ז'יבקוב נולד בכפר פראבץ הסמוך לסופיה למשפחת איכרים ממעמד נמוך. ב-1928 הצטרף לארגון הנוער של מפלגת הפועלים הבולגרית (שמה הקודם של המפלגה הקומוניסטית הבולגרית), וב-1932 הצטרף כחבר מן המניין למפלגה. במהלך מלחמת העולם השנייה כיהן כמזכיר בתא מקומי של המפלגה הקומוניסטית במחוז סופיה ופעל במחתרת. ז'יבקוב לחם נגד המשטר הפרו נאצי בממלכה וארגן פעילות צבאית של פרטיזנים נגד כוחות הצבא והמשטרה הבולגרים. ב-9 בספטמבר1944, בשלהי מלחמת העולם השנייה, כבש הצבא האדום את סופיה וברחבי הממלכה התחוללה הפיכה בהנהגתה של חזית המולדת הבולגרית. קימון גאורגייב מונה לראש הממשלה ואנטון יוגוב לשר הפנים. יוגוב מינה את ז'יבקוב למפקד משטרת סופיה.
ראשית הקריירה הפוליטית
ז'יבקוב היה איש מנגנון המפלגה הקומוניסטית והחל לצבור כוח פוליטי במפלגה. ב-1951 היה לחבר הפוליטביורו של המפלגה תחת וולקו צ'רבנקוב. לאחר מותו של יוסיף סטלין נחלש מעמדו של צ'רבנקוב. בראשית 1954 הוא התפטר מתפקיד המזכיר הכללי של המפלגה הקומוניסטית וב-4 במרץ נבחר ז'יבקוב לתפקיד. ב-1956 פעל ז'יבקוב להדחתו המלאה של צ'רבנקוב ולמינויו של אנטון יוגוב לראש הממשלה. אף שיוגוב ניסה ליישם מדיניות מטעמו, היה זה ז'יבקוב שהשתלט בהדרגה על כל מנגנוני המפלגה הקומוניסטית עד שהצליח להשיג שליטה מלאה במפלגה. מצב זה הוביל לסיום כהונתו של יוגוב ולהשמתו במעצר בית.
ב-1977 עוטר ז'יבקוב בתואר גיבור ברית המועצות. בשנים אלו גברה מאוד האחיזה הסובייטית בבולגריה וברית המועצות ניצלה את משאביה הכלכליים ואת תשתיותיה של המדינה בתחום נמלי הים והנהר ובתי הזיקוק כדי לגרוף רווחים לעצמה, בעוד שהכלכלה הבולגרית כמעט לא הרוויחה דבר בעקבות פעילות כלכלית נרחבת זו. ב-1984 החלה הממשלה הבולגרית בתהליך "בולגריזיציה" שכוון נגד המיעוט הטורקי במדינה וכלל הגבלת תעסוקה ואילוץ החלפת שמות פרטיים ושמות משפחה לשמות בעלי קונוטציה סלאבית. כ-300,000 אזרחים בולגרים ממוצא טורקי נאלצו או אולצו לעזוב את בולגריה ולהגר לטורקיה.[1]
לאחר עלייתו של מיכאיל גורבצ'וב לשלטון בברית המועצות והחלת תהליך הפרסטרויקה הכריז ז'יבקוב על תהליך מצומצם יותר בבולגריה שכונה פראוסטרויסטבו. סתיו העמים לא פסח על בולגריה, צעדיו של ז'יבקוב לא הועילו והחלה במדינה תסיסה חברתית. בנובמבר 1989 פרצו בסופיה הפגנות המונים בדרישה לשינוי המשטר. הנהגת המפלגה הקומוניסטית אילצה את ז'יבקוב להתפטר ובמקומו מונה פטר מלאדנוב תוך מתן הבטחות לרפורמות שלטוניות מסוימות.[2]
מדיניות
פרק זה טעון עריכה. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לערוך אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. הסיבה היא: נדרשות: הגהה, ויקיזצייה והוספת מקורות.
ז'יבקוב נקט במדיניות כלכלית וחברתית שנעה בין הגישה המרקסיסטית לניניסטית לבין הגישה הרפורמיסטית, שהנטייה לגבי האחרונה הייתה חלק מגל של רפורמות פוליטיות וכלכליות במשטרים הקומוניסטים במהלך שנות ה-60, שנבלם במידה מסוימת לאחר הפלישה הסובייטית לצ'כוסלובקיה (שנבעה מחשש סובייטי שהרפורמות במדינה ישפיעו לרעה על המשטרים הקומוניסטים במזרח אירופה.
מדיניות כלכלית
באמצע שנות ה-50, התכנון המרכזי בסגנון סובייטי הניב אינדיקטורים כלכליים שהעידו על כך שהבולגרים חזרו לסגנון חייהם לפני המלחמה: השכר הריאלי עלה ב-75%, צריכת בשר, פירות וירקות גדלה במידה ניכרת, מתקנים רפואיים ורופאים היו זמינים לחלקים גדולים יותר של אוכלוסייה, ובשנת 1957 נהנו עובדי משק קולקטיביים ממערכת הפנסיה והרווחה החקלאית הראשונה במזרח אירופה.
ב-1959, המפלגה הקומוניסטית קיבלה השראה מהתוכנית הסינית ״הקפיצה הגדולה קדימה״ כדי לקדם התפרצות פתאומית של הפעילות הכלכלית על ידי עדכון תוכנית החומש השלישית (1958–1962), אשר היקפה המקורי היה שמרני למדי. על פי התוכנית המתוקנת, הייצור התעשייתי יוכפל והייצור החקלאי ישולש עד 1962; מטרת קולקטיביזציה חקלאיתה היה להשיג משקים חקלאיים גדולים בקנה מידה בענף זה; ההשקעות בתעשייה הקלה יוכפלו, וסחר החוץ יתרחב. בעקבות המודל הסיני, כל החברה הבולגרית הייתה צריכה להתפשט ולהתגייס כדי לעמוד ביעדי התכנון. שתי מטרות של התוכנית המתוקנת הגרנדיוזית היו לשמור על בולגריה בקנה אחד עם הגוש הסובייטי, שכל חבריו היו יוצאים לתוכניות לצמיחה מואצת ולכבות עימותים מפלגתיים פנימיים. התמזגות של חוות קולקטיביות צמצמה את מספרן ב-70%, ולאחר מכן שטח חקלאי ממוצע היה השני רק לברית המועצות בין מדינות במזרח אירופה. ז'יבקוב, ש"התזות "שלו הגדיר את מטרות התוכנית, טיהר את חברי הפוליטביורו ואת יריביו במפלגה בוריס טסקוב (1959) ואת אנטון יוגוב (ב-1962), וציטט את ביקורתם על מדיניותו כמכשול כלכלי. כבר בשנת 1960, עם זאת, נאלץ ז'יבקוב להגדיר מחדש את המטרות הבלתי אפשריות של תזותיו. העדר עבודה מיומנת וחומרים גרם השלמת פרויקטים בקצב הקבוע בלתי אפשרי. יבוליו היו גרועים עד מאוד בשנות השישים המוקדמות; אי-שקט איכרים אילץ את הממשלה להעלות את מחירי המזון; וחוסר שביעות הרצון העירונית, שנבע ממחירים גבוהים יותר, הכביד על משבר שפרץ בקיץ 1962. האשמה נפלה על הניסויים של ז'יבקוב בתכנון מבוזר, שננטש לחלוטין ב־1963. למרות זאת, בשנת 1960 הערך שנוצר על ידי התעשייה הכבדה בהתאמה של תעשיית העור, ועיבוד מזון לייצוא גדל במהירות. בשלב השני כללו הוצאות התקציב בעיקר השקעה מחדש במגזרים שניתנו בעדיפות ראשונה. השלמת הקולקטיביזציה ב-1958 העבירה 678 אלף איכרים, כ-20% מכוח העבודה הפעיל, למשרות תעשייתיות.
בתחילת שנות השישים, עם זאת, השינויים במערכת נבעו מצורך להשיג צמיחה מתמשכת בכל ענפי הייצור, כולל החקלאות. תמריצים ספציפיים לרפורמה היו מחסור בעובדים ובאנרגיה, והחשיבות הגוברת של סחר החוץ בשנות ה"הפשרה "של אמצע שנות השישים. כתוצאה מכך, בשנת 1962 החלה תוכנית החומש הרביעית עידן של רפורמה כלכלית שהביא שורה של גישות חדשות למטרה הישנה של צמיחה אינטנסיבית. בתעשייה "מערכת הניהול החדשה" הוצגה בשנת 1964 ונמשכה עד 1968. גישה זו נועדה לייעל את היחידות הכלכליות ולהפוך את מנהלי הארגון ליותר אחראים לביצועים. ביוני 1964, כחמישים מפעלי תעשייה, בעיקר מפיקים של טקסטיל ומוצרי צריכה אחרים, הוכנסו למערכת החדשה. השכר, הבונוסים וקרנות ההשקעה נקשרו לרווחי הארגון, עד 70% מהם ניתן היה לשמור. קרנות ההשקעה החיצוניות היו בעיקר באשראי הבנקאי ולא בתקציב המדינה. ב-1965 סובסידיות המדינה עדיין היוו 63% של קרנות השקעה ארגוניות, לעומת זאת, בעוד 30% הגיעו מרווחים הארגון נשאר רק 7% מן האשראי הבנקאי. ידי 1970 סובסידיות תקציב היוו רק 27% של קרנות השקעה, בעוד זיכויים בנקאיים קפץ ל 39%, ושמירה רווחי הארגון הגיע 34%. מפעלי הטייס הצליחו מאוד, והרוויחו רווחים שהיו כפולים מהנורמה. ב-1967 הגיעו שני שלישים מהייצור התעשייתי מחברות תחת השיטה החדשה, שעד אז אימצו שטחים מחוץ לייצור הצריכה.
לפני סוף שנות השישים, עם זאת, התכנון הכלכלי הבולגרי חזר לכיוון הגישה הקומוניסטי האורתודוקסי. אנליסטים מערביים רבים ייחסו את הנסיגה הבולגרית מהרפורמות של שנות השישים למתח שנגרם על ידי הפלישה הסובייטית לצ'כוסלובקיה ב-1968. ייתכן שהאירועים הבינלאומיים מילאו תפקיד, אך עיתוי הנסיגה והפלישה מעידים על מרכיב נוסף: חוסר שביעות רצון האליטה המפלגתית עם התוצאות וההשלכות האידאולוגיות של הרפורמה. לדוגמה, ביולי 1968, חודש לפני הפלישה לצ'כוסלובקיה, בוטלה מערכת התמחור התלת-ממדית של בולגריה. הנהגת המפלגה מעולם לא קיבלה את הרעיון של תמחור חופשי וגמיש עבור מוצרים מסוימים, שהייתה עזיבה בולגרית חשובה מתכנון מרכזי בשנות השישים. ההתנגדות לרפורמה עודדה עוד יותר על ידי סדרה של מקרים שבהם מנהלי ארגונים גדולים השתמשו במשאבים פיננסיים מבוזרים חדשים כדי לכסות את הכיסים שלהם. עם זאת, חלק ממאמצי הרישוי, כמו יצירת קומפלקס חקלאי-תעשייתי, זכו לביקורת פנימית. גם לקוחות מערביים וגם לקוחות מקומיים נותרו לא מרוצים מאיכותם של מוצרים רבים מבולגריה. מפגשי מפלגות והעיתונות מתחו ביקורת על הפרות מונופוליסטיות הנובעות מהחלטות לא רציונליות ביישום העליון והעני של המדיניות הרציונלית ברמת הארגון.
לאחר קיפאון יחסי בשנות השבעים, המודל הכלכלי החדש (NEM), שהונהג ב-1981 כתוכנית הרפורמה הכלכלית האחרונה, שיפר לכאורה את היצע מוצרי הצריכה ושיפר את הכלכלה באופן כללי. במאמץ לתקן את בעיות ההפצה הכרוכות של הכלכלה המרכזית, מוסדות כלכליים גבוהים יותר היו אחראים מבחינה כספית לנזק שנגרם להחלטותיהם ברמות הכפופות. מכלולים או אגודות קיבלו חופש מפורש לחתום על חוזים שלהם עם ספקים ולקוחות בבית ומחוץ לבית. עם זאת, NEM לא היה מסוגל לשפר באופן דרסטי את איכות או כמות של סחורות בולגרית לייצר. בשנת 1983 ז'יבקוב ביקורת חריפה על כל התעשייה הבולגרית וחקלאות בנאום גדול, אבל הרפורמות שנוצר על ידי הנאום שלו לא עשה דבר כדי לשפר את המצ בכמות גדולה של מוצרים מקומיים באיכות גבוהה נשלחה אל מחוץ למדינה בתחילת שנות השמונים כדי להקטין את החוב הבולגרי של בולגריה, ורכישה של טכנולוגיה מערבית הוקרבה מאותה סיבה, התפתחות טכנית משבשת וצרכנים מפוכחים. NEM הוכיח כישלון, והתוצר הלאומי הגולמי בין 1981 ל-1982 היה רק 2.9%.
בשנת 1985 ביקר מיכאיל גורבצ'וב בבולגריה ועל פי הדיווחים לחץ על ז'יבקוב להפוך את המדינה לתחרותית יותר מבחינה כלכלית. זה הוביל לגרסה הבולגרית של תוכנית הפרסטרויקה הסובייטית. לאחר סבב של צעדים ניסיוניים כושלים, בחודש ינואר 1989 המפלגה הוציא צו 56. צו זה קבע "חברות" כיחידה העיקרית של ניהול כלכלי. בעקרון היציאה מן האיסור הסוציאליסטי של אזרחים פרטיים לשכור עובדים, עד למועד זה ניתן היה לשכור לצמיתות כעשרה אנשים, וניתן להעסיק מספר בלתי מוגבל של חוזים זמניים.היה זה הסיבוב האחרון של רפורמות על ידי המשטר ז'יבקוב מבולבל ולא שיפור בביצועים הכלכליים. עם זאת, הנתונים על הצמיחה עבור 88–1986 עדיין הצביעו על שיעור שנתי של 5.5%, לעומת שיעור 3.7% שהושג במהלך תוכנית חמש השנים הקודמות.
מדיניות חברתית
מדיניותו החברתית של ז'יבקוב הובילה לכך שבולגריה הייתה בעלת מקדם ג'יני של 18, כלומר אי השוויון בה נחשב לנמוך מאוד ביחס למדינות אחרות. עוד לפני ז'יבקוב, בולגריה עשתה התקדמות משמעותית כדי להגדיל את תוחלת החיים ואת הירידה בשיעורי התמותה. מדיניות חברתית עקבית הובילה לעלייה בתוחלת החיים ל-68.1 שנים בקרב גברים ו-74.4 שנים בקרב נשים. בשנת 1939 שיעור התמותה לילדים מתחת לשנה היה 138.9 ל-1,000; ב־1986 היה 18.2 לאלף, ובשנת 1990 הוא היה 14 ל־1,000, השיעור הנמוך ביותר במזרח אירופה. חלקם של אנשים ארוכי-ימים בבולגריה היה גדול למדי; מחקר שנערך ב-1988 ציין נתון של 52 בני אדם למיליון תושבים. אחת מתוכנות הבדיקה הראשונות לבדיקות HIV נבעה תחת ז'יובקוב, ומאוקטובר 1989, כ-2.5 מיליון בני אדם בבולגריה, כולל כ -66,000 זרים, נבדקו ל-HIV, ו-81 בולגרים אובחנו כחיוביים. הגידול בהכנסות הריאליות בחקלאות עלה ב-6.7% בשנה בשנות ה -60. באותה תקופה עלה השכר התעשייתי ב -4.9 אחוזים בשנה. הזמינות של מוצרים בני קיימא השתפרה משמעותית בשנות ה -70. לפי נתונים רשמיים, בין 1965 ל-1988 עלה מספר הטלוויזיות ל-100 משקי בית מ-8 ל-100; מכשירי רדיו עלו מ-59 ל-95; מקררים בין 5 ל-96; מכונות כביסה מ-23 עד 96; ומכוניות מ-2 ל-40. כלי רכב זמינים היו בעיקר פיאטים סובייטיים, חלקם מיוצרים בבולגריה
בעידן שלאחר המלחמה, ובמיוחד תחת ז'יבקוב, דיור בבולגריה השתפר באופן משמעותי ובתים באיכות טובה יותר נבנו. עם זאת, רבים מהם היו צפופים – הבית הממוצע בבולגריה היה בעל שלושה חדרים ששטחם היה 65 מ"ר (700 רגל רבוע). השיכון נשאר אחד החסרונות החמורים ביותר ברמת החיים הבולגרית בכל שלטונו של ז'יבקוב. יעדי הבנייה למגורים בתוכניות החומש נעלמו באופן סדיר. כתוצאה מכך, משפחות המתינו לעיתים קרובות מספר שנים לדירות.
אחריתו
בינואר 1990 סולק ז'יבקוב מהמפלגה הקומוניסטית. חילופי השלטון לא הפסיקו את המרי העממי והתעורר חשש כבד למלחמת אזרחים, שהביא את המפלגה הקומוניסטית להכריז בפברואר 1990 שהיא מוותרת על השלטון. ביוני 1990 נערכו בבולגריה בחירות כלליות וחופשיות. לאחר הבחירות נעצר ז'יבקוב על ידי המשטרה הבולגרית בחשד לקבלת שוחד ונפוטיזם. הוא הועמד לדין, ב-1992 הורשע במעילה בכספי המדינה ונידון ל-7 שנות מאסר. מפאת גילו ומחמת מצב בריאותו הושם ז'יבקוב במעצר בית ולא נכלא. ביוני 1996 ביטל בית המשפט העליון הבולגרי את גזר הדין וזיכה אותו מכל סעיפי האישום. ב-1998 הלך ז'יבקוב לעולמו בעקבות סיבוכים של דלקת ריאות והוא בן 86 שנים.
ז'יבקוב והקהילה היהודית
האינדוקטרינציה של סיפור הצלת יהודי בולגריה
במהלך שנות שלטונו של ז'יבקוב התחולל סביבו פולחן אישיות שאחת ממטרותיו הייתה העצמת תפקידה ההיסטורי של המפלגה הקומוניסטית, וז'יבקוב בראשה, בסילוק המשטר הפרו גרמני בשלהי מלחמת העולם השנייה. במהלך השנים בוצעה גם אינדוקטרינציה לסיפור הצלת יהודי בולגריה תוך הבלטת חלקה של המפלגה הקומוניסטית והעלמת חלקם במאבק של הפוליטיקאים ושל נציגי הכנסייה בבולגריה.[3]
המפלגה הקומוניסטית הביעה עמדה נחרצת נגד רדיפות היהודים, בביטאוניה, בכרוזים ובנאומי הרדיו של וולקו צ'רבנקוב ווסיל קולארוב, שבהם איימו על ראשי הממשל וקראו להפסקת הרדיפות. עם זאת, ראשי המפלגה שהו בגלות מחוץ לבולגריה, היא פעלה במחתרת ומידת השפעתה בפועל על מהלכי השלטון הבולגרי הייתה מצומצמת.[4] גם ז'יבקוב, אשר במהלך המלחמה היה מזכיר המפלגה הקומוניסטית באחד מחלקי מחוז סופיה, הביע עמדות דומות ואף הפיץ כרוז בחתימתו נגד רדיפות היהודים. אך גם מידת השפעתו בפועל על האירועים הייתה מצומצמת.[5]
לאורך שנות שלטונו של ז'יבקוב נכתבו מחקרים וספרים מטעם, אשר בחלקם הובלט חלקה של המפלגה הקומוניסטית וחלקו של ז'יבקוב באירועים ובחלקם שוכתבה ההיסטוריה לחלוטין תוך מיצובו של ז'יבקוב כאחד המובילים במאבק נגד רדיפות היהודים בבולגריה. הפעולות כללו גם זיוף סרטים שבהם הושתלה תמונתו של ז'יבקוב הצעיר כמוביל הפגנה נגד גירוש יהודי סופיה במאי 1943 וביצוע דומה של פוטומונטז' לתמונות מהפגנה זו. חברי מנגנון המפלגה הקומוניסטית העלו את שמו של ז'יבקוב כמועמד לפרס נובל לשלום בעקבות פעולותיו לכאורה נגד רדיפות היהודים.[6]
לאחר השתלטות הקומוניסטים על המדינה
לאחר השתלטות הקומוניסטים על בולגריה, רדף המשטר ללא רחם את מתנגדיו ובכללם זה גם דיסידטנטים מקרב בני הקהילה היהודית. ב-1961 הוחרם מבנה בית הכנסת בסופיה. מחאותיו של הרב הראשי לבולגריה הרב ד"ר אשר חננאל הובילו למעצרו הממושך ללא משפט. למרות מחאות רבות הועמד הרב לדין ונדון לשלוש וחצי שנות מאסר. במהלך מאסרו חלה הידרדרות במצב בריאותו ולחץ כבד שהופעל על השלטונות הבולגרים, הוביל ל"משפט חוזר" ולשחרורו. הרב חננאל הלך לעולמו בסופיה ב-1964.[7][8][9]
כאמור, בראשית שנות ה-80 רדף משטרו של ז'יבקוב את בני המיעוט הטורקי במדינה במסגרת תהליך "הבולגריזצייה של המיעוטים". באמצע שנות ה-80, הציעה המפלגה הקומוניסטית בסמוליאן להחיל את תהליך ה"בולגריזציה" גם על יהודי בולגריה והנהגת המפלגה בסופיה בהוראתו של ז'יבקוב דחתה את הצעתה על הסף.[1]
.jpg)
.svg){kind=small}
.svg)
