אנדרי בוגולובסקי (ברוסית: Андрей Боголюбский; סביבות 1111 – 29 ביוני 1174) היה נסיך ולדימיר שתרם רבות לחיזוקה של העיר. בשנת 1169 כבש את קייב והפך לחשוב בין נסיכי רוסיה, אך לא נשאר בעיר זו בתור נסיך.
חייו
בין השנים 1149-1155 היה מעורב במאבקי אביו, יורי דולגורוקי, על השליטה בקייב, ואף מונה על ידו לנסיך וישגורוד. עם זאת, הוא עצמו לא הראה עניין בשליטה בקייב, והשתדל לחזור צפונה לבסס את שלטון משפחתו שם. בעת חזרתו צפונה לקח איתו את האיקונה של אם האלוהים (אנ') שהפכה ליצירת האומנות וחפץ הקדושה החשוב ביותר בולדימיר, ואחת מיצירות האמנות הלאומיות העתיקות והחשובות ביותר ברוסיה.[1]
לאחר מות אביו בשנת 1157 קיבל תואר נסיך רוסטוב-סוזדל, אך קבע את חצרו בעיר החדשה ולדימיר. החל משנת 1159 ניהל מאבק מול נובגורוד על השליטה בצפון רוסיה. בשנת 1164 ניהל מערכה מוצלחת נגד בולגריה של הוולגה. בשנים אלו לא התערב בענייניה של קייב, אך עמל לחזק את עצמאותה ועוצמתה של נסיכות ולדימיר לא רק מבחינה מדינית וצבאית אלא גם בשליטה על הכנסייה בנסיכות והפרדתה מזו של קייב.[2]
בעקבות כישלונו במאמץ לקבל הכרה מאת הפטריארך הביזנטי בעצמאות הכנסייה בולדימר מכנסיית קייב, החליט להכניע את קייב תחת שלטונו. בשנת 1169 הוא ארגן קואליציה של 11 נסיכים ולאחר הצטרפות הקומנים כבש את קייב. במהלך יומיים העיר נבזזה כולל לקיחת דברי ערך מכנסיות העיר. מספר גדול של תושבי העיר נלקחו בשבי. לאחר הכיבוש הוא השאיר את התואר נסיך קייב לאחיו גלב, וחזר צפונה.
בשנת 1170 ניסה לכבוש את נובגורוד, אך בקרב מכריע כוחותיו הובסו. לאחר מכן הייתה התקוממות נגד אחיו בקייב. גם מערכה צבאית זו לא הייתה מוצלחת וב-1171 הוא איבד את השליטה על דרום רוסיה. הוא ניסה לכבוש את קייב שוב ב-1173 ונכשל.
בוגולובסקי עשה ניסיון להפסיק עם הנוהג של אספות אצולה שהיו נהוגות בערים הוותיקות של רוסיה. זו הייתה אחת מהסיבות למעבר שלו מערים ותיקות כמו רוסטוב וסוזגל לעיר חדשה וקטנה - ולדימיר. המאבקים שלו מול האצולה גרמו בסופו של דבר לרציחתו, והוא נהרג בלילה שבין 28 ל-29 ביוני 1174 על ידי קושרים בקרב האצולה.
בניית ולדימיר
בוגולובסקי העביר את בירת הנסיכות לעיר ולדימיר ותרם רבות להתרחבות העיר. הוא הרחיב את הקרמלין של העיר ובנה מספר כנסיות כולל קתדרלת עלייתה השמיימה של מרים, אם ישו ו"שער הזהב" של הקרמלין. הוא פיתח את הארמון שלו בכפר בוגולובובו. בתקופתו נסיכות ולדימיר התחזקה והפכה להיות הנסיכות החזקה באדמות הרוסיות.
הערכה
בשנת 1702 זכה למעמד של קדוש בכנסייה האורתודוקסית, כשליט שחי חיי צדק.
בהיסטוריוגרפיה הרוסית מקובל כי אנדרי בוגולובסקי מסמן את פתיחתה של תקופה חדשה. הוא שינה באופן מהותי את כללי השלטון בבמרחב הסלאבי - במשך שנים, נסיך קייב היה "הנסיך הגדול" ושאר הנסיכים היו כפופים לו. כל נסיך שקיבל את התואר, עזב את העיר ששלט בה ועבר לקייב. אנדרי בוגולובסקי היה הראשון שלא עשה כך. כתוצאה מכך נוצרה הפרדה בין התואר "הנסיך הגדול" לבין נסיכות קייב. בכך רואים בו מי שהניח את היסודות למדינה הרוסית העתידית בתקופת מוסקבה. במקביל, הוא מזוהה בתודעה הרוסית כשליטה החוקי של קייב ומי שבאמצעותו הפכה נסיכות ולדימיר ליורשת החוקית והתרבותית של רוס של קייב, עד שהעבירה את המורשת לנסיכות מוסקבה.
משפחתו
בשנת 1148 נישא לאוליטה, בת אצולה מקומית. היו להם 3 ילדים:
- איזיאסלאב, נהרג במהלך מערכה נגר בולגריה של הוולגה
- מסטיסלאב – היה מפקד צבאי בתקופת שלטון אביו
- יורי – נסיך נובגורוד, בעלה של תמר, מלכת גאורגיה
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Pelenski, p. 311
- ^ Pelenski p. 312-313
