קדמו לתכתיב דיונים בין הונגריה ובין רומניה אשר התנהלו בטורנו סברין והעלו חרס. בדיונים אלה תבעו ההונגרים כ־70,000 קילומטרים רבועים משטח רומניה.
התכתיב הוצג לשתי המדינות בנפרד. על פי תכתיב וינה נקבעו מחדש הגבולות בין רומניה ובין הונגריה: חלק גדול מטרנסילבניה, 43,492 קילומטרים רבועים, יעבור לריבונות הונגרית. שינוי הגבולות העביר יותר מ־2,600,000 תושבים מריבונות אחת לריבונות שנייה.
שתי המדינות הביעו את אכזבתן מהתכתיב. בעקבות התכתיב חל שינוי שלטון ברומניה. ב-6 בספטמבר 1940 הודח קרול השני, מלך רומניה, וקם המשטר הלאומי-לגיונרי בהנהגת הגנרל יון אנטונסקו. אנטונסקו ביקש לערער על התכתיב ואמר זאת גם לאדולף היטלר, אך האחרון הסתפק בהבטחות בלתי מחייבות על אפשרות לעיון מחדש בעתיד. לאחר מלחמת העולם השנייה, בחוזה השלום שנחתם בין רומניה ובין הונגריה, בוטל התכתיב על כל סעיפיו והגבול החזר לקדמותו.
יהודי צפון טרנסילבניה, כחלק מן האוכלוסייה הכללית של החבל, עברו לריבונות הונגרית כתוצאה מפסק הבוררות. מרביתם נשלחו להשמדה במהלך 1944 לאחר שהונגריה נכבשה על ידי הגרמנים.
