פלוריאן אלברט (בהונגרית: Albert Flórián; 15 בספטמבר 1941 - 31 באוקטובר 2011) היה כדורגלן הונגרי ומאוחר יותר מאמן ועסקן. אלברט, ששיחק בכל הקריירה שלו (1958–1974) במועדון אחד, פרנצווארוש, זכה בכדור הזהב ב-1967 והוא הכדורגלן ההונגרי היחיד שזכה בתואר. אלברט, ששיחק בעמדת הקשר התוקף, נודע במשחקו האלגנטי, ביכולת הכדרור שלו וביכולתו לנווט את משחק קבוצתו כמו גם בכיבוש שערים רבים.
ביוגרפיה
אלברט נולד בהרצגסאנטו (Hercegszántó), כפר קטן ליד הגבול עם יוגוסלביה לאב נפח ולאם ממוצא הונגרי-קרואטי, שנפטרה כשהיה בן שנתיים. מאוחר יותר עברה המשפחה לבודפשט, ובגיל 11 הצטרף אלברט למועדון פרנצווארוש.
ב-1958 (בן 17) ערך את משחק הבכורה שלו בקבוצה הבוגרת של פרנצווארוש. היה שותף לזכיית המועדון באליפות הונגריה בשנים: 1963, 1964, 1967 ו-1968 ולזכייה בגביע ההונגרי ב-1972. הישגי השיא של הקבוצה בזירה האירופית היו זכייה בגבי ערי הירידים ב-1965, לאחר שגברה 0:1 על יובנטוס, והופעה בגמר גביע ערי הירידים ב-1968, בו נוצחה על ידי לידס יונייטד 1:0 בסיכום מפגש כפול. אלברט הופיע 537 משחקים במדי פרנצווארוש וכבש עבורה 383 שערים.[1] כבר בגיל צעיר היה מעמדו בקבוצה כה רם, עד כי ב-1965 הביא לפיטוריו של מאמן פרנצווארוש, יוזף מזארוש, שהצעיד את המועדון להישגי השיא שלו.[2]
ביוני 1959, בטרם מלאו לו 18, ערך אלברט את הופעת הבכורה שלו בנבחרת הונגריה, בניצחונה 2:3 על הפינאליסטית בגביע העולמי ב-1958, נבחרת שוודיה, וסייע לנבחרתו בשתי מסירות שהביאו לשערים. את שעריו הראשונים לזכות הנבחרת הלאומית כבש במשחקו השלישי, באוקטובר 1959 בבלגרד, מול נבחרת יוגוסלביה. אלברט הבקיע שלושער והוביל את נבחרתו לניצחון 2:4. חיש מהר הפך לשחקן מרכזי בנבחרת הונגריה, שבאותן שנים הייתה אחת מן הנבחרות החזקות באירופה; היא זכתה במדליית ארד באולימפיאדת רומא (1960), ובמדליות זהב באולימפיאדת טוקיו (1964) ובאולימפיאדת מקסיקו (1968). כמו כן, זכתה במדליית הארד באליפות אירופה ב-1964.
אלברט היה מלך השערים בגביע העולמי ב-1962 (בצוותא עם עוד חמישה שחקנים), כשכבש ארבעה שערים, בטורניר בו הודחה הונגריה ברבע הגמר. גם בגביע העולמי ב-1966 הודחה הנבחרת ההונגרית ברבע הגמר, לאחר שהעפילה מהבית המוקדם. בהנהגתו של אלברט גברה נבחרת הונגריה על מחזיקת הגביע, נבחרת ברזיל, 1:3 במשחק שנחשב אחד ממשחקי השיא בטורניר.[3] משחק זה נחשב כפסגת הקריירה של אלברט, למרות שלא כבש בו שער. ב-1969 הוא נפצע במשחק מול נבחרת דנמרק ושבר את רגלו. לאחר פציעה זו התקשה אלברט לחזור לכושר השיא שלו. אחרי הפציעה הוא הוסיף ושיחק חמישה משחקים בלבד בשורות הונגריה. משחקו האחרון בשורות הנבחרת היה במאי 1974, בניצחון על יוגוסלביה 2:3 בו כבש גם שער. בסך הכל כבש אלברט 31 שערים ב-75 הופעות במדים הלאומיים.
שנים מספר לאחר פרישתו ממשחק אימן אלברט את הקבוצה הלובית אל-אהלי בנגאזי בשנים 1982-1978, ולאחר מכן שנה אחת נוספת ב-1985. לאחר מכן, שב להונגריה ומילא מספר תפקידים בפרנצווארוש כגון: מנהל טכני, מנהל מחלקה ולבסוף, נשיא כבוד של המועדון. החל משנת 2007 נקרא אצטדיון הבית של קבוצתו, פרנצווארוש, על שמו.
חיים פרטיים
אלברט נישא לשחקנית אירן ברסוני ב-1963. לזוג נולדו שני ילדים; בת - מגי ובן - פלוריאן אלברט (הצעיר), שכמו אביו, היה לכדורגלן פרנצווארוש ומאוחר יותר שיחק אף בישראל (במכבי פתח תקווה בעונת 1997/1996 ללא הצלחה רבה) ובצרפת. כמו כן, שיחק אלברט הצעיר שישה משחקים במדי נבחרת הונגריה.
ב-27 באוקטובר 2011 עבר אלברט ניתוח מעקפים. למרות הודעה לעיתונות שהתפרסמה למחרת על ידי מועדונו, פרנצווארוש, כי הניתוח היה מוצלח, הוא סבל בהמשך מהתקף לב ונפטר מוקדם בבוקר ב-31 באוקטובר 2011.
תארים
- פרנצווארוש
- אישיים
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
| מלך השערים של גביע אירופה וליגת האלופות
|
| גביע אירופה לאלופות
|
1956: מילוטינוביץ' • 1957: ויולט • 1958: די סטפנו • 1959: פונטיין • 1960: פושקש • 1961: אגואש • 1962: די סטפנו, לפקוויסט, פושקש, שטרהל וטחדה • 1963: אלטפיני • 1964: קובצ'ביץ', מאצולה ופושקש • 1965: אאוזביו וטורס • 1966: אלברט ואאוזביו
1967: ון הימסט ופייפנבורג • 1968: אאוזביו • 1969: לאו • 1970: ג'ונס • 1971: אנטוניאדיס • 1972: דונאי, מקארי וטקאץ' • 1973: מילר • 1974: מילר • 1975: מילר ומרקארוב • 1976: היינקס • 1977: קוצ'ינוטה ומילר • 1978: סימונסן • 1979: סולסר • 1980: לרבי
1981: מקדרמוט, רומניגה וסונס • 1982: הנס • 1983: רוסי • 1984: סוקול • 1985: נילסון ופלאטיני • 1986: נילסון • 1987: צבטקוביץ' • 1988: אגואש, פררי, חאג'י, מאג'ר, מקויסט, מיצ'ל ונובאק • 1989: ואן באסטן • 1990: פאפן ורומאריו • 1991: פקולט ופאפן • 1992: יוראן ופאפן
|
| ליגת האלופות
|
1993: רומאריו • 1994: קומאן ורופר • 1995: ואה • 1996: ליטמאנן • 1997: פאנטיץ' • 1998: דל פיירו • 1999: שבצ'נקו ויורק • 2000: ז'ארדל, ראול וריבאלדו • 2001: ראול • 2002: ואן ניסטלרוי • 2003: ואן ניסטלרוי • 2004: מוריינטס • 2005: ואן ניסטלרוי • 2006: שבצ'נקו • 2007: קאקה 2008: רונאלדו • 2009: מסי • 2010: מסי • 2011: מסי • 2012: מסי • 2013: רונאלדו • 2014: רונאלדו • 2015: רונאלדו, מסי וניימאר • 2016: רונאלדו • 2017: רונאלדו • 2018: רונאלדו • 2019: מסי • 2020: לבנדובסקי • 2021: האלנד • 2022: בנזמה • 2023: האלנד • 2024: קיין ואמבפה
|
