התנגדות אנטי-קומוניסטית בפולין לאחר מלחמת העולם השנייה מתייחסת למאבק המזוין על ידי המחתרת הפולנית נגד השליטה של ברית המועצות על פולין לקראת סוף מלחמת העולם השנייה ולאחריה על הרפובליקה העממית הפולנית. לוחמת גרילה שנוצרה במהלך המלחמה על ידי תנועת ההתנגדות, כללה מגוון של התקפות צבאיות כנגד בתי כלא סובייטים, ושלל משרדים ומתקנים של שירותי הביטחון הפולניים והסובייטים.
רקע
בינואר 1945, הממשלה הקומוניסטית הפרו-סובייטית שהוקמה בפולין בתמיכת הכוחות המזוינים של ברית המועצות הכריזה על המחתרת הפולנית האנטי-נאצית כלא חוקית, במיוחד על ארמייה קריובה, והורתה לחבריה להתפרק מנשקם בעודה מבטיחה להם חופש וביטחון. רבים מלוחמי המחתרת הניחו את נשקם ונרשמו אצל הרשויות, אבל לאחר מכן נעצרו רבים מהם והושלכו לכלא. אלפים עונו ולאחר מכן הוגלו לגולאגים הסובייטים או נשפטו במשפטי שדה שבסופם נרצחו. כתוצאה מהדיכוי, רבים מחברי ארמייה קריובה (AK) הפסיקו לבטוח הממשלה החדשה, וחלקם התקבצו מחדש על מנת להתנגד לשלטונות הפרו-סובייטיים. הם הקימו מספר ארגונים יורשים לארמייה קריובה ושחררו מאות אסירים פוליטיים. הם נודעו כ"חיילים המקוללים" של המחתרת הפולנית, בסופו של דבר רובם נתפסו או נהרגו על ידי שירותי הביטחון ויחידות התנקשות מיוחדות של הממשלה הפולנית הקומוניסטית וברית המועצות.
בלילה שבין ה-3 וה-4 בינואר 1944 הצבא האדום חצה לעבר הגבול המזרחי של הרפובליקה הפולנית השנייה באזור ווהלין, ליד הכפר רוקיטנו. בתוך מספר חודשים, הם הדפו את הוורמאכט מערבה, והגיעו לנהר הויסטולה ב-24 ביולי 1944. ב-22 ביולי 1944, בהתאם להוראות ממוסקבה, קומוניסטים פולנים שהגיעו לעיר חלם הקימו את הוועד הפרו סובייטי שנהיה לממשלה הזמנית הפולנית לאחר שעבר ללובלין. לאחר שעברו לוורשה בינואר 1945 עם שחרורה על ידי הצבא האדום, נטשו את השיטה הפרלמנטרית והקימו משטר קומוניסטי נוקשה מבית מדרשו של סטלין. בינתיים ה-נ.ק.ו.ד. ויחידות סמרש יחד עם שירותי הביטחון הפולניים החלו במבצעים רחבי היקף ברחבי המדינה כנגד חברי ארמייה קריובה וארגונים אחרים של המחתרת הפולנית שהיו נאמנים לממשלה הפולנית הגולה. כ-25,000 חיילי מחתרת נעצרו, פורקו מנשקם ונאסרו עד אוקטובר 1944. ב-15 באוקטובר 1944, לברנטי בריה חתם על צו 0012266/44 אשר הורה על הקמת הדיוויזיה ה-64 של הנ.ק.ו.ד שמשימתה הייתה לחימה בהתנגדות הפולנית. עשרות אלפי פרטיזנים פולנים הוגלו למעמקי ברית המועצות. לאחרים ניתנה הבחירה בין מאסר ובין שירות בכוחות המזוינים הפולניים במזרח (בפולנית: Polskie Siły Zbrojne na Wschodzie). המצב בפולין שלאחר מלחמת העולם השנייה היה על גבול מלחמת אזרחים, כאשר תנועת ההתנגדות הפולנית ביצעה התקפות רבות על מתקנים ומוסדות סובייטים ופולנים קומוניסטיים. בתגובה, הרשויות פתחו במעצרים המוניים, הוצאות להורג והתנקשויות. עד 1946 רובה של תנועת ההתנגדות הוכנעה אם כי קיני התנגדות המשיכו להתקיים גם בשנים שלאחר מכן. חייל ההתנגדות האחרון, יוזף פרנצ'אק, נהרג ב-1963.
