אולג מנובגורוד, נסיך קייב

אולג
Олег

ציור של וסילי ווסנצוב
ציור של וסילי ווסנצוב
לידה	845 שוודיה
נהרג	912 (בגיל 67 בערך) קייב, רוס של קייב
מדינה	רוס של קייב
מקום קבורה	Staraya Ladoga mounds Schekavytcya
שושלת רוריק
נסיך נובגורוד 879–912 (כ־33 שנים) → רוריק איגור, נסיך קייב ←
נסיך קייב 882–912 (כ־30 שנה) → דיר ואסקולד איגור, נסיך קייב ←

אולג מנובגורוד (ברוסית: Олег, בנורווגית: Helgi; אמצע המאה ה-9 – 912) היה נסיך רוסי, מייסד רוס של קייב. זכה לכינוי "הנביא" לאור יכולתו כביכול לניבוי העתיד.

המקור העיקרי לתולדות חייו ומעשיו כשליט נמצא בכרוניקה הרוסית הראשונה, אך מידע שונה מעט מצוי בכרוניקת נובגורוד הראשונה. שתיהן נכתבו יותר מ-200 שנה אחרי ימיו. תיעוד שונה לחלוטין של חייו נמצא במכתב שכטר שנכתב באמצע המאה ה-10, כנראה על ידי יהודי כוזרי.

חייו על פי הכרוניקות

אולג בציור מהמאה ה-15

לפי הכרוניקה הרוסית הראשונה^[1] אולג היה קרוב משפחתו של רוריק, השליט הורנגי הראשון של ארצות הסלאבים המזרחיים, ככל הנראה בן דודו. לאחר מותו של רוריק בשנת 879 הוכרז אולג כנסיך נובגורוד, מכיוון שבנו של רוריק איגור היה ילד קטן. לעומת זאת, לפי כרוניקת נובגורוד הראשונה הוא לא היה קשור אל רוריק משפחתית אלא אחד האצילים ששימש כמפקד צבאי.

בשנת 882 הוביל מסעות מלחמה מוצלחים נגד סמולנסק ולובץ (עיר על נהר הדנייפר). לאחר מכך, הוא ירד לאורך הדנייפר לכיוון קייב וכבש אותה תוך הריגת הנסיכים הסקנדינבים ששלטו בה, אסקולד ודיר. לאחר ניצחונו הוא העביר את בירתו לקייב והכריז שקייב תהיה "אם הערים הרוסיות", מה שלרוב נחשב כהקמת ממלכת רוס של קייב.

בשנים הבאות עסק בהרחבת השליטה שלו לשטחים גובלים, ערך מספר מסעות צבא נגד הכוזרים ובשנת 907 פתח במלחמה נגד האימפריה הביזנטית. לפי הכרוניקה הרוסית הראשונה הוא הוביל צי גדול, נחת בתראקיה ובזז אותה, ולבסוף צר על קונסטנטינופול. המלחמה הסתיימה בשנת 911 כאשר נחתם חוזה שלום עם האימפריה הביזנטית שנתן לקייב זכויות מסחר.

למלחמה זו אין שום אזכור במקורות ביזנטיים, למרות שהתקפות אחרות מצד רוס, מתועדות במאות 9-10. מסיבה זו יש המפקפקים בקיומה או לפחות במצור על קונסטנטינופול. הטקסט של חוזה השלום נשמר בכרוניקה הראשונה, ונחשב לאמין יחסית, אם כי אין לדעת באיזו שנה בדיוק נחתם.

אגדת מותו

לפי המסופר בכרוניקה הראשונה, אולג קיבל נבואה לפיה הוא ימות בידי סוסו האהוב, ולכן שלח אותו למרחקים. כאשר הסוס מת, הוא בא לראות את גופתו ודרך על הגולגולת שלו כדי להתרברב כיצד ניצח את הגורל. מהגולגולת יצא נחש שהכיש את רגלו של אולג, והוא מת בשנת 912 (בכרוניקת נובגורוד - בשנת 922). גם מקום קבורתו בשתי הכרוניקות שונה - באזור קייב לפי הכרוניקה הרוסית ומקורות נוספים ובאזור לדוגה לפי הכרוניקה מנובגורוד.

העדות מהגניזה

בשנת 1912 פורסם מכתב שכטר שמקורו בגניזת קהיר ושנכתב בעברית.^[2] המכתב נכתב כנראה באמצע המאה ה-10, וההעתקה שלו שנמאה בגניזה, מתוארכת לכמאה שנים אחר כך. אם מקבלים את האותנטיות של המכתב, מדובר במסמך מקורי מהתקופה שמתייחס ליחסי ממלכת הכוזרים, רוס של קייב והאימפריה הביזנטית. במסמך מוזכר "הלגו מלך רוסיא"^[3], ומסופר שמלך ביזנטיון, רומנוס, שיחד את הלגו כדי שיתקוף את ממלכת הכוזרים. הלגו הובס על ידי מפקד הצבא הכוזרי פסח, הסכים לתקוף את קונסטנטינופול, אך ההתקפה נכשלה והלגו ברח לפרס.^[4][5]

השם הלגו, שמופיע במכתב, קרוב לשם הסקנדינבי "הלגי" שהיא כנראה הצורה המקורית בה השתמש אולג. רומנוס לקפנוס שלט בביזנטיון בשנים 919-944, והתקפה כנגד קונסטנטינופול אכן מתועדת במקורות ביזנטיים ובכרוניקה הרוסית הראשונה בשנת 941, אך שם מי שהוביל אותה היה איגור, נסיך קייב אחרי אולג, ואשתו אולגה). אם מקבלים את העדות במכתב, אולג שלט עוד בשנת 941, עשרות שנים מאוחר יותר לעומת הכתוב בכרוניקות.

היסטוריונים הציעו דרכים שונות ליישב את הנתונים במכתב עם הכרוניקות ועדויות ההיסטוריות האחרות. היו שדחו לחלוטין את המכתב כמזויף, או טענו שהכותב התבלבל וטעה. אחרים הציעו שאיגור נקרא אולג על שם אביו, או שהכוונה למפקד צבאו של איגור. הצעה נוספת היא שהכוונה להתקפה סביב שנת 920 על שטחי האימפריה הביזנטית בחופי הים השחור, ולא קונסטנטינופול עצמה.^[6]

קונסטנטין צוקרמן הציע הצעה חדשה ליישב בין המקורות. הוא מציין כי לפי הגישה המקובלת במחקר, תולדותיהם של אולג ואיגור נמסרו בעל פה ואחר כך נכתבו כתיאור סיפורי רציף. רק בעריכה מאוחרת עובד הטקסט לצורה של כרוניקה, בה כל קטע מוכנס תחת שנה ספציפית. אותה כרוניקה עומדת בבסיס הכרוניקה הראשונה וכרוניקת נובגורוד שהוזכרו. מחבר הכרוניקה קובע את ראשית "רוס" בשנת 852, על בסיס עדות ביזנטית לנוכחות של אנשים המכונים כך, ולכן מתאמץ למלא את הזמן שבין שנה זו ועד למותו של איגור ב-945 בסיפוריהם של רוריק, אולג ואיגור.^[7]

צוקרמן ניתח את הטקסט של הכרוניקה והראה שתקופת שלטונו העצמאית של איגור הייתה 3-4 שנים בלבד, עד שנרצח ב-945. הוא מסיק מכך כי עד שנת 941 איגור היה מלך בתואר, אך אולג שלט כעוצר, גם אחרי שאיגור הגיע לבגרות. בעקבות הכישלון של המתקפה על קונסטנטינופול ב-941, החל מאבק בין השנים, כאשר אולג ותומכיו זכו לתמיכת הכוזרים, ואיגור חתם על ברית חדשה עם האימפריה הביזנטית.^[8] לפי ניתוח זה, אולג התחיל את שלטונו מעט לפני 911, בה חתם על חוזה שלום מול האימפריה הביזנטית, ושלט בקייב עד 941, בה איבד את כוחו בעיר ויצא עם אנשיו למסע ביזה וכיבוש באזור אזרבייג'ן, בו מצא את מותו. קייב הופכת למרכז שלטוני בשנים 910-930, ולא סביב 880, מה שמתאים יותר לממצאים הארכאולוגיים בעיר.^[9]

בתרבות ובאמנות

אלכסנדר פושקין כתב את הבלדה "השיר על אולג החכם" שמבוססת על אגדת מותו.

דמותו של אולג הונצחה בקולנוע ובטלוויזיה. היא גולמה על ידי ולדימיר יאגליץ' בסרט הקולנוע "אולג הנביא" שנגנז וגם על ידי דנילה קוזלובסקי בעונה הששית של סדרת הטלוויזיה "ויקינגים".

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אולג מנובגורוד, נסיך קייב בוויקישיתוף

• אולג מנובגורוד, נסיך קייב, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים

1. Cross, Samuel Hazzard; Sherbowitz-Wetzor, Olgerd P. The Russian Primary Chronicle, Laurentian Text. Cambridge, Massachusetts: The Mediaeval Academy of America, 1953
2. שניאור זלמן שכטר, An Unknown Khazar Document,‏ Jewish Quarterly Review, כרך 3 חוברת 2.
3. צילום העמוד
4. צילום העמוד
5. Zuckerman, Constantine. "On the Date of the Khazar’s Conversion to Judaism and the Chronology of the Kings of the Rus' Oleg and Igor." Revue des Études Byzantines 53 (1995): 256-258.
6. Zuckerman, Constantine. "On the Date of the Khazar’s Conversion to Judaism and the Chronology of the Kings of the Rus' Oleg and Igor." Revue des Études Byzantines 53 (1995): 258-259.
7. Zuckerman, Constantine. "On the Date of the Khazar’s Conversion to Judaism and the Chronology of the Kings of the Rus' Oleg and Igor." Revue des Études Byzantines 53 (1995): 259-262.
8. Zuckerman, Constantine. "On the Date of the Khazar’s Conversion to Judaism and the Chronology of the Kings of the Rus' Oleg and Igor." Revue des Études Byzantines 53 (1995): 263-267.
9. Zuckerman, Constantine. "On the Date of the Khazar’s Conversion to Judaism and the Chronology of the Kings of the Rus' Oleg and Igor." Revue des Études Byzantines 53 (1995): 269-270.