חואנגלונג (בסינית: 黄龙; בפין-יין: Huánglóng – מילולית "הדרקון הצהוב") הוא אזור נוף ועניין היסטורי בצפון-מערב מחוזסצ'ואן שבמערב סין. הוא שוכן בחלק הדרומי של רכס הרי מינשאן, כ-150 קילומטרים מצפון-צפון מערב לבירת המחוז צ'נגדו. האזור נודע בשל הבריכות הצבעוניות שנוצרו על ידי משקעים של קלציט, בייחוד בחְוָאנְגְלונְגְגוֹאוּ ("ערוץ הדרקון הצהוב"), כמו גם בשל המערכות האקולוגיות המגוונות של היערות הגדלים בשטחו, הפסגות המכוסות שלג עד, מפלי המים והמעיינות החמים. חואנגלונג משמש בית גידול למינים בסכנת הכחדה, כולל פנדה ענקית וקוף סלוד אף זהוב (Rhinopithecus roxellana).
שמורת חואנגלונג שוכנת בנפת סונְגְפָּאן (Songpan) בצפון מערב מחוז סצ'ואן, כ-150 קילומטרים מצפון-צפון מערב לצ'נגדו בירת המחוז. השמורה שוכנת בחלק הדרומי של רכס הרי מינשאן, רכס המשתרע ממזרח רמת טיבט- צִ'ינְגְהָאי ועד אגן סצ'ואן. האזור הררי ותלול, בייחוד מעל קו העצים, המכוסה בשלג רוב השנה. גובה השמורה נע בין 1,700 מטרים מעל גובה פני הים ב"מערת המניפה" (שָׁאנְדְזְה-דונְג – Shanzidong) ועד 5,588 מטרים ב"פסגת הר השלג" (שׂוֵּ'בָּאודִינְג – Xuebaoding). על הפסגה, המכוסה שלג כל השנה, מצוי הקרחון המזרחי ביותר בסין.
השמורה נחלקת לשני אתרים:
אתר חואנגלונג – מצפון מזרח לעיירה סונְגְפָּאן. בין קווי הרוחב '37 32° ל-'54 32° צפון ובין קווי האורך '37 103° ל-'8 104° מזרח. סה"כ כ-600 קילומטרים רבועים שמתוכם מוגדרים 580 קמ"ר כאזור מוגן, והשאר אזור חיץ. האזור כולל את כל שטח הניקוז של נהר פֿוּגְ'יָאנְג שמעל לכפר שְׁגְ'יָאבָּאו. שפיעת המים בערוצים משתנה במהלך השנה, כששיא השפיעה במהלך התקופה הגשומה בין מאי ליולי.
אתר ערוץ מוֹאוּנִי (Mouni) – כ-15 קילומטרים צפונית מערבית לסונְגְפָּאן בין קווי הרוחב מ-'30 32° ל-'40 32° צפון וקווי האורך מ-'25 103° עד '32 103° מזרח, סה"כ 100 קמ"ר שמתוכם מוגדרים 60 קמ"ר כאזור מוגן. האזור הכולל את שטחי הניקוז של ערוצי הנחלים המקבילים גָ'אגָה (Zhaga) ואָרדָאוהָאי (Erdaohai), וכמה אגמים. כמו כן כלול בשטח האזור מפל גָ'אגָה המדורג שגובהו 93 מטרים, רוחבו 35 מטרים ובבסיסו כמה בריכות טרוורטין[1] שצורתם חצי עיגול.
השמורה גובלת בשמורות נוספות: שמורת הטבע וָאנְגְלָאנְג (Wanglang) מצפון מזרח ואתר המורשת העולמית שמורת ג'יוג'איגואו (Jiuzhaigou) מצפון.
גאולוגיה
שמורת חואנגלונג שוכנת בתחום של כמה העתקים ופעילות טקטונית המתבטאת ברעידות אדמה התדירות למדי באזור. שכבות המסלע בנויות מסלעי משקעקרבונטיים מעידן הפלאוזואיקון בעובי מעל ל-4,000 מטרים, שמעליהם שכבה בעובי של לפחות 1,000 מטרים של סלעי משקע קטקלסטיים שונים מעידן המזוזואיקון, ולבסוף משקעים מעידן הקנוזואיקון הכוללים חצץ סחף, מורנות מפעילות קרחונים ומשקעים קרבונטיים.
התופעה הגאולוגית המעניינת ביותר באתר היא ההשקעה הנרחבת של קלציט, בייחוד לאורך הערוץ בן ה-3.6 קילומטרים המכונה חְוָאנְגְלונְגְגוֹאוּ שפירושו "ערוץ הדרקון הצהוב". כינוי זה ניתן לערוץ בשל הדמיון של הקלציט הצהוב לעור של דרקון באגדות הסיניות. ההשקעה יוצרת מגוון של תופעות קרסטיות. כך יש בערוץ מספר רב של בריכות טרוורטין.[1]אצות וחיידקים השוכנים במימי הבריכות צובעים את מימיהן בשלל צבעים: כתום, צהוב, ירוק וכחול. כמו כך יש בערוץ שרטונים של אבן גיר, בייחוד בחלקים המכונים לְיוֹגִ'ינְשָׁאן (Liujinshan – "מניפה מזוגגת זהובה"), וגִ'ינְשָׁטָאן (Jinshatan – "חוף חול זהוב"). אלו מדרונות נרחבים, רוחבו של לְיוֹגִ'ינְשָׁאן לדוגמה נע בין 40 ל-125 מטרים, שעליהם יש התגבשות נמשכת של אבן גיר שמעליה זורמת שכבה דקה של מים. כמו כן יש באתר מערות קטנות, חלקם מלאות במים ובאחרות יש השקעה של קלציט.
מקורם של המים בערוץ הם במי הפשרת השלגים שחלחלו דרך שכבות סלעי המשקע הקרבונטיים מתת-תור הקרבון הפנסילבני, הגיבו איתם וקלטו יונים של סידן (++CA), ביקרבונט (-HCO3) ופחמן דו-חמצני (CO2) לפני שהם פורצים דרך מעיינות בקרקעית הערוץ. ההשקעה של הקלציט מתרחשת כאשר הפחמן הדו-חמצני משתחרר מהמים בשל ירידת הלחץ, עליית הטמפרטורה, פעילות אורגנית או מערבולות. ירידת אחוז הפחמן הדו-חמצני במים מקטינה את המסיסות של המוצקים במים ומאפשרת לקלציט (CACO3) לשקוע. השקיעה מתגברת במקומות שבהם המים סוערים, כדוגמת מפלים, וזהו הגורם ליצירת הקירות של בריכות הטרוורטין, שבאחת מהן מגיע גובה הקיר ל-6.2 מטרים.[2]
מאפיין גאולוגי נוסף בשמורת חואנגלונג הוא מעיינות חמים. באתר חואנגלונג יש מספר מעיינות חמים בטמפרטורה נמוכה שמקורם במי תהום, אבל מרבית המעיינות מרוכזים באתר ערוץ מוֹאוּנִי. באתר זה יש שני אזורים של מעיינות חמים: פֵייצְווֵי קוָאנְג-צְ'וֵ'אן (Feicui Kuang-quan – "מעיין מים מינרליים ג'יידיט") שטמפרטורת המים שלו נעה סביב 9.5°C וג'וּג'וּחוּ (Zhuzhuhu – "אגם הפנינה הרותח") שטמפרטורת המים שלו 21°C, ומימיו נאגרים בבריכה ששטחה 400 מ"ר. מימי שני המעיינים עשירים במינרלים ולכן משמשים לצורכי מרפא.[3]
אקלים
האקלים ברוב שטחה של השמורה הוא סובטרופי גשום, אך בשל הפרשי הגובה יש בה אזורים בעלי אקלים ממוזג, אקלים ממוזג קר ואקלים ארקטי. המגוון הגדול של אזורי אקלים שונים מספק בתי גידול מתאימים למינים רבים ומגוונים של צמחים ובעלי חיים.
גשמים יורדים כל השנה בשמורת חואנגלונג, כאשר הקיץ חם יחסית וגשום (כ-70% מכלל הגשמים יורדים בין החודשים מאי וספטמבר) והחורף – קר ויבש יחסית (סיווג Cwa לפי שיטת קפן). הטמפרטורה הממוצעת בגשר פֿוּיֵן (Fuyan) שבפתח חְוָאנְגְלונְגְגוֹאוּ בגובה 3,160 מטרים מעל גובה פני הים היא 3°C- והיא נעה בין 24.7°C- ל-30.6°C. כמות המשקעים השנתית הממוצעת לאזור זה היא 715.4 מילימטרים, כשהממוצע לכלל אתר חואנגלונג הוא 758.9 מילימטרים.[4]
צמחייה
יער מחטני מעורב בחואנגלונג. העץ השליט הוא האשוחיתPicea asperata
שמורת חואנגלונג שוכנת באזור המעבר שבין אזור היער הלח שממזרח והאזור ההררי המאופיין בצמחיית מחטניים/ערבות השיחים והעשב של רמת צִ'ינְג-דְזָאנְג. היא שוכנת קרוב לנקודת המפגש של ארבעה אזורים פיטוגאוגרפיים: מזרח אסיה, הימלאיה, והאזורים הטרופיים והסובטרופיים של חצי הכדור הצפוני. כ-65.8% מהאתר מכוסה ביערות, כשמרבית יתרת השטח מעל לקו העצים. חלקים באתר הם שטחים מעובדים או משמשים כמרעה, אם כי היקפם של שטחים אלו אינו ידוע במדויק.
אזורי הצמחייה לפי גובה
ההפרש בין המקום הנמוך ביותר בשמורה, בגובה 1,700 מטרים מעל לפני הים, למקום הגבוה ביותר, בגובה 5,588 מטרים מעל פני הים, הוא כ-3,900 מטרים. סוגי הצמחייה בשמורה מושפעים מגורמים רבים, אבל גורם הגובה הוא העיקרי. להלן חלוקה לאזורי צמחייה לפי גובה במטרים מעל פני הים:
בין 1,700 מטרים ל-2,300 מטרים – חגורה של יער מעורב שבו העצים הדומיננטיים הם: Tsuga chinensis (משפחת האורניים), Picea asperata (מין של אשוחית) ושלושה מינים של אדר: Acer yui, Acer erianthum ו-Acer davidii.
בין 2,300 מטרים ל-3,600 מטרים – מרבית עצי היער מחטניים או שייכים לצמחייה תת-אלפינית. העצים הדומיננטיים בגובה זה כוללים שלושה מיני אשוחית: Picea asperata, Picea purpurea ו-Picea wilsonii, שני מיני אשוח: Abies recurvata ו-Abies faxoniance, מין אחד מהסוגLarix ממשפחת האורניים: Larix potaninii, ושני מיני שדר: Betula platyphylla ו-Betula utilis.
בין 3,600 מטרים ל-4,200 מטרים – היער מתחלף באחו אלפיני שבו הצמחייה היא בעיקר שיחים ועשבים כולל מינים של Sibiraea (סוג בתת-משפחת הספיראיים), Lonicera hispida (מין של יערה במשפחת היערתיים), Kobresia macracantha (מין במשפחת הגמאיים שבסדרת הדגנאים), בן-אפר המרעה (Festuca ovina) ו-Anaphalis lactea ו-Leontopodium dedekensii, שניהם ממשפחת המורכבים.
מ-4,200 מטרים ועד 4,800 מטרים – הצמחייה דלילה בהרבה, וכוללת שיחים דוגמת Saussurea medusa ו-Soroseris gillii ממשפחת המורכבים ו-Saxifraga tangutica ממשפחת הבקעצוריים.
מעל 4,800 מטרים הוא אזור של שלג עד ועם זאת, נמצאו באזור זה 16 מינים של רודודנדרון.
מלבד המינים שהוזכרו לעיל מזכיר דו"ח על חואנגלונג בהוצאת משרד הבינוי של סין (כיום משרד השיכון ופיתוח הערים והכפרים) מ-1991 101 מינים של צמחים בעלי חשיבות משום נדירותם או שהם אנדמיים, בעלי ערך כצמחי נוי או שיש להם שימוש ברפואה הסינית. בין היתר מוזכרים בדו"ח Fargesia denudata ו-Fargesia scabrida, שני מיני חזרן בעלי חשיבות משום שהם מהווים את עיקר מזונה של אוכלוסיית הפנדות בשמורה.
עופות – 155 מינים ב-29 משפחות ו-12 סדרות. בין העופות הבולטים:Garrulax sukatschewi (באנגלית Snowy-cheeked Laughingthrush), ציפור השייכת למשפחת הקיכליים, Lanius tephronotus מין של חנקן, זמיר אדום ראש (Luscinia ruficeps), עיטם עקוד-זנב, ומונאל סיני (Lophophorus lhuysii). המונאל הסיני הוא אחד מסוגי הפסיוניים הגדולים ביותר, אורכו עד 80 סנטימטר, והוא גם מסוגי הפסיון המרהיבים ביותר. פלומת נוצותיו זוהרת, כאשר לזכר יש כרבולת בצבע ארגמן, ראש בגוון ירוק מתכתי, עור חשוף כחול סביב העיניים, גוף בגוון זהב אדמדם, נוצות ירוקות כחולות כשחלקו התחתון כהה.
יונקים – 59 מינים ב-18 משפחות ושש סדרות. בין היונקים:
סקר גילה כי דובי הפנדה מרוכזים בארבעה או חמישה אתרים ברחבי השמורה, אבל אין הערכה לכמות דובי הפנדה השוכנים בשמורה. עם זאת, העובדה כי השמורה גובלת בשמורות נוספות (וָאנְגְלָאנְג וג'ואיגָ'איְגוֹאוּ) מאפשרת לדובי הפנדה מרחב מחיה המבטיח את הישרדותם.
תיירות
מקדש חואנגלונגשביל העץ ליד בריכות הטרוורטין
האזור סביב חְוָאנְגְלונְגְגוֹאוּ נשמר במשך אלפי שנים במצבו הטבעי, אם משום שחלקים רבים בו אינם נגישים או משום שיש לו חשיבות בדת, בתרבות ובפולקלור של התושבים הטיבטים המקומיים. אגדות וסיפורי עם רבים קשורים למקומות שונים בשמורה. בין השאר ייחסו המקומיים ל"מפל רחיצת הגוף" (Xishen Pubu) תכונות מרפא וטיפול בעקרות. המבקרים במקום היו במקור מקומיים שבאו להתרחץ במעיינות החמים או שעלו לרגל לפסטיבל דתי מקומי.
ב-1982 הוכרז האזור "מחוז נוף מדינתי" וחלו עליו חוקי הגנה שמקורם בחוקה הלאומית, בחוק היערות, בחוק להגנת הסביבה ותקנות מחוזיות. הגנה נוספת קיבל האזור בינואר 1987 כאשר הממשל של מחוז סצ'ואן אישר אמצעים להגנת המקום והגדיר בבירור את גבולותיו, וב-1992 זכתה השמורה למעמד של אתר מורשת עולמית. במקביל לצעדים אלו הלך וגדל מספר התיירים (מרביתם סינים) שפקדו את המקום. ב-1989 ביקרו במקום 50,000 תיירים, ב-1990 עלה מספרם ל-70,000 וכמות זאת הוכפלה שנה אחר כך שעה שבמקום ביקרו 160,000 תיירים.[4] ההכרזה על המקום כאתר מורשת עולמית פרסמה את האתר בעולם, ולכך נוספו שבחים רבים בספרי המסע ובאתרי האינטרנט העוסקים בטיולים, ששניים מהם כוללים את חואנגלונג ברשימת עשרת הפארקים הלאומיים הטובים בעולם.[6] ב-1998 כבר ביקרו בשמורה 260,000 תיירים וב-2001 שולש מספר התיירים באתר ל-820,000, כאשר ההערכה שמקסימום הקיבולת של האתר הוא כמיליון תיירים בשנה.[7] עם זאת בגלל הגובה הרב בו מצוי האתר (חלק מהתיירים סובלים ממחלת גבהים ונעזרים בשאיפת בלוני חמצן[8]) ובגלל מחיר הכניסה הגבוה יחסית, מעדיפים חלק מהתיירים המגיעים לסונגפאן להסתפק בביקור באתר המורשת העולמית הסמוך – שמורת גְ'יוֹגָ'איְגוֹאוּ (Jiuzhaigou).
אתרי התיירות
מרבית התיירים מגיעים לטייל רגלית במסלול מעגלי בחְוָאנְגְלונְגְגוֹאוּ וחלקם מצטרף למסעות רכיבה על סוסים. רכבל מוביל לחלק העליון של הערוץ שבו יש זוג פגודות מאבן המתוארכות לתקופת שושלת מינג (1644-1368) והן מציינות את מקום הולדתו של צֶ'נְג שְׁצָ'אנְג (Cheng Shichang) נכדו של מייסד שושלת טאנג.[4] בסמוך שוכן מקדש חואנגלונג הבודהיסטי-טאואיסטי המתוארך לתקופת שושלת מינג. המקדש בנוי משלושה חלקים שנועדו לציין את ראשו, גופו וזנבו של הדרקון.[9] המקדש הקדמי הרוס, ובמקדש האמצעי נותרו חמישה אולמות המוקדשים לאלוהויות בודהיסטיות שונות.[10]המקדש האחורי הוא טאואיסטי ומוקדש לאל הדרקון. בכל 15 לחודש השישי על פי לוח השנה הסיני (סביב חודש יוני), היום שבו על פי המסורת הגיע הדרקון למעמד בודהה, נערך סביב המקדש האחורי יריד גדול, יריד מקדש חואנלונג. עולים לרגל מקבוצות אתניות שונות נוהגים להקים במקום אוהלים, ומטבחים ארעיים. מדי פעם יורדות קבוצות למקדש להבעיר קטורת ולהתפלל למזל וליבולים טובים. היריד מושך למקום גם תיירים רבים. מאחורי המקדש האחורי שוכנת מערת חואנגלונג, שבה, על פי הפולקלור המקומי, התגורר נזיר טאואיסטי. המערה נרחבת ובה נטיפים שאליהם מצטרפים בחורף נטיפי קרח. במערה שלושה פסלי בודהה המתוארכים לשושלת מינג שכוסו עם השנים בשכבת אבן גיר עבה.[9]
עם זאת, הסיבה העיקרית לביקור במקום הם בריכות הטרוורטין ושרטוני אבן הגיר שלאורך הערוץ. לאורך הערוץ מפוזרות 2,400 בריכות,[9] שאצות וחיידקים השוכנים במימיהן צובעים אותן בשלל צבעים: כתום, צהוב, ירוק וכחול. על פי אתר אונסק"ו כמותן ויופיין של הבריכות שווי ערך לבריכות הטרוורטין שבאתר Mammoth Hot Springs בפארק הלאומי ילוסטון שבארצות הברית ובאתר המורשת העולמית שמורת הפארק הלאומי נאהאני בקנדה ועולים על אלו שבאגמי פליטביצה שבקרואטיה ובפמוקלה שבטורקיה. על מנת שלא לפגוע בנוף מוגבלת ההליכה לאורך הערוץ לשבילי הליכה מוגבהים מעץ. מסלול ההליכה בערוץ הוא מעגלי, כשהוא מתחיל ומסתיים במקדש חואנגלונג.
