אנדרופוב נולד בכפר נגוצקאיה במחוז סטברופול שבדרום האימפריה הרוסית, לאב רוסי ואם, שננטשה על ידי הוריה וגודלה על ידי זוג יהודי בשם פלקנשטיין. אביו היה פקיד בחברת הרכבות. עוד בהיותו ילד התייתם מהוריו ומגיל ארבע עשרה התחיל לעבוד כסבל. הוא למד זמן קצר בקולג' הטכני רבינסק אך עזב אותו מוקדם ובשנת 1930 הצטרף לקומסומול. בשנת 1937 הוא עבד כפקיד מברקה. בשנת 1938 הוא היה מזכיר המפלגה הקומוניסטית במחוז יארוסלאבל. הוא היה מזכיר הוועדה המרכזת של הקומסומול ברפובליקה הקרלית שבצפון מערב רוסיה בין השנים 1940–1944[2]. במהלך מלחמת העולם השנייה הוא השתתף בפעילויות הגרילה של הפרטיזנים. לאחר שמילא תפקידים נוספים של המפלגה אחרי המלחמה ברפובליקה הקרלית עבר בשנת 1951 למוסקבה, והצטרף לוועד המרכזי של המפלגה.
לאחר מות סטלין במרץ1953, יורשו גאורגי מלנקוב הוריד את אנדרופוב ממעמדו והוא "הוגלה" להיות קונסול בשגרירות הסובייטית בבודפשט. לאחר שנה הפך להיות שם השגריר[3]. הוא מילא תפקיד חשוב בפלישה הסובייטית להונגריה בשנת 1956 כאשר העביר את בקשת המפלגה הקומוניסטית בהונגריה לסיוע מצד ברית המועצות במהלך ההפיכה שם, ושיקר לממשלה ההונגרית כאשר טען שברית המועצות לא מתכוונת לפלוש לארצם[4].
התקדמותו במפלגה
אנדרופוב חזר למוסקבה ובין השנים 1957–1967 עמד בראש המחלקה לקשר עם המדינות הסוציאליסטיות[5][6]. בתפקידו זה הוא נטל תפקיד מרכזי בשיחות עם הנהגת סין בימי המתיחות בין המדינות בשנת 1963[7] וליווה את ניקיטה חרושצ'וב בביקוריו ביוגוסלוויה[8] ובהונגריה[9] ולאחר מכן את ברז'נייב בביקוריו במדינות מזרח אירופה[10][11][12].
במאי 1967 מונה אנדרופוב לעמוד בראש הק.ג.ב., שירות הביטחון של ברית המועצות[13], ולצורך כך הוא עזב את הוועד הכללי של המפלגה ובמקום זאת מונה לפוליטביורו[14]. אנדרופוב נחשב למתון יותר מקודמו שהיה נחשב למזוהה עם גורמים סטליניסטיים[15]. למרות דיווחים שטענו שהוא לא היה מקורב במיוחד לברז'נייב[16], הדיעה הרווחת הייתה שהוא מונה לקג"ב כאיש אמונו של ברז'נייב[17][18]. בדצמבר 1967 הצהיר אנדרופוב שהדיכוי בברית המועצות לא יישנה[19].
במהלך שנות ה-70 אנדרופוב החל מאבק קשה נגד שר הפנים הסובייטי ניקולאי שצ'ולוקוב, שהיה בין חבריו הקרובים של ברז'נייב עוד מסוף שנות ה-30. יריבות זאת הקרינה על היחסים בין הק.ג.ב לבין המשטרה הסובייטית.
במאי 1982 עזב אנדרופוב את תפקידו בקג"ב וצורף מחדש למזכירות הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות. הדעות במערב לגבי הסיבות למהלך היו חלוקות. היו שהעריכו שמדובר במהלך שנועד לחסום את קונסטנטין צ'רניינקו מלרשת את ברז'נייב[20]. אחרים העלו את האפשרות ההפוכה, שמדובר על בעיטה כלפי מעלה כדי להזיז את אנדרופוב מבסיס כוחו בקג"ב, ולמנוע ממנו לרשת את ברז'נייב[21].
מנהיג ברית המועצות
יומיים לאחר מות ליאוניד ברז'נייב (10 בנובמבר1982), הוחלט בצעד מפתיע למנותו למזכיר הכללי של המפלגה ולא את קונסטנטין צ'רניינקו – בן חסותו של ברז'נייב והמועמד הצפוי. אנדרופוב היה יו"ר הקג"ב הראשון שנעשה למזכיר הכללי. כתוצאה מכך הוא היה לשליט ברית המועצות בפועל וליו"ר מועצת ההגנה. במערב קיבלו את המינוי המפתיע בחשש, בעקבות תפקידו בק.ג.ב. ופעילותו בהונגריה. ביוני 1983 נבחר אנדרופוב לנשיא הסובייט העליון[22].
במהלך שלטונו ניסה אנדרופוב לשפר את הכלכלה הסובייטית ולהילחם בשחיתות, ובמערב הוא נתפס כרפורמטור[23]. אנדרופוב זכור בשל הקמפיין נגד האלכוהול שהוביל, ומאבקו במוסר העבודה הירוד. שני הקמפיינים התנהלו בגישה סובייטית טיפוסית שהזכירה בנוקשותה את שלטונו של סטלין. אנדרופוב החליף חלק ניכר מפקידי המפלגה הקומוניסטית וקודמו אנשים לא על פי קרבה וקשרים אם כי על פי יכולות וכישורים. בנוסף, אנדרופוב התיר למנהלי המפעלים לשמור חלק גדול יותר מהרווחים שלהם, דבר שהוביל לעלייה של 4% בתפוקה ולהגדלת ההשקעה בטכנולוגיות חדשות דוגמת רובוטיקה[24]. עם זאת, אנדרופוב סירב לשקול שינויים בכלכלה הריכוזית שהונהגה מאז ימי סטלין. בזכרונותיו כותב מיכאיל גורבצ'וב כי כשאנדרופוב היה מזכיר המפלגה, ביקשו גורבצ'וב וניקולאי ריז'קוב גישה לנתוני התקציב האמיתיים, ונענו באמירה של אנדרופוב "אתם מבקשים יותר מדי, התקציב מחוץ לתחום שלכם[25]".
מדיניות החוץ של אנדרופוב התבטאה בהמשכיות מדיניותו של קודמו ברז'נייב; המלחמה באפגניסטן נמשכה, והייתה הרעה ביחסים עם ארצות הברית. הוא הציע לרייגן ותאצ'ר פגישת פסגה, בין השאר כדי להביא לצמצום הפריסה של הטיליםהגרעיניים לטווח בינוני שנמצאים באירופה, אך הם סירבו לכך. המלחמה הקרה החריפה בעקבות תקריות כגון הפלתו של מטוס נוסעים קוריאני שתעה בדרכו לתוך ברית המועצות על ידי מטוסי קרב סובייטים ב-1 בספטמבר1983, וכן פריסת הטילים הבליסטיים האמריקאים מסוג פרשינג כתגובה לטילי ה-20-SS הסובייטים. שיחות בקרת החימוש בעניין הטילים גרעיניים לטווח בינוני הפרוסים באירופה הושעו על ידי ברית המועצות בנובמבר 1983.
במהלך כהונתו הקצרה כנשיא ברית המועצות הוא ענה למכתב ששלחה לו ילדה אמריקאית בשם סמנתה סמית' והזמין אותה לברית המועצות באירוע מתוקשר היטב, כתוצאה מכך סמית נהפכה לפעילת שלום ידועה, עד שנהרגה בתאונת מטוס בגיל 13.
עוד בהיכנסו לתפקיד סבל אנדרופוב מבעיות רפואיות שונות ובראשן בעיית כליות וסוכרת. בעיותיו הרפואיות התגברו לאורך הזמן והוא נאלץ להתאשפז לעיתים קרובות. בפברואר1983 סבל אנדרופוב מאי-ספיקת כליות והן חדלו לתפקד. ב-18 באוגוסט 1983 הוא נראה בציבור בפעם האחרונה בפגישה עם סנאטורים אמריקאיים, כשישה חודשים לפני מותו. מאז ספטמבר 1983 הוא לא יצא יותר מבית החולים. הוא אף לא הצליח להגיע למצעד השנתי ב-7 בנובמבר. לפי דיווחים ממקורבים אליו, הוא היה צלול והמשיך לנהל את המדינה עד כמה שיכול היה, מבית החולים הקליני המרכזי - מתחם שמור ומאובטח בנפת קונצבו שבמערב מוסקבה ובו התאשפזה האליטה של ברית המועצות וכיום של רוסיה. בסוף ינואר1984 הידרדר מצבו ולבסוף הוא נפטר ביום חמישי, 9 בפברואר 1984 בשעה 16:50.
ביום שלמחרת, יום שישי, השתנה לפתע לוח השידורים ברדיו ובטלוויזיה, ונוגנו מנגינות קלאסיות כמו לפני ההודעה על פטירת קודמו, ברז'נייב. נוכח מצב זה החלו לחשוד רבים במותו של בכיר ממשלתי. היו השערות שזהו וסילי קוזנצוב, זקן האליטה השולטת שהיה בן 83 באותה עת, או דימיטרי אוסטינוב, שר ההגנה בן ה-75 שביטל במפתיע ביקור בהודו שבוע לפני כן. לבסוף, ההודעה הרשמית הגיעה בשעה 14:30 (יום שישי) ובה נמסר כי "המזכיר הכללי של המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות ויו"ר נשיאות הסובייט העליון יורי ולדימירוביץ' אנדרופוב הלך לעולמו לאחר מחלה ממושכת ב-16:50 ב-9 בפברואר 1984".
הלווייתו הייתה מהמפוארות שנערכו אי פעם; גופתו הוצבה בארון פתוח בבית האיגודים המקצועיים שבמוסקבה, היכן שברז'נייב, קודמו, שכב 15 חודשים קודם לכן. לאחר מספר ימים שבהם היה פתוח האולם לקהל הרחב כדי לעבור ולצפות בו, ב-14 בפברואר, נערכה ההלוויה שלו שבה הובל ארונו לכיכר האדומה, ושם נקבר בשעה 12:45 בצהריים בטקס מרשים בבית הקברות של חומת הקרמלין.
פועלו של אנדרופוב נמצא במרכזו של פולמוס נרחב בתוך ברית המועצות ומחוצה לה בקרב חוקרים ומלומדים ובקרב המדיה התקשורתית. חוקרים מהאוניברסיטאות החשובות כתבו עליו ספרי מחקר, והופקו סרטי תעודה.
למרות עמדתו הנוקשה כאשר כיהן כשגריר בהונגריה, ואין ספור ההגליות והתככים שהיה אחראי להם כאשר היה ראש הק.ג.ב., פרשנים רבים מתייחסים אליו כרפורמטור הומני, שניסה לשפר את מצב עמו ומדינתו, על אף אכזריותו בדיכוי דיסידנטים, וזוקפים לזכותו את קידום מיכאיל גורבצ'וב בשורות המפלגה. אנדרופוב נטה לרפורמות ולשינוי המצב הקיים ללא סטייה ממשית משיטת התכנון המרכזי. השערות רבות הועלו בנוגע לשאלה האם אנדרופוב, אילו היה נשאר בחיים, היה מצליח ליזום רפורמה יסודית בלי שברית המועצות תתפרק לבסוף. בשל תקופת שלטונו הקצרה, אין מספיק נתונים כדי לקבוע מה היה קורה אילו היה ממשיך להנהיג, ולכן קיימות תאוריות ודעות רבות ומנוגדות בקשר לאישיותו ולהנהגתו.
משפחתו
אנדרופוב היה נשוי פעמיים. בשנת 1935 התחתן עם נינה ינגליצ'בה (1914- 1994), ממנה לו בת יבגניה (1936 - 2018) ובן ולדימיר (1940 - 1975). בשנת 1940 התגרש ממנה. בנו ולדימיר, התדרדר לפשע, ישב פעמיים בכלא על מעשי גניבה ומת בגיל 35 מסיבוכי אלכוהוליזם. בשנת 1941 התחתן בשנית, עם טטיאנה לבדבה (1917 - 1991), ממנה נולדו לו בן איגור (1941 - 2006) ובת - אירינה (ילידת 1947). איגור אנדרופוב היה דיפלומט סובייטי ורוסי, כיהן בסוף שנות ה-80 כשגריר ברית המועצות ביוון. מותו של יורי אנדרופוב השפיע קשה על אשתו טטיאנה. היא הייתה מוכת צער ולא השתתפה במסע שעשה הארון מבית האיגודים המקצועיים לכיכר האדומה. בהלוויה עצמה היא הייתה חלשה מאוד ובקושי הלכה. היא נעזרה בסיוע בני משפחה שהחזיקו אותה.
