה "דונראה" ("דנובה" ברומנית) ולהגן עליו עד חצות הליל. עיתונאיצרפתי, ז'אן לואי קלדרון, נדרס על ידי טנק[22]. יריות נשמעו עד השעה שלוש לפנות בוקר, כשהרחובות התרוקנו לגמרי. תמונות צולמו מתוך המסוקים שנשלחו להשגיח על האזור וגם התיירים שהיו במגדל בית המלון "אינטרקונטיננטל" צילמו חלק מהאירועים.
הכנסייה הרומנית וכמריה תמכו במפגינים מהיום השני או השלישי. הם פתחו בפני המפגינים את הכנסיות, תמכו ביצירת ועדים מהפכניים והגישו סיוע חומרי וסיוע מורלי לנפגעים ולמשפחותיהם[23].
בבוקרו של 22 בדצמבר צ'אושסקו נטה להאמין שמאמציו לייצב את המצב ולדכא את המהומות עולים יפה, אך בשעה 7.00, אלנה, אשתו, קיבלה ידיעות על המוני פועלים ממפעלים שונים, שמתקדמים לכיוון מרכז הבירה. מתרסי המשטרה, שנועדו למנוע את המעבר לכיכר האוניברסיטה ולכיכר ההיכל, לא עמדו במשימתם. בשעה 9.30 כיכר האוניברסיטה כבר הייתה גדושה. הגיעו ידיעות על כך שבמקומות שונים החיילים חברו למפגינים. קבוצה של עובדים ממפעלי 23 באוגוסט תפסו את מחסן הנשק של "המשמרות הפטריוטיים" והתקדמו לכיוון משכן המועצה המרכזית של המפלגה. בעלי תפקידים שונים, שהרגישו שספינתם טובעת, החלו להיעלם, אפילו מזכירו של צ'אושסקו, מיחאי חרז'או נעלם[24].
כוחות הביטחון, הצבא והמשטרה, הופיעו שוב, אך הפעם כדי להצטרף למהפכנים. בשעה 10.00 שודר ברדיו שנכנסו לתוקף חוקי החירום ואסורה התכנסות של יותר מחמישה אנשים. מאות אלפי המפגינים, שהתכנסו בפעם הראשונה בחייהם ביוזמתם, בזו להודעות. צ'אושסקו ניסה לפנות אל ההמון ממרפסת הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית, אך ההמון היסה אותו בזעם רב[25]. מסוקים השליכו כרוזים אל המפגינים, כרוזים בהם נקראו ללכת הביתה וליהנות מחופשת חג המולד[26]. רוח חזקה העיפה את הכרוזים הלאה וההמונים המשיכו בשלהם.
נפוצו ידיעות על מותו של שר ההגנה, ואסילה מילאה. בין השעות 9.00–11.00 מת מילאה בנסיבות חשודות. בהודעה שפרסם צ'אושסקו נמסר שהוא נמצא אשם בבגידה והתאבד לאחר שנחשפה בגידתו. התאוריה הפופולרית ביותר גרסה, שהוא נרצח לאחר שסירב לבצע את הוראות הדיכוי של צ'אושסקו. בעקבות ניתוח שלאחר המוות, שבוצע בגופתו בשנת 2005, הגיעו למסקנה שאמנם ירה בעצמו בעזרת אקדחו של אחד מפקודיו, אך כנראה התכוון רק לפצוע את עצמו ומת בגלל שטף דם כתוצאה מפגיעה בעורק[27].
לאחר מותו של מילאה מינה צ'אושסקו את ויקטור סטנקולסקו לתפקיד שר ההגנה. לאחר שסטנקולסקו קיבל את הפיקוד, ציווה על היחידות לסגת לבסיסיהן. כעבור כמה שעות הוא שכנע את צ'אושסקו להסתלק במסוק. צ'אושסקו, יחד עם אשתו ושני נאמנים, יצא בשעה 12:09 מהגג של מטה המפלגה הקומוניסטית בבוקרשט במסוק אל מעונו בסנגוב, במרחק כארבעים קילומטרים מבוקרשט ומשם אל טרגובישטה. לדברי טייס המסוק, הוא אמר לצ'אושסקו כי המסוק אותר והם בסכנת פגיעה מאש נגד מטוסים. צ'אושסקו נבהל, והורה לטייס לנחות. בני הזוג נחתו בסמוך לטרגובישטה. בני הזוג צ'אושסקו, וקצין מהסקוריטטה שהתלווה אליהם, עצרו מכונית אקראית, ונהגה הסיע אותם בלית ברירה כברת דרך. בסופו של דבר, בני הזוג הובאו למכון מחקר חקלאי ונכלאו שם, עד להגעת המשטרה למקום. הזוג הובא למעצר, הם הועמדו למשפט מאולתר, מהיר מאוד, בפני בית דיןאד הוק, הואשמו בעבירות רבות ובהן רצח עם, ונמצאו אשמים. השניים הוצאו להורג ביום 25 בדצמבר, בטרגובישטה.
סיום המשפט וההוצאה להורג שודרו בטלוויזיה הממלכתית.
הקבר של ניקולאה צ'אושסקו.
מהפכה בשידור ישיר
הודות להתפתחות אמצעי השידור הרדיופוניים והטלוויזיוניים, המהפכה הרומנית בשנת 1989 לוותה בשידורים ישירים, כפי שלא היו מעולם לפני כן. כתבים זרים וסתם תיירים שצילמו והקליטו מאורעות, העבירו אותם לאמצעי שידור לוויניים וכך, השידורים שחזרו ועקפו את הצנזורה המקומית, היו כדלק הנשפך על מדורת המהפכה.
ביום 22 בדצמבר, בבוקר, בבוקרשט, במרכז ההמון, השחקן יון קאראמיטרו, עלה על טנק וצעק במלוא גרונו: "הפסיקו לירות!" שוב ושוב עד שהשתרר שקט מסביבו. שדרני הטלוויזיה הביאו אותו אל האולפן והוא, בשידור ישיר, הצטלב (מעשה פסול בעיני המשטר הקומוניסטי/אתאיסטי) וקרא בקול: "אחים, הודות לאלהים (שוב פגיעה בטאבו קומוניסטי), אנחנו באולפני הטלוויזיה. אלוהים השיב את פניו אל הרומנים. נשוב אליכם בעוד 10 דקות".
בצורה זו, במרווחים קצרים של 10 דקות, שודרו ידיעות קצרות שהגבירו את המתח ולעיתים היו סותרות. זימון האל לאולפני הטלוויזיה הפך אותם למקום מקודש למחצה. הסיסמאות/הודעות שהופרחו: "2000 טרוריסטים בדרך אל אולפני הטלוויזיה, עזרו לנו!", "מרכזי רחובה ודורובנץ נמצאים תחת מתקפה!", "הטלוויזיה הרומנית - ליבה של רומניה החדשה!", "טור משוריין וממונע מתקדם לכיוון פיטשט כדי לתפוס את המרכז הגרעיני, בית הזיקוק והסכר על הארג'ש", "יורים! עמדו בשקט!", "אלה אנשי הסקוריטטה", "לא, אלה משלנו!", "רומנים, בואו, התייצבו להגנת הארץ!" ועוד קריאות רבות הפכו את ההתרחשויות לסרט מתח שכל העולם עקב אחריו בנשימה עצורה, עד הוצאתם להורג של הזוג צ'אושסקו.
בהתחלה הקריאות היו עמומות, ללא ציון אויב ברור, אך בהדרגה החלו מציירים את הצבא כגורם חיובי כנגד המשטרה והסקוריטטה השליליים. בהמשך האויב הפך להיות "הטרוריסטים", שוב, מבלי להבהיר למי הכוונה במילה "טרוריסטים". בלילה שבין 22 בדצמבר ובין 23 בדצמבר המשיכה הטלוויזיה הרומנית בשידורי המהפכה וגיוס העם כנגד אותם "טרוריסטים". העם נקרא לצאת לרחובות עם לפידים "כי נשארו כמה שעות של חושך בהן יכולים הטרוריסטים להזיק" (כך גם מקשרים בין ה"טרוריסטים" ובין החושך).
בנוסף לליבוי המהפכה, הושיטה הטלוויזיה הרומנית תרומה נכבדה ליצירתה של סמכות חדשה במקום המשטר הנופל ותחת אורות זרקוריה התגלו בפני הציבור מי שעמדו לקחת את ההנהגה לידיהם.
לאחר הימלטותו של צ'אושסקו מבנין הוועד המרכזי אבדה השליטה ברחבי בירת רומניה. המוני מורדים פשטו על המשרדים הרשמיים ועשו בהם שמות. המטרות המועדפות היו דיוקנאות של צ'אושסקו ושל אשתו וגם הספרים שלהם, שהושלכו מהחלונות. בסביבות השעה 12.00 חודשו שידורי הטלוויזיה ובשידורים הופיעו מהפכנים משולהבים שבישרו את בריחת הדיקטטור. התפרעויות התחוללו ברחבי רומניה ובאותו זמן נלחמו בנמל התעופהאוטופן יחידות צבא בינן ובין עצמן כשלכל יחידה נאמר שהיא נלחמת בטרוריסטים. הגנרל ולאד הכריז על כך שרומניה נמצאת במלחמה עם כוח זר (דבר מופרך לחלוטין), הכרזה שלאחריה ניתן היה להפעיל את יחידות הצבא של הפיקוד הצבאי המאוחד. לאחר המהפכה, בהצהרות בשבועה בפני ועדת החקירה הפרלמנטרית, ניסה ולאד לטשטש את העניין, אך דבריו השתמרו בהקלטה בווידאו.
על רקע זה, התארגנות חזית ההצלה הלאומית, מבנה פוליטי חדש שקיבל לידיו את הנהגת רומניה, נראה בעיני רבים כפתרון מתבקש. בראש החזית ניצב יון איליאסקו, עסקן קומוניסטי ותיק שסר חינו בעיני צ'אושסקו והודח מההנהגה לפני שנים.
איליאסקו הופיע בשידור טלוויזיה ישיר ונאם נאום ארוך וערוך היטב, נאום בן שלושה חלקים שהשאיר רושם עז. בחלק הראשון הטיל איליאסקו את האשמה בכל צרות רומניה על ניקולאה צ'אושסקו, שכונה על ידו "האיש הזה ללא ראש וללא לב", בחלק השני העביר מסרים מרגיעים אודות איתורו של גנרל סטנקולסקו והוראות מתאימות שהועברו ליחידות הצבא, הוראות שנועדו להפסקת מעשי האלימות. בסיום נאומו הוא זימן לשעה 17.00 את כל האנשים האחראים לטיפול במצב, לישיבה במטה המפלגה הקומוניסטית. על ידי קביעת המקום והזמן הצטייר איליאסקו בעיני הכל כמנהיג המהפכה.
שלהי המאבק
בשטח עדיין היו יריות ונפלו חללים ופצועים במקומות שונים. את התקריות ייחסו ל"טרוריסטים", כינוי שניתן למי שעדיין נלחם למען המשטר הישן, לא הייתה זהות ברורה של ה"טרוריסטים", אולם האמינו שיש ביניהם שכירי חרב מארצות ערב ידידותיות לצ'אושסקו, לובים, סורים, עיראקים ופלסטינים[28].
טבח בראשוב
בבראשוב הייתה מסורת של התנגדות למשטר הקומוניסטי, לכן עם פרוץ המהפכה התאספו בנקל כחמשת אלפים צועדים, שפנו אל מוסדות השלטון המקומיים. אף על פי שצ'אושסקו טרם ברח ואף על פי שהיה איסור על הליכה יחד של יותר מחמישה אנשים, יחידות הצבא, שהיו במחסומי הדרכים, לא ירו על הצועדים ולא ניסו לעצור אותם. הצועדים הגיעו והנהגת המחוז הסתלקה מהמקום. גנרל שנשלח מבוקרשט לקח את ההנהגה וחילק נשק לאוכלוסייה האזרחית, כדי להגן על המהפכה.
לא היו תוקפים, אך הסתובבו במקום כאלפיים אנשים מצוידים בנשק, מחציתם חיילים ומחציתם אזרחים. אזרח אחד, שראה שני צעירים סוחבים משהו כבד (הם סחבו ספסל, כדי להציב אותו בבריקדה שבנו) חשב שהם מובילים מקלע כבד ופתח עליהם באש. הם לא נפגעו, אך רעש היריות גרם לאנשים נוספים לפתוח באש וכך נהרגו 39 אנשים ונפצעו 82, כמחצית מהם היו אנשי צבא[29].
טבח אוטופן
בלילה שבין 20 ל-21 בדצמבר קיבל הגנרל יוסיף רוס, מפקד חיל האוויר הרומני, ידיעה שטרוריסטים עומדים לתקוף את נמל התעופה באוטופן. המקום היה שמור היטב, אך ליתר ביטחון פנה רוס לגנרל גריגוריה גיצה, מפקד הסקוריטטה וביקש תגבורת לשמירת נמל התעופה. גיצה הקצה למשימה זו 82 צוערי קורס קשר בקמפינה, שנשלחו ב-5.00 בבוקר בשלוש משאיות.
המשאיות, שהיו בדרכן לאוטופן, עברו דרך שלושה מחסומים, שבדקו את זהותן. אחרי המחסום השלישי, כשהמשאיות עלו על הכביש המוביל לתוך נמל התעופה, נפתחה לפתע אש עליהם משלושה כיוונים שונים. במכת האש הראשונה נהרגו 22 חיילים ושישה נפצעו קשה. המותקפים צעקו להפסיק את האש והאש נפסקה משני כיוונים, אך נמשכה מהכיוון השלישי, שם לא שמעו את הצעקות. בעת המארב הגיע גם אוטובוס הסעות של עובדי נמל התעופה - שמונה נוסעים נורו למוות. לאחר שהמותקפים הודיעו שהם נכנעים, הם נלקחו בשבי, נקשרו, הוכו ונחקרו בחשד להיותם טרוריסטים. הפצועים הושארו על הכביש.
חייל מבין השומרים זיהה בין השבוים מכר שלו ומכאן כבר היו מוכנים לשמוע ולברר את הנסיבות. בסיכום נורו למוות 37 חיילים ו-8 עובדי נמל התעופה. רבים נפצעו ואלה שלא נפגעו הוכו ונחקרו. אחרי המהפכה הנושא נבדק והועמדו למשפט שלושה קצינים גבוהים, אחד קיבל 8 שנות מאסר ושני האחרים 6 שנות מאסר כל אחד[30].
המארב ליד משרד ההגנה
בניין משרד ההגנה היה שמור היטב, אולם הגנרל מיליטרו פנה ליחידה המיוחדת ללוחמה נגד טרור וביקש לחזק את הגנת המשרד. היחידה נענתה ונשלחו 18 לוחמים בשלוש מכוניות משורינות. בדרך הייתה תקלה במכונית אחת והיא נעצרה. שתי המכוניות, שהגיעו למשרד ההגנה, הותקפו על ידי השומרים ושמונה לוחמים נהרגו. הגופות הושארו ברחוב ואספסוף, ששמע על התקפה של טרוריסטים, הגיע כדי לירוק על הגופות ואף להשתין עליהן. על הגופות ועל המכוניות נכתב "טרוריסטים" וראשו הכרות של אחד הנהגים הוצב על אחת המכוניות עם סיגריה בפה.
כעבור זמן, כשהתבררו הנסיבות, ההרוגים הוכרזו גיבורים והוקם במקום גל עד לזכרם. הועלו השערות, שזה היה מארב מתוכנן מצד הגנרל מיליטרו, שרצה לנקום במפקד היחידה ללוחמה נגד טרור בגלל חשבון ישן[31].
ברומניה כבר היו תאוריות קונספירציה ואחת מהן, "הקשר של היהדות והבונים החופשיים", שימש כאמתלה אידאולוגית לשואת יהודי רומניה.
בשנות השישים כשמפלגת השלטון התרחקה מהקו של ברית המועצות הופיעו בעם שמועות, שמנות דם של ילדים נשלחו כעזרה לבני הברית הקומוניסטים בווייטנאם. כמו כן נפוצו בעם שמועות שגאורגה גאורגיו-דז' הורעל על ידי סוכני ברית המועצות וגם שרומניה פיתחה נשק סודי בעזרת קרני לייזר שיגן עליה ביעילות מפני הרוסים.
אחרי המהפכה הרומנית של שנת 1989, צצו ופרחו תאוריות קונספירציה שונות, שבאו להסביר אותה כהתרחשות מתוכננת ולא ספונטנית. אחת התאוריות טענה שהיהודים הביאו את הקומוניזם לרומניה והם גם אחראים למהפכה נגד צ'אושסקו ולהוצאתו להורג[32].
אחת התאוריות התבססה על העובדה שמרבית ההנהגה, שלאחר המהפכה, הגיעה משורות המפלגה הקומוניסטית. תומכי התאוריה הזאת גרסו שמדובר בקשר של ה-ק.ג.ב., שהפעיל את הקומוניסטים הוותיקים כדי להפיל את המשטר של צ'אושסקו, העצמאי מדי, ולתפוס את מקומו. וריאנטים שונים של תאוריה זו דיברו על משמר שכירים ערבים שסבב את צ'אושסקו וגם על צבא יתומים שגודל על ידי הזוג צ'אושסקו, יתומים שראו בזוג השליט את הוריהם והיו אמורים להגן עליהם מפני העם.
תאוריה אחרת התבססה על כך שהמהפכה ניצתה בטימישוארה, ביוזמתו של הונגרי אתני, לכן תאוריה זו טענה שמדובר בקשר הונגרי שנעזר בסוכנים מהמערב או מה-ק.ג.ב., תלוי באיזה נוסח מדובר. תאוריה זו מבליטה במיוחד פרשה סתומה מימי המהפכה בטימישוארה, פרשה בה נעלמו גופותיהם של כמה עשרות הרוגים, מה שפתח מבול של ניחושים לגבי מי היו ההרוגים (סוכנים חשאיים שהעלימו את גופותיהם) או אם היו קיימים בכלל (נטען שצילום הגופות בוים בעזרת גופות של מתים רגילים שהמתינו לקבורתן).
התאוריה הפופולרית ביותר טוענת, שסוכנים של הסקוריטטה ואלמנטים מהצבא, שרצו מזמן להדיח את צ'אושסקו, ניצלו הזדמנות, הסיתו את ההמון בפעולות מכוונות והפילו את צ'אושסקו. מכאן התאוריה מתפצלת לכמה נוסחים, לפי האישים שעמדו בראש הקנוניה או שהקנוניה ניסתה לפגוע בהם. בין היתר נטען, שניסו להרוג את איליאסקו או לעצור אותו. בכל התאוריות מככב גנרל סטנקולסקו.
אחרי מות צ'אושסקו
ב-26 בדצמבר 1989, יום לאחר ההוצאה להורג, התכנסה האקדמיה הרומנית והחליטה לבטל את כל אותות הכבוד והתארים שהוענקו לבני הזוג צ'אושסקו. תואר הכבוד שניתן לצ'אושסקו ב-1978 (Knight Grand Cross of the Most Honourable Order of the Bath) על ידי מלכת אנגליה[33], הוסר כבר ב-24 בדצמבר, יום לפני הוצאתו להורג[34].
צ'אושסקו הואשם במשפטו בכך שהעביר מאות מיליוני דולרים לחשבונות פרטיים בחוץ לארץ, אך הוא הכחיש זאת בתוקף. לאחר מותו נעשו מאמצים כבירים לאתר את הכספים, אולם המומחים לא מצאו דבר והגיעו למסקנה שלא היו רגליים לשמועה, לצ'אושסקו לא היו חשבונות בחוץ לארץ וגם ברומניה לא היה בעל רכוש של ממש, אפילו לא היה לו חשבון בנק, לא לו ולא לרעייתו. מסקנות הוועדה התקבלו בפרלמנט הרומני וגם חברי הפרלמנט, שדיברו בדיון, התייחסו לצ'אושסקו כאל אדם חסר אמצעים והגון[35].
הפופולריות של צ'אושסקו בקרב הרומנים גדלה מאוד אחרי מותו, אולי מתוך געגועים לעבר, ואולי בגלל אכזבה מהמנהיגים הנוכחיים. בסקר שנערך באפריל 2014 ענו הרומנים שאם צ'אושסקו היה חי, הם היו שוקלים בחיוב הצבעה עבורו לתפקיד נשיא המדינה. מספר התומכים בצ'אושסקו עלה בהרבה על התומכים בכל יתר המועמדים, שהוצעו בסקר[36].
אמיל ברבולסקו, אחיינו של ניקולאה צ'אושסקו, לשעבר קצין משטרה שבעצמו היה עצור שמונה חודשים שלאחריהם שוחרר ללא אישום, פתח בסקורניצ'שט לציבור הרחב את בית סבו - הבית בו נולד וגדל צ'אושסקו, וב-2007 הציב בכניסה לבית פסל של צ'אושסקו שהרשויות סירבו להציב במרכז היישוב[37].
במהלך המהפכה הרומנית הוצת מבנה הספרייה המרכזית ותוכנה נשרף תוך השמדת כחצי מיליון ספרים, מפות נדירות וכ-3,700 כתבי יד ביניהם כתבי יד של גדול הספרות והשירה הרומנית. החל מ-1990 התחילו בבנייה מחדש ובמודרניזציה של הספרייה. בעקבות פרסום קריאות נתרמו יותר ממאה אלף ספרים ברומניה ו-800,000 ספרים מחוץ לרומניה. הפתיחה המחודשת נערכה ב-25 ביוני 2007[38].
נתונים סטטיסטיים
על פי פרסומים רשמיים של ממשלת רומניה נהרגו במהלך המהפכה 1290 אזרחים ואנשי צבא[39].
לפני 22 בדצמבר נהרגו 162 אזרחים, 73 מתוכם בטימישוארה, 48 בבוקרשט ו-41 ביתר רחבי רומניה. לאחר 22 בדצמבר נהרגו 942 אזרחים ומתוכם 495 בבוקרשט.
במהלך המהפכה נפצעו 3352 אזרחים ומתוכם 1879 בבוקרשט. לפני 22 בדצמבר היו 1107 פצועים, 604 מתוכם בבוקרשט. אחרי 22 בדצמבר היו 2245 פצועים, 1275 מתוכם בבוקרשט.
לכוחות הביטחון הרומניים היו 325 הרוגים ו-618 פצועים.
סיכום
למרות מחקר בלתי פוסק של היסטוריונים ושל אמצעי התקשורת, המהפכה הרומנית לא פוענחה עד סופה והמחלוקות נותרו בעינן. איש המפתח של המהפכה, גנרל ויקטור סטנקולסקו, הועלה בדרגה והיה חלק מהממשלה שקמה לאחר המהפכה, אך כעבור מספר שנים הועמד למשפט, יחד עם גנרל מיכאי כיצק (Mihai Chiţac)[40], על חלקם בניסיון לדכא את ראשית המהפכה בטימישוארה. הגנרלים נידונו בשנת 1999 ל-15 שנות מאסר באשמת הריגת 72 בני אדם ופציעת 253, אך מעולם לא נכלאו. בשנת 2000, בעת שיון איליאסקו חזר לשלטון, התקבל ערעורם ופסק הדין בוטל. בשנת 2004 התחדשו ההליכים המשפטיים נגדם, אך אירועים שונים עיכבו את ההליכים והמשפט המחודש התחיל רק בשנת 2006. בשנת 2008 אושר סופית פסק הדין והגנרלים נשלחו לכלא[41]. כיצק שוחרר מסיבות רפואיות בספטמבר 2010 וכעבור חודש וחצי מת. סטנקולסקו ריצה חמש שנות מאסר ואחריהן שוחרר על תנאי ב-2014.
המשפט החפוז של בני הזוג צ'אושסקו והוצאתם להורג, ללא אפשרות לערר, עדיין טורדים את מצפונם של רומנים רבים ובהם כאלה שהיו מעורבים בהליך[42].
הוצאת בני הזוג צ'אושסקו להורג והקמת הממשלה החדשה על ידי חזית ההצלה הלאומית לא הצליחה להרגיע את הרוחות. התסיסה נמשכה, בעיקר בנוגע לתביעה להרחיק מהחיים הציבוריים את כל מי שהיה בעבר חלק מהממסד הקומוניסטי. המחאות האלה שקיבלו צורה של ניסיונות לשנות את השלטון בכוח, דוכאו בעיקר בעזרת כורים שהובאו לבירה ופיזרו את המפגינים בכוח. האירועים האלה קיבלו את השמות מינריאדה וגולניאדה[43].
הנצחת אירועי המהפכה
אירועי המהפכה הרומנית ותוצאותיה השאירו רושם עז על העם הרומני, רושם שבוטא בדרכים שונות ומגוונות. עדויות של מי שהיו פעילים במהפכה, מחקרים של מי שחקרו את האירועים וזכרונות של אנשים רבים, שהושפעו מהמהפכה וממה שבא אחריה, כל אלה הופיעו בספרים, בכתבי עת, בסרטים אומנותיים ובסרטים תיעודיים.
הוקמו מוסדות להנצחת קורבנות המהפכה, לסיעוד נפגעיה ולענישת מי שפעלו נגד המהפכה.
בול דואר רומני, שהופק לרגל חגיגות עשר שנים מהמהפכה הרומנית
בול דואר רומני, שהופק לרגל חגיגות 25 שנה מנפילת המשטר הקומוניסטי ברומניה
מוסדות
Institutul Revoluției Române din Decembrie 1989 (מוסד המהפכה הרומנית מדצמבר 1989), נוסד ב-2004.
Asociația "21 Decembrie" vs. România (התאחדות 21 בדצמבר נגד רומניה)
Asociația 17 Decembrie din Timișoara (התאחדות 17 בדצמבר מטימישוארה)
Asociația 21 Decembrie 1989 (התאחדות 21 בדצמבר 1989)
Asociația Memorialul Revoluției din Timișoara (התאחדות זיכרון המהפכה בטימישוארה)
ספרים
על המהפכה הרומנית נכתבו עשרות רבות של ספרים, מרביתם ברומנית, אך יש גם בהונגרית, אנגלית, גרמנית וצרפתית. מרבית הספרים הודפסו, אך יש גם כאלה שנגישים רק במרשתת.
לשפע הספרים יש שפע של מחברים, אך יש גם מחברים שכתבו, על המהפכה הרומנית, יותר מספר אחד, אפילו חמישה(רומ').
סרטים אומנותיים
1991, Vînătoarea de lilieci (ציידת העטלפים), בימוי דניאל ברבולסקו[44].
.svg)
.svg)
.JPG)
.jpg)
