קונסול (באנגלית: Consul) הוא תואר דיפלומטי הנגזר ישירות מרמת המשלחת הדיפלומטית הפועלת באותה מדינה, וניתן לנציג הבכיר בקונסוליה. ישנן כמה דרגות בשירות החוץ הקשורות לבעלי תפקידים בקונסוליה: קונסול כללי, קונסול, סגן הקונסול.
בעבר, "קונסול" היה הדרגה הבכירה בדיפלומטיה, ורק במחצית המאה ה-20 התווספו תוארי השגרירים. כיום, במדינות שבהן הקונסוליה היא הנציגות הדיפלומטית היחידה המייצגת מדינה כלשהי, ייתכן שהקונסול ישמש כדיפלומט הבכיר של מדינתו במקום בו הוא מוצב וימלא גם תפקידים בתחומי מדיניות החוץ של ארצו, בדומה לפעילותו של שגריר. במקרה כזה הוא ייקרא "הקונסול הכללי" ויפעל ממבנה המכונה "הקונסוליה הכללית".
במדינת ישראל ובמדינות נוספות, כלי רכב הנמצאים בשימוש קונסול או אנשי קונסוליה, נושאים לוחיות רישוי עליהן מצוינות האותיות CC (להבדיל מרכבי שגרירים, הנושאים לוחיות רישוי עליהן מופיעות האותיות CD).
באימפריה העות'מאנית החזיקו הקונסולים של מדינות אירופה וארצות הברית גם בסמכויות שיפוט כלפי אזרחי מדינותיהם אשר היו בתחום סמכותם הגאוגרפי. סמכות זו באה להם ממשטר הקפיטולציות שאילץ את האימפריה העות'מאנית להעניק סמכויות שיפוט לנציגים דיפלומטיים זרים. משטר הקפיטולציות בוטל לאחר מלחמת העולם הראשונה.
במצרים, במאה התשע עשרה, למשל, מילא הלורד קרומר, ששימש כקונסול בריטניה במצרים, תפקיד מדיני בכיר. דוגמה עדכנית יותר ניתן למצוא בסמכותו של הקונסול האמריקאי בירושלים אשר מהווה את הנציגות הדיפלומטית הבכירה של ארצות הברית כלפי הרשות הפלסטינית.
בקונוסליה יש בדרך כלל קונסול לעניינים קונסולאריים - פקיד, לרוב דיפלומט, העוסק במכלול של תחומים ובהם: הנפקת דרכונים ותעודות מסע לאזרחיה של המדינה שאותה הוא מייצג, הנפקת אשרות כניסה למדינה לאזרחים זרים, יצירת קשר עם אזרחי המדינה המצויים בצרה ומתן אישורים נוטריוניים על מסמכים. לעיתים הקונסול עורך טקסי נישואים אזרחיים בין אזרחי מדינתו המצויים במקום בו מצויה הקונסוליה.
קונסולים בארץ ישראל
הקונסולים הראשונים בארץ ישראל היו בדרך כלל תושבי הארץ, יהודים או נוצרים. כך למשל היה בן למשפחת דמיאני הנוצרית מיפו קונסול של מדינות אירופאיות בארץ ישראל בסוף המאה השמונה עשרה ואברהם פינצי מעכו היה קונסול בריטניה בעירו במחצית הראשונה של המאה התשע עשרה. קונסולים אלו עסקו בעיקר בפעילות מסחרית ולמעשה דמו בתפקידם יותר לקונסול כבוד מאשר לקונסול דיפלומטי מקצועי.
כבר בשנת 1829 נשלח על ידי ממשלת האימפריה האוסטרית לחיפה שליח מיוחד בשם אנטון פון פרוקש. תפקידו של פון פרוקש היה להשגיח על זכויותיהם של יהודים ונוצרים נתיני האימפריה האוסטרית שקופחו בימיו של מושל ישראל עבדאללה פאשא.
עם זאת קונסולים דיפלומטים מקצועיים מהסוג המוכר כיום הגיעו לארץ ישראל רק עם הקמתן של קונסוליות בישראל. הראשונה למנות קונסול מקצועי הייתה בריטניה שמינתה קונסול בירושלים, ויליאם טאנר יאנג, בשנת 1838, בימי השלטון המצרי בארץ ישראל.[1] ב-1839 הורה לו משרד החוץ "לתת חסות ליהודים בכלל".[2] יאנג שימש סגן-קונסול עד 1841 ובשנה זו מונה לקונסול, עד 1845.[3] ב-1843 הופיעו קונסוליות של צרפת, פרוסיה וסרדיניה.[4]
לאחר מספר תקריות בהן הותקפו יהודים בירושלים ב-1847, הוציא משרד החוץ הבריטי הוראה שבמקרה שיהודי אירופי נרדף או נעשה לו אי-צדק והקונסול שלו לא עוזר לו, הקונסול הבריטי יהיה רשאי להתערב בעניינו.[5]
ב-1849 פעולתה של הקונסוליה הסרדינית הופסקה ובאותה שנה החלה הקונסוליה האוסטרית את פעולתה (הקונסול הראשון היה פיצאמאנו מוונציה). ב-1854 נוסדה קונסוליה ספרדית.[1] בתוך עשרים שנה מאז באו לירושלים קונסולים דיפלומטים מקצועיים כמעט מכל מדינות אירופה באותה העת. לעיתים היה הקונסול בירושלים כפוף לקונסוליה הכללית של ארצו בביירות. כך היה המצב עם הקונסולים האמריקאים הראשונים.
בשנת 1831 מונה לסוכן קונסולרי אמריקאי ביפו ובירושלים, נתין צרפתי, היהודי דוד דארמון, אולם כעבור 3 שנים הוא הודח. ב-1844 מונה וארדר קרסון לקונסול בירושלים, אולם כעבור זמן קצר המינוי בוטל והוא התגייר. בשנת 1856 נפתחה מחדש הקונסוליה האמריקאית בירושלים, עם מינויו לקונסול של וארן גורהאם.[4]
הקונסולים של מדינות אירופה וארצות הברית היו פעילים מאוד בחיים הציבוריים בארץ ישראל במאה התשע עשרה וראשית המאה העשרים.
לצד הקונסולים תפקדו סגני קונסולים מקצועיים בערי הארץ מחוץ לירושלים (וזאת להבדיל מנוצרים ויהודים מקומיים שמילאו תפקידים אלו). כך למשל מינתה בריטניה סגן קונסול בעיר חיפה כבר בסוף שנות החמישים של המאה התשע עשרה. אחד מהם בשם תומאס ב. סנדוויט (Thomas B. Sandwith) אף העלה את זכרונותיו מתקופה זאת על הכתב.
הסיבה לכך הייתה שיטת הקפיטולציות שהעניקה כוח רב לקונסולים כנציגים הרשמיים של מדינותיהם. המיעוטים הנוצריים וגם אנשי היישוב היהודי בארץ ישראל (הישן והחדש) נעזרו רבות בהשפעתם של קונסולים אלה על מנת לקדם את ענייניהם.
גם לאחר מינוים של קונסולים מקצועיים בארץ ישראל המשיכו יהודים ובני מיעוטים אחרים (למשל ארמנים) לשמש כחלק מהסגל הקונסולרי. בעיר צפת, שלא היו בה קונסולים רשמיים דרך קבע, מונו נכבדים מתושבי העיר לשמש כסגן הקונסול ('ויקי' או 'ויצי' קונסול) בעירם. כך למשל היה היהודי מרדכי סגל סגן קונסול בריטניה בצפת בשנת 1875. מקור אחר מספר על סגני קונסול יהודים אחרים בצפת ובהם סגן הקונסול מטעם צרפת שמואל עבו ופרוסיה. לעיתים נקראו אנשים אלו סוכנים קונסולריים.
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1 2 ג'יימס פין, עתות סופה, עמ' 52.
- ^ ג'יימס פין, עתות סופה, עמ' 66.
- ^ מיכאל איש-שלום, מסעי נוצרים בארץ-ישראל, עמ' 524-523, הערות 55, 56.
- ^ 1 2 ויליאם פראנסיס לינטש, מסע מחקר אל הירדן וים המלח, ההדיר רחבעם זאבי, תרגם שלמה גונן, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, תשמ"ד 1984; עמ' 206, הערה יג.
- ^ ג'יימס פין, עתות סופה, עמ' 69.
