הונג קונג מורכבת מהאי הונג קונג, קאולון והטריטוריות החדשות. חצי האי קאולון מחובר לטריטוריות החדשות בצפון, המתחברות לשטח סין עצמה מעבר לנהר סם צ'אן. בסך הכל, כולל שטח הונג קונג 236 איים קטנים, שהגדול בהם הוא לנטאו והשני בגודלו והמאוכלס ביותר הוא האי הונג קונג. האי הזעיר אפ ליי צ'או שליד נמל אברדין נחשב לאי השני בעולם בצפיפות אוכלוסייתו (שני רק לאיון סנטה קרוז(אנגלית) שבקולומביה).
להונג קונג כלכלה משגשגת, והיא מבין הכלכלות החופשיות ביותר בעולם, המבוססת במידה רבה על סחר בינלאומי. למרות היותה אי קטן בגודלו, הונג קונג תופסת את המקום העשירי בעולם בהיקף הסחר שלה ומהווה את מרכז הבנקאות ה-11 בגודלו בעולם. המטבע בהונג קונג הוא דולר הונג קונגי.
האזור היה מיושב כפי הנראה כבר בתקופת האבן החדשה. הונג קונג התקיימה כבר בימיה של שושלת צ'ין, ושימשה כבסיס ימי מסחרי במשך שושלת טאנג ושושלת סונג. הקשר הראשון עם האירופאים נוצר, כאשר עגן בנמל הונג קונג יורד ים פורטוגזי בשם ז'ורז'ה אלווארש. הקשר עם הבריטים נוצר לאחר שהחברה הבריטית-הודית, שהיה לה כבר סניף בגואנגג'ואו, החליטה לפתוח סניף בהונג קונג הסמוכה.
בשנת 1839, עקב סירובה של סין לאפשר לבריטים לסחור באופיום באזור, פתחה בריטניה במלחמה שכונתה מלחמת האופיום הראשונה. המלחמה הסתיימה בניצחונה של בריטניה, וסין אולצה לחתום על חוזה נאנקינג, בו ויתרה ב-1842 על שטח הונג קונג לטובת בריטניה לצמיתות. במקום הוקמה מושבת כתר בריטית, שכונתה בשם "העיר ויקטוריה". עשרים שנה אחר כך ב-1860, פתחה בריטניה במלחמה נוספת – מלחמת האופיום השנייה. גם במלחמה זו יצאה בריטניה כשידה על העליונה, וסיפחה אליה את שטחי קאולון, בהסכם שנחתם בוועידת פקין. ב-1898 אילצה בריטניה את סין להחכיר לה שטחים נוספים ל-99 שנה. שטחים אלו כונו הטריטוריות החדשות.
הונג קונג הוכרזה כנמל חופשי כדי לשמש כעיר סחר לאימפריה הבריטית. הוקמו מוסדות חינוך ברוח בריטית, אך לקהילה הסינית שגרה באזור היה קשר מועט בלבד עם האוכלוסייה האירופאית העשירה.
בשנת 1941, במהלך מלחמת העולם השנייה, פלשה יפן להונג קונג. בסיומו של קרב הונג קונג – כפי שכונה, נכנעו הבריטים והמושבה הפכה למושבה יפנית. אולם היפנים לא האריכו ימים בהונג קונג, אזרחים רבים סבלו ממגפות וממחסור במזון. גם האינפלציה הייתה גבוהה, עקב ההכרח היפני להפוך את הכסף לשטרות צבאיים. אוכלוסיית הונג קונג הצטמקה מ-1.6 מיליון איש לפני השתלטות יפן, ל-600,000 בלבד בשנת 1945, עת הבריטים החזירו לידם את השליטה אחרי כניעת יפן.
אוכלוסיית הונג קונג התפתחה בקצב מהיר. פליטים רבים נמלטו אליה מסין עקב מלחמת האזרחים הסינית, במיוחד אחרי יסודה של הרפובליקה העממית של סין. הונג קונג הפכה אמצעי ליצירת קשרים כלכליים ואחרים של סין עם מדינות שאר העולם, עקב התרחקות הממשל מקשר עם מדינות זרות, ובמיוחד אחרי שהאו"ם הכריז חרם כלכלי על הרפובליקה העממית של סין לאחר מלחמת קוריאה.
תחת שלטון בריטניה הונג קונג שגשגה ופרחה. הנמל שלה הפך למרכז הסחר הבריטי במזרח הרחוק וסחורות רבות עברו בו בדרכם למערב. חברות רב לאומיות רבות מיקמו בה את המטות שלהם למזרח הרחוק וכך היא הפכה למרכז בנקאות וביטוח. הבורסה של הונג קונג היא אחת המרכזיות במזרח הרחוק.
בסוף שנות ה-70, עם התקרבותו של תום מועד החכירה של "הטריטוריות החדשות", החלה ממשלת בריטניה לחשוש מחוסר-הוודאות בקשר לעתידה של הונג קונג, וההשפעות שלה על כלכלת המושבה. הרפובליקה העממית של סין מאז ומתמיד ראתה בכל הונג קונג שטח ריבוני סיני שצריך יום אחד לחזור לשליטתה, וסיום החכירה על הטריטוריות החדשות שהיו מרבית שטח הקולוניה הייתה הזדמנות להבטיח זאת.
המשא ומתן החל ב-24 בספטמבר1982 בעת ביקורה של ראש ממשלת בריטניהמרגרט תאצ'ר בבייג'ינג, ופגישתה עם מנהיג הרפובליקה העממית של סין, דנג שיאופינג. במשא ומתן ויתרה בריטניה על שליטה בכל המושבה, החל ממועד פקיעת החכירה על הטריטוריות החדשות, ואילו סין הבטיחה לתת מעמד מנהלי מיוחד באזור ולהותיר על כנו את השוק החופשי בהונג קונג, תחת הכותרת "מדינה אחת שתי שיטות". "ההצהרה המשותפת הסינית-בריטית" שפירטה את הליכי מעבר השלטון נחתמה בביג'ין על ידי ראשי הממשלות של שתי המדינות ב-19 בדצמבר1984.
החזרת הונג קונג לשלטון התנהלה כמתוכנן ב-1 ביולי1997. להונג קונג מטבע משלה, מכסים, שלטונות הגירה, מערכת חוקים נפרדת ואף חוקי תנועה שונים ששומרים על המנהג הבריטי לנהוג בצד שמאל של הכביש (בניגוד לסין). סין גם מנסה לשמור על מידה מסוימת של כבוד וחירויות בהונג-קונג תוך ניסיון להמשיך חלק מהמסורת של פתיחות ודמוקרטיה שהיו נהוגים במושבה עד לימי סוף השלטון הבריטי.
בספטמבר 2014 התנהלו הפגנות רחבות היקף בהונג קונג בתביעה לשנות את שיטת בחירת ראש הממשל של הונג קונג ולהפכה לדמוקרטית יותר באמצעות ביטול הדרישה שהמועמדים לתפקיד יאושרו מראש על ידי השלטון המרכזי בסין. מספר מהלכים שהעבירה סין, ביניהם "חוק הביטחון הלאומי" שנחקק בשנת 2020 באופן שעוקף את הפרלמנט ההונג-קונגי, ושאוסר על אזרחים "לחתור תחת סין", סימנו בעיני רבים מהמפגינים את תום תקופת העצמאות של הונג-קונג מסין דה-פקטו.[7]
הונג קונג היא אחת משלושת המרכזים העירוניים הגדולים ביותר בסין, ומתגוררים בה מעל 7 מיליון תושבים. התוצר הלאומי הגולמי לנפש דומה למדינות המתקדמות ביותר באירופה.
מעמד וחוקה: על פי התיקון לחוקה הסינית משנת 1982 ועל פי ההצהרה המשותפת הסינית-בריטית משנת 1984, נקבע כי הונג קונג תהווה אזור אדמיניסטרטיבי מיוחד של סין (Special Administration Region, HKSAR). על מנת לאפשר את קיומה של 'מדינה אחת-שתי שיטות', אושרה במרץ 1990 על ידי הקונגרס העממי הסיני 'החוקה הקטנה', חוק יסוד הונג קונג ב-1990. נקבע כי הפרשנות לחוקה זו תינתן על ידי ועדה מייעצת של הקונגרס הסיני (NPCSC) וכי תשמר האוטונומיה של הונג קונג בתחום הכלכלי (כגון מטבע ומסחר) וכן בתחום הפוליטי במידת מה, למעט בעניינים הנוגעים לביטחון לאומי ויחסים דיפלומטיים. כמו כן סוכם כי השיטות הפוליטיות, השיפוטיות והכלכליות הייחודיות של הונג קונג, כמו גם אורח החיים באזור ישמרו לכל הפחות למשך חמישים שנה, מיולי 1997.
מאז 1997, אירעו ויכוחים פוליטיים רבים בהונג קונג בנוגע לקידום הדמוקרטיה בה, הפרשנות לסעיף 23 לחוקה בדבר תקנות להגבלת חירויות האזרח, זכות הצבעה כללית בבחירות והמחלוקת מי זכאי לפרש את חוק היסוד של הונג קונג.
הוויכוחים הפוליטיים העיקריים היו בין המחנה הדמוקרטי לבין המחנה הפרו-סיני בהונג קונג. שיאה של המחאה הציבורית בהונג קונג כנגד כוונת סין לערער את הדמוקרטיה באי אירעו באחד ביולי 1997, אז צעדו כ-700,000 איש ברחובות הונג קונג למען דמוקרטיה בהונג קונג וכמחאה על התערבות סין העממית בחקיקה בהונג קונג.
ב-1 ביולי 2007, נערכו ברוב הדר חגיגות העשור לחזרת הונג קונג לריבונות סינית. בחגיגות השתתף גם נשיא סין חו ג'ינטאו, אשר הדגיש את מחויבות סין להמשך השגשוג והקפיטליזם של הונג קונג.
ב-2019 התחילה סדרת הפגנותמחאה בהונג קונג בהשתתפותם של כמיליון תושבים כנגד כוונת הממשלה לאפשר הסגרת תושבים מהונג קונג לסין. המפגינים מחו על הכפפת האזור מנהלי מיוחד של הונג קונג, להיות כפוף לחוק הסיני. החשש היה שתושבי הונג קונג יהיו כפופים למערכת משפט אחרת בניגוד למדיניות המדינה אחת, שתי שיטות שהתקיימה עד עכשיו.
במחאות נפצעו למעלה מ-2,600 איש ו-2 נהרגו. בעקבות ההתנגדות הודיעה ראש הרשות המבצעת של הונג קונג, קארי לאם, על השהיית הכוונות לשנות את חוקי ההסגרה,[8] ולאחר מכן הודיעה כי "חוק ההסגרה מת".[9] בשנת 2020 העבירה סין את חוק הביטחון הלאומי, שאוסר על האזרחים לבגוד, להסית או לחתור תחת סין, ובפועל מאפשר לאסור מפגינים למען עצמאות מסין או הגברת דמוקרטיזציה.[10]
להונג קונג כלכלה משגשגת, אחת החופשיות ביותר בעולם, המבוססת במידה רבה על סחר בינלאומי. למרות היותה אי קטן בגודלו, הונג קונג תופסת את המקום העשירי בעולם בהיקף הסחר שלה ומהווה את מרכז הבנקאות ה-11 בגודלו בעולם. המטבע בהונג קונג הוא דולר הונג קונגי.
להונג קונג אין משאבים טבעיים של ממש, כל המזון וחומרי הגלם חייבים להיות מיובאים אליה. בהתאם, היבוא והיצוא, כולל יצוא מחדש, עולה על סך התמ"ג של הונג קונג.
עיקר הפעילות הכלכלית בהונג קונג מבוסס על סחר ענף, במידה הולכת וגוברת מול סין, כאשר שיעור העוסקים בענפי השירותים הולך וגדל בהדרגה ומהווה היום קרוב ל-90 אחוז מכלל התמ"ג, כאשר חלקו של מגזר הייצור התעשייתי הולך וקטן בהדרגה ועובר במידה רבה לסין גופא. במיוחד בולטת הונג קונג בהיקף הרחב של פעילות בנקאית המתרכז בה, משום שרבות מהחברות הבינלאומיות מחזיקות את המטה האסיאתי שלהן במנהל.
התמ"ג לנפש של הונג קונג, ששיעורו 56,322 דולר (2014) מדורג במקום ה-11 בעולם, בשורה אחת עם הכלכלות הגדולות במערב אירופה ומקדים את זו של יפן, עובדה ההופכת את הונג קונג לאזור העשיר ביבשת במונחים של תמ"ג לנפש. התמ"ג הנומינלי של הונג קונג מוערך ב-292.7 מיליארד דולר (2014), ואילו תמ"ג שווי כוח הקנייה (PPP) הוא 400.6 מיליארד דולר ומדורג במקום ה-45 בעולם. במדד הפיתוח האנושי הונג קונג ממוקמת במקום ה-24 בעולם אחרי גרמניה וסינגפור ולפני יוון, קוריאה וישראל. אחרי תקופה ארוכה של צמיחה איתנה לאורך השנים, ירד קצב הצמיחה בחדות אחרי החזרה לשלטון סיני, במיוחד בעקבות 1998 בה הייתה ירידה של 5 אחוז בתמ"ג ובגלל ההאטה בכלכלה העולמית ומשבר הסארס בשנים 2001 – אמצע 2003. סיום משבר הסארס, ההתאוששות בשוק העולמי והחתימה על הסכם CEPA לשיתוף פעולה הדוק יותר בין הונג קונג לסין, שאפשר לגורמים בהונג קונג גישה חופשית יותר לשוק הסיני ותרמה לעידוד התיירות הסינית בהונג קונג, הביאו לחידוש הצמיחה בשבעת הרבעונים שאחרי אמצע 2003 בקצב ממוצע של 6.8 אחוז. נכון ל-2024, הונג קונג נמצאת במקום הראשון בדירוג הערים היקרות בעולם של חברת הייעוץ האמריקאית מרסר.[12]
בהיותה של הונג-קונג, בין היתר, גם מרכז היי-טק בו מאוחסנת כמות רבה של מידע על גולשי אינטרנט מכל העולם, לאחר שעבר ביוני 2020 "חוק הביטחון הלאומי" הסיני, שמאפשר לממשל הסיני גישה למידע המאוחסן בהונג-קונג, הודיעו חברות טכנולוגיה בולטות, ביניהן טיקטוק, שיעבירו את הפעילות שלהן מהונג-קונג כדי להימנע מדליפות מידע, וחברות אחרות כמו פייסבוק, טוויטר, גוגל וטלגרם הודיעו שיאלצו לבחון מחדש את יכולתן להמשיך ולאחסן מידע בהונג-קונג.[13]
הונג קונג מהווה מפגש תרבותי בין תרבות המערב (שהובאה לאזור בעת היה מושבה של האימפריה הבריטית) לבין התרבות הסינית המקומית; הונג קונג מהווה מפגש בין המודרניזם לבין התרבות המסורתית. מפגש תרבותי זה הביא ליצירה מקורית אמנותית ואדריכלית, המשלב באופן מקורי אדריכלות ואמנות מודרנית עם מסורות קדומות ובעיקר עם רעיונות הפנג שווי.
הקולנוע ההונג קונגי נודע אף הוא בשילובים בין סרטים מזרחיים ומערביים, ובעיקר, החל משנות ה-60 וה-70 מתמקד בסרטי תורת לחימה. מספר שחקנים הוליוודים החלו את דרכם בקולנוע ההונג קונגי ובהם ברוס לי וג'קי צ'אן.
השם "הונג קונג" מבוסס על שמו של האי הונג קונג שבים סין הדרומי, השוכן על שפך ג'ו ג'יאנג (נהר הפנינה) בדרום סין. בהונג קונג נכללים חצי האי קאולון, האי לנטאו, האי הונג קונג, השטחים החדשים והאיים החיצוניים הכוללים 262 איים. הטריטוריות החדשות, המהוות למעשה את מרבית שטחה של הונג-קונג, גובלות מדרום בחצי האי קאולון, ומצפון בסין העממית, לאורך נהר סם צ'אן (נהר שנג'ן). בין הונג קונג לחצי האי קאולון שוכן נמל ויקטוריה, שהוא אחד מנמלי המים העמוקים החשובים בדרום סין. נופה של הונג קונג הררי למדי, עם מדרונות תלולים, כשהנקודה הגבוהה ביותר באיים נמצאת על הר טאי מו שן באי לנטאו שגובהו 958 מטרים.
משמעות השם הונג קונג בסינית היא "הנמל הריחני". שם זה ניתן לה כיוון שמנמל בהונג קונג (המכונה כיום אֲבֶּרְדִין) היו מייצאים עצים ריחניים.
הונג קונג נמצאת בצידו המזרחי של שפך נהר הפנינה ואילו מקאו שוכנת בצידו המערבי. מצפון שוכנת העיר שנג'ן שבמחוז גואנגדונג שבסין.
מכלל שטחה של הונג קונג, 1,102 קמ"ר, רק 25 אחוז פותחו, ואילו 75 אחוז נותרו לשימוש פארקים ושמורות טבע.
באזור סנטרל, שבאי הונג קונג מתגוררים ומועסקים תושבים רבים של המחוז. האזור תלול מאוד ומיושב בצפיפות. כדי להתגבר על מכשול ההר, נבנה לאורך 800 מטרים, דרגנוע סנטרל - מיד-לוולס, שהוא הדרגנוע הארוך ביותר בעולם.
נמל התעופה הבינלאומי של הונג קונג בנוי על אי מלאכותי, לאחר שנמל התעופה הקודם, נמל התעופה קאי טאק, שהיה ממוקם במרכז העיר וסביבו היו בניינים רבים, היווה סכנה של ממש. הגישה לנמל התעופה היא באמצעות רכבת בלבד, המקשרת את נמל התעופה אל שאר חלקי האי דרך מנהרה תת-ימית. חלופת המנהרה התת-ימית הועדפה, מאחר שגשר עילי, על פני המים, היה חוסם חלק מנתיב התחבורה הימי, העמוס ממילא.
אקלים
אקלימה של הונג קונג הוא טרופימונסוני. מזג האוויר קריר ויבש בחורף, בין ינואר ומרץ, חם וגשום באביב ובקיץ, בין אפריל לספטמבר וחם ויבש בסתיו, בין אוקטובר ודצמבר. הונג קונג נמצאת על מסלולם של טייפונים וסערות טרופיות. ב-18 בספטמבר 1906, למשל, פגע צונאמי באי ונהרגו בו כ-10,000 איש. ב-16 בספטמבר 2018 פגע הטייפון "מנגוט" באי לאחר שהגיע מהפיליפינים, אשר הוביל לפינוי של 2,500,000 איש.[14]
נכון לשנת 2019 עיר המדינה הונג-קונג מחזיקה בתואר העיר המתויירת בעולם במשך מספר שנים,[15][16] זאת על אף מתיחות עקבית מול סין ומהומות אלימות במהלך שנת 2019, שהובילו בשיאן לגל ביטולי הזמנות ולירידה של עשרות אחוזים במחירי המלונות בעיר.[17] למרות זאת, גם בשנת 2019 שמרה הונג קונג על תוארה ומשכה אליה כ-26 מיליון תיירים.[16]
הונג קונג היא מרכז עסקי מרכזי במזרח אסיה, ורבים מהמבקרים שמגיעים אליה עושים זאת על רקע נסיעה עסקית[18].[17]
משפחה בולטת נוספת בהונג קונג היא משפחת כדורי, משפחה יהודית עיראקית שהיגרה מבגדאד למומבאי במאה השבע-עשרה ואחר-כך לשאנגחאי ב-1880. במאה התשע-עשרה צברה המשפחה הון עתק מסחר באופיום, נדל"ן ושירותים. לאחר 1949, הועבר מרכז פעילותה להונג-קונג ובניה הרחיבו את עסקי המשפחה למגוון תחומים. עסקי המשפחה, שבראשה עומד סרמייקל דייוויד כדורי, כוללים בין היתר שורה של בתי מלון מפוארים, חברת מסוקים והחזקות בחברות חשמל שונות ברחבי העולם, בהם 35% ממניות חברת CLP Holdings המספקת 75% מתצרוכת החשמל של הונג-קונג. ב-2007 היה מייקל כדורי האיש הרביעי בהונו בסין. הוא הנאמן של קרן הנדבנות ע"ש כדורי ואף זכה באות לגיון הכבוד מטעם ממשלת צרפת.
כיום קיימות בהונג קונג שלוש קהילות אורתודוקסיות: "אהל לאה", "קהילת ציון" וחב"ד בעבר הייתה קיימת קהילה נוספת שם ״שובה ישראל״, וכן קהילה רפורמית אחת. בהונג קונג שלוש מסעדותכשרות, בית קברות יהודי ובית ספר יהודי בשם "כרמל" הכולל ארבעה גנים ושמונה כיתות לימוד. בשנת 2010 הוקם בית הספר התיכון "אלזה". בעבר פעל גם תלמוד תורה חרדי שהופעל על ידי קהילת שובה ישראל אולם הוא נסגר בשנת 2005. גם בית הספר "עמודי שלמה", שהוקם במקומו כדי לספק מענה לקהילה החרדית, נסגר עקב קשיים כלכליים.
^מקובל כי מר ששון, שהיה תלמידו של הבן איש חי, קיבל הוראה מרבו לבנות בית כנסת בכל מקום בו מתקבצים יהודים, ואין להם עדיין בית כנסת. וכך בית הכנסת בסינגפור, שאנגחאי, כלכותה ועוד במזרח הרחוק נבנו על ידו, או על ידי אחיו.
.svg)
.svg)
