הקרסט של דרום סין (סינית: 中國南方喀斯特; פיניין: Zhōngguó Nánfāng Kāsītè, באנגלית: South China Karst) הוא אתר מורשת עולמית של אונסק"ו המתפרש על פני שבעה מתחמים במחוזותגואנגשי, גוויג'ואו, צ'ונגצ'ינג ויונאן שבדרום סין. ההכרזה על האתר בוצעה בשני שלבים. בשלב הראשון, שבוצע ב-2007, הוכרזו שלושה מתחמים,[1] ובשלב השני, שבוצע ב-2014, נוספו עוד ארבעה מתחמים.[2] שבעת המתחמים מצטיינים בתופעות הקרסט המרובות, בעיקר באבן גיר.
אונסק"ו מתאר מתחמים אלו כ”אחת הדוגמאות המרהיבות ביותר בעולם לנופי קרסט באקלימים טרופיים וסובטרופיים לחים. ...הם מכילים את מרבית הסוגים המשמעותיים של צורות הנוף הקרסטי, כולל תצורות מגדלי קרסט, צריחי קרסט וחרוטי קרסט, יחד עם מאפיינים מרהיבים אחרים כדוגמת גשרים טבעיים, נקיקים ומערכות מערות גדולות.”
מערת הדרקון השמימי בוולונג
תיאור כללי
בתחומי סין כלול אחד מהשטחים הנרחבים ביותר בעולם של סלעים קרבונטיים (כדוגמת אבן גיר, ודולומיט). שטח האזור שבו נחשפים הסלעים הוא 1,250,000 קילומטרים רבועים, כ-13% מכלל שטחה היבשתי של סין. מתוך שטח זה כלולים בקרסט של דרום סין כ-550,000 קילומטרים רבועים בתוך שטח של 1,054,500 קמ"ר. גבולותיו של שטח זה הן בין קווי הרוחב 98°36′ לבין 116°05′ מזרח ובין קווי האורך 22°01′ לבין 33°16′ צפון. אורכו המקסימלי כ-1,380 קילומטרים ממזרח למערב, ורוחבו המקסימלי 1,010 קילומטרים מצפון לדרום. אזור זה שוכן בעיקר בתחומי המחוזות יונאן, גוויג'ואו וגואנגשי, ומתפשט לחלקים במחוזות צ'ונגצ'ינג, סצ'ואן, חונאן, חוביי וגואנגדונג. השטח העיקרי משתפל מגובה ממוצע של 2,100 מטרים מעל פני הים בחלקו הצפון-מערבי, במערב רמת יונאן-גוויג'ואו, ועד לגובה של 110 מטרים בחלקו הדרום-מזרחי, במזרח אגן גואנגשי.
אזורי קרסט מכסים כ-12% משטח היבשה בכדור הארץ, בעיקר באזור אגן הים התיכון, המזרח התיכון, דרום-מזרח אסיה, אמריקה הדרומית והים הקריבי. הקרסט של דרום סין הוא שטח הקרסט הנרחב ביותר, העמוק ביותר והעשיר ביותר בצורות הנוף, ונחשב לאחד משני שטחי הקרסט הגדולים ביותר בעולם (השני הוא האזור שנתן לקרסט את שמו בסלובניה, קרואטיה, בוסניה והרצגובינה ומונטנגרו). שכבת סלעי אבן הגיר בקרסט של דרום סין עבה מאוד (בדרך כלל מעל ל-1,000 מטרים), מתאפיינת במגוון סוגי פאצייס וקשה במיוחד. היא הושקעה על פני זמן ארוך (בין הקמבריון לטריאס). מאז הפלאוגן נוצרו באזור מגוון של צורות נוף קרסטיות שהחלו בכמה שלבים של התרוממות עקב פעילות טקטונית, בייחוד החל מהנאוגן (כולל השלב הנוכחי של האורוגנזה שייצרה את רכס הרי ההימלאיה), שגרמה לתופעות של קימוט והעתקים בסלעים.
הקרסט של דרום סין שוכן באזור סובטרופי ואקלימו הוא סובטרופי גשום. בקיץ הוא מושפע מהמונסון הדרומי-מזרחי שמקורו באוקיינוס השקט והמונסון הדרום-מערבי שמקורו באוקיינוס ההודי. החורפים יבשים וקרים ומושפעים מהאוויר הקר הזורם מהרמה הסיבירית. הטמפרטורה השנתית הממוצעת נעה בין 8°C ל-10°C מצפון-מערב לדרום-מזרח, וכמות המשקעים השנתית הממוצעת נעה בין 700 מילימטרים ל-1,000 מילימטרים. כמות הגשמים מושפעת מהגובה ויכולה להגיע באזורים ההרריים לפי שניים מהממוצע השנתי. הצירוף בין כמות המים הרבה לתהליכי הקימוט והשבירה אפשרו למים לחדור ולסחוף את אבן הגיר תוך יצירת צורות הנוף הקרסטיות. בניגוד למקומות אחרים בעולם שבהם הרסו קרחונים את הנוף הקרסטי בתקופת הרביעון, לא נחשף אזור זה לקרחונים.
פרט לערכו המדעי יש לקרסט של דרום סין ערך תרבותי. חלק מנופי הקרסט היפהפיים, כדוגמת המגדלים בגווילין ויער האבן של יונאן היו ידועים כפלאי טבע מתקופות קדומות, והפכו לאחד מהנופים המזוהים עם סין, ולאתרי תיירות פופולריים.
צורות הנוף הקרסטיות
הסוגים העיקריים של צורות נוף קרסטיות הם:
חרוטי קרסט (峰丛, בפין-יין: Fēngcóng – פֶנְגְצונְג, מילולית "אוסף הפסגות") – צורת נוף המתבססת על תשתית סלע משותפת, והכוללת גבעות חרוטיות ואת השקעים, העמקים והנקיקים ביניהן, כאשר סך כל השטח שתופסות הגבעות עולה על שטח העמקים ביניהן. גובהן של הגבעות המחוברות בבסיסן משתנה. השקעים בפֶנְגְצונְג סגורים וצורתם מצולעת. העמקים הם עמקים יבשים, צרים ושטוחים ונוצרו משקעים שהתחברו לאורך קו הפעילות הטקטונית. הנקיקים נוצרו מפעולת סחיפה של מים ועומקם יכול להגיע לכמה מאות מטרים כתלות בשיפוע.
מגדלי קרסט (峰林, בפין-יין Fēnglín – פֶנְגְלִין, מילולית "יער הפסגות") – צורת נוף שבה גבעות חרוטיות מבודדות, שיכולות להיות תלולות ולכן מתייחסים אליהם לפעמים כאל מגדלים, מתרומות מעל מישור גידוע רחב ושטוח, שבו סך כל השטח שתופסות הגבעות קטן משטח העמקים ביניהן. השקעים בין הגבעות גדולים ורדודים, תחתיתם שטוחה ורחבה. העמקים הם עמקים שנוצרו מנהרות החוצים את המישור.
צריחי קרסט (石林, בפין-יין Shílín – שְׁלִין, מילולית "יער האבן") – צריחים ומגדלים גבוהים המסתיימים בפסגות חדות כסכין או בפסגות דמויות פטריה.
בנוסף לצורות נוף אלו יש בקרסט של דרום סין תופעות קרסטיות מרהיבות נוספות: דולינות ענקיות (天坑, בפין-יין: Tiānkēng, טְייֵנְקֶנְג, מילולית "חור השמים"), גשרים טבעיים, הרי שולחן, נקיקים ומערכות גדולות רבות של מערות עשירות במשקעי ספלאותם (דוגמת נטיפים וזקיפים) שנוצרו מתחת לקרקע.
צמחייה ובעלי חיים
שטחי הקרסט של דרום סין הם בתי גידול למגוון צמחים ובעלי חיים. הצמחייה מתאפיינת במינים שהם קסרופיטים (צמח בעל כושר עמידה בתנאי יובש או בתנאי קרקע בסיסיים), ליתופיטים (צמח הגדל בסביבה סלעית) וקלציפיליים (צמחים הגדלים היטב בקרקע עשירה בסידן). לדוגמה, הקרסט של לִיבָּוֹ המשתרע על שטח של 335 קילומטרים מרובעים מכוסה ביער קרסט של עצים ירוקי עד רחבי עלים (הסוגיםCastanopsis ו-Cyclobalanopsis ממשפחת האלוניים), וביער קרסט מעורב של עצים ירוקי עד רחבי עלים ומחטניים (מין העץ Platycarya longipes ומין האורןPinus kwangtungensis). בסך הכל נמנו באזור 1,532 מינים של צמחים עילאיים, מתוכם 112 צמחים מוגנים. בין המינים האנדמיים: Cycas guizhouensis, Kmeria septentrionalis, Handeliodendron bodinieri ו-Mussaenda anomala. האזור עשיר גם בבעלי חיים, כולל בעלי חיים שוכני מערות. בין המינים בסיכון, מין הלנגורPresbytis francoisi, נמר ערפילי מצוי ואייל מושק סיני.
אתר המורשת העולמית
אתר המורשת העולמית הקרסט של דרום סין הוכרז בשני שלבים.
הכרזה שלב ראשון (2007)
בשלב הראשון שהוכר ב-2007 הוכרזו שלושה מתחמים המחולקים לשבעה אזורים, כאשר בכל מתחם אזור החיץ המקיף את אתר המורשת (וחלים בו הגבלות בנייה) משותף לכל האזורים במתחם. המקומות הבאים:
משמעות השם "יער האבן השחור". יער האבן שוכן כ-100 קילומטרים מזרחית לקונמינג, בירת המחוז. מקור השם בצוקי אבן הגיר שנוצרו מהתמוססות אבן הגיר לפני כ-270 מיליון שנים.
חלק מפארק האבן. הכפר סְווֹגֶה הוא המקום שעל פי האגדה של בני היִי נולדה נערה בשם אשימה (阿诗玛) שנחטפה ואולצה להינשא לאדם שלא אהבה. כשנמלטה עם אהובה היא טבעה בשיטפון והפכה לסלע הנושא כיום את שמה.[3] סיפור זה היה הבסיס ל"פסטיבל הלפידים" (火把节, בפין-יין: Huǒbǎ jié) הנערך כל שנה והכולל מחולות עם ותחרויות בהיאבקות.[4]
שְׂיָאוצִ'יקוֹנְג מייצג את התפתחות נוף הקרסט מהפרם עד ימינו. באתר יש צורות מוכרות כדוגמת חרוטי קרסט (פֶנְגְצונְג) ומגדלי קרסט (פֶנְגְלִין). בנוסף יש גבעות קרסט גבוהות, עמקים עמוקים, דולינות ומערות נהר גדולות
הקרסט של ווּלונְג (武隆 喀斯特) נוצר בעקבות התרוממות משמעותית של הרמה הבנויה אבן גיר, ונוצרו בה דולינות (טְייֵנְקֶנְג - בולענים) עקב התמוטטות התקרות של מערות בהם זרמו נחלים, וגשרים טבעיים מעל דולינות עמוקות מאוד ומערות. לדוגמה, עומקה של הדולינה בסמוך לכפר שְׂיָאוגָ'אי (בתמונה) הוא 511 מטרים, וקוטרה כ-600 מטרים בפני השטח וכ-300 מטרים בתחתית. אזור זה חשוב להיסטוריה של אחת ממערכות הנהרות הגדולה בעולם, אגן הנהר יאנגצה. בשל הגישה הקשה לאזור הוא ניזוק מעט מפעילות אנושית.
שלושת הגשרים הטבעיים נוצרו מעל לקניונים של הנהר יָאנְגְשְׁווֵי וקרויים: "דרקון שמימי" (天龙 , Tiānlóng) בגובה של 235 מטרים, "דרקון תכול" (青龙, Qīnglóng), בגובה 281 מטרים ו"דרקון שחור" (黑龙, Hēilóng) בגובה 223 מטרים. המרחק בין שלושת הגשרים כקילומטר וחצי בלבד. ביניהם יש שתי דולינות גדולות: צִ'ינְגְלונְג ושֶׁן-יִינְג שקוטרן 300–455 מטרים ועומקן 276–285 מטרים.
המערה שוכנת כ-20 קילומטרים מהעיר צ'ונגצ'ינג ונתגלתה בשנת 1993. אורכה 2,846 מטרים, ורוחבה בין 30 ל-50 מטרים ונוצרה בקמבריון לפני כ-500 מיליון שנים. המערה מחולקת לשלושה חלקים ובה משקעי ספלאותם מרהיבים דוגמת נטיפים וזקיפים צבעוניים, מפל אבן וזקיפים דמויי אלמוגים שמגיעים לגובה של 120 סנטימטרים. המערה משתרעת על פני שטח של 20 קמ"ר ובהן יותר מ-50 פירים אנכיים בעומק מעל ל-100 מטרים, כולל פיר הקיטור (汽坑洞) בעומק 920 מטרים, העמוק ביותר באסיה.
סך כל שטח האזורים הכלולים באתר המורשת העולמית בהכרזה של 2007 הוא 475 קמ"ר, המוקפים באזורי חיץ בשטח כולל של 984 קמ"ר. סך כל השטח המוגן הוא לפי כך 1,460 קמ"ר.
הכרזה שלב שני (2014)
בשלב השני שהוכר ב-2014 הוכרזו ארבעה מתחמים כאשר המתחם הראשון הכולל את אתר הנוף המפורסם של גווילין כולל שני אזורים בעלי אזור חיץ משותף. בהכרזה כלולים המקומות הבאים:
הפנגלין של פּוּטָאו כולל 132 פסגות נפרדות בצורת מגדלים בקוטר שבין 50 ל-200 מטרים, ובגבהים שבין 60 ל-200 מטרים, המתרוממים בזווית חדה של יותר 60° ממעל למישור כמעט שטוח לחלוטין.
משני צדי גדות הנהר לִיגְ'יָאנְג במעבר בערוץ הרחב שבין גְווֵיְלִין ליָאנְגְשְׁווֹ יש גבעות רבות בצורת חרוט (פֶנְגְצונְג). גובהן משתנה בין 160 ל-450 מטרים, אם כי כמה מגיעות לגובה של 800 מטרים. בין הגבעות יש שקעים בצורת מצולעים בעומק ממוצע של 180 מטרים, ששטחם הממוצע הוא 380 דונם. הצורה הכללית של הגבעות והשקעים דומה לחלת דבש או לתבנית ביצים.
הקרסט של שְׁבִּינְג הוא דוגמה יוצאת דופן לקרסט שנוצר בסלעי דולומיט עבים ועתיקים מסוף הפרקמבריון ותחילת הקמבריון. הוכחה לכך שגם הדולומיט הקשה יותר והבלתי מסיס יכול לפתח צורות נוף קרסטיות בתנאי אקלים מתאימים. באתר יש חרוטי קרסט (פֶנְגְצונְג) בגבהים יחסיים שבין 150 ל-500 מטרים, שפסגותיהם תלולות, עמקים צרים ומעט מגדלי קרסט (פֶנְגְלִין). גם בדולומיט נוצרו מערות.
1248-011 1248-004
הקרסט של גִ'ינְפֿוֹשָׁאן (金佛山喀斯特, Jīnfúshān kāsītè)
גִ'ינְפֿוֹשָׁאן הוא הר שולחן מבודד דמוי רמה הנפרד מרמת יונאן-גוג'ואו-צ'ונגצ'ינג בערוצי נחלים. צורות הנוף הקרסטיות הם מערכת מערות שנוצרו על ידי נהרות שיבשו מאז והוא מוקף בצוקים תלולים. בנוסף יש באתר מגוון ביולוגי הכולל מספר רב של מיני צמחים אנדמיים והמצויים בסיכון.
1248-012 1248-005
הקרסט של חְווָאנְגְ'יָאנְג (环江喀斯特, Huánjiāng kāsītè)
הקרסט של חְווָאנְגְ'יָאנְג הוא המשך ישיר לקרסט של נפת לִיבָּוֹ מההכרזה הקודמת, ונועד להשלים אותו, כאתר שלא ניזוק בשל פעילות אנושית ועדיין מכוסה ביער גשם מונסוני. ליבו יחד עם חְווָאנְגְ'יָאנְג מהווים את הדוגמה הבולטת ביותר לקרסט חרוטי של אקלים טרופי עד סובטרופי לח.
הערה: המספרים באותיות מוטות הם המספרים הרשמיים של אונסק"ו שמסיבה לא ידועה החליט לספרר את האתרים מחדש, אף על פי שהכרזה זו היא המשך של ההכרזה של 2007. לפי שיטת אונסק"ו יש כמה מקומות שונים שקיבלו אותו מספר סידורי.
סך כל השטח בשלב השני 410 קילומטרים רבועים, המוקפים באזור חיץ בן 856 קילומטרים רבועים ובסך הכל 1,265 קילומטרים רבועים.
