עלייתה של סולידריות סימנה את תחילת היסדקות הקו הנוקשה של המפלגה הקומוניסטית. בדצמבר1970 פרצו הפגנות במספר ערים בפולין בתגובה על עליית מחיר מצרכי המזון הבסיסיים. ב-17 בדצמבר1970 פתח הצבא באש על פועלי מספנה מפגינים בגדיניה. 44 איש נהרגו ומאות נפצעו. אנדרטה לזכרם הוקמה ב-1980 ליד מספנות גדנסק. סולידריות צמחה והתחזקה על רקע היחלשות הסוציאליזם בברית המועצות בשנות השמונים, לאחר ההסתבכות במלחמת אפגניסטן וההרעה במצב הכלכלי בה ובגרורותיה.
חשיבותה העיקרית של סולידריות היא בשבירתה את מונופול המפלגה הקומוניסטית כארגון פוליטי יחיד במזרח אירופה. שביתות שהכריזה במספנות גדנסק הפגינו את כוחה הרב ומיליוני חבריה. שביתות אלו גרמו לבסוף לממשלת פולין הקומוניסטית להכריז על משטר צבאי במדינה.
ב־13 בדצמבר1981, הכריז ראש ממשלת פולין, וויצ'ך ירוזלסקי, על מצוד אחרי חברי סולידריות, תוך שהוא מאיים בעונשי מוות וכולא את מרבית מנהיגי הארגון. ב־8 בדצמבר1982 הוצא הארגון אל מחוץ לחוק. עד אמצע שנות השמונים שרדה סולידריות בעיקר כארגון מחתרתי שנתמך בידי הכנסייה וה-CIA, אך כוחה היה מספיק על מנת לסכל את ניסיונות הרפורמה העצמאיים של ירוזלסקי ב־1988, תוך שגל שביתות בארגונה הכריח את הממשלה לפתוח בשיחות עם סולידריות.
באפריל 1989 חזרה סולידריות למעמד חוקי והורשתה להשתתף כמפלגה בבחירות. בבחירות מוגבלות אלו זכו נציגיה בניצחון מוחלט והציתו את תקוותם של אנטי-קומוניסטים אחרים במרכז ומזרח אירופה. בסוף אוגוסט 1989 הרכיבה סולידריות את הממשלה, וולנסה התפטר משורותיה על מנת לכהן כנשיא פולין.
מאז, הארגון חזר לתפקד כארגון עובדים מסורתי ופחות כמפלגה פוליטית. כוחה הפוליטי כיום קטן, ומספר חבריה כ-400,000.
